לפני שנה פרסמתי את המדריך לסטלן המבולבל, בו ניסיתי להסביר את המגמות שהתפתחו בארה"ב ביחס לקנאביס. במבט של שנה לאחור אני יכול לומר, כי בחלק מהדברים הערכתי נכון ובחלק פספסתי וההתפתחויות היו משמעותיות יותר משהערכתי. מאז עברו מים רבים בשורשי צמח הלגליזציה וכיום כולם יודעים שבקולורדו אפשר לקנות מריחואנה חוקית. מאחר וההתייחסות למגמה זו בתקשורת בארץ נוטה לתיאור שטחי רווי טעויות, בפוסט הזה אני מנסה להצביע על מספר נקודות ושאלות שעולות מלקחי "לגליזצית" המריחואנה בארה"ב.

נתחיל עם התבטאויות הנשיא אובמה, מהן מיהרו להסיק שהנשיא פתוח לרעיון הלגליזציה וכי בקרוב היא תתרחש ברמה הלאומית. בראיונות אובמה התייחס לשאלת הענישה כלפי מעשני מריחואנה אקראיים ובראיון ל-CNN ציין, כי לממשל הפדרלי אין יכולת לטפל בכל מי שמעשן ג'וינט בפינת רחוב. במובן הזה אין חדש תחת השמש, ממשל אובמה לא מתעסק ברדיפת אנשים פרטיים. רוב האכיפה נעשתה על ידי המשטרה במדינות עצמן ולכן שאלת האכיפה, או אי האכיפה כנגד משתמשים פרטיים, נותרה שאלה ברמת המדינות שבחלקן מיישמות כבר שנים מדיניות אי הפללה.

השינוי המשמעותי שכן מבצע הממשל, נוגע למדיניות חקיקת הענישה הפדרלית. הממשל פועל לצמצם את המדיניות הדרקונית שהובילה להתפוצצות אוכלוסיית האסירים בבתי כלא פדרליים ופועל לביטול תקופות מאסר מינמליות, על ידי מתן חופש וסמכות לשופטים לקבוע זאת. מעבר לכך, כבר ב2010 הממשל פעל להשוות את חוקי העונשים עבור שימוש בקוקאין וקראק (העונש על קראק היה רב יותר) פער חקיקה שיצר ענישה גזענית כלפי שחורים. עתה פועל הממשל ומדרבן כלואים שיושבים על עבירות בדרג נמוך ללא רקע של אלימות, להגיש בקשות חנינה. מה הסיבה? הנטל על הכלכלה האמריקאית. 30% מתקציב משרד המשפטים מוקצה למימון מערכת כליאה פדרלית שנזקיה לחברה, נתפסים בעיני הממשל כהרסניים יותר מתועלתה.

דבר שני משמעותי יותר, היא השאלה שהופנתה לנשיא באשר לאפשרות להוציא את קיטלוג המריחואנה מקטגוריה I. אובמה ענה ששינוי סטטוס המריחואנה הוא עניין לקונגרס. אבל בפעול מי שבסמכותו לקבוע באיזו קטגוריה יקוטלג כל חומר מפוקח היא ה-DEA, סוכנות פדרלית. אז מדוע אומר הנשיא ששינוי הסטטוס הוא באחריות הקונגרס?

כדי לענות על כך צריך להבין את מבנה חוק החומרים המפוקחים בארה"ב (וגם בישראל). פקודת הסמים המסוכנים בישראל וחוק החומרים המפוקחים (CSA) בארה"ב, מבוססים על אמנות בין לאומיות. כמו שציינתי בבלוג בעבר, האמנות אינן שוללות לחלוטין שימוש בחומרים אלו, אלא מקטלגות אותם בקטגוריות שונות, בהתאם לרמת הרלוונטיות הרפואית וחומרת פוטנציאל ההתמכרות/תלות בהם (Abuse). גם בישראל וגם בארה"ב אלכוהול וטבק, למרות היותם חומרים ממכרים, מוחרגים מפקודת הסמים הבלתי חוקיים. לכן מי שמטפל באלכוהול וטבק בארה"ב היא ה-ATF ומי שאוכף את חוקי הסמים, היא ה-DEA.

אחרי שהבהרנו זאת, נחזור לענייננו: מריחואנה מקוטלגת בקטגוריה I, קוקאין ומת'אמפטמינים למשל, מקוטלגים בקטגוריה II. למה? כי כשאתם לוקחים קודאין, אתם לוקחים מנה קטנה של מרכיב שמבוסס כימית על קוקאין וכך גם אמפת'מינים, שמוכרים כחומר בעל תועלת רפואית מוגבלת. זו הסיבה שהנשיא אמר ששינוי הסטטוס הוא עניין לקונגרס. בשינוי סטטוס הוא לא התכוון לקיטלוג שונה של המריחואנה, אלא התייחס לכך, שכדי שמריחואנה תהיה חוקית לשימוש לא רפואי (הנאה), היא צריכה להיות מוחרגת מה-CSA כמו אלכוהול וסיגריות.

כדי להחריג את המריחואנה צריך לשנות את החוק, דבר שבסמכות הקונגרס. אבל אליה וקוץ בה: כדי לשנות את החוק, הקונגרס צריך לדחות את האמנה הבין לאומית של 1961, דבר בעייתי בפני עצמו במציאות שבה ארה"ב מחוייבת לשימור משטר הפיקוח הבין לאומי. אז למה לא להעביר את המריחואנה לקטגוריה מקלה יותר? כי זה חסר ערך ומשמעות. העברת מריחואנה לקטגוריה אחרת רק תגדיר אותה כחומר רפואי שצריך להיות מחולק במרשם (כמו קודאין, מורפין ושאר סמים חוקיים). גם אם תוחרג לקטגוריה אחרת, עדיין מכירה שלה ללא מרשם רפואי למטרות הנאה תהיה עבירה על החוק הפדרלי.

עכשיו יקפצו כל מי שמהללים את המריחואנה כ"תרופה קדושה" ויאמרו שהיא כן תרופה. אבל למרבה הצער היא לא, עדיין. למרות שלקנאביס ערך רפואי התורם להקלת סבלם של חולים, נכון יותר להגדיר אותה כטיפול הוליסטי טבעוני "רפואה משלימה" אם תרצו. כדי שקנאביס יוגדר כתרופה, הוא צריך לעמוד במבחנים קליניים מדעיים הבוחנים מינונים מדויקים של חומר פעיל. את המבחנים הללו עורך ה-FDA בארה"ב ובארץ משרד הבריאות לרוב מאמץ את ההמלצות. אך נכון להיום מעט מאוד מהתמציות של מריחואנה עומדות בהגדרת המבחנים הקליניים והצמח עצמו כשנצרך על בסיס תפרחת לעישון, אינו עומד בהם כלל, כך שקשה לראות אישור קרוב של ה-FDA שיאפשר קיטלוג רפואי של מריחואנה.

לכן לסיכום ביניים, העברת המריחואנה לקטגוריה אחרת לא תקדם את הלגיזציה לשימוש להנאה ומריחואנה תשאר לא חוקית. בדיוק כמו שרכישת מורפין ללא מרשם היא לא חוקית כיום. האם יש סיכוי שהקונגרס ישנה את ה-CSA? במצב בבית הנבחרים האמריקני כיום, קשה לי לראות את זה קורה. האם הממשל יניע יוזמה משלו, או יתמוך במהלך כזה? אובמה התעלם והתחמק מלענות על השאלה הזו.

"תעשיית הקנאביס הפורחת, או שלא?" 

דבר נוסף שהנשיא הייחס אליו בסוף הקטע בראיון, היא התפיסה של "לגליזציה כמיסחוריזציה". בעיני רבים יש חזון שבו תעשיית המריחואנה תהפוך לעסק מסחרי לכל דבר כמו תעשיית האלכוהול. נכון, יש רוב של אמריקאים שבעד הפיכת מריחואנה לחוקית, דבר שהוביל עיתונאים בישראל לדווח על "שוק מניות קנאביס פורח" בארה"ב, תוך התעלמות מלא מעט בעיות שעומדות בפני הפיכת מריחואנה לתעשייה משגשגת. התשובות בסקר מראות שיש רוב להפיכת מריחואנה לחוקית, אבל אין זה אומר שהאמריקאים רוצים תעשייה מסחרית שלה. ניתוח התשובות בסקר בעיקר מצביע על כך שהאמריקאים מתבוננים על קולורדו וושינגטון כניסוי שצריך לחכות ולראות מה יעלה בגורלו.

שנית, ישנה האפשרות הלא מבוטלת שההייפ המוגזם סביב הרווחים העצומים ממריחואנה, הוא "בועה ירוקה". נניח ואכן תהיה לגליזציה בהקף לאומי בארה"ב. נניח שכולם ירוצו לגדל קנאביס. כמה יעלה אז גרם? בכמה כבר הוא ימכר? באיזו חברה בדיוק תשקיעו שתהיה הקוקה-קולה של קנאביס? ומה יקרה אם רוב האנשים יגדלו לעצמם, או אם תגלו שגודל השוק הוא לא כזה עצום? בכתבה הזו שכבר העלתי בעבר, מוצגות הדילמות והבעיות שניצבו בפני וושינגטון וקולורדו בדרך ליצירת "כלכלת המריחואנה". הדילמות והבעיות לא יעלמו ככל שהנושא יתרחב.

 כאשר הנשיא אובמה התייחס לבעיות של תעשייה מסחרית מונעת רווח, הוא התייחס בדיוק לנקודות הללו: אין רווח בקנאביס כמו שאין רווח באלכוהול, מבלי שהתעשייה תקדם את המוצרים שלה בצורה אגרסיבית ומבלי שהיא תתבסס על "קהל לקוחות שבוי" שיניע את הצריכה בשוק.

למה הכוונה? באלכוהול, סיגריות ובחומרים ממכרים אחרים, כמו מריחואנה, נהוג לדבר על "חוק 80-20 (פארטו)". כלומר 20% מהצרכנים בשוק שמייצרים 80% מהצריכה. אלו צרכנים קשים שפיתחו תלות קשה בחומר ועליהם נבנים רווחי התעשייה. אתם קוראים להם אלכוהוליסטים, או מעשנים כבדים, בתעשיות הללו הם מקור הרווח. לכן כדי שתעשיית קנאביס מסחרית תהפוך רווחית, חומר שבפני עצמו זול מאוד לייצר (יותר מאלכוהול וסיגריות) היא תצטרך למקד ולקדם את המכירות שלה באותם משתמשים חלשים שמפתחים תלות. בדיוק כמו שעושות תעשיות הסיגריות והאלכוהול.

מה ההשלכות לחברה? האם זה אומר התרחבות השימוש ללא בקרה? האם זה אומר רמת THC גבוהה יותר כדי לחזק את התלות של המשתמשים? האם זה אומר התפתחות של לובי מסחרי שיאבק נגד מגבלות, כמו שלובי הסיגריות והאלכוהול נאבק? בתמצית, לגליזציה היא אולי דבר חיובי, אבל מסחור של תעשיית הקנאביס? לא ממש. ההשלכות הללו רלוונטיות גם למי שרוצה לנהל את הדיון על כך בארץ.

מה המסקנה אם כן ביחס לדיבורים על "תעשיית גראס פורחת"? המסקנה שלי היא, שמאחר והממשל מודע להשלכות האפשריות ולנזקים של שוק קנאביס מסחרי רחב, הרי גם כשתורחב הלגליזציה של שימוש אישי, גידול אישי ומכירה מוגבלת, עדיין קשה לראות מצב בו הממשל מתיר התפתחות תעשיית קנאביס מסחרי רחבת היקף. במובן זה כל הדיבורים על "בום מניות ירוקות" ותעשיית מליארדים שתעקוף את תעשיית הסמרטפונים הם מוגזמים ומופרכים.

עבור מי מכם שרוצה סיכום של מצב העניינים ותחזית עתידית למגמת הלגליזציה בארה"ב, מוזמן להציץ כאן. אשאיר אתכם עם זה ועם השאלה הבאה: מי אתם רוצים שיהיה ה"קפטן ג'ק" שלכם? הסוחר בשוק השחור? מונופול ממשלתי כמו באורוגוואי? טייקונים של תעשייה קפיטליסטית מסחרית? או שתעדיפו גידול במסגרת מועדון חברים מצומצם? עבורי התשובה ברורה.