דמעות האלוהים ברחובות קאבול – עשבים שוטים
צורך הוא אבי ההמצאה. זה כנראה המשפט שמתמצת באופן הטוב ביותר את הפרק שאתם עומדים לשמוע. כי זה פרק על אלתור ותושייה ועל איך התכונות הללו, הפכו את אפגניסטן מאימפריית אופיום גם לאימפריית מת'אמפטמינים, או בשם המקובל יותר קריסטל-מת'. כן-כן, אני מדבר אותו חומר גבישי לבן דמוי זכוכית שעמד במרכז הסדרה האגדתית "שובר שורות". מת'אמפטמינים הם הייצוא החדש והמשגשג של תעשיית הסמים האפגנית, שהפכה באמצעות הרבה אלתור ותושייה משאב טבעי פשוט ובסיסי למכרה מפיק זהב.
תעשיית המת'אמפטמין האפגנית שצמחה בעשור האחרון, לצד האופיום והחשיש, הענפים המסורתיים יותר של תעשיית הסמים האפגנית, מתבססת על צמח האפדרה. שרביטן סיני בעברית, או בשמו הלטיני Ephedra Sinica. לכן מעתה אקרא לה בפשטות תעשיית האפדרה. צמיחת תעשיית האפדרה היא עוד הדגמה לאופן בו התפתחויות באפגניסטן, הן לא אחת תוצאה של "משק כנפי פרפר" במקום אחר לחלוטין. תעשיית האפדרה היא הדגמה ליכולת של תעשיית הסמים האפגנית להתאים את עצמה לתנודות ולצרכים של שוק הסמים העולמי.
הסיפור של הולדת תעשיית האפדרה האפגנית, מקפל בתוכו את סיפורה של אפגניסטן בעשור האחרון. זה סיפור מרתק במיוחד, אם חושבים על כך שעד לפני כעשור, בקושי היה אפשר למצוא באפגניסטן גרם של מת'אמפטמינים. בואו נתחיל רגע עם קצת פרופורציות. בשנת 2009, תקופה שנראית כיום היסטוריה רחוקה, לא היו בפועל סמים ממריצים באפגניסטן. באותה שנה נתפסו בכל אפגניסטן שני של גרם מת'אמפטימינים. שני גרם בלבד. בשנת 2020 כבר נתפס בה טון שלם של מת'אמפטמינים. בשנת 2021 כבר דווח על טונות נוספים של מת'אמפטימינים ממקור אפגני שנתפסו בשלל נתיבי סחר בין לאומיים. התפיסות הללו הבהירו היטב, אפגניסטן היא אימפריה של סמים ממריצים.
דו"ח שפרסם האו"ם ב-2017 וסקר את בעיית הסמים באפגניסטן, התריע שמתפתחת באפגניסטן תעשיית ייצור מת'אמפטמין, אך התקשה אז להעריך את גודלה ומשקלה. נכון להיום, האו"ם כבר מעריך שתעשיית המת'אמפטמין האפגנית, בקצב הצמיחה הנוכחי שלה, לא נופלת בחשיבותה מתעשיית האופיום ויש מי שמערכים שמשקלה הכלכלי עשוי להשתוות ואף לגבור על זה של תעשיית האופיום.
רגע-רגע, אתם בטח שואלים. איך הגענו לפה? איך הפכה אפגניסטן לגרסה המרכז אסיאתית של שובר שורות? היו איזה וולטר וויט וג'סי פינקמן אפגניים שהצמיחו אותה? ובכן לא, לא בדיוק. כדי להבין מניין היא צמחה צריך לחזור רגע אחורה בזמן ולהסתכל מערבה. לשכנה ממערב. נכון, אני מדבר על אירן.
סנקציות ממריצות בסהר הזהב
לאירן, שלה היסטוריה מעניינת ומורכבת בפני עצמה עם אופיום והרואין, יש משקל מיוחד בהפיכת אפגניסטן לאימפריה של סמים ממריצים. מסתבר שאירן הייתה ועודנה אימפריית ייצור סמים ממריצים. לפי דו"ח של המרכז האירופאי לבקרת סמים והתמכרויות, בין השנים 2007 עד 2014, הפכה אירן ליצרנית ויצואנית מרכזית של מת'אמפטמינים למדינות דרום ומרכז אסיה. לשם ההשוואה, אם באותה תקופה לא היה כמעט בפועל ייצור סמים ממריצים באפגניסטן, באותה תקופה נתפסו באירן 100 קילו מת'אמפטמינים בשנת 2007. אלו צמחו לתפיסות של כמעט ארבע טון מהסם בשנת 2014. בשנת 2013 לבדה דיווחו הרשויות האירניות על חשיפה וסגירה של 445 מעבדות לייצור מת'אמפטמין. אירן אולי עוד לא מעצמה גרעינית, אבל היא בהחלט מעצמת סמים ממריצים.
באופן מוזר, או בעצם לא מוזר בכלל, ציר הזמן של צמיחת תעשיית המת'אמפטמין האפגנית, מקביל באופן מעניין לציר הזמן של התפתחות "הצרות" של אירן עם המערב. או יותר נכון לומר, לציר הזמן של התפתחות הסנקציות המערביות על אירן. איפשהו, מ-2014 בואכה 2015 הנתונים מתחילים להראות דעיכה בתעשיית המת'אמפטמין האירנית ושינוי במיקום שלה. זו בדיוק נקודת הזמן שבה מתחילה לשגשג תעשיית האפדרה והמת'אמפטמין האפגנית.
ההסבר המקובל הרשמי להצלחה האירנית בדיכוי תעשיית המת'אמפטמין, תולה זאת במאבק עיקש ומתמשך של המשטר בתופעה. מבלי לבטל את נכונות ההסבר הזה, אפשר להציע הסבר נוסף משלים, שקשור להשפעת הסנקציות על אירן ועל תעשיית הסמים הלא חוקית שלה. כמו כל תעשיה, גם תעשיית המת'אמפטמין האירנית צריכה חומרי גלם. לא אני לא מתכוון לאורניום. במקרה הזה מדובר, ברוב הזמן, בפסאודו-אפדרין. חומר בסיס כימי שבמהות החוקית שלו משמש את תעשיית התרופות החוקית.
נכון לשנת 2010, אירן הייתה היבואנית הרביעית בגודלה בעולם של פסאודו-אפדרין, וייבאה אז 55 טונות שלו. בדיוק כמו בסדרה "שובר שורות" גם העולם הפלילי של אירן, ידע היטב איך להגיע למקורות החוקיים של פסאודו-אפדרין וידע להסיט אותו לטובת הצרכים הפליליים שלו. לפי אותו דו"ח של ה-EMCDDA, בין השנים 2008-ל-2017 נתפסו 892 טונות של חומרי בסיס, בתוכם כמות לא ידוע של פסאודו-אפדרין, בפשיטות של המשטר האירני על תעשיית המת'אמפטמין האירנית.
אוקיי, איך זה קשור לסנקציות ואיך זה מביא את ייצרני המת'אמפטמין האירנים לעבור לאפגניסטן? ובכן, פסאודו-אפדרין, ככל שבדקתי ולמיטב ידיעתי, לא נכלל בסנקציות שהמערב הטיל על אירן. אבל מ-2007 לערך עד 2015, המערב בהובלת ארה"ב, הלך והטיל עוד ועוד סנקציות שהחלו משתקות את הכלכלה האירנית. הסנקציות הללו יצרו השפעה רוחבית גם על סתם חומרים, כמו אותו פסאודו-אפדרין וגם על כימיקלים אחרים, שאירן החלה מתקשה יותר ויותר להשיג. צניחת שער הריאל האירני ושערי המרה מטורפים, הפכו ייבוא של פסאודו-אפדרין למשימה קשה, שהפכה קשה אף יותר כשדונלד טראמפ יצאה מהסכם הגרעין. ב-2019 למשל, אירן הצליחה לייבא רק 17 טון של פסאודו-אפדרין.
עבור המשטר האירני המציאות הזו הציבה בעיה. שכן פרט לבעיות המוסר והדת שקשורות בתעשיית הסמים, היא גם הסיטה חומרי גלם ומשאבים מתעשיית התרופות המקומית, שגם כך סבלה מקשיים תחת נטל הסנקציות. התוצאה הייתה לחץ מוגבר לטפל בתעשיית הסמים. רק שזה יצר ליצרני המת'אמפטמין האירנים בעיה כפולה: גם לחץ של השלטונות על אתרי הייצור, וגם קושי להסיט פסאודו-אפדרין וכימיקלים אחרים לשוק השחור, עם מחירים עולים של אלו.
על כל זה התווספה צרה שלישית: עודף תחרות. המשבר הכלכלי באירן הביא לכניסה של עוד ועוד שחקנים חדשים לתחום, וככל שנכנסו יותר שחקנים מחיר הסם צנח ויחד עמו הרווחיות. אם בשנת 2005 מחיר קילו מת'אמפטמין עמד על אזור האלף דולר באירן עצמה, ב-2018 מחיר קילו של הסם כבר צנח לכדי 272-עד-364 דולר.
רגע, איך זה שיש פחות חומר גלם, הוא יותר יקר, יש יותר אכיפה של המשטר נגד התעשייה, ועדיין יש יותר יצור של המוצר המוגמר והמחיר שלו צונח? מה קורה פה? חוקי הכלכלה לא חלים על אירן? זה לא אמור להיות הפוך? פחות היצע שמוביל למחירים עולים?
ובכן לא. מה שקרה בפעול הוא המימוש האידאלי של פעולת השוק החופשי נעדר הגבולות, שבו צורך הוא אבי ההמצאה. או במילים אחרות, ייצרני וסוחרי הסמים האירנים מצאו פתרון יצירתי למחסור. במצוקתם, הם פנו לחפש מקור חדש לחומר גלם זול ולכוח אדם זול. את שני אלו הם מצאו בקרב פליטים אפגנים שברחו לאירן. שניים וחצי מיליון אפגנים שגרים באירן ועוד קרוב למיליון שחיים בה כפליטים לא חוקיים, היו מוכנים לעבוד בשכר רעב בכל דבר. בכלל זה בתעשיות המפוקפקות והלא חוקיות שלה, כמו תעשיית הסמים.
חוקרי המרכז האירופאי שבחנו את התפתחות תעשיית האפדרה והמת'אמפטמין האפגנית, מזהים את נקודת הממשק הזו באירן, כמקום דרכו עברו ידע ואמצעים מאירן לאפגניסטן. לפי החוקרים, האפגנים למדו את רזי המקצוע מיצרני הסמים האירניים, שמנגד מצאו את הצד האפגני של הגבול כמקום נוח יותר לתפעל בו מעבדות לייצור סמים. החוקרים משערים שכחלק מהתהליך, יצרני הסמים האירנים לימדו את האפגנים גם את סודות ייצור האפדרין. כן-כן, אפדרין, לא פסאודו-אפדרין. שכן אפדרין, הוא חומר הגלם הבסיסי והזול עליו צמחה תעשיית הממריצים האפגנית.
שובר שורות – גרסת באקווה
אפדרין, כמו חברו הפסאודו-אפדרין, הוא אלקלואיד טבעי שנמצא בטבע במינים שונים של צמח האפדרה, או בשמו הסיני "מה-הואנג" שפרושו העשב הצהוב. התרכובת הטהורה של אפדרין, בודדה ואופיינה לראשונה על ידי כימאי אורגני יפני בשם נגאי נגאיושי בשנת 1885, אך הפכה נפוצה יותר בשימוש רק בשנות העשרים של המאה הקודמת. גם האפדרין וגם הפסאודו-אפדרין, שניהם רכיבים נפוצים במגוון תכשירים לטיפול בצינון ואפשר למצוא אותם באקמול-צינון, בדקסמול-קולד, בפראמול, נוסידקס, סינופד, טיפטיפות ועוד. הבנתם. האפדרין וגם הפסאודו-אפדרין, כל אחד בדרכו, מחקים במידה מסוימת את פעולת האדרנלין בגוף ופועלים על המעביר העצבי אדרנאלין, רק שיש קצת הבדל בהשפעה שלהם על הגוף. למרות השוני הזה לאפדרין ולפסאודו-אפדרין השפעה ממריצה על מערכת העצבים המרכזית ומכאן המרכזיות שלהם ביצור סמים ממריצים, ואגב גם בייצור של כדורי הרזיה ומדכאי תאבון חוקיים ולא חוקיים, שנמכרים לעיתים "כתוספי תזונה טבעיים".
מה ההבדל הכימי בן אפדרין ופסאודו-אפדרין? ובכן כימאי אני ממש לא וגם לא ממש מתיימר להסביר פה נושאים בכימיה, או ברפואה, ואם אני טועה פה ושם במושגים בנושא, אתם המאזינים מוזמנים לתקן אותי. ההבדל החשוב לענייננו, הוא שאפדרין מעט יותר אפקטיבי, או במילים פשוטות, יותר חזק בהשפעה שלו מהפסאודו-אפדרין. הבדל חשוב אחר, הוא שעם מעט תחכום ויוזמה חקלאית, האפדרין גם יותר זמין ויותר זול מחברו הפסאודו-אפדרין, אבל חכו, עוד נגיע לזה. הפסאודו-אפדרין כמו האפדרין נמצא אומנם בטבע באחד המינים של האפדרה, אבל בשימוש מסחרי הוא מיוצר תעשייתית מהתססת דקסטרוז, שזה בעצם גלוקוז, בנוכחות בנזלדהיד. המוצר העיקרי מהתהליך הזה נקרא פניל-אצטיל-קארבינול. חומר שבפני עצמו עובר תהליך עיבוד נוסף שממנו מיוצר הפסאודו-אפדרין.
המשמעות העיקרית של כל הממבו-ג'מבו הכימי הזה, היא שפסאודו-אפדרין זמין ממקורות לגיטימיים, בעיקר מיצרנים תעשייתיים בהודו וסין. לכן כדי להשיג אותו לייצור סמים לא חוקיים צריך להסיט חומרים מהשוק החוקי, כפי שעשו בתחילת הדרך האירנים. אבל מה קורה כשגם בשוק החוקי יש מחסור? כמו שקרה באירן? כאן יש נולדה אופציה מעניינת שסיפור הגילוי שלה מזכיר את זה של הסדרה "שובר שורות".
אם אתם מקשיבים לפודקאסט הזה, אני מתקשה להאמין שלא צפיתם ביצירת המופת הטלוויזיונית "שובר שורות". אם לא צפיתם, תתבייש וגשו להשלים את ההשכלה הנדרשת בהקדם. אם צפיתם ב"שובר ושורות" והפכתם לחסידים הדוקים שלה כמוני, לבטח תזכרו שבתחילת דרכם, וולטר וג'סי, נתקלו בבעיות להשיג פסאודו-אפדרין, חומר הגלם הבסיסי להפקת מותג הבית – קריסטל מת' כחול. הפתרון שלהם, כפי שבאמת היה נפוץ בארה"ב עד לפני עשור וחצי, היה למצות אפדרין מכמות גדולה של תרופות נגד שיעול והצטננות. אבל זו לא דרך לבנות אימפריה, או לכל הפחות לא הדרך לבנות תעשייה משגשגת. במקרה של ג'סי וולטר הם פנו לקרטלים הגדולים ובהמשך, מצאו ספק בין לאומי שדאג להזרמה קבועה של טונות מהחומר.
היצרנים האירניים והאפגנים שלנו נתקלו בבעיה דומה. הקושי להשיג פסאודו-אפדרין ולייצר בבטחה באירן, הביא אותם למצות פסאודו-אפדרין מתרופות גנובות, שהוברחו לאפגניסטן מכל מדינה שכנה. הבעיה עם השיטה הזו, היא העלות והמורכבות שלה. היא מייקרת מאוד את המוצר, היא מסובכת לביצוע, והיא דורש מיומנות ותשתיות מורכבות שקשה מאוד לתפעל בתנאי המחתרת של אפגניסטן. מעבר לכל זה, זו שיטה שמגבילה את הקף הייצור ואת הרווחים. ליצרני המת'אפמטמינים האירנים לא היו קרטלים מקסיקנים לפנות אליהם, או יכולת לגנוב טונות של פסאודו-אפדרין מאיזושהי חברה בין לאומית. אירן במשבר כלכלי ויש סנקציות להזכירכם. ייצרני הסמים היו צריכים פתרון אחר. הוא הגיע בצורת צמח האפדרה.
אבקת זהב מההרים
לאיש אין באמת מושג איך זה קרה ואיך יצרני הסמים הגיעו לפתרון הזה. ההשערה הסבירה היא שמאחר ואבקת האפדרה מוכרת מזה שנים באפגניסטן כתרופה עממית לצינון ושיעול ונמכרת בשווקים הפתוחים בחנויות תבלינים, הפנייה אליה הייתה היסק טבעי של מי שהכירו את המנגנון הכימי. באפגניסטן צמח האפדרה סיניקה מכונה בפי המקומיים "אומן" או "באנדק". מדובר בשיח בר רב-עונתי, פשוט למראה, שגדל פרא ברחבי האזורים ההרריים של אפגניסטן, בעיקר בגבהים שמעל ל-2,500 מטר.
מסורתית "הבאנדק" בעיקר שימש כחומר בערה שקוששו בחורף עניים אפגנים לצורכי הסקה, וכמוצא זמין להרוויח קצת כסף ממכירת חומר בעירה זול. ה"אומן או באנדק" לעיתים גם נמכר כזרדים, או כאבקה טחונה, כתרופה מסורתית לשיעול. אבל כל זה בזמן עבר. כיום קציר וטחינת אפדרה הפכו לתעשייה מכניסה ולמקור הכנסה רווחי עבור יזמים נמרצים, שהפכו את עשב הבר הפשוט לחומר גלם לתעשיית סמים צומחת, שמתחילה באיסוף אפדרה בהרים של מרכז אפגניסטן ומסתיימת במעבדות הסמים של אזור באקווה.
אוקיי. אמרתי מעבדות סמים. מונח שאני קצת לא סובל. בעיקר כי בארץ נהוג לכנות כל פינת נוי עם שני עציצי קנאביס "מעבדת סמים". אז לגבי מעבדות המת'אמפטמין האפגניות, בואו נעשה קצת סדר. כן, נעשים שם תהליכים כימיים, אוקיי. אז זה כן סוג של "מעבדה". אבל מי שמדמיין לעצמו מעבדות מתוחכמות בסגנון אולם הייצור הגאוני של "הייזנברג" בשובר שורות, או סתם מעבדה לכימיה מבית הספר, צר לי לאכזב. המציאות האפגנית הרבה פחות קוסמת. בואו נתאר אותה לרגע.
נכון להיום, ברור מעל לכל ספק שצמחה באפגניסטן תעשייה משגשגת שמתבססת על איסוף צמח האפדרה. באופן אירוני וכנראה מיד הגורל, אותו זן ספציפי של אפדרה שגדל באפגניסטן, גם עשיר במיוחד בריכוז אלקלואיד האפדרין. כאמור, לא ברור מי היה זה שצעק "אאוריקה" וחשב על מיצוי אפדרין מהעשב הזה. האם היה זה כימאי גאון אירני גולה, או תלמיד אפגני נמרץ שעשו את ההקשר? העובדה היא שכיום אין צורך בהסטת פסאודו-אפדרין מחברות חוקיות באירן ואין צורך למצות אותו מתרופות לשיעול. נכון להיום יש אפדרין "טבעי" בשפע וכך מתחילה שרשרת ייצור שבסופה מקבלים מת‘אמפטמין.
הכפריים בהרים של מרכז אפגניסטן אוספים את האפדרה מהמדרונות התלולים במהלך חודשי הקיץ, מיולי לערך עד אוקטובר, אז הצמח במצב האידאלי לקציר. הם מסיעים את האפדרה שנקצרה על גבי בהמות במשעולים הצרים שבהרים, או סוחבים אותו בעצמם עשרות קילוגרמים על הגב. את יבול האפדרה שאספו, הכפריים מוכרים הלאה לסוחרים שקונים טונות ממנו. הסוחרים מייבשים את האפדרה במשך 25 יום באוויר הפתוח ואז מעבירים אותה הלאה בשקים, בין אם כחומר טחון, או כזרדים יבשים, לגוליסטאן ובאקווה שבמחוז פארה. לב תעשיית המת'אמפטמינים של אפגניסטן.
את אבקת האפדרה צריך עוד להפוך לאפדרין ואיתו כמובן לייצר מת'אמפטמין. לשם כך צריך לעשות את מה שוולטר וג'סי עשו "בשובר שורות". צריך להתחיל לבשל. וזו בדיוק ההתמחות של אנשי באקווה. את האפדרה הטחונה מעבירים ל"טבחים" שמבשלים אותה באתרים מאולתרים, לרוב בלב המדבר. שם הם מפיקים את האפדרין. התהליך על פניו נשמע די קל, לפחות למי שהוא לא כישלון מוחלט בכימיה כמוני. מבשלים את אבקת האפדרה עם חומרים כימיים נוספים, אגב חוקיים ושקל יחסית להשיג, כמו יוד, זרחן אדום וחומצה גופרית ומקבלים אפדרין.
עכשיו, אם אתם ממש מתעקשים לקבל מתכון למת'אמפטמין טבעוני ממקור צמחי, הנה בבקשה. אני נותן מתכון רק כדי שתבינו מה אתם מכניסים לגוף שלכם כשאתם משתמשים בקריסטל-מת'. נתחיל: כאמור, מייבשים את האפדרה וטוחנים אותה לאבקה דקה כקמח. את האבקה משרים ל-24 שעות במרינדה שמורכבת ממים, בנזין, מלח וסודה קאוסטית. את המרינדה מסננים לתוך סירי מתכת ובהם מבשלים את הנוזל המסונן עם מלח, חומצה גופרית, שלרוב מגיעה ממצברים של רכב, וגם עם חומר ממס ודליק בשם קסילן, שמשמש אגב לדילול צבעי לכה ולניקוי פלדה. את כל הטוב הזה מבשלים היטב-היטב על חום נמוך בינוני, עד שהנוזל מתאדה ומתקבל משקע במרקם של יוגורט יבש. את "היוגורט" היבש הזה טוחנים בעדינות בידיים כמו בהכנת קוסקוס, עד שמתקבלת אבקה דקה. מזל טוב בישלתם לכם אפדרין.
אגב, לבשל אפדרין זו ממש לא אופרציה שמבצעים באיזה חדר צדדי בבית. כדי להפיק די אפדרין ממנת בישול בסיסית שמתחילה עם כמות של 450 קילו אפדרה טחונה, צריך 14 חביות של 220 ליטר כל אחת ועוד בריכות ניקוז וכן סדרה של מכלי מתכת להבערת אש. בקיצור, זו חתיכת אופרציה. ושלא תחשבו שסוחרי האפדרה וטבחי האפדרין גוזרים פה איזה קופון שמן. הטבחים הם בעיקר הפועלים השחורים, שעבור התהליך הזה עם כל הסיכונים שבו, משתכרים כ-5 דולר ליום עבודה. היתרון? זו עבודה די קבועה. הערכת ה-EMCDDA היא, שתעשיית יצור האפדרין פעילה לאורך כל השנה, עם דעיכה קלה בחורף. הם מעריכים כי "טבח" אפדרין עובד בממוצע 20 ימים בחודש ויכול להרוויח 100 דולר בחודש. פי שלוש מהשכר האפגני הממוצע.
אבל לפני "שהטבחים" בכלל מבשלים מנות גדולות, סוחרי האפדרה צריכים להוכיח לייצרני האפדרין את איכות החומר וכך לקבוע עבורו מחיר. לרוב, כדי לבחון את טיב החומר, היצרנים יקנו מנה קטנה של אפדרה, בערך 90 קילו ויעשו הרצת ניסוי. אם החומר טוב, הם יזמינו מאותו סוחר הזמנת אפדרה גדולה יותר. וכן, יש מחוזות באפגניסטן שהאפדרה שלהם נחשבת למבוקשת ואיכותית יותר, מה שמעיד על תעשייה מבוססת שכבר בנתה לעצמה רשת קשרים פנימית ענפה של אספקת חומרי גלם. אגב, למי שמודאג לגבי בקרת איכות, תהליך הייצור כולל גם את זה. שכן אם היצרנים לא מגיעים לתוצר סופי סביר בגלל איכות האפדרין או האפדרה, נהוג לבקש מסוחרי האפדרה הנחה על "הביצועים של החומר".
יופי יש לנו אפדרין. עכשיו, צריך לייצר מת'אמפטמין. כדי לייצר "שישאה" הכינוי הנפוץ למת'אמפטמין בדרי, אחת השפות באפגניסטן, מילה שפרושה הוא "זכוכית" בשל צורת הקריסטל של התוצר הסופי, כבר נדרש תהליך מורכב ועדין יותר. תהליך שדורש הרבה יותר ידע, מומחיות והשקעה כספית. בגלל זה הטבחים כאן כבר מרווחים הרבה יותר. אבל אל תצפו פה לאיזו בוננזה מטורפת. התשלום המקובל לטבח טוב הוא 12.5 דולר עבור קילו "שישאה". טבח טוב אמור להיות מסוגל להפיק מכ-12 קילו אפדרין כ-8 קילו שישאה. מה שאומר שהוא יכול להרוויח 100 דולר לסבב בישול אחד שאורך כיומיים עבודה. נשמע מעט? אולי לאוזן ישראלית. במספרים אפגניים זה משתווה לארבעה חודשי משכורת.
לא רק ידע והשקעה כספית הם מגבלה. כדי לייצר מת'אמפטמינים או את "השישאה" צריך כבר תנאים סטריליים יותר מאלו שבתהליך יצור האפדרין. יצור מת'אמפטמין דורש מקום נקי יחסית מאבק עם זמינות גבוהה של מים, ולכן לרוב תהליך הייצור יתבצע באזורים מאוכלסים, שם אפשר להשיג תנאים כאלו. אגב, זו גם אחת הסיבות לכישלון של ההתקפות האוויריות שיזם ממשל טראמפ על מעבדות המת'אמפטמין באפגניסטן. האמריקאים תקפו בעיקר מתקני הפקת אפדרין שהפסולת והשיירים שנותרו בהם לאחר סיום תהליך ההפקה, יצרו חתימה מודיעינית שאותרה בלוויינים. החתימה הזו הביא לתקיפה אווירית, שלרוב התבצעה לאחר שהפעילות באתרים הסתיימה. את מעבדות ייצור השישאה עצמן לא היה באמת איך לאתר, כי הן לא יצרו חתימה מודיעינית.
טוב בסדר, אבל איך מייצרים מת'אמפטמין על בסיס אפדרין צמחי אתם שואלים? הנה חלק מהתהליך. בתחילה מערבבים את האפדרין עם מים ויוד. לאחר מכן, מוסיפים סודה קאוסטית וזרחן אדום. בהמשך מוסיפים שוב קסילן ומעבירים את התערבות מספר תהליכים כימיים, שבסופם נותרים עם אבקה יבשה. את האבקה דוחסים לתוך תבניות ומניחים לה להתייבש, עד שהיא מתגבשת לכדי קריסטלים לבנים. את הקריסטלים אורזים לשקיות ואז לקופסאות שמגינות עליהם בתהליך ההברחה.
רגע-רגע, מה עם כמויות, מה זה תהליכים כימיים? ובכן, מצטער. אני לא באמת יודע. כפי שציינתי, אני ממש גרוע בכימיה. וגם אם הייתי יודע, לא הייתי באמת נותן פה מתכון מלא. יש גבול לכל תעלול. גם דיוויד מנספילד שחקר את הנושא באפגניסטן וגם ה-EMCDDA, אותו מרכז אירופאי לחקר סמים והתמכרויות, שניהם לא חושפים בדוחות שלהם את תהליך היצור המלא, מחשש לתת רעיונות לחקיינים. הם כן מציינים שהתהליך דומה לזה המקובל בייצור לא חוקי של מת'אמפטמין באירופה.
זהו. יש לנו מת'אמפטמין אפגני טהור ממקור צמחי. זה כמובן אם מתעלמים מכל הכימיקלים שהוספנו בדרך. וכן, זה קריסטל-מת' לבן. מת'אמפטמין כחול זו סתם המצאה של יוצרי הסדרה "שובר שורות". עכשיו בואו נראה כמה כל העסק הזה שווה כלכלית.
אפדרה מזהב וקריסטל
כמה בסוף מניבה לאפגניסטן כל תעשיית האפדרה, אפדרין ושישאה הזאת? ובכן התשובה הפשוטה היא שלא ברור. כלומר, אין אומדן מדויק, אבל ברור שהתופעה משמעותית ביותר והמספרים עצמם מעידים על כך. מוערך שכדי לייצר 12 עד 15 קילו אפדרין איכותי, נדרשים כ-450 קילו עשב אפדרה מיובש, תלוי באיכות הצמח וריכוז אלקלואיד האפדרין בו. דיוויד מנספילד, שחוקר את תעשיית הסמים באפגניסטן, מציין כי בשיחות שערך עם כפריים שמלקטים אפדרה, אלו ציינו בפניו שאדם אחד יכול לאסוף ביום קרוב לעשרה "מאן" שהיא יחידת משקל מקומית שוות ערך לכ-4.5 קילו. או בקיצור, אדם אחד יכול לאסוף כ-45 קילו אפדרה ביום אחד.
את האפדרה שאספו הכפריים מוכרים לסוחרים. אלו משלחים אותה במשאיות למחוזות שמתמחים במיצוי והפקת אפדרין ובייצור מת'אמפטמין. נכון לשנת 2019, הזמן בו חקר דיוויד מנספילד את תעשיית האפדרה האפגנית, הוא מצא שמנת בסיס של כ-450 קילו צמח האפדרה נסחרה תמורת כ-284 דולר. ברמת מחיר כזו כפרי עני יכול להרוויח כמעט 30 דולר ליום עבודה ובעונה ממוצעת שנמשכת ארבע חודשים, יכול מלקט אפדרה נמרץ להרוויח כמעט פי ארבע מהשכר השנתי הממוצע באפגניסטן. אגב, המחיר הזה הוא ירידה משמעותי ממחיר האפדרה שהיה גבוה פי ארבע בשנת 2017, כשהתעשייה רק החלה לצמוח.
מחירי האפדרה הללו מסבירים את היתרון התחרותי הענק שתעשיית המת'-אמפטמין האפגנית נהנית ממנו. אם 450 קילו אפדרה יבשה מניבה לאחר עיבוד 12 קילו אפדרין, הרי שמכמות כזו כבר ניתן לייצר שמונה קילו מת'אמפטמין. זו נוסחת הבסיס המקובלת בתעשייה. יחס המרה לא רע בכלל לתעשייה שמתבססת על צמח בר שגדל חופשי, ובלי צורך בהשקעת עבודה חקלאית. מנספילד מעריך שהעלות לייצור של קילו מת'אמפטמין אפגני, היא עשירית מעלות היצור של סם מקביל במזרח אסיה, ולפי כל העדויות המוצר האפגני אינו נופל באיכותו.
ההתבססות על אפדרין מצמח האפדרה מעניק ליצרני המת'אמפטמין האפגנים חומר בסיס זמין וזול. יחד עם זאת, היתרון התחרותי הזה עדיין לא מספיק משמעותי כדי שנוכל לדבר על מתח רווחים עצום ליצרני הסם. חוקרי המרכז האירופאי סבורים שלמרות היתרון, עלויות היצור בתחום עדיין משאירות מתח רווחים נמוך יחסית. החוקרים משערכים את עלות היצור של קילו אבקת אפדרין בכ-36 דולר, ואת עלות הייצור של קילו מת'אמפטמין בכ-280 דולר.
האם זה משתלם? תלוי למי. קילו אבקת אפדרה נמכרה בנובמבר 2020 במחיר של 67 דולר לקילו, מה שמייצג כמעט 50% רווח. שנה אח"כ כשאפגניסטן הוצפה בכמויות של החומר, המחיר כבר צנח ל-51 דולר לקילו. במקביל, מחיר מכירה של קילו מת'אמפטמין עמד באותה תקופה על טווח של 305-עד-315 דולר וצנח שנה לאחר מכן לאזור ה-200 דולר לקילו. מחיר שמייצג יצור בהפסד. המספרים הללו מעידים על תעשייה שהעלויות בה רגישות לזמינות החומר ובעיקר על רף רווחיות נמוך יחסית למי שסוחר במוצר הסופי. הבעיה היא שבלי המוצר הסופי אין הצדקה גם לתעשיית האפדרה עצמה.
המשמעות המעשית של העלויות הללו, היא שיצור אפדרין ובעיקר ייצור מת'אמפטמין דורש, פרט למיומנות מקצועית וידע מתקדם, גם השקעה כספית לא מבוטלת. לשם יצור 15 קילו של הסם בסבב בישול אחד, נדרשת השקעה של כ-4,200 דולר. סכום כלל לא מבוטל באפגניסטן, שמהווה סיכון כספי לכל יזם מת'אמפטמין נמרץ. זה מסביר מדוע ישנם חסמים נמוכים יחסית לייצור אפדרין, אבל חסמים גבוהים בכל הנוגע לייצור מת'אמפטמין, ומדוע יצור "שישאה" נותר נישה מקצועית מצומצמת.
המספרים הלו מראים שלמרות האגדות שנקשרות סביבה, תעשיית הסמים האפגנית, בין אם זו של האופיום, או זו של האפדרה והמת'אמפטמין, לא ממש מיטיבה עם אלו שבתחילת שרשרת הערך. במונחים של מחירי "שער חווה" יצרני ה"שישאה" כמו החקלאים והיצרנים של האופיום, מתפרנסים בדוחק. את הרווח האמיתי מתעשיית הסמים, גוזר כל מי שנוגע בסחורה מרגע שהיא מתחילה להתגלגל לעבר שווקי המערב והמזרח, בעיקר אלו שנוגעים בה לאחר שהיא חוצה את גבול אפגניסטן.
בדרכו החוצה לשווקי היעד, מזנק מחיר המת'אמפטמין האפגני. סוחר שרכש בשווקים של באקווה קילו מהחומר במחיר של כ-300 דולר, ימכור את אותו קילו ברחובות קאבול בכ-1,250 עד 1,500 דולר. בגבול עם אירן, בה קריסטל-מת' אפגני הפך מוצר פופולארי מבוקש, יימכר קילו של הסם בכ-338 דולר וכשיגיע לרחובות הבירה טהראן, כבר יעמוד מחירו על כ-1000 עד 1350 דולר לקילו. מאירן, טורקיה, או פקיסטן, יופץ הסם הלאה לשווקים ביפן, אפריקה, אינדונזיה, מלזיה ואוסטרליה. בזו האחרונה כבר יימכר קילו של הסם בכ-26,000 דולר.
המשמעות של העלויות והרווחים הללו, היא שלא מדובר בעסק לדגי רקק. יצרני וסוחרי המת'אמפטמין האפגנים, כמו וולטר ווייט "בשובר שורות" חושבים בגדול. כדי שעסקי האפדרה יהיו רווחיים צריך לייצר כמות גדולה שתניב רווח גדול. אבל כדי לייצר בגדול, צריך השקעה גדולה וצריך שיהיה מי שיממן את האופרציה ויגן עליה. כאן מתחברת תעשיית המת'אמפטמין לפוליטיקה האפגנית. שכן מי שיכול לממן אופרציה כזאת, הוא מי שיש לו מספיק יכולת, קשרים והגנה פוליטית וביטחונית. או בקיצור, באפגניסטן כמו באפגניסטן, מי שקרוב לשלטון. כך, בדיוק כמו תעשיית האופיום, גם תעשיית האפדרה והמת'אמפטמין של אפגניסטן, הופכת לעוד אתגר שלטוני חברתי-כלכלי לא פשוט עבור הטאליבן.
דמעות האלוהים ברחובות קאבול
כמו תעשיית האופיום, כך גם תעשיית האפדרה, קריסטל, שישאה, תקראו לה איך שתרצו, היא מקור מחיה חשוב לאפגנים ומעצם כך סוגיה חברתית וכלכלית ששלטון הטאליבן צריך לנהל. במציאות הקשה של אפגניסטן, איסוף אפדרה הפך למקור מחייה חשוב לעניים של אפגניסטן, שלמדו להיסמך עליה לקיום. קשה להעריך את הקף המועסקים בקטיף האפדרה עצמו, אבל דיויד מנספילד מדגים את הפוטנציאל העצום של הענף כמקור מחיה ומראה כיצד במחוז אחד בלבד, מחוז טייווארה, יש כ-1,400 כפרים שנמצאים בגובה של מעל ל-2,500 מטר. זה הופך כל אחד מהתושבים בהם לאוסף אפדרה פוטנציאלי. וזה במחוז אחד בלבד באפגניסטן.
איסוף אפדרה הוא עיסוק קל יחסית שלא מצריך כמעט דבר, בטח בהשוואה לגידול פרג-האופיום, שדורש השקעה אינטנסיבית במשאבים עבודה וכוח האדם. האפדרה אומנם זמינה בעיקר בקיץ, אבל בניגוד לאופיום אין פה צורך בתהליכי גידול חקלאי מורכבים. אין שדות לזרוע ולשמור עליהם, או לדאוג להשקות ולדשן אותם. יוצאים בחודשי הקיץ לטבע ואוספים שיח שגדל בר. חישוב שערך המרכז האירופאי מצא שיש באפגניסטן 192,000 קמ"ר פוטנציאליים, בהם ניתן לאסוף אפדרה. זה לבדו מעיד על פוטנציאל מסחרי משמעותי במונחים אפגניים וגם במונחים של שוק הסמים העולמי.
עדות נוספת לחשיבות הכלכלית של תעשיית האפדרה האפגנית, אפשר למצוא בבאזרים. אותם שווקים פתוחים בהם נסחרים האפדרה היבשה והאפדרין המעובד. שווקים כמו בזאר עבדול וואדוד שבבאקווה, צמחו והתרחבו במקביל להתפתחות תעשיית ה"שישאה" האפגנית והפכו למרכזי סחר משמעותיים, בהם נמכרים לצד אפדרה ואפדרין, כל המוצרים והחומרים הכימיים שנדרשים לתעשייה. ולא חסר למי למכור. המחקרים של מנספילד ושל ה-EMCDDA זיהו ב-2019, 329 מתחמים למיצוי אפדרה במחוז באקווה לבדו. לפי החשבון הזה, בבאקווה מתפרנסים כ-20 אלף איש מתעשיית סחר האפדרה, חמשת אלפים מתוכם מועסקים ישירות במעבדות זיקוק האפדרין ויצור המת'אמפטמין.
המסקנה של המחקרים הללו היא שהיקף הפעילות הזה, מעיד על יכולת יצור מוערכת של כ-98 טון אפדרין בחודש, או במונחים של תוצר סופי כ-65.5 טון מת'אמפטמינים בחודש. מנספילד אגב, זיהה פעילות בהיקף דומה בלפחות עוד שמונה אזורים באפגניסטן. הבשורה הטובה למי שנבהל מהמספרים הללו, היא שכנראה קיים צוואר בקבוק בשלב הייצור הסופי ונראה שאין מספיק מעבדות בבאקווה כדי לעבד את כל האפדרין זה. לפי החוקרים, כדי להפוך את כל מלאי האפדרין למת'אמפטמין, נדרשות לכל הפחות 500 מעבדות שעובדות בתפוקה מלאה כל החודש.
המסקנה שעולה מכל זה היא שאפגניסטן לא מייצאת רק מת'אמפטמין כמוצר סופי, אלא היא גם יצואנית צומחת של חומר הגלם, אפדרין. יצוא אפדרין הולך ומסתמן כמקור חשוב נוסף להכנסת מטבע-חוץ לאפגניסטן. העלייה הדרמטית בתפיסה של משלוחי אפדרין בגבול אפגניסטן-אירן, שהגיעה לכדי עשרות טונות בחודשים האחרונים, מעידה שהמעגל הושלם. מה שהחל לפני פחות מעשור במעבר סוחרי סמים אירנים לייצור מת'אמפטמין באפגניסטן, מסתיים בהפיכת אירן לייעד יצוא מרכזי, לא רק של מת'אמפטמין אפגני, אלא גם לשוק מרכזי לייצוא חומר הגלם הבסיסי, אפדרין.
השורה התחתונה של כל זה ברורה: תעשיית האפדרה והמת'אמפטמין הפכה חשובה מדי כלכלית מכדי שהטאליבן יחסל אותה, זאת מבלי להציע לאפגנים אלטרנטיבה ברורה. ולא רק זאת, בשנים האחרונות הפכה תעשיית האפדרה, כמו תעשיית האופיום, למקור הכנסה חשוב לארגון הטאליבן. מיסוי שרשרת הייצור, החל ממס על משאיות שמשנעות אפדרה, דרך מס על הפעלת מעבדות ומכירת חומרי יסוד אחרים, וכלה במס על מבריחי ה"שישאה" הוא מקור הכנסה חשוב לכל מי שמבקש לקיים שליטה באפגניסטן. המחקר של ה-EMCDDA מעריך שמיסוי הפעילות בתחום במחוז באקווה לבדו, הכניס לטאליבן בשנת 2020 כשבעה ועד עשרה מיליון דולר. מה שהופך את התעשייה לכמעט שוות ערך לתעשיית האופיום.
האם הטאליבן יכול פשוט לחיות עם קיומה של התעשייה הזו? לפי הצהרות הארגון לא. בנובמבר 2021 הטאליבן הטיל חרם על איסוף אפדרה, אבל לא ברור אם באמת פעל לאכוף אותו, שכן עונת האיסוף טרם החלה אז. כמו במקרה של האופיום, גם ביחס לתעשיית המת'אמפטמין, נראה שהטאליבן מנסה ללכת עם ולהרגיש בלי. החרם על איסוף אפדרה, כמו החרם מאפריל 2022 על גידול אופיום, הוא עוד ניסיון של טאליבן לאותת לקהילה הבין לאומית שהוא נכון למאמץ בנושא בתמורה לסיוע כלכלי והכרה מדינית ופחות ביטוי של מדיניות חדשה שנועדה לחסל את תעשיית הסמים.
אבל לטאליבן יש בעיה נוספת עם תעשיית האפדרה והמת'אמפטמין. זו שמתרחשת בתוך אפגניסטן עצמה. התפתחות התעשייה הזניקה את מספר המכורים למת'אמפטמין, שמצטרפים לאין ספור המכורים הוותיקים להרואין. ברחובות קאבול, נאנגאהר והארט, שם הסם מכונה אשק-קונדה (דמעת האלוהים) או אשק-לילי (דמעות האהבה) הפך השימוש במת'אמפטמין למפלט נפוץ עבור אפגנים רבים. "השישאה" כסם ממריץ מאפשר לאפגנים קשיי-יום לספוג את הקשיים הנלווים לעבודות דחק פיזיות קשות ומאפשר להם לשרוד עוד יום שוחק במציאות האפגנית הקשה. עבור מכורים אפגנים זו דרך לאזן את ההתמכרות שלהם להרואין ושיטה להתמודד עם חוסר אנרגיה, חוסר תאבון ואין אונות שנלווים לשימוש בהרואין.
דיווחים שמגיעים מאפגניסטן מאז הנסיגה האמריקאית, מראים שהטאליבן מצליח להתמודד עם בעיית המכורים ומספק להם שרותי גמילה. כלומר, זה אם אתם קוראים לאיסוף מכורים מהרחובות והכנסתם לספק בתי חולים, ספק בתי כלא, שרותי גמילה. אבל זה לפחות שיפור מהיחס שהטאליבן הפגין כלפי מכורים בשנות התשעים, אז הוא פשוט אסף וזרק אותם לכלא. מי שנגמל, מה טוב, מי שלא, מת בייסורים.
אז כן, לטאליבן יש דרך להתמודד עם המכורים לסמים. אבל למיליוני האפגנים שרעבים ללחם, הוא יצרך לתת תשובות אחרות. בכלל זה תשובות לשאלה – מה הוא עושה עם תעשיית הסמים האפגנית עכשיו שהוא בשלטון? מחשבות ובעיקר שאלות על כך, בפרק הבא.
עשבים שוטים 
[…] הטאליבן על חרם על איסוף אפדרה, אותו שיח שהוא הבסיס לתעשיית האפדרין והמת'אמפטמין. הנקודה המעניינת בכל ההכרזות הללו, מעבר לכוונות שעלו […]
אהבתיאהבתי