בחיי הבלוג כבר כתבתי לא מעט על שוק הקנאביס בארץ ובחו"ל והצגתי עמדה ברורה שמנמקת מדוע אני חושב שאין בתחום הזה כסף גדול. ובכל פעם שאני מציג את העמדה הזו, אנשים תמיד אומרים לי "תראה מה קורה בבורסה" והם צודקים, אי אפשר להתעלם מהבאז שחברות הקנאביס מייצרות. מניות הקנאביס כל כך חמות עכשיו, עד שנראה שגם בלי לעשן את הסחורה קנאביס מסחרר ראשים של רבים בבורסה, ואנליסטים מטעם מבטיחים גדולות ונצורות בהשקעות בתחום.

עבור חברות הקנאביס סיום 2018 היה סיום אופטימי במיוחד עם ראלי סוף שנה שעמד בסתירה מוחלטת "לדצמבר המר" של שאר התחומים. מאז, אחת לשבוע בערך, מופיעה "הודעה דרמטית" של אחת מחברות הקנאביס. זו מודיעה על הקמת חממת ענק ומוכנות לייצוא (למרות שטרם זרעה שתיל אחד) האחרת מודיע על גיוס שם חם, הפעם גנראל מהולל, למרות שלא ברור מה בין כנפי טיסה לשתילים בחממה. חברות רבות הצטיידו בשמות מפוצצים לא פחות כמו אהוד ברק וחיים רמון  ואחרות מייחצנות שיתופי פעולה לא שלא ברורה התוחלת שלהם.

למרות זאת יש מי שלא איבדו את הראש. לטעמי לפחות, יש מקום לשבח את הגופים השמרניים, הן את הרגולטור והן  את המוסדיים שלא ממהרים לקנות את הבאז. בהקשר הזה מעניינת במיוחד הודעת הרשות לניירות ערך שחייבה את חברת "תפן" לערוך תיקון בהערכות השווי שפרסמה ובה ציין הרגולטור:

"יש לא מעט חברות שמדווחות בתדירות גבוהה על מזכרי הבנות בישראל או בחו"ל. יש להבין, כי דיווח כזה אין משמעותו שהעסקה בטוחה וצפויה להתקיים במציאות, ויש לשים לב לכך…"כדאי למשקיעים להיות מודעים לכך, שאי הוודאות הרגולטורית ביחס לחברות הקנאביס עדיין קיימת".

חג האסיף

כל הבאז הזה הזכיר לי מצגת של אחת מחברות הקנאביס שנתקלתי בה בקיץ האחרון ושעשויה לשפוך אור על פרקטיקת הפרחת החלומות שהתפתחה בתחום. חברת אסיף-420 שהתמזגה עם השלד הבורסאי של קמן קפיטל, היא למעשה חברה בת קצת יותר מחצי שנה שעיקר פעילותה עד כה הייתה בעיקר הרבה יחסי ציבור. כאחיותיה לתחום, אסיף-420 פיזרה הבטחות גדולות: 40 טון שהוזמנו מקנדה, הודעה על חתימת הסכם יצור וייצוא במדינה באפריקה, הבנות לחתימה עם מדינות באירופה ומה לא.

מדוע אני אומר הבטחות גדולות? כי המצגת הזו היא דוגמא מעולה לתעשיית החלומות והבלופים שפרחה בתחום. כדי להבין מדוע, בואו נסתכל לרגע על המצגת ונפרק אותה לשקרים, סליחה, לגורמים.

ראשית, אציין שאני לא נכנס לכל מני קשקושים במצגת הנוגעים למה שמוגדר "תחומי העיסוק" או אמירות על "שליטה מלאה בשרשרת הערך" ועל "היתרונות היחסיים מול התחרות" שהן לטעמי בעיקר סיסמאות מדבקה חסרות משמעות. מותר לאנשי החברה לשכנע את עצמם שהם מיוחדים, זה בכל זאת עידן "המילניילז".

מה שחשוב הוא פוטנציאל השוק ולכן אתמקד ברשותכם בעובדות ובמספרים שאסיף-420 מציגה, ואסביר מדוע אלו חושפים את "הישראבלוף" של התחום. בכל הנוגע למספרים, המצגת חושפת פער נפוץ בין ההבטחות והיכולות של רוב החברות בתחום. אסיף-420 מציגה יעד שאפתני, שבו עד אמצע 2019 היא תשווק לשלושה לקוחות (40 טון!?). השאלה הגדולה היא, לאן אמור ללכת הייצוא הזה ומתי בדיוק הם ייצרו כמות כזו בטווח של חצי שנה? זה קנאביס, גם בחממות מלאכותיות מבוקרות מחזור אחד לוקח כמה חודשים, ולרוב החברות הללו אין כלל פעילות קיימת. התשובה? לאלוהים ורואי החשבון שחותמים על הדוחות הפתרונות.

בכל הנוגע ליעדי שיווק אסיף-420, כרוב החברות בתחום כיום, מדברת בעיקר על אירופה כשוק היעד העיקרי. נכון, במהלך 2018 שמענו רבות על ייצוא לארה"ב ולקנדה, עד שמתישהו נפל למישהו האסימון שייצוא לארה"ב לא אפשרי (בגלל החוק הפדרלי) וייצוא לקנדה הוא לא ראלי, שכן גם עם דיווחים נקודתיים רגעיים על מחסור, עדיין יש בה תעשייה מפותחת שמגמדת את ישראל. ואגב, קנדה, שאסיף-420 נתנה לה שווי שוק של 24 מיליארד דולר ל-2019? הערכה ראשונית לאור המכירות שלאחר הלגליזציה, מדברת על שוק של קצת מעל מיליארד דולר בלבד.

אז במקום קנדה וארה"ב החברות בתחום התחילו לפמפם את "הייצוא לאירופה" כשוק היעד החדש. אבל האם קיים בכלל שוק אירופאי? כשמסתכלים על המצגת של אסיף-420 מבינים את עומק החפיפניקיות הישראלית בתחום. במצגת נזרקו מספרים הזויים. ביחס לשוק קנאביס חוקי כמובן. בהתחלה ניסיתי לחשוב מאיפה הנתונים הללו הגיעו, עד שראיתי כוכבית קטנה למטה  שמציינת "צפי ארגון האומות המאוחדות 2017". איזה צפי? מאיפה? מוסדות הפיקוח של האו"ם בתחום לא עוסקים בניתוח שווי שוק חוקי של סמים, ולכן אני יכול רק לשער שהנתונים הללו הם מדו"ח הסמים העולמי של האו"ם, שזה נחמד, אבל זה דו"ח שמתייחס לשוק הסמים הלא חוקיים. שוב טעות יסוד שמבטאת חוסר הבנה כלכלי עליו כתבתי בעבר.

אירופה הירוקה לא מחכה

כדי להסביר עד כמה מופרכים המספרים של המצגת, אקח לדוגמא את השוק האירופאי. המצגת מציינת שוק קנאביס שמוערך ב-36 מיליארד יורו בשנת 2019. חבל שאיש לא סיפר על כך לאיחוד האירופאי, שמרכז מחקר שלו שאחראי על ניתוח שוק הסמים הבלתי חוקיים, העריך את השוק הקמעונאי של קנאביס באירופה (הלא חוקי כן?) בכ-9.3 מיליארד יורו, או בטווח שבין 8.4-ל-12.9 מיליארד יורו לשנת 2016.

אבל רגע-רגע, אסיף-420, כמו שאר החברות הישראליות בתחום מדברות בכלל על ייצוא קנאביס רפואי, לא קנאביס לפנאי ובטח לא קנאביס לא חוקי. אם כך, הרי בכלל מדובר על שוק קטן אפילו יותר בעל מאפיינים שונים מאוד מזה של ארה"ב וקנדה. באירופה המודלים של קנאביס רפואי קרובים יותר למודל הישראלי הנוקשה שמבוסס על הפניות רופא ומרשמי רופא מפוקחים ולא על נגישות רפואית כללית לחנויות כמו בצפון אמריקה.

בנוסף, הגישה האירופאית המקלה ביחס לשימוש וגידול עצמי, שהפכה נפוצה מזה שנים באירופה, מצמצמת אף יותר את גודל השוק. ברוב מדינות אירופה שמקיימות מודלים רפואיים, מספר החולים הרשומים קטן ונע בין עשרות מאות ואלפים בודדים. רחוק מאוד משוק של 36 מיליארד יורו. נכון יש שינויים במצב, כמו בגרמניה למשל, שם שינויי חקיקה הרחיבו את השוק הרפואי ובסוף 2017 הוא עמד על, 13,000 חולים בעלי מרשם. שליש מישראל למדינה גדולה פי 10. מספרים אופטימיים יותר מדברים על 80,000 בעלי מרשם (אין באמת רישום של פציינטים, למעט תיעוד חברות ביטוח) ועל חישוב גס של שווי שוק של 50 מיליון יורו ב-2018 (למדינה הגדולה באירופה). לזה חברות בישראל קוראות שוק?

נכון, אולי הנתח הזה יגדל. אבל כמו בארה"ב, גם באיחוד האירופאי מגבלות לא פשוטות, הן ברמת המדינות והן ברמת האיחוד כולו, שלא בהכרח שונות מארה"ב. המדינות באיחוד כפופות לאמנת האיחוד שמחייבת ציות לאמנות הבין לאומיות, בכלל זה אמנות הסמים, ולכן גם פה יש פער בין החקיקה של המדינות ובין חוק העל (נקרא לו פדרלי) של האיחוד. כך נוצר מארג מורכב אפילו עוד יותר מזה של ארה"ב של רגולציות ומגבלות חוקתיות שמעליו מפקחת מפלצת התקנות והרגולציה של האיחוד. גם מי שמהמר על לגליזציה באירופה עשוי להתאכזב, שכן עם כל הבעיות מולן ניצב האיחוד האירופאי, סנכרון מהלך לגליזציה כלל אירופאי הוא בעייתי עד כדי לא אפשרי. לגליזציה ברמת מדינה בודדת תיתכן, אבל היא רק תגביר את המתח בתוך האיחוד עצמו.

וכל המגבלות הללו? הן עוד לפני שדברתי על אלטרנטיבות אספקה מקומיות ביבשת, כמו הולנד שמוכנה להגביר את הייצוא לגרמניה, או בריטניה, שאם תתעשת על עצמה עם הברקזיט, תוכל להפנות את תפוקת העל שלה לשאר מדינות האיחוד עם פחות מגבלות מיצוא חוץ אירופאי. קנופי הקנדית לדוגמא, התגברה חלקית על מגבלות הייצוא לגרמניה וצ'כיה, אבל במחיר רכישת חברת הפצה פרמצבטית מקומית כפתרון, דבר שבסופו אפשר לה לייצא 520 קילו עלובים לגרמניה ו 1.2 קילו לצ'כיה. למה זה חשוב? כי לתוך כל הקלחת החוקתית-פוליטית-כלכלית הזו מתכננות חברות הקנאביס הישראלי לייצא בפשטות ובקלות עשרות טונות קנאביס. כן בטח.

חמצן לבועה

אז מה משרת כל הבאז הזה? לדעתי מספר מטרות. ראשית, להחזיק את הבועה הירוקה באוויר. חברות הקנאביס צריכות להציג משהו למשקיעים, לייצר מראית של עשייה וכך לגרות אותם להמשיך להכניס יד לכיס, בתקווה שמתישהו באמת יהיה שוק. כדי להבין למה, צריך להסתכל על ביצועי המניות של החברות המובילות בתחום, שקפצו במאות אחוזים ב-2018 ללא שום פעילות רווחית ממשית, ולראות מה משותף לארבע המובילות – לכולן נוכחות תקשורתית גבוהה והן כולן היו עסוקות בעיקר בגיוס שמות מפוצצים כחלק מהאסטרטגיה השיווקית שלהן. זה לא מיוחד לנו, זה חלק מטרנד עולמי שמתיישב עם הצורך של התקשורת לייצר כותרות סקסיות. ככה קיבלנו מתכון לבועה כלכלית ותקשורתית מוגזמת וחסרת בסיס.

סיבה שנייה לבאז, היא הצורך לייצר לחץ תקשורתי על הממשלה. אני מעריך שבחברות הקנאביס חוששים מהבחירות הקרבות ומהאפשרות שבשל כך ידחו עוד את אישור הייצוא, ומי יודע מה יהיה אחרי הבחירות. אישור הייצוא קשור גם הוא לשמירת הבועה בחיים. גם אם אין בייצוא קנאביס רווח כפי שאני טוען, עצם ההבטחה הגדולה הטמונה בייצוא חיונית לשימור הדימוי שמקרינות חברות הקנאביס למשקיעים. אישור יצוא יזניק עוד יותר את המניות, לתקופה מה, עד שיתגלה שלשקר אין רגליים, אבל בינתיים הבועה תתנפח.