בחזרה לאופיום בחסות האל – עשבים שוטים

הפרק השמיני של הסדרה "בחזרה לאפגניסטן" מסתכל על השנה הראשונה של שלטון הטאליבן, מאז השתלט על אפגניסטן בקיץ 2021. הפרק בוחן כיצד יחס הטאליבן לתעשיית הסמים האפגנית, משקף את הדילמות השלטוניות עמן מתמודד הארגון. החל מהדילמה הדתית של שלטון תאוקרטי-טוטליטרי שחי עם תעשיית סמים משגשגת, ועד לדילמות שמייצר לטאליבן המשקל המיוחד של תעשיית הסמים בחיים הפוליטיים, החברתיים  והכלכליים של אפגניסטן. הפרק מנתח את המשמעויות של חרם הסמים עליו הכריז הטאליבן באפריל 2022, ואת ההשלכות של תרחיש, שבו תעשיית הסמים האפגנית תקרוס, עם כל ההשלכות של כך על שלטון הטאליבן, על היציבות הפוליטית באפגניסטן, ועל מצב הביטחון במרכז אסיה. החלקים העיקריים של הפרק: 1. פתיחה: תעשיית הסמים האפגנית תחת שלטון הטאליבן – הדילמה הדתית = עד דקה 05:00 2. ההכרזה על חרם סמים באפגניסטן והפוליטיקה הפנים-אפגנית = מדקה 05:00 3. חרם הסמים של הטאליבן. מניפולציה כלכלית או הצגה מדינית? = מדקה 15:00 4. ההשפעות של חרם סמים "אמיתי" על תעשיית הסמים האפגנית = מדקה 19:10 5. פנטניל – האיום הגדול ביותר על תעשיית האופיום האפגנית = מדקה 22:50

כשהתחלתי לעבוד על הסדרה הזו לפודקאסט, איפשהו שם באוגוסט 2021, חשבתי לעצמי שתוך חודשיים שלושה אני מוציא אותה לאור. אפגניסטן נראתה אז כנושא הבוער והמסעיר ביותר בפוליטיקה העולמית ואני חשבתי שאכין פרק, או שניים, ואמצה בכך את הסיפור. ובכן, הנה עוד תוכנית שלי, שכמו המדיניות האמריקאית באפגניסטן, עלתה באש. בחלוף שנה מהיציאה האמריקאית מאפגניסטן נדמה שהיא הפכה לחזון רחוק. נבלעה במהירות בדפי ההיסטוריה. המלחמה באוקראינה ומשבר כלכלי עולמי מתגלגל, יחד עם כשרון מיוחד במערב להדחיק פדיחות, השכיחו את אפגניסטן מלב ועין.

אבל אפגניסטן עצמה לא שוכחת ולא נעלמה. בשנה שחלפה מאז, ביסס הטאליבן את עצמו בשלטון והחל מתמודד עם האתגרים הממשיים שקשורים לשליטה במדינה המורכבת והלא פשוטה הזו. אחד המרכזיים שבהם – כלכלת הסמים שעליה בנויה אפגניסטן. למעט פה ושם התנגדויות ופיגועי טרור שהוציאו מתנגדים לטאליבן, בעיקר הארגון המתחרה דאע"ש-חורסאן, לא נתקל הטאליבן בקריאת תגר משמעותית על שלטונו. בשנה שחלפה מאז שב לשלוט במדינה, האתגר האמיתי שלו נותר דומה לזה של ממשלת הבובות בחסות האמריקאית אותה הפיל , איך לבנות ולקיים מדינה מתפקדת, יציבה שלטונית וביטחונית, במציאות שבה אין כמעט מקורות הכנסה ופרנסה, פרט לאחד, תעשיית הסמים. כדי להתמודד עם האתגר הזה יצטרך הטאליבן, כמו קודמיו, להתמודד עם מספר דילמות ושאלות:

הדילמה הראשונה, וכנראה הפשוטה ביותר לפתרון מבחינת הטאליבן ביחסו לתעשיית הסמים, היא הסתירה שיש לכאורה בין משטר דתי איסלמי קיצוני וקיום תעשיית סמים. אבל באופן אירוני זו דווקא הדילמה הקלה ביותר ליישוב. ההיסטוריה של הטאליבן מראה שלכל אורך שנות קיום הארגון, נמצאו ההנמקות הדתיות הנדרשות כדי להצדיק את העיסוק בסמים. מנהיגי הדת של הארגון, המולות, ידעו למצוא הנמקות דתיות שהגמישו את יחס הארגון לייצור וסחר בסמים, בהתאם לצרכים האופרטיביים והכלכליים. בשנות התשעים, היה זו למשל פסק הלכה דתי שאסר על סחר ושימוש בסמים באפגניסטן עצמה, אבל התיר למכור ולייצא סמים למדינות המערב הכופרות. לאחר שסולק מהשלטון, הצדיקו המולות את הסחר בסמים ואת ההגנה על תעשיית האופיום כחלק מצרכי הג'יהאד. הם טענו כי שימוש ברע אחד למאבק ברע גדול יותר הוא מוצדק. המאבק בכופרים, אפשר הכול.

הפלפול התאולוגי הזה התיישב היטב עם הצרכים הפוליטיים של הטאליבן, שהבין שהוא לא יכול לפגוע במקור הקיום של האוכלוסייה שתומכת בו. לכן טענו המולות, בפסיקה דתית אחרת, כי העיסוק בתעשיית האופיום איננו כפירה דתית. שכן הטאליבן כבר אינו שולט במדינה ולכן אין סיבה שימנעו מחייה ממי שתומך בג'יהאד כנגד הכופרים. למעשה, בזמן המו"מ בדוחא מול ממשל טראמפ והממשלה האפגנית הקודמת, העביר הטאליבן מסר שבו הסכים לכך, שאם ממשלת הבובות האפגנית תאכוף חרם אופיום מוחלט בשטחים בשליטתה, אזי גם הם יסכימו לעשות כן.

אז כן, הטאליבן משתמש בפסיקה הדתית ובנימוקים דתיים, כדי לאסור על ייצור, שימוש וסחר בסמים. אבל באותה מידה, הוא משתמש בנימוק הדתי גם כדי לאפשר את אלו. והשימוש הזה בסמכות הדתית, כדי לאפשר את קיום התעשייה, מעיד עד כמה מייחס הטאליבן חשיבות רבה לתעשיית הסמים כמקור מחייה לאפגניסטן. לכן, כל החלטה של הטאליבן על חרם כנגד אופיום, אפדרה, אפדרין, או קנאביס, נעשית לא בהכרח מתוך קנאות דתית גרידא, אלא גם לא במעט, מתוך שיקול פוליטי. השיקול הזה מראה שגם עבור ארגון דתי קיצוני, ההחלטה לצאת כנגד תעשיית הסמים האפגנית, אינה החלטה קלה.

בחזרה לאופיום בחסות האל?

בתחילה נדמה היה שלמרות ההצהרות הלוחמניות כנגד תעשיית האופיום, הטאליבן לא יממש אותן. בחצי השנה הראשונה לשלטונו, נדמה היה שעסקים בתעשיית הסמים נמשכים כרגיל. אבל אז, באפריל 2022 בצעד שזכה לכיסוי תקשורתי, הודיע הטאליבן על חרם גורף כנגד ייצור וסחר באופיום והרואין. עוד קודם לכן, בדצמבר 2021 בצעד פחות מתוקשר, הכריז הטאליבן על חרם על איסוף אפדרה, אותו שיח שהוא הבסיס לתעשיית האפדרין והמת'אמפטמין. הנקודה המעניינת בכל ההכרזות הללו, מעבר לכוונות שעלו מהם, הן נקודות הזמן שבה הן נעשו. דבר שאולי מעיד על הכוונות הממשיות ועל מידת הרצינות שבה מתכוון הטאליבן לאכוף את החרמות הללו.

בשני המקרים הללו, גם בהודעת חרם האפדרה של דצמבר 2021 וגם בחרם האופיום שהוכרז באפריל 2022, נדמה היה שהטאליבן בוחר לצאת בהודעה בעיתוי מעט מאוחר. זו לא הייתה בחירה מקרית, או חוסר חישוב זמנים. יותר משהטאליבן קובע את התנאים למימוש חרם, קובע אותם לוח הזמנים החקלאי. מאחר והטאליבן לא אסר על גידול פרג-האופיום בעונת הזריעה של חורף 2021, הוא לא יאסור על חליבת הצמח באפריל 2022. לכן החרם שלו יוכל להבחן אפקטיבית, רק אם יאסור על זריעה נוספת לקראת חורף 2022. כל זה מסמן שיותר משהטאליבן רצה לממש צעדים בפועל, הוא רצה להראות מראית עין הצהרתית של משילות.

פרט לכך, הטאליבן יכול, לכאורה, לפעול כנגד מבריחי וסוחרי ההרואין והאופיום שימכרו את תוצרת התנובה של  אביב 2022. אבל זה כבר מכניס אותו להתנגשות עם גורמי כוח משמעותיים באפגניסטן, שעם רבים מהם הוא קשור בבריתות שמבטיחות את קיום שלטונו. כל זה מציב את הטאליבן בפני הדילמה הישנה, שמולה ניצב כל מי שמנסה לשלוט באפגניסטן – איזון המבנה החברתי והפוליטי המורכב שלה. מבנה פוליטי שבתוכו מוטמעת תעשיית הסמים, שמעבר להיותה עניין כלכלי, היא עניין פוליטי וחברתי.

שכן אפגניסטן היא לא מדינה וספק אם אי פעם באמת הייתה. במציאות שבה המבנה האתני-חברתי מתבסס על אוסף שבטים חסר אתוס מרכזי, לא באמת יכולה להתקיים מדינה. בתוך המבנה השבטי הזה, ברוני המלחמה, אותם בעלי כוח מקומיים, לרוב ראשי שבטים, או ראשי חמולות, הם השליטים בפועל של האוכלוסייה. אלו מתפקדים לא אחת במקביל כראשי מחוזות, או ראשי ערים, ולהם כוח מעשי בלתי מוגבל ושליטה על המתרחש באזורים שבשליטתם. גם בשנות התשעים וגם בקיץ 2021, הטאליבן ביסס את חזרתו לשלטון על שורת בריתות עם בעלי כוח אלו ועל הכנסת אנשי שלומו למוקדי הכוח של הממשלה הקודמת.

המשמעות של מבנה הכוח החברתי-פוליטי הזה, היא שניסיון של הטאליבן לחסל את תעשיית הסמים האפגנית, משול להכרזת מלחמה על בעלי הכוח המקומיים. אותם ראשי המליציות לוחמות שחברו אל הטאליבן במהלך ההשתלטות על אפגניסטן בקיץ שעבר. בקיץ 2021 אלי המלחמה הללו שיחקו במשחק הכיסאות האפגני הישן, והעבירו את הנאמנות שלהם מהאמריקאים, שהיו בדרך החוצה, למי שזיהו כמוקד הכוח החדש בקאבול. לכן, פגיעה של הטאליבן באינטרס מהותי של אלו, ותעשיית הסמים היא אינטרס כזה, היא לא רק פגיעה כלכלית היא גם הכרזת מלחמה על המבנה החברתי של אפגניסטן.

ומלחמה מול אלו הטאליבן לא ממש יכול להרשות לעצמו. שלטון הטאליבן, שסך הכול מונה כמאה אלף איש בליבת הארגון, צריך את אותם בעלי כוח מקומיים כדי לנהל את המדינה בצורה יעילה ויציבה. אותם מוקדי כוח ישנים, מחוברים לאנשי כוחות הביטחון הישנים למושלים מקומיים, לאנשי משטרה, למכס, לגורמי ממשל מקומי ועוד. או בקיצור לאנשי מנגנון השלטון הישן. כל אלו כמו שרשרת מחוברת היטב, הרוויחו הון ממתן חסות למגדלי הפרג, ממתן הלוואות לקניית אדמות ומגביית דמי חסות על מעבר סוחרי הסמים בשטחם. כל אלו לא ימהרו לוותר על מקור הרווח המכניס הזה ומאחר והם היו חסינים משלטון החוק בשני עשורים של שלטון אמריקאי, המציאות הזו לא תשתנה, גם לא תחת הטאליבן. הקודים הישנים של יחסי הכוח הפוליטיים והחברתיים, ידאגו שדינמיקה זו תמשך גם כעת.

בקיצור, הטאליבן לא ישנו סדרי עולם. השחיתות שהייתה קיימת בכל מערכות החיים באפגניסטן, זו שאפשרה את שגשוג תעשיית האופיום והסמים בכלל והפכה את אפגניסטן לאחת המדינות העניות והנחשלות בעולם, השחיתות הזו תישאר פיצ'ר מרכזי בחיים האפגניים גם תחת הטאליבן. השחיתות הזו ושרשרת הקשרים החברתיים עליה היא בנויה, היא גם מה שיבטיח את עתידה של תעשיית הסמים האפגנית. עם, או בלי הצהרות על חרם.

ומדוע שהטאליבן לא ישנו זאת? כי החלוקה השבטית של אפגניסטן מעולם לא נעלמה ונמצאת גם בשורות הטאליבן, שממזמן אינם קבוצה הומוגנית לגמרי. בשנות התשעים הדומיננטיות והכריזמה של המולה עומאר, השתיקה במעט את היריבויות השבטיות העתיקות הללו. אולם מאז מותו, שבו וצצו יריבויות שבטיות, כמו זו שבין שבט אליזעי ושבט נוראזי, שהעוינות השבטית ביניהם נמשכה למרות שאנשיהם היו חלק מאותן קבוצות לוחמי הטאליבן. היריבויות השבטיות הללו בתוך הארגון יוצרות למפקדי השטח של הטאליבן נאמנויות צולבות ולא אחת סותרות. אלו נקרעים בין המוצא השבטי-אתני-אזורי שלהם ובין המטרה הרעיונית הכלל-קבוצתית של הטאליבן.

על כל המתחים הללו בטאליבן מצטברים גם מתחים בין מה שנתפס כמחנה "המתונים" (הכול יחסי כן?) ומחנה האדוקים הקיצוניים. המתונים, רובם אנשי הזרוע הפוליטית שישבו שנים בדוחא שבקטאר, רואים לנגד עיניהם את האתגר המורכב שבניהול מדינה. מנגד, המחנה הקיצוני מורכב ברובו מדרג מפקדי השטח ורואה עצמו כמי שנשא בעיקר הלחימה וכמי שאחראי "לשחרור" אפגניסטן מהכופרים.

המחלוקת הפנימית הזו בטאליבן, היא לא רק מחלוקת על מי נלחם בשטח ומי לא, היא גם מחלוקת על חלוקת משאבים. במהלך השיחות שקיים הטאליבן עם ארה"ב וממשלת אפגניסטן המנוחה בדוחא, גבר המרמור מצד דרגי השטח בטאליבן. אלו האשימו את אנשי הדרג הפוליטי, שבשעה שאלו האחרונים נהנים מחי נוחות ושלווה עם משפחותיהם במדינות המפרץ וזוכים למשכורות מנופחות, דרגי השטח סובלים בלחימה עצמה. עכשיו, שהג'יהאד הסתיים ואפגניסטן שוחררה, מנהיגי השטח לא ממהרים לוותר על מקורות ההכנסה שלהם ובראשם גביית דמי חסות מתעשיית הסמים. לכן, כל ניסיון של הממשל המרכזי בקאבול, גם תחת הטאליבן, לממש חרם על אופיום, הרואין, מת'אמפטמינים, או כל מרכיב אחר של תעשיית הסמים האפגנית, יצייר אותם כמנותקים מהצרכים הכלכליים והחברתיים של דרג השטח ויגביר את המתח הפנימי בארגון.

וזה לא שיש לשלטון הטאליבן המרכזי בקאבול הרבה מקורות הכנסה, או רווחים אחרים, להציע בתמורה לאותם מוקדי כוח מקומיים, כתחליף לרווחים מתעשיית הסמים. ממשלת הטאליבן איבדה את רוב כספי סיוע החוץ מהם נהנתה הממשלה הקודמת, כספים שהיוו 75% מהתקציב שלה. הטאליבן גם איבד נגישות להון בסך 11 מליארד דולר שצברה אפגניסטן בחשבונות בנקים זרים, לאחר שאלו הוקפאו על ידי ארה"ב וקרן המטבע העולמי. בשנה שחלפה מאז תפס הטאליבן את השלטון, הלכה ונקלע אפגניסטן למשבר כלכלי והומניטרי קשה, וגם מעט התרומות שהועברו, מתקשות לספק מענה לכל הצרכים.

המשמעות של כל זה היא שהטאליבן, למרות כל ההכרזות על חרם כנגד תעשיית הסמים, תלוי בה פוליטית. ככל שיש לו פחות ופחות הטבות כלכליות לחלק, היכולת שלו לשמור על סדר יציב ושלום פנימי הופכת קשה יותר ויותר. במציאות הזו החשיבות של מקורות הכנסה כמו תעשיית האופיום והאפדרה, רק גוברת. שכן כדי להבטיח המשך נאמנות מצד בעלי הכוח המקומיים, הטאליבן יצטרך להשאיר בידיהם את האוטונומיה לקבוע מה קורה בשטחם. או בקיצור, מה שהיה הוא שיהיה. מי שיקבע את עתיד תעשיית האופיום והסמים האפגנית, הם בעלי הכוח המקומיים ודרגי השטח. לא שלטון הטאליבן בקאבול. מה יעשה הטאליבן עם שלל ההצהרות שהוציא בדבר חרם כנגד תעשיית הסמים? כמו שזה נראה כרגע, הוא חוזר על מה שעשה בשנות התשעים. מעמיד הצגה משוחקת היטב לצופים במערב.

"תיאטרון האופיום"

התזמון של הצהרות חרם האפדרה וחרם האופיום של הטאליבן, מראה שהן נועדו יותר לאוזניים מערביות מאשר להרשים מישהו בתוך אפגניסטן עצמה. הטאליבן בגרסתו החדשה, כמו כל שליט של אפגניסטן מאז מלחמת העולם השנייה, משתמש במאבק בתעשיית הסמים כדרך לנהל יחסים דיפלומטיים עם הקהילייה הבין לאומית ובפרט עם המערב. כדי לנהל את היחסים הללו, הטאליבן מעמיד הצגה מתוכננת היטב שמיועדת ליחסי ציבור למערב, בדיוק כפי שעשה בשנת אלפיים.

בפרק השני הזכרתי את אגדת חרם האופיום שיצרה דימוי לפיו בשנת 2000, חיסל הטאליבן את תעשיית האופיום באפגניסטן. עתה נראה, שהטאליבן מנסה לשחזר מהלך דומה. שכן החרם שהטיל הטאליבן באפריל 2022 מתוחם בזמן ומותנה, כך מוסבר לאפגנים, בתגובת הקהיליה הבין לאומית. המשמעות של זה היא שהחרם, בין אם על אפדרה, או על אופיום, הוא זמני וממוקד. אבל תשאלו, איך הטאליבן מכריז על חרם ויוצא כנגד האינטרס של בני הברית שלו, אותם  בעלי כוח מקומיים? התשובה לזה היא שהטאליבן כנראה הגיע להסכמה איתם על חרם ממוקד קצר ומותנה. חרם שיש בו יתרונות לכל הצדדים.

כמו בשנת 2000, תעשיית האופיום ותעשיית הסמים האפגנית ככלל, נמצאת בתקופת שיא של יבולים ותוצר מוגמר. במציאות הזו רעיון של חרם קצר על גידול אופיום, או איסוף אפדרה, לא נראה כמו רעיון רע בהכרח. חרם יאפשר לבעלי הכוח, בעיקר לסוחרי האופיום, ההרואין והמת'אמפטמין, למקסם רווחים ולהקפיץ מחירים בשוק. חרם יאפשר להם לתרגם את המלאים הגבוהים לרווחים גבוהים. בנוסף, יתכן ואלו הסכימו לחרם על גידול וייצור סמים, בתמורה לתגמולים כלכליים ופוליטיים אחרים, כמו זכויות יתר בתחום המכרות, או זכויות בתעשיות ובחברות ממשלתיות.

אז כן, יישום של חרם אופיום הוא בהחלט אופציה אפשרית בעתיד. אם הוא יקרה, מי שיסבלו מכך יהיו החקלאים העניים שגידול פרג-האופיום היא עדיין הדרך הטובה ביותר עבורם לשרוד. גם במחירי חורף 2021 שצנחו עד לכדי 42 דולר לקילו של אופיום טרי ו-55 דולר לקילו אופיום יבש, גם במחירים הללו אופיום הוא עדיין הגידול החקלאי הרווחי ביותר באפגניסטן.

רק שזה לא כל כך טוב לגורמים אחרים בתעשיית האופיום. התרחבות תעשיית הסמים האפגנית בשנים האחרונות הביאה לצניחת מחיר של כלל סוגי הסמים המיוצרים באפגניסטן. מחירי האופיום, הקנאביס, החשיש, האפדרין ומחירי המת'אמפטמינים, הגיעו לשפל היסטורי, ולמעט החקלאים, לשאר הגורמים בתעשיית הסמים יש אינטרס לייבש קצת את השוק, שמלא סחורה במחירי ריצפה. את המצב הזה הטאליבן ממנף לטובתו באמצעות חרם על אפדרה ואופיום, שבהצטלבות אינטרסים, משרת את הצרכים הכלכליים של בעלי הברית שלו. דיכוי זמני של תעשיית הסמים האפגנית מאפשר לטאליבן להציג בפני המערב מראית פנים של מי שנאבק בתעשיית הסמים ומצייר אותו כשלטון לגיטימי שמציית לאמנות ולחוקים בין לאומיים. במקביל, חרם הסמים מאפשר לטאליבן להעלות את המחירים של הייצוא העיקרי של אפגניסטן – הסמים.

נכון לרגע זה, האפקט של הכרזות על חרם עובד. בספטמבר-אוקטובר 2021 מחיר האופיום הטרי באפגניסטן זינק ושילש את עצמו. אך זה היה אפקט קצר מועד שביטא את התגובה לחוסר הוודאות סביב השלטון החדש. מאז הספיקו מחירי האופיום ושאר סוגי הסמים לצנוח חזרה, כשעם כל הצהרה על חרם, חוזר על עצמו התהליך. זינוק מחירים ואז צניחה. רק שהתהליך הזה לא חף מסיכונים. חרם ויובש, גם זמני בשוק הסמים העולמי, עשוי להתגלות עבור הטאליבן ואפגניסטן כחרב פיפיות כלכלית.

הטאליבן עשוי ללמוד את כוחו של "אפקט הבלון" בשוק הסמים העולמי. אותו אפקט שהצמיח לפני למעלה מארבעים שנה את תעשיית האופיום האפגנית. "אפקט הבלון" הוא עיקרון יסוד שמסביר בדימוי של אוויר סגור בבלון, כיצד לחץ על גורמי ייצור במקום אחד, מביא למעבר וצמיחה שלהם במקום אחר. תעשיית הסמים העולמית פועלת מול ביקוש קשיח והיא אף פעם לא קטנה, רק משנה את המיקום של גורמי הייצור. במציאות כזו מי שירוויחו מחרם של הטאליבן, בעיקר אם הוא ימשך זמן רב, הם ייצרני סמים במקומות אחרים בעולם. בעיקר אלו במשולש הזהב האסיאתי, כמו אלו במיאנמר, שלה תעשיית הרואין ומת'אמפטמינים משגשגת משל עצמה. בשורה התחתונה חרם של הטאליבן על אופיום, או על כלל סוגי הסמים, עשוי להביא את אפגניסטן לאובדן נתח שוק משמעותי.

פרט להשפעת אפקט הבלון, הטאליבן עשוי לגלות את כוחו של עקרון אחר, עקרון "התחליפיות". עקרון זה מתאר מצב בו חוסר בשוק במוצר מועדף, מביא את הצרכנים לעבור למוצר תחליפי. עם הזמן מתקבע המוצר התחליפי כמוצר המועדף בשוק. זה בדיוק מה שקרה בשוק הסמים של ארה"ב בעשור האחרון, שם מעבר משתמשי הסמים מצריכת תרופות מרשם לכאבים, לצריכת הרואין וממנו לפנטניל, שינה את דפוסי צריכת הסמים והחריף את קטלניות מגפת האופיואידים. במקרה של אפגניסטן, חרם אופיום ומחסור בהרואין אפגני בשוק, עשוי להיות הטריגר שיביא צרכנים בשווקים באירופה ובאסיה לעבור לאופיואידים אחרים, בדומה למה שקרה בארה"ב.

התפתחות כזאת, מעבר להשלכות הטראגיות שיהיו לה על תמותה מאפיואידים בעולם, גם תשפיע כלכלית על אפגניסטן ועל המקום שלה בשוק הסמים העולמי. הטאליבן עשוי לגלות שלא רק שאפגניסטן הפסידה נתח שוק, אלא שהשוק שינה את טעמו. שכן, אם יש משהו שיכול לנצח את תעשיית האופיום האפגנית, המשהו הזה מגיע בדמות אבקה לבנה וקטלנית שמיוצרת במזרח הרחוק – הפנטניל.

דרקון לבן מעל שדות האופיום

פנטניל, אותו תחליף הרואין סינטטי שחזק ממורפין פי חמישים, הוא ה"מלך" החדש של שוק הסמים בצפון אמריקה, ונתוני התמותה מעידים על כך. בשאר העולם, החומר הקטלני הזה פחות נפוץ, כלומר נכון לרגע זה. אם חרם האופיום של הטאליבן יביא לפעולת עקרון ה"תחליפיות" ההשלכות לטאליבן ולאפגניסטן עשויות להיות משמעותיות, כלכלית ופוליטית.

היתרונות של הפנטניל על ההרואין ברורים. הוא מיוצר סינטטית, הוא לא מצריך השקעה בחקלאות עתירת משאבים וכוח אדם והוא לא תלוי בגחמות האקלים. הפנטניל מיוצר מכימיקלים פשוטים יחסית להשגה במעבדות חוקיות, או חוקיות למחצה. אבל היתרון הגדול באמת שלו, הוא שהוא קל מאוד לשינוע ולהברחה. מאחר והיחס בהשפעה על הגוף בין פנטניל להרואין הוא פי חמישים, הרי שהברחת קילו פנטניל משולה להברחת חמישים קילו הרואין. כל זה עושה למבריחים וסוחרי הסמים חיים קלים יותר. אם סוחר סמים במוסקבה למשל, היה צריך להבריח 100 קילו הרואין כדי לענות על הביקוש של הלקוחות שלו, עכשיו תאורטית עם שני קילו פנטניל הוא עונה על הביקוש.

בקיצור הבנתם. פנטניל הוא חומר נגיש, זול יחסית, בעל עוצמה חזקה ובעיקר, קל להברחה. הבעיה היחידה אתו? כדי לייצר אותו צריך מומחיות ותשתיות מתקדמות, ולכן המקור שלו הוא לרוב מדינות עם תעשיות פרמצבטיות מתקדמות, כמו סין והודו. שתי אלו, הן יצרניות הפנטניל הגדולות בעולם והמקור של החומר שקטל עד כה מאות אלפי אמריקאים. הן גם מדינות שהיצרנים בהן, לא בדיוק שואלים הרבה שאלות ומוכנים להגמיש כללים, בתמורה לתשלום מתאים.

היתרונות המסחריים הללו של הפנטניל, הם מה שמסמן אותו כ"גיים-צ'אנגר" פוטנציאלי בשוק האופיואידים עולמי וכסכנה שמרחפת מעל תעשיית האופיום האפגנית. בחישוב שערך מכון RAND, נמצא שהפנטניל מציע לצרכן הסמים יחס עלות-מחיר שאף מוצר אחר, אפילו לא הרואין אפגני זול, לא יכול להתחרות בו. בחישוב שערכו החוקרים, הם מצאו שכדי להשיג את אותה השפעה נרקוטית על הגוף, צרכן סמים שישתמש בפנטניל לא חוקי, ישלם רק אחוז אחד מהמחיר שהיה משלם, לו היה מנסה להשיג את אותו אפקט נרקוטי עם הרואין. במונחים של כלכלת שוק הסמים יחס העלות-אפקט הזה, הופך את הפנטניל לשחקן בעל פוטנציאל להפוך ההרואין האפגני למוצר יקר וחסר ביקוש.

עם כל היתרונות המסחריים הללו של הפנטניל על ההרואין, עולה השאלה: למה, פרט לצפון אמריקה, זה עוד לא קרה? התשובה הפשוטה היא "העדפת צרכנים". שוק הסמים בצפון אמריקה שמזמן עשה הסבה לפנטניל, לא משמעותי ומעולם לא היה משמעותי בהשפעתו על תעשיית הסמים האפגנית. השווקים החשובים לתעשיית האופיום האפגנית, הם אלו של אירופה, רוסיה ואסיה. בשווקים אלו, חרם אופיום של הטאליבן עשוי לחול דינמיקה דומה לזו שהתרחשה בארה"ב. סוחרי הסמים בשווקים אלו יחלו לערבב פנטניל בהרואין שהם מוכרים, וכך השוק "יתחנך" לצרוך את החומר החדש.

האם זה יקרה? לפי חוקרי מכון RAND התשובה העגומה היא, שזה עניין של זמן ולא שאלה של אם. חרם האופיום שהכריז הטאליבן באפריל 2022 ושעד כה לא נאכף בצורה רצינית, עשוי להיות זרז לתהליך, בעיקר אם הטאליבן יהיו נחושים לאכוף אותו. החוקרים טוענים שהשפעה של תהליך כזה על אפגניסטן, תלויה בעיקר בקצב בו הוא יתרחש.

אם יתרחש מעבר מהיר מהרואין לפנטניל בשוק הסמים העולמי, החברה האפגנית תתקשה להסתגל למציאות החדשה, ויהיו לכך השלכות על היציבות הפוליטית בה. קריסה מהירה של כלכלת האופיום תגביר את העוני ותחריף את המשבר ההומניטרי באפגניסטן ותביא להגברת ההגירה ממנה. קריסת כלכלת אופיום תאלץ את בעלי הכוח המקומיים לחפש מקורות רווח אלטרנטיביים, כמו למשל השתלטות על תעשיית המחצבים, מה שיביא להגברת המתח הפנימי והמאבקים האלימים על שליטה בשטח. כך, קריסת כלכלת האופיום עשויה לשנות את מבנה הבריתות הנוכחי בפוליטיקה הפנים אפגנית, ולהסלים בכך את האלימות ואת חוסר היציבות הביטחונית בה.

החוקרים במכון RAND שבחנו את ההשפעה של מעבר מהרואין לפנטניל בשוק הסמים העולמי, מניחים גם תסריט יותר אופטימי. החוקרים מקווים שאם תהליך המעבר יתרחש בקצב איטי, חקלאי פרג-האופיום האפגנים יסתגלו, ויתחילו להעדיף גידולים חוקיים. דבר שיאפשר לכלכלה החוקית להתרחב ולהתבסס. אבל יש להודות, זו תקווה שנטועה בהרבה מאוד אופטימיות ואני אישית לא שותף לה.

אם התחזית הפסימית אכן תתממש וכלכלת האופיום ותעשיית הסמים האפגנית תקרוס, ההשלכות של כך לא יישארו בגבולות אפגניסטן. לתהליך כזה תהיה השפעה כלל אזורית. חוסר משילות וחוסר ויציבות באפגניסטן, היא בעיה שתעסיק את כל מדינות האזור: סין, פקיסטן, הודו אירן ורוסיה. מעצמות כמו סין, או הודו, שלוטשות עיניים למחצבים של אפגניסטן, ימנעו מהשקעות בסביבה לא יציבה, וכך  קריסת תעשיית האופיום תגרור אחריה באפקט דומינו את שאר כלכלת אפגניסטן. תהליך כזה יהפוך לתגובת ספירלה שרק תעמיק את חוסר היציבות באפגניסטן. המשמעות של התחזיות בדבר אפשרות קריסה של כלכלת האופיום האפגנית, היא שזו כבר לא רק שאלה כלכלית, אלא גם שאלה גאו-פוליטית.

על כך, בפרק הבא.