אם אתם מבלים ברשתות החברתיות בעיקר בטיק-טוק, או באינסטגרם, יש סיכוי שנתקלתם בשיר שמופיע פה למטה ברקע לחלק מהסרטונים. אם נכנסתם לספוטיפיי, יש מצב שהשיר הוצע לכם ברשימת מומלצים כלשהי. השיר "היא רוקדת לבדה" (Ella Baila Sola) שיצא לאור בסוף מרץ, הפך ללהיט טיק-טוק ומשם הגיע בראשית מאי השנה לחמשת המקומות הראשונים בטבלת 50 הלהיטים של בילבורד.

מה מיוחד בשיר הזה שמצדיק פרק? ובכן, זה יותר מה שהשיר מסמל חברתית ותרבותית על המרחב שמכונה "גבול ארה"ב -מקסיקו" יותר מאשר היצירה עצמה. השיר "היא רוקדת לבדה" הפך לשיר הראשון מז'אנר שמכונה "קורידות-טומבדות" שם מסובך שמיד נגיע למשמעותו, הבולט מקבוצת סגנונות שמכונה "מוזיקה מקסיקנית אזורית" שמתייצב בחמישייה הפותחת של מצעד הלהיטים האמריקאי.

השיר הזה הוא רק גל אחד בצונאמי של מוזיקה מקסיקנית-אמריקאית ששוטפת את גלי האתר ואת פלטפורמות הסטרימינג, צונאמי שמובל על ידי זמרים "זומרים" בני דור הזד, מקסיקנים ולטינו-אמריקאים. בראש "האוונגרד המוזיקלי" הזה, אם תרצו, עומד זמר בן 23 בשם "פאסו פלומה" (משקל נוצה בתרגום מספרדית) או בשמו האמיתי חסן אמיליו קאבנדה לאיחה (Hassan Emilio Kabande Laija). "פאסו פלומה" או "PP" בכינויו העכשווי, נולד בזאפופאן שבחליסקו מקסיקו (שורשי משפחתו בלבנון) ונחשב כיום לשגריר האחראי לפופולריות הקורידות-טמבדות במוזיקת העלמית. את הכינוי "פאסו-פלומה" קיבל בילדות בשל הרזון הניכר שלו ובשל הדמיון שלו למתאגרף מקסיקני מפורסם.

אבל פאסו-פלומה הוא משקל נוצה רק בשם. עם שמונה שירים ברשימת חמישים הלהיטים הגלובליים של ספוטיפיי, נכון ליולי 2023, ועם תשעה להיטים ברשימת 200 הלהיטים של בילבורד, פאסו פלומה הוא הפנים של ז'אנר המוזיקה "האזורית-מקסיקנית" העכשווית. עד כמה גדולה ההצלחה של פאסו-פלומה? הוא הפך לסנסציה לא במעט בגלל שהצליח להדיח מראש טבלת החיפושים של יו-טיוב את  הראפר "באד באני" מלך הרגטון והטראפ הלטיני מפוארטו-ריקו. יצרן להיטי טיק-טוק ענק בפני עצמו ואולי הזמר המושמע ביותר כיום בעולם.

עם כ-32 מיליון האזנות בחודש בספוטיפיי, פאסו-פלומה נחשב לזמר המקסיקני המואזן ביותר בפלטפורמה כיום. ועם ההצלחה בסופטיפיי וביו-טיוב באה ההכרה. ההצלחה של השיר "היא רוקדת לבדה" והסנסציה של הדחת "באד באני" היו סיבה מספקת עבור ג'ימי פאלון להזמין את פאסו-פלומה להופיע ב"טונייט-שואו". כך, הפך פאסו-פלומה לזמר הראשון מהמוזיקה ה"אזורית-מקסיקנית" שזוכה להופיע בתוכנית הפריים-טיים. העלייה המטאורית של פאסו-פלומה מייצגת תהליך של שינוי תרבותי, בו מה שנחשבה עד לא מזמן מוזיקת שוליים נחותה, מקבלת עתה הכרה לא רק במקסיקו, אלא גם בארה"ב ובזירת המוזיקה הגלובלית ככלל.

בלדה כפרית מפינת רחוב אורבנית

הביטוי "מוזיקה אזורית מקסיקנית" הוא שם קוד תרבותי מכובס למקבץ סגנונות של מוזיקה עממית כפרית, ששורשיה באזורי הגבול-ספר המקסיקניים, בעיקר אלו הסמוכים לגבול עם ארה"ב. מקבץ הסגנונות כולל בתוכו את הקומביה, קורידות, מריאצ'י, באנדה, ראנצ'רה, נורטנייה ועוד סגנונות. אבל פאסו פלומה ויוצרים אחרים בני "דור ה-Z", לא מביאים עמם את שירי המריאצ'י, או הקומביה המוכרים, אלא יוצרים משהו חדש לגמרי. התכה בין הקורידות הישנות להשפעות ראפ, טראפ, היפו-הופ ורגאטון, שהופך לתת-ז'אנר משל עצמו שנקרא "קורידות-טומבדות" ושהחל להתפשט במהירות בחמש השנים האחרונות.

את המושג "קורידות טומבדות" (Corridos Tumbados) קשה לתרגם לעברית, או לאנגלית, פשוט כי אין הסבר מוסמך למקור השם. כינויים אחרים לז'אנר הם "Corridos Belicones" מונח שניתן לתרגם כ"שירי מלחמה, או שירי קרב". דן סנצ'אז, אחד מכותבי השירים הבולטים בז'אנר, מסביר כי המושג "טומבדות" הוא תחליף למונח הסלנג הישן "קייחרו" (מהרחוב) ומהווה בכך ביטוי סלנג חדש, שמזהה את הז'אנר כבלדות רחוב-אורבניות, מבלי לקרוא להן כך במפורש, ועל ידי כך להבדיל אותן מהבלדות (הקורידות) הכפריות הקלאסיות. לפי סאנצ'אז, השם "טומבדות" פשוט נובע משם האלבום הראשון של נתנאל קאנו, מי שנחשב לאבי הז'אנר במקסיקו, שהוציא ב-2019 אלבום בשם "קורידות טומבדות". בשורה התחתונה, הכינוי "טומבדות" בא לזהות את הקורידות לא עם מסורת הכפר והחווה, אלא כשילוב של מסורת זו בתוך מציאות החיים האורבנית.

מציאות החיים האורבנית הזו היא גם ההסבר למפגש הלכאורה מוזר, בין מוזיקה כפרית מקסיקנית וז'אנרים שחורים אורבניים אמריקאים. כל הסגנונות המוזיקליים הללו עוסקים בייצוג המציאות החברתית של קבוצות מיעוט אורבניות משולי החברה. בז'אנרים הללו, בין אם ראפ, היפ-הופ, או קורידות-טומבדות, בולט העיסוק בגלוריפיקציה של כוח ואלימות, התשוקה לכסף, הבלטת עושר ברמה הפלסטית, ולצד זאת שירי "אהבה" על יחסי גברים ונשים, כשלרוב בולטת בהם החצנת המיניות והחפצת נשים. לכן לא פלא שלמרות פערי המוצא התרבותיים הקורידות, הראפ וההיפ-הופ מוצאים מכנים משותפים. אך נושאי השירה הם לא המשותף היחיד. גם המרחב הגאוגרפי משותף. למרות הגבול הרשמי החוצה את נהר הריו-גרנדה "הקורידות-טומבדות" התפתחו במרחב שמשני צדי גבול ארה"ב מקסיקו, והתפשטו בהצלחה משני צדדיו.

ולמרות השילוב של ראפ רגאטון והיפ-הופ, האזנה לקורידות-טומבדות חושפת לאוזן את הזיקה הברורה למסורת הקורידות הקלאסיות. השילוב של צלילי טרומבון, טובה, חצוצרה גיטרה, ובמיוחד הגיטרות המקסיקניות הייחודיות "הבאחו-קינטו" והבאחו-סקסטו" בולטים בכל שיר בז'אנר. אלו משתלבים לתוך עריכות דיגיטליות בסגנון ראפ, רגאטון והיפ-הופ. השילוב הזה מאפשר לזמרי הקורידות הצעירים, רובם הכמעט מוחלט בראשית שנות העשרים לחייהם, לבדל עצמם מהדורות הקודמים תוך שמירת זיקה לשורשי המוזיקה עליה גדלו בסינלואה, חליסקו, סונורה, צ'יוואווה ומדינות אחרות במקסיקו.

את ההבדלות הדקות הללו והמשחק בין זיקה למסורת הכפרית ובין פריצת נתיבים חדשים עצמאיים, הם עושים לא רק בשילוב המוזיקלי, אלא גם בבחירת הלבוש. זמרי הקורידות-טומבדות ברובם לא נראים כזמרי קורידות, אלא מתלבשים כזמרי ראפ אמריקאים. חלקם יראו לכם כמו הכלאה בן סטטיק לנהוראי, הילד הערס שכמעט דרס אתכם כרגע עם אופניים חשמליים. בעוד זמרי נרקו-קורידות, ולבטח זמרי קורידות קלאסיות, בחיים לא יתלבשו כך וישמרו על סגנון הוואקרו, לבוש הבוקרים המקסיקני-מסורתי הכולל מגפיים, חולצות מסוגננות, חגורות אבזם בולט וכובע בוקרים, זמרי הדור הצעיר בוחרים בסגנון אישי מערבי אמריקאי מובחן ומוקצן יותר.

בשורה התחתונה, השילוב הלא שגרתי הזה בין מוזיקה כפרית מסורתית למוזיקה אורבנית עובד ומצליח בעיקר בקרב בני דור ה-Z הצעיר. וזה קורה דווקא בגלל שזמרי וזמרות יש לומר,  הקורידות-טומבדות לא מנסים לפרוץ דרך הערוצים המסורתיים של חברות ההפקה ותחנות הרדיו. אלו משתמשים ברשתות החברתיות כדי לקדם את עצמם ולכן ההתחלה של רובם היא בסינגלים בטיק-טוק, או באינסטגרם. הפלטפורמות העיקריות לצריכת מוזיקה בקרב בני דור הזד. הצלחה בפלטפורמות אלו מעבירה את הזומרים (הכינוי לבני דור הזד) לחפש את הזמרים ביו-טיוב ובספוטיפיי.

לכן לא פלא שהפריצה הגדולה של ז'אנר הקורידות טומבדות ששורשיו איפשהו שם ב-2015 – 2016 הגיעה ב-2020. הסגרים של מגפת הקורונה והמעבר לחיים ברשת תרמו לחשיפת הז'אנר. ומרגע שקורידות-טומבדות הפכו רקע פופולרי לסרטוני טיק-טוק, הז'אנר המריא לא רק במקסיקו אלא גם בארה"ב ומשם לעולם. פרנסיסקו טוסקנו, אנליסט של תעשיית המוזיקה המקסיקנית וזמר וכותב שירים בעצמו, מסביר את העלייה בפופולריות המוזיקה "האזורית-מקסיקנית" ושל הקורידות-טומבדות בפרט, בגודל המשולב של הפזורה הלטינית בארה"ב עם גודל האוכלוסייה במקסיקו ושאר המרחב הלטיני. המרחב הזה מייצר לתפיסתו, יתרון לגודל שבו השפה היא כוח מאחד שמאפשרת למוזיקה המקסיקנית העכשווית שוק רחב אל מעבר למקסיקו עצמה.

מעבר לכך, טוסקנו, כמו גם אחרים, מסבירים את פופולריות הז'אנר ביכולת הרשתות החברתיות ואפליקציות ההשמעה לנטרל הטיות תרבותיות. אם ערוצי ההפצה המסורתיים, היינו חברות התקליטים ותחנות הרדיו, עודם מוטים אנושית להעדיף מוזיקה באנגלית, האלגוריתם של ספוטיפיי ויו-טיוב עיוור לכך. לפי טוסקנו, האלגוריתמים מכוונים את המאזינים לפי חוק המספרים הגדולים. כתוצאה, אם "באד-באני" הוא הזמר הפופולרי ביותר כיום בשרותי הסטרימינג, שירותים אלו יחשפו בפני מאזינים גם סגנונות לטיניים אחרים. במקביל, ברגע שזמר כמו "באד-באני" חובר לזמרי קורידות-טומבדות ומבצע עמם שתופי פעולה, האלגוריתם דוחף את הז'אנר אף יותר. כשהתהליך הזה מצטרף לשימוש הרווח בשירים מהז'אנר כרקע לסרטוני טיק-טוק, כפי שקרה עם "היא רוקדת לבדה" תפוצת הז'אנר באלגוריתם מתפוצצת. מנגנון צדק חברתי מתמטי אם תרצו.

רומנסה ספרדית בנגיעות פולקה גרמנית.

הצלחת הקורידות החדשות, קראו להן איך שתרצו, מעלה על במת המוזיקה הגלובלית סגנון מוזיקלי שמילא במשך מאות שנים תפקיד חברתי במקסיקו. החוקרים חלוקים ביניהם האם הקורידות הן שריד מהרומנסות הספרדיות של המאה ה-18, או שהן סגנון מוזיקלי משל עצמו, שנוצר בצפון מקסיקו בקרב המסטיסוס, בני המיזוג האירופאי-ילידי. אלו חיברו את צלילי הגיטרות מהרומנסה הספרדית אל הטובה, הטרומבון, החצוצרה והאקורדיון, כלי נגינה שנפוצים במוזיקת הפולקה שהביאו עמם מהגרים גרמנים ופולנים, שהתיישבו בעיקר בצפון מקסיקו.

בניגוד לרומנסות הספרדיות, הקורידות שנולדו במאה התשע-עשרה לא עסקו בד"כ ברומנטיקה. הקורידות היו דרך לספר סיפורים חברתיים ונרטיבים פוליטיים ולאומיים. הקורידות היו, ועודן, אמצעי תקשורת להפצת חדשות ותעמולה. בעולם בו רוב האוכלוסייה הייתה אנאלפביתית, מוזיקה הייתה אמצי נוח לדווח ולספר על אירועים אמיתיים, או דרך לבנות נרטיבים ואגדות חברתיים ולאומיים. הקורידות ספרו על הצלחות וכישלונות במלחמות, על מעשי גיבורים לאומיים ועל תככים במאבקים פוליטיים. שירת קורידה שימשה ליצירת מוטיבציה ותחושת זהות ולכידות בקרב חיילים, וגם הייתה דרך ללעוג לאויב.

השימוש הזה בקורידות, שהחל עם מלחמת העצמאות המקסיקנית של ראשית המאה התשע-עשרה, הפך פופולרי אף יותר במהפכה המקסיקנית של ראשית המאה העשרים. זמרי קורידות היו למעשה טרובדורים שתפקדו כקרייני חדשות, ולעיתים כאמצעי תעמולה למנהיגים שונים. אם תרצו, הם היו ה"שופרות" על אותה תקופה. וכמו שמקסיקו וההיסטוריה שלה התפתחה, כך התפתחו הקורידות. יולנדה מורנו, מוזיקולוגית מקסיקנית, מזהה שלוש תקופות עיקריות של קורידות. הראשונה, ממלחמת העצמאות המקסיקנית ועד תחילת שלטונו של פורפיריו דיאז בשנות השבעים של המאה התשע-עשרה. השנייה, מראשית הדיקטטורה של דיאז ועד תחילת המהפכה המקסיקנית ותקופה שלישית, מאז ועד היום. מורנו מתארת כיצד בזמן המהפכה המקסיקנית נולדו קורידות מפורסמות שספרו על גיבורים לאומיים, כמו אמיליאנו זפאטה ופרנסיסקו וילה, אבל גם כיצד נולדו קורידות שביטאו שינויים חברתיים, כמו הקורידה "לה אדליטה" שמספר את סיפורה של אדלה ולארדה (Adela Velarde) איכרה שטיפלה בפצועים במהלך המלחמה ומסמלת את חלקן של בנשים במהפכה ואת השינוי שחל במקומן בחברה.

וכך, ככל כשמקסיקו החלה משתנה בשנות השמונים של המאה העשרים, והחלה מקבלת משקל רב יותר בשוק הסמים העולמי, כך גם הקורידות שלה השתנו עמה. ומאחר ולמדינות צפון מקסיקו היה מקום מרכזי בצמיחת תעשיית הסמים המקסיקנית, המוזיקה שלהן ביטאה זאת. "הנורטנייה" הכינוי למוזיקה של מדינות הצפון, הפכה מזוהה עם השנים כשורש ה"נרקו-קורידות" בלדות הסמים, שכמו קודמותיהן תפקדו כאמצעי חברתי. כפי שבעבר קורידות ספרו על אירועים משדה הקרב ועל מעללי גיבורים מהפכנים, דווח על תככים פוליטיים ולעגו ליריבים, ושמשו ליצרית זהות לכידות ומוטיבציה בקרב לוחמים, כך גם כיום, בלדות הסמים מספרות את העלילות והנרטיבים של מציאות מלחמת הקרטלים.

הקטור אמאיה, פרופסור לתקשורת שחוקר את תרבות הנרקוס, מסביר כי עבור תושבי מקסיקו, בעיקר באזורים מוכי האלימות, בלדות הסמים הן דרך  להבין את האלימות שאופפת אותם. "המוזיקה היא  דרך לעבד את מציאות החיים האלימה" אומר אמאיה. וכשמקסיקו חווה כבר למעלה מעשור וחצי של אלימות גוברת vקשורה להתפצלות עולם הקרטלים לשלל כנופיות רצחניות, מוזיקה היא דרך בסיסית לפרש ולהבין את מציאות החיים הזו. כך, שוב ממלאות הנרקו-קורידות את התפקיד המסורתי שלהן: להעביר חדשות ומידע ולשקף א, המציאות. או כמו שאומרים זאת Los Tigres Del Norte ("הטיגריסים של הצפון") בפתיח לאחת הקורידות הידועות ביותר "…אני אוהב את הקורידות כי הן סיפורים אמיתיים של העם שלנו. גם אני אוהב, כי הם שרים את האמת הטהורה…".

הבלדה האורבנית לסוחר סמים

כפי שהמלחמה בסמים במקסיקו השתנתה בארבעים השנים האחרונות, כך השתנה גם הצליל שמלווה אותה. יש שרואים בפופולריות הקורידות-טומבדות ביטוי לז'אנר חדש במוזיקה של מלחמת הקרטלים. רק שלא ברור בהכרח אם אלו הן אכן נרקו-קורידות מובהקות, שכן הז'אנר החדש נבדל מבלדות הסמים הקלאסיות בכמה היבטים. קודם כל ולפני הכול, בצליל. האופי המוזיקלי של ה"קורידות-טומבדות" שמשלב כלי נגינה מסורתיים מהקורידות, עם ראפ וז'אנרים אחרים בעיבודים דיגיטליים, מבדיל אותן באופן ברור מבלדות הסמים הישנות, שנותרו ברובן מוזיקת להקות אינסטרומנטלית. בנוסף, ההבדל ניכר בסגנון הלבוש, כפי שכבר הזכרתי.

הבדל שלישי משמעותי הוא בתוכן השירים עצמם, כשגם פה יש מנעד. ה"נרקו-קורידות" מתעדות את מציאות מלחמת הקרטלים באופן ברור וישיר. הן מדברות על אירועים ברורים, על דמויות מוכרות ומזוהות ואף מעבירות מסרים חברתיים, ארגוניים ופוליטיים. בניגוד אליהן, הקורידות טומבדות מעורפלות יותר בתוכן שלהן. עד לאחרונה, רובן רק פלרטטו עם עולם התוכן של מלחמת הקרטלים ובעיקר שאבו ממנו השראה, אך נמנעו מאזכור מפורש של אירועים ודמויות. הבלדות האורבניות אומנם עוסקות רבות בכסף' עושר, בנשק ובסמים, אבל לרוב נעדר מהן התיאור הנרטיבי הישיר של אירועים בין קרטלים, או אזכור של דמויות מוכרות ו"פועלן". הנרקו-טומבדות הן יותר ביטוי מדומיין של עולם הפשע, מאשר תיעוד מציאותי שלו. אך גם זה משתנה.

התפקיד של הקורידות בתיווך מציאות החיים האלימה, מסביר את פופולריות הז'אנר במקסיקו. אך מסתבר שיש להן תפקיד חברתי גם מצפון לגבול, בארה"ב עצמה. הקטור אמאיה מסביר את פופולריות הקורידות-טומבדות בארה"ב, בכך שגם שם הן מתפקדות כמתווך מציאות. הבלדות האורבניות פועלות עבור צעירים אמריקאים-לטיניים כפי שראפ והיפ-הופ פועלים עבור צעירים שחורים. "המוזיקה עוזרת להם להבין את מערכות הכוח החברתיות שמקיפות אותם" אומר אמאיה, ומסביר כי "בלדות הסמים עוזרות לצעירים לטיניים להרגיש עוצמתיים לרגע, בדומה לאופן בו גנגסטה-ראפ שימש ומשמש דרך להעצמה עבור צעירים אפרו-אמריקאים". אמאיה אומר "זה ז'אנר שמאיר את חייהם של צעירים רבים. מה שהם מקבלים מהקורידות היא תחושת חיים, תחושת חופש וכיף".

ואכן, כיף והנאה מאורח החיים המדומיין של עולם הקרטלים בולט בקורידות-טומבדות, בעיקר בקליפים שלהן. אבל מחלק מהשירים גם עולה כי כבר לא מדובר רק בפלרטוט עם עולם התוכן, אלא שזמרים המזוהים עם הז'אנר החלו לשיר מה שהן נרקו-קורידות מובהקות בתוכן שלהן. ומי שמוביל זאת בצורה ברורה הוא שוב פאסו פלומה. אם עד 2022 הוא פלרטט בשירים עם דימויים מעולם הקרטלים, כפי שעשה בשיר "El Belicon" הרי משלהי אותה שנה וביתר שאת לאורך 2023, הוא החל לשלב תכנים ברורים מעולם הקרטלים. השירים "El GÁVILAN" ו-PRC הם נרקו-קורידות מובהקות. בשיר הראשון הוא מזכיר ומתאר את הקרב בקולאיקן, המבצע הצבאי הכושל מ-2019 ללכידת אובידיו גוזמן לופז. השיר PRC, שצבר 450 מיליון השמעות בספוטיפי, הוא מחווה לאיוון גוזמן, האח של אובידו, ומי שנחשב ליורש של חואקין אל צ'אפו גוזמן כראש קרטל הצ'אפיטוס בסינלואה. שירים נוספים שהופיעו לאורך 2023 גם הם נרקו-קורידות מובהקות. למשל, השיר "אל אזול" הוא מחווה לברון סמים היסטורי, חואן חוסה אספרגוסה מורנו, מי שהיה, עד מותו, שותפם של צ'אפו-גוסמן ומאיו זמבדה בקרטל סינלואה. השיר צונזר לאחרונה בספוטיפיי בשל האזכור של גלולות פנטניל כחולות.

המעבר של פאסו פלומה לשילוב תכנים של בלדות סמים מובהקות, מעיד שהקרטלים מצאו עניין בז'אנר. השינוי מראה שהזמר קיבל הזמנה ותשלום, או לפחות אישור מוסמך מהקרטל, כדי ליצור את השירים. במקרה של פאסו-פלומה ברור מהשירים כי הוא מחובר לקרטל סינלואה. העובדה שהוא מזכיר אנשים בשמם, נוקב במקומות ואירועים ומזדהה בשירים כחייל נאמן של צ'אפו גוזמן, אינו עניין מובן מאליו. ריברו לוי, מפיק בוורנר מוזיקה-מקסיקו, מסביר כי להזכיר בקורידות שמות של אנשים, אירועים ומקומות, מצריך אישור ממקורבים להנהגת הקרטל. "לעשות זאת בלי היתר עשוי להביא לגזר דין מוות. זה חלק מקוד שקיים בתוך המוזיקה המקסיקנית שלא מדברים עליו הרבה" אומר לוי. אנשי הקרטל מצדם, מחפשים מזכרת, או שיר ניצחון לבוס, כדי להחמיא לאגו שלו. כך הנרקו-קורידות ממשיכות לתפקד כמנגנון תקשורת חברתי לבניית נרטיבים. שכן גם אם ראש הקרטל נכלא וגם אם מת, השירים הם אנדרטה תרבותית המנציחה את שמו. השירים מאפשרים למשפחה לספר שבלדות אודותיו נשמעות ברחבי מקסיקו ולא אחת, ההנצחה בשירים היא גם מסר לממשלת מקסיקו, מסר שאומר "אולי כלאת או הרגת אותי, אבל בשיר אני חי לנצח והאוכלוסייה אוהבת אותי".

האזכור הברור והחוזר של משפחת גוזמן והצ'אפיטוס בשירים החדשים של פאסו-פלומה, רובם בשת"פ עם יוצרים אחרים, מראה כי "הצ'אפיטוס" הבנים היורשים של צ'אפו גוזמן, זיהו את הפופולריות של הז'אנר. הם משתמשים בו לחזק את המותג המשפחתי וכדרך להעביר מסרים לממשלה, ליריבים ולחברה במקסיקו, וזה ניכר במוזיקה. למשל, שם השיר "צ'ה-אי-לה-פיסה" (Ch y La Pizza) של נתנאל קאנו, נשמע ומתכתב עם הכינוי  לה-צ'אפיסה" שם קוד לקרטל ה"צ'אפיטוס". שיר אחר "AMG" של נתנאל קאנו ופאסו-פלומה, הוא שם קוד למודל המרצדס האהוב על אובידיו גוזמן שיושב כרגע בכלא. שיר אחר של פאסו-פלומה "Siempre Pendientes" שניתן לתרגם כ"נכונים תמיד" או "שומרים תמיד" הוא לא פחות מהצהרת נאמנות לקרטל סינלואה והזדהות של פאסו-פלומה כחייל של צ'אפו גוזמן ששומר לו על אחת הפלאזה. לשיר יש 332 מיליון הורדות בספוטיפיי, מה שהופך אותו לאחת הנרקו-קורידות המושמעות בהיסטוריה.

צריך לומר, ההזדהות הזו עם קרטל דורשת אומץ מצד פאסו פלומה ואחרים. הזדהות עם קרטל מסוים בהחלט יכולה להפוך אותו למטרה של קרטל אחר. כששירים מתפקדים כמערכת מסרים בין קרטלים, לא אחת הזמרים עצמם מסתבכים במלחמות הקרטלים ומשלמים מחיר בנפש. המקרה המפורסם ביותר הוא של "תרנגול הזהב" וולנטין אליזלדה וולנסיה שנרצח ב-2006 על ידי קרטל לוס זאטס, לאחר שהקדיש לחואקין אל-צ'אפו גוזמן שיר בשם "אל האויבים שלי". אליזלדה שסיים הופעה בריינוסה שבטמאוליפס, נקצר בצרור יריות מרכב חולף בשעה שעצר ברמזור כשהוא בן 27. גיל "אידאלי" למותם של כוכבים צעירים. במקרה עדכני יותר מפברואר השנה, הלהקה "Grupo Arriesgado" שגם מזוהה בשיריה עם קרטל סינלואה, קיבלה איומים לפני הופעה שעמדה לקיים בטיחואנה מקרטל CJNG, היריב הנוכחי של סינלואה. הקרטל העביר מסר וירה על מקום ההופעה והשאיר כרזה, בה הורה לחברי הלהקה לצאת מטיחואנה, או להישאר ולמות. הלהקה בחרה לבטל את ההופעה ולברוח על נפשה.

Lo que pasó con Grupo Arriesgado en Tijuana no era cosa menor. Ayer, mientras daban una firma de autógrafos en la Plaza 2000, llegaron personas detonando armas de fuego y luego dejaron narcomantas firmadas por el CJNG amenazando al vocalista. pic.twitter.com/0SArCCeloX

— Manuel Ayala (@ManuelNoctis) February 12, 2023

מוזיקה אסורה

נרקו-קורידה, או קורידה טומבדה, לא משנה איך תקראו לזה, הז'אנר הופך לפס הקול החדש של מלחמת הקרטלים במקסיקו, וסרטונים שיוצאים משדה הקרב מאשרים זאת. סרטונים רבים שמעלים "סיקריוס" לטיק-טוק, לאינסטגרם ולטלגרם, מלווים ברקע בבלדות הסמים החדשות. ההסבר לכך פשוט, רבים מהסיקריוס, הלוחמים של הקרטלים, הם בני דור ה-Z וחלקם אף עדיין בגיל חטיבת ביניים. אלו לא שונים מבני דורם ומתעדים את חייהם ברשתות החברתיות, גם אם זו שגרת החיים בשוחות, או בשיירות החמושות של מלחמת הקרטלים, כשברקע פס הקול החדש שיוצרות הקורידות טומבדות.

השילוב הזה בין מוזיקה וסרטונים כגלוריפיקציה של חיי הקרטלים, הפך כאב ראש לממשלת מקסיקו. כבר שנים שנרקו-קורידות קלאסיות נחשבות "מוזיקה אסורה" במקסיקו, ומאז תחילת שנות האלפיים אסור להשמיע שירים אלו במופעים ציבוריים במדינות כמו: באחה-קליפורניה, סינלואה, צ'יוואווה ועוד. השמעה של נרקו-קורידות במופעים ציבוריים עשויה לגרור קנס כספי של מיליוני פאסו, ואף להביא לביטול המופע. עתה, גם הקורידה-טומבדה על הכוונת. הז'אנר שמואשם בגלוריפיקציה של נשק, כוח, מוות ואלימות, מעורר זעם גם בשל האשמות שהוא מעודד אלימות כנגד נשים והשפלה שלהן. על רקע זה הרשויות בקנקון, אחד מיעדי התיירות הבולטים של מקסיקו, אסרו במאי השנה על השמעת שירים מהז'אנר בפסטיבל מוזיקה מקומי, בטענה שזה מעודד אלימות. ביולי השנה, מדינת צ'יוואווה החליטה לאסור שימוש בשירים מהז'אנר בהופעות ציבוריות, בשם ההגנה על נשים והמאבק באלימות כנגדן. נוכח העובדה שצ'יוואווה היא בין חמש המדינות עם האחוז הגבוה ביותר של אלימות כנגד נשים במקסיקו, המהלך מובן.

העלייה בפופולריות של הקורידות-טומבדות והכותרות שזה גורר במקסיקו ובארה"ב, לצד מחאות בתקשורת כנגד הגלוריפיקציה של חיי הקרטלים, הביאו את נשיא מקסיקו, אנדרס מנואל לופז אוברדור, להתייחס למוזיקה הזו בנאומים שלו. AMLO הגדיר את הקורידות-טומבדות "אלמנט חברתי שלילי שצובע את המציאות בוורוד ומציג תמונה מעוותת". מה שנכון בפני עצמו. אך לופז אוברדור, שנקט במהלך שלטונו במספר צעדים שנויים במחלוקת שפגעו בחופש המידע והדמוקרטיה במקסיקו, סרב לדון באפשרות להטיל איסור כולל על המוזיקה הזו, שכן טען שהוא מתנגד להטלת צנזורה.

עד כה, המאמצים מצד המתנגדים למוזיקה הזו במקסיקו סיטי, לנסות ולהגביל אותה, נתקלו בפסילות מצד בית המשפט העליון בגין הגנה על חופש הביטוי. אוסוולדו זאבלה, אקדמאי ועיתונאי מהאוניברסיטה העירונית של ניו-יורק, טוען כי הניסיונות הללו לאסור על השמעת נרקו-קורידות, הוא המשך האפליה הפוליטית-חברתית מצד האליטה במקסיקו וניסיון שלה למשטר את צורת הביטוי התרבותי של הפריפריה. זאבלה טוען, שהמוזיקה רק מבטאת את המציאות החברתית בתוכה היא צומחת, וכי הנרקו-קורידות הן שיקוף של מציאות מלחמת הסמים, ולא הגורם להן.

מקורידות אורבניות למגפי הבוקרים

בלדות סמים, כן או לא, עם ההצלחה קשה להתווכח, וההצלחה מביאה הכרה. במקרה של הקורידות טומבדות, ההכרה באה גם בדמות חבירה של זמרים מפורסמים לזמרים מהז'אנר. רבים מהשירים של פאסו-פלומה הם שיתופי פעולה עם שמות מוכרים אחרים מהז'אנר, כמו: נתנאל קאנו, ג'ונייר H וגאביטו בייסטרוס. אבל שתופי הפעולה המוזיקליים כבר פרצו מזמן את גבולות הז'אנר. זמרים לטיניים מז'אנרים אחרים, כמו הראפר הארגנטינאי ביזראפ (Bizarrap)  או הזמרת בקי-גי, הוציאו שירים משותפים עם פאסו פלומה, כשעם האחרונה הוא אף הופיע בקואצ'לה (Coachella) "הפסטיבל ערד" של האמריקאים. הכרה משמעותית במעמדו העולה בפני עצמה.

שתופי הפעולה הללו של פאסו-פלומה והעלייה בפופולריות הז'אנר, מושכים עוד זמרים גדולים ליצירה משותפת עם יוצרים מקסיקנים. דוגמאות בולטות הן השיר "Que Maldicion" של הראפר סנופ-דוג עם הלהקה המקסיקנית-אמריקאית באנדה-MS והשיר Un X100to ("אחוז אחד") של הראפר "באד-באני" עם הלהקה המקסיקנית-אמריקאית "גרופו-פרונטרה". שיר קומביה שהפך ללהיט עם כ-550 מיליון השמעות בספוטיפיי. הסיפור של "גרופו-פרונטרה" מעניין במיוחד, שכן כלל לא מדובר בלהקה מקסיקנית, לפחות לא בזיהוי הלאומי. מדובר בלהקה של אמריקאים-מקסיקנים ילידי ארה"ב שהתגבשה בעיירה מק'אלן שבטקסס. דוגמא למורכבות התרבותית חברתית שגבול ארה"ב-מקסיקו מכיל.

"גרופו-פרונטרה" ולהקות אחרות, כמו באנדה-MS, או אסלבון ארמאדו, הן חלק מייצג מגל שלם של מוזיקאים אמריקאים-מקסיקנים שגדלו כל חייהם בצד הצפוני של הגבול, אך שמרו על זיקה עמוקה לשורשים המקסיקנים. הם דו לשוניים בצורה מובהקת, אך מופיעים בספרדית ושומרים על מראה הוואקרו, הקאובוי המקסיקני המסורתי. בכך הם דווקא נבדלים מזמרי הקורידות-טומבדות שמגיעים מדרום לגבול. את דבקותם בלבוש בסגנון הזה "גרופו-פרונטרה" מסבירים כאקט כבוד לשורשי משפחותיהם בצפון מקסיקו, שם לדבריהם "נהוג ללכת במגפיים וכובע לכל מקום".

בשורה התחתונה, דור ה"זומרים" האמריקאי ממוצא לטיני מוצא בקורידה טומבדה ובזרמים אחרים של המוזיקה המקסיקנית האזורית, אוונגרד תרבותי חדש שמבטא עבורו עמדת כוח. כשבארה"ב 38 מיליון אמריקאים ממוצא לטיני כלשהו, לא פלא שהמוזיקה מוצאת קהל אוהד. אך מסתבר שהעלייה באהדה למוזיקה כפרית מסורתית, מוזיקת קאנטרי אם תרצו, לא ייחודית רק לקהל הלטיני. מסתבר שישנה עלייה משמעותית בשנים האחרונות בהאזנה למוזיקת קאנטרי אמריקאית ככלל, וזה קורה בעיקר בקרב בני דור ה-Z.

העלייה באהדה של ה"זומרים" לקורידות מקסיקניות, או לקאנטרי אמריקאי, מתורגמת גם לעולם האופנה. למרות התרחקות זמרי הקורידות-טומבדות ממראה הבוקרים, זמרים אחרים בוחרים לאמץ אותו. כשזמר כמו "באד באני" עוטה על עצמו מכנס ומגפי בוקרים וחגורה עם אבזם בוקרים נוצץ, או כשטיילור סוויפט נועלת מגפיים כאלו, הם יוצרים טרנד שמהדהד בקרב דור הזומרים האמריקאי. אלו מתחילים לאמץ את הסגנון ונרשם זינוק במכירות של אופנת בוקרים במקומות בהם נערכות הופעות של מוזיקת קאנטרי, או מוזיקה "אזורית-מקסיקנית". התוצאה? פריחה של תעשיית "אופנת המערב" שמגלגלת כארבעים מיליארד דולר בשנה. בהתאם, מותגי "אופנת המערב" פותחים עוד ועוד חנויות ומתרחבים לקצוות ארה"ב, וחוברים לזמרי קאנטרי ולכוכבי סדרות מערבונים, לשם קידום מכירות.

אז, אם אתם נתקלים במקרה ברחוב בגבר בשנות הארבעים לחייו, מפזז לו במגפי בוקרים וחוגר אבזם נוצץ, אנא אל תשפטו. זה לא אני החריג, זה אתם "הבומרים" שלא באופנה.