היום תתרחש היסטוריה, ואני לא כותב את זה כקלישאה. לראשונה בתולדות קולומביה יושבע נשיא מהשמאל, משהו שעד לפני שנה נראה היה כמו חיזיון רחוק, או במונחים קולומביאנים, תעתוע של ראליזם קסום. קשה להמעיט בגודל השעה בה יושבע היום גוסטבו פטרו לנשיא. רגע של ראליזם מאגי למדינה שסוחבת על גבה עשרות שנות סכסוך פנימי מדמם ואלים. לרגל המאורע, הנה פוסט על הנשיא החדש של קולומביה ועל האתגרים המורכבים שעומדים בפניו.
גוסטבו פטרו, חבר לשעבר במחתרת הגרילה M-19 שהתפרקה ב-1990, סנאטור וראש עיריית בוגוטה לשעבר, נבחר לנשיאות לפני כחודש וחצי, כשלצידו סגניתו, פרנסיה מארקז, מנהיגה חברתית ממוצא אפרו-קולומביאני שמביאה עמה סיפור אישי מורכב של עלייה מעוני. פטרו נכנס לתפקיד כשקולומביה במציאות קשה כלכלית וחברתית, עם סדר ביטחוני הולך ומתערער. הקורונה והמשבר הכלכלי שבא אחריה, שיקעו את קולומביה למשבר תקציבי קשה. הפגנות ששטפו את קולומביה לפני שנה ודוכאו ביד קשה, יצרו מירמור חברתי עצום ותחושה שהסדר הישן ממשיך לחסום תקוות לשינוי.
במובן הזה האתגר הכי גדול שניצב בפני פטרו, הן התקוות העצומות שתולים בו חלקים רחבים של החברה הקולומביאנית, שמדורשים שינוי בתחומים רבים. בואו נראה מה הציפיות ומה הפוטנציאל שלו לממש אותן.
זו הכלכלה סניור!
נתחיל דווקא עם העניין הכלכלי. פשוט בגלל שהוא גולת הכותרת של הרפורמות שפטרו רוצה להוביל. פטרו הבטיח לאורך הבחירות רפורמה עמוקה בשיטת המס והוספת קרוב לחמישים מיליארד פסו קולומביאני (כ-12 מיליארד דולר) לתקציב, שיופנו לפיתוח המדינה. את המיסים הוא מתכוון לגבת באמצעות רפורמה פרוגרסיבית שתגבה מכל מי שהתחמקו ממס עד כה, או במילים אחרות, מעשירי קולומביה. במדינה שבה רק 5% מהאוכלוסייה משלם מס הכנסה ורוב המס מגיע ממס חברות, יש לו לאן לכוון. פטרו התחייב שמיסים יעלו רק על אלו שמרווחים מעל 2,000 דולר בחודש, שבמונחים קולומביאנים משמעו שני האחוזים העליונים של אלו שמרוויחים הכי הרבה במדינה.
בנוסף פטרו מתכנן ביטול פטורים ממס על מגזרים שנהנו מהם עד כה, כמו סקטור הכרייה והנפט. הוא גם מתכוון לטפל בתוכניות הפנסיה השמנות של חלק מהסקטור הציבורי. זה כבר שם אותו בצרות לא רק עם המיליה הכלכלי, אלא עם לב הממסד הפוליטי ועם חברות בין לאומיות, בעיקר אמריקאיות. לכל מי שמודאג, פטרו לא מתכוון להלאים את חברות הנפט והכרייה. לא צריך להתחיל לצעוק "וונצואלה". למעשה לפטרו יש שאיפה כלכלית-חברתית נוספת והיא "דה-קרבוניזציה" של הכלכלה הקולומביאנית, או בקיצור, לפטור אותה מהתלות שלה בייצוא נפט שמהווה 40% מהכנסות מטבע חוץ.
את כל זה גוסטבו פטרו רוצה להשיג באמצעות רפורמות סביבתיות והגבלות על כריית עץ, מחצבים ונפט. הבעיה שלו היא, שעם כל הרצון הטוב, הכלכלה הקולומביאנית תלויה באלו, וכדי לממש את רפורמת המיסוי שלו, הוא יצטרך את ההכנסות מהמגזרים הללו, או לכל הפחות מעבר מאוד הדרגתי מהם. הפרוגרסיביות הסביבתית שפטרו שואף לקדם, מציבה בכך מגמות סותרות. מצד אחד, רצון להגביר את ההוצאה הממשלתית ואת נטל המס ומנגד, לצמצם את המשקל בכלכלה של הסקטור הכי מכניס של קולומביה (להוציא תעשיית הסמים הלא חוקית כמובן).
הבעיות של פטרו מסתבכות כשבוחנים את המורשת שמשאיר לו קודמו בתפקיד, איוון דוקה. דוקה מותיר לפטרו נטל חוב אדיר שעומד על 7% מהתל"ג ואינפלציה שהגיעה לכדי 9%. כך אלו הם תוצר של הוצאה תקציבית חסרת רסן שניהל דוקה בתקופת כהונתו. גם בדרך לטיפול בסקטור הנפט השאיר לו יורשו מוקשים, וערך "רפורמה" בחברת הנפט הלאומית "אקו-פטרול". דוקה קיבע את כהונת הדירקטוריון המכהן, במה שנתפס בקולומביה כהשמת "מקלות מכוונים בגלגלים".
אבל פטרו נחוש לקדם את הרפורמות ומינה לשם כך לתפקיד שר האוצר את, חוסה אנטוניו אוקמפו, בוגר ייל, כלכלן בעל שם שהחזיק בתפקידי מפתח כלכליים בממשלות קודמות. מינוי אוקמפו נחשב כמהלך שנועד להרגיע את השווקים, ואוקמפו הצהיר על כוונה להגדיל את ההוצאה הציבורית מבלי ערעור היציבות הפיסקלית של המדינה. יומרה שאפתנית במדינה עם משבר חוב טופח. מינוי אוקמפו גם נועד לנסות להרגיע את החלקים בחברה הקולומביאנית, שחרדים מהדמגוגיה שמפיץ המחנה "האוריביסטי" השם שניתן לגוש הימין השמרני על שם הנשיא לשעבר, אלברו אוריבה, שנתפס כסוג של ממליך המלכים בימין הקולומביאני. מתנגדי פטרו מהלכים איימים ומזהירים כי הרפורמות שפטרו מתכנן, ידרדרו את קולומביה למצב של וונצואלה, וטוענים כי ההוכחה לכך היא הרצון של פטרו לקדם שיח עם ממשל מדורו בוונצואלה.
השלום שלא הגיע
פרט להיבטים הכלכליים הללו, בחלקים רבים בקולומביה יש ציפיות גבוהות מפטרו, שנוגעות להבטחות לביצוע רפורמה אגררית בנושא האדמות, מימוש צדק חברתי, הבטחת זכויות אדם, ושינוי מדיניות הסמים במדינה. כל אלו נוגעים למורסה הפתוחה של סכסוך הדמים המתמשך בקולומביה, שהסכם השלום שנחתם עם ארגון הגרילה ה-FARC ב-2016, היה אמור לפתור. בפועל, הסכם השלום ניצב על כרעי תרנגולת. הנשיא היוצא עשה כל מאמץ לרוקן את הסכם השלום מתוכן.
זה גם ההסבר להצלחה הגדולה של פטרו באזורים האגרריים של קולומביה, שלרוב לא ביטאו את קולם בעבר בבחירות. האכזבה הגדולה באזורים הכפריים מתוצאות הסכם השלום של 2016, דחפה רבים להצביע לפטרו, שהצבת פרנסיה מארקז כסגנית שלו, היה אקט חכם שהעניק לו את היתרון. אבל לפטרו יש בעיה. באזורים אלו ישנה תחושה עמוקה של אכזבה מהסכם השלום, שהתוצאות המובטחות שלו לא הגיעו. גרוע מזה, בקרב האוכלוסיות המוחלשות באזורים אלו, יש תחושה שההסכם רק יצר פתח ליותר הפרת זכויות אדם ויותר פגיעה בקהילות המודרות.
ואלו אינן תחושות מנותקות מציאות. לפני כחודש פורסמו תוצאות "וועדת אמת" שחקרה את הפשעים שנעשו במהלך חמש עשורים של סכסוך האזרחים האלים בקולומביה. הוועדה שפעלה בחסות האו"ם, בראשות האב פרנסיסקו דארו, מעין ועדת פיוס לאומי מהסוג שיושם בצפון אירלנד, הציגה את הממצאים שלה בפני מועצת הביטחון ופסקה כי מדיניות הביטחון של הממשלה הקולומביאנית לאורך השנים, כשלה מלספק ביטחון לאזרחים וסיפקה ביטחון בעיקר לממסד הבירוקרטי ולבעלי ההון.
הועדה מצאה שמעל ל-450 אלף איש נרצחו בסכסוך, שנמשך למעלה מחצי מאה וכי כשבע מיליון איש הפכו עקורים ופליטים. הממצאים קבעו כי 8 מכל 10 הרוגים בסכסוך היו אזרחים לא מעורבים, רובם מקהיליות ילידות ואתניות (אפרו-קולומביאנים). מתוך זה, הועדה מצאה כי 45% מהרציחות נעשו על יד מליציות פרה-מיליטריות מהימין, 21% על ידי מחתרת ה-FARC 4% על ידי מחתרת ה-ELN ו-12% על ידי כוחות הביטחון של המדינה. הדו"ח גם ציין את המשקל של ארה"ב בעיצוב מדיניות הביטחון בקולומביה לאורך השנים וזיהה אותה כאחראית במידה לא מבוטלת לתוצאות הטרגיות.
אבל איש לא יעמוד לדין. לדו"ח אין השלכות משפטיות, אלא הוא בעיקר נועד לאפשר הכרה ופיצוי לקורבנות האמיתיים של הסכסוך, ולקדם סוג של החלמה לאומית. הבעיה היא שהמתואר בדו"ח לא פסק לאחר 2016. מאז נחתם ההסכם ב-2016, רציחת פעילים חברתיים הפכה מגפה באזורים הכפריים של קולומביה. ועדה ששלח האו"ם לפקח על יישום הסכם השלום, מצאה למשל שבשלושת החודשים שבין אפריל ליוני 2022, נרצחו 56 פעילים חברתיים. בחמש השנים מאז נחתם הסכם השלום, מנתה ועדת הפיקוח רצח כל ארבע ימים. מאז הסכם השלום נרצחו 327 לוחמי FARC לשעבר שהניחו את נשקם ו-29 נעדרים. בנוסף, משרד האו"ם לפיקוח על זכויות אדם, מצא שבין ינואר למאי 2022, נכלאו בכוח 60,765 אזרחים וכ-33,800 נעקרו מבתיהם בכוח. רובם ילידים ואפרו-קולומביאניים.
את המציאות הזו פטרו צריך לשנות, והוא לא יכול להתעלם מכך. כמי שמזוהה רבות עם מאבק לזכויות אדם, סביר שהוא גם לא רוצה להתעלם. ההצבעה לפטרו באחוזים גבוהים באזורים האגרריים הנידחים של קולומביה, הייתה הצבעת מחאה וגם הצבעת תקווה. מי שהביאה לו בפועל את הניצחון באזורים אלו, הייתה פרנסיה מארקז, סגנית הנשיא שלו, אם חד-הורית ועוזרת בית בעברה, שהפכה פעילה חברתית וסביבתית. רבים באזורים אלו הצביעו בפועל לה ולא לו, כדמות שניתן להזדהות עמה. לא פלא לכן, שלצד תפקידה כסגנית הנשיא, מארקז מונתה לשרה לשוויון חברתי, במטרה לקדם מטרות להן התחייב: העלאת שכר המינימום, הכרה בעבודת מהבית לפנסיה והכנסה בסיסית מינימלית לאימהות חד-הוריות.
לעקור את הביטחון הרקוב מהשורש
מינוי פרנסיה מארקז הוא אקט סימבולי חשוב. אבלכדי באת לצקת תוכן להסכם השלום של 2016, פטרו יצטרך לבצע רפורמות בממסד הביטחוני של קולומביה. משימה הרקוליאנית לכל נשיא, בוודאי לנשיא שמגיע מהשמאל. הממסד הביטחוני של קולומביה, בעיקר הצבא, מזוהה פוליטית עם הימין השמרני של המחנה "האוריביסטי" ורבים בצבא נאמנים לפטרונים הפוליטיים שלהם במחנה זה. מעבר לכך, לצבא יש מנטליות ותרבות ארגונית שעוינת את הרפורמיסטים מהשמאל. תוצר שנות אינדוקטרינציה למבצעים צבאיים מוכוונים כנגד הגרילה. כל זה מציב בפני הצבא אתגר, שעה שנשיא ראשון מהשמאל ועוד אחד עם עבר של לוחם מחתרת גרילה, הולך להיות המפקד העליון שלהם.
לא סתם מיד לאחר היוודע תוצאות הבחירות, התפטר הרמטכ"ל הקולומביאני, אדוארדו זפטרו. זאת לאחר שבתקופת הבחירות נקלע לעימות מילולי חריף עם פטרו, שהאשים את הצבא בקשרים לארגון הפשיעה קלאן דל גולפו. קרטל שצמח בפועל מאחת ממליציות הימין הוותיקות של קולומביה. בתגובה להאשמות אלו, ענה הרמטכ"ל זפטרו לפטרו, באמירה שפטרו הוא "נרקו-פוליטיקאי". אחרי חילופי דברים כאלו, זפטרו לא יכול היה להישאר בתפקיד.
אגב, זו לא ממש טענה קונספירטיבית לטעון שלצבא הקולומביאני קשרים מושחתים עם מליציות הימין הפרה-מילטיריות, אלו שאחראיות לכמעט מחצית מהרציחות שנעשו במהלך הסכסוך. בדו"ח שהגישה "וועדת האמת" למועצת הביטחון, צוין כי מליציות אלו פעלו בחסות ובמימון חברות הנפט, וכי אלו היו בקשרים עם קרטלים להברחת סמים. כל התמהיל הזה יצר ביצה מלאת סקנדלים של שחיתות והונאות, שאגב לפי מסמכים, ארה"ב ידעה עליהם ושתקה. השחיתות הזו לא פסחה על הממסד הביטחוני של קולומביה, שנגוע בה עמוקות. קרבת הצבא לאותן מליציות, שהפכו ברבות השנים לחלק מהקרטלים הגדולים והחזקים של קולומביה, מחבר את אנשי הצבא ישירות לתעשיית הסמים הקולומביאנית. מאז 2018, אז הושבע הנשיא היוצא דוקה, הורשעו לפחות 10 גנרלים בצבא בשחיתות.
כדי לטפל בכל ביצת השחיתות והסיאוב הזאת, ולקיים את הבטחתו למימוש הסכם השלום, ערך פטרו שני מינויים מרשימים לתפקידי מפתח. הוא מינה את איוון וולסקז לתפקיד שר ההגנה ואת דנילו רואדה, פעיל זכויות אדם, לתפקיד נציב השלום. שני המינויים הללו מאותתים על כוונה רצינית של פטרו לממש את ההבטחה למימוש השלום ולעריכת רפורמה מקיפה בממסד הביטחוני של קולומביה. לכן לא פלא שהתגובות מיריביו במערכת הפוליטית הכתירו את המהלך "אקט נקמה".
החשוב מבין השניים, הוא שר ההגנה המיועד, איוון ווסקז. שופט בית המשפט העליון לשעבר ותובע נוקשה שחשף קשרים בין פוליטיקאים, הצבא, מליציות ימין וחברות עסקיות. וולסקז ידוע גם כאחד מהתובעים הישרים במדיז'ין שנאבקו בפאבלו אסקובר, והוא משפטן מוערך בקולומביה ובזירה הבין לאומית והוביל ועדה מיוחדת של או"ם בגוואטמלה למאבק בשחיתות. דבר אחד הוא לא. הוא לא איש צבא והממסד הביטחוני והוא נכנס ללב הממסד, כדי לטפל בשורשי השחיתות שפשתה בו.
וזה לא שיש לוולסקז משטרה עצמאית שתחקור שחיתות, או תסייע לו במאבק בקשרים שבין ארגוני סחר הסמים, מחתרות הימין והממסד הביטחוני. מאז 1953 המשטרה הלאומית של קולומביה מוכפפת לאחריות משרד הביטחון ונחשבת חלק מכוחות הצבא. פטרו הבטיח בקמפיין הבחירות לפרק מבנה זה וליצור משרד משטרה לאומית נפרד, שייתן עצמאות למשטרה. מכל הסיבות הללו ועוד, המהלך נחשב רפורמה עמוקה ואתגר לא פשוט פוליטית.
פרט לאתגרים שמציבות הרפורמות הללו, פטרו ושר ההגנה המיועד וולסקז, מקבלים מציאות ביטחונית מורכבת, שבה יש בפועל מלחמה בין ארגון ה-ELN לארגון הימני הפרה-מיליטרי ה-AGC, שמוכר יותר כ"קלאן דל גולפו" מיליציה שנחשבת גם כמי ששולטת בסחר הסמים הקולומביאני כיום. באזורים אחרים יש מאבק בין הראשונים לפורשים מארגון ה-FARC שלא קבלו על עצמם את תנאי הסכם השלום. ארגונים בין לאומיים מצביעים כיום על שישה סכסוכים אלימים פעילים בחלקים הכפריים של קולומביה, בין גופים שונים והמדינה ובינם לבין עצמם.
התוכנית של פטרו להתמודד עם חלק מהסכסוכים הללו, היא באמצעות הנעת שיחות עם חלק מהארגונים. פטרו מתכנן לחדש את השיחות עם מחתרת ה-ELN שקודמו נטש, לאחר פיגוע רכב תופת שביצעה המחתרת כנגד בית ספר לשוטרים בבוגוטה. פטרו גם קרא למליצית הימין "האורבנוס" לשבת לשיחות פרוק נשק. פטרו הבטיח כי ינסה להגיע להסכם שלום עם ארגונים אלו ולפי דיווחים "האורבנוס" כבר הסכימו לשיחות עם הממשלה. שיחות כאלו יציבו אתגר גם לממשלה הקולומביאנית וגם לארה"ב. בד"כ הארגונים דורשים לתקופת המשא ומתן, העדר פעילות של הצבא באזורים שיהיו "שטח בטוח" לשיחות. בעבר אזורים אלו הפכו למוקדי ייצור וסחר בסמים והובילו למתיחות מול ארה"ב.
לגמול את הדוד סם מהאובססיה לקוקה
היחסים עם ארה"ב הם האתגר הבא והלא מבוטל שיש לפטרו. לטעמי החרדות מהשפעת בחירת פטרו על עתיד היחסים בין המדינות, שהם המקבילה של אמריקה הלטינית ליחסי ישראל-ארה"ב, מוגזמים. מבין כל הממשלים מהשמאל שעלו לאחרונה לשלטון במדינות באמריקה הלטינית, זה של פטרו הוא המשמעותי והחשוב ביותר בראיית המדיניות האמריקאית. קולומביה היא השותף האסטרטגי החשוב ביותר של ארה"ב באמריקה הלטינית ומקבלת הסיוע האמריקאי הגדולה ביותר באזור והשלישית בעולם. אם ארה"ב של ביידן, שהגדיר את קולומביה "אבן יסוד לביטחון ולשגשוג אזורי" תמצא דרך לשתף עמו פעולה ולדעת לעכל את קווי המדיניות הרפורמיסטים של פטרו, זה יהיה סימן משמעותי לנכונות האמריקאית שלא לחזור למנטליות של ימי המלחמה הקרה, שבחנה את היחס לממשלות באזור לפי קווי ימין-שמאל.
עבור ארה"ב ממשל פטרו יכול להיות דווקא מתווך נוח לייצוב היחסים עם וונצואלה ויצירת ערוץ הדברות עמה. דבר שעשוי להגביר את ההשפעה האמריקאית באזור. אבל זה תלוי בשאלה, מי בממשל ביידן יוביל את המדיניות מול קולומביה של פטרו. אם תהיה זו מחלקת המדינה, בדגש על האגף לחצי הכדור המערבי, הסיכויים טובים למציאת גשר משותף עם ממשל פטרו. אם ההובלה תמשיך להיות מהפנטגון, עם הגישה הניצית ביטחוניסטית והמשך "הנרקוטיזציה" של היחסים, אז כנראה שצפויים לא מעט חיכוכים בין הממשלים.
בתחומים אחרים ממשל פטרו וממשל ביידן, דווקא עשויים למצוא נקודות שתוף פעולה, בעיקר נוכח הרצון המשותף של שני הממשלים לצמצם את משקלה של תעשיית הנפט בשתי המדינות. רק ששני הממשלים פועלים כנגד קבוצות אינטרס פנימיות חזקות בשתי המדינות. בכל הנוגע למאבק בסמים, שני הממשלים לא מעוניינים בחידוש מאמצי ריסוס שדות הקוקה, ומעדיפים להתקדם למדיניות של פיתוח כלכלי אלטרנטיבי. מקום בו יוכלו למצוא נקודות להסכמה. אבל לשם כך בארה"ב ובעולם בכלל וגם בקולומביה, יצטרכו להפסיק להסתכל על הקף שטחי גידול הקוקה, כמדד לשיתוף הפעולה של קולומביה, ולהתחיל להסתכל על מדדים אחרים. למשל, למדוד את הקף מאמצי הפיתוח אלטרנטיבי.
האם המלחמה בסמים נגמרת תחת פטרו? לא ממש. סביר מאוד ששיתוף הפעולה בין ארה"ב וקולומביה במאבק בסחר הסמים ימשך. המדינות ימשיכו להתמקד בלכידת בכירים בתעשיית הסמים הקולומביאנית ובשיבוש נתיבי הברחת הסמים. המאבק בסמים עשוי דווקא לסייע לפטרו לקדם את הרפורמות שהוא שואף לממש בממסד הביטחוני. בעיקר את העברת המשטרה הלאומית אל מחוץ למשרד ההגנה. הוא עשוי לקבל תמיכה ועידוד לכך מממשל ביידן, שלא אחת קרא למדינות באזור לקדם רפורמות דמוקרטיות ולחזק את עצמאות מערכות החוק והמשפט.
מקונדו החדשה מעבר לאופק?
לסיכום, נכון לעכשיו, ירח הדבש של קולומביה עם פטרו שנכנס היום לתפקיד נראה מבטיח. פטרו חותר למימוש הבטחתו לממשלה שוויונית שתורכב מ-50% נשים. הוא מינה את פטריסיה אריסה, משוררת, אומנית ושחקנית קולומביאנית לשרת התרבות ואת הפסיכיאטרית קרולינה קורצ'ו לשרת הבריאות. לתפקיד שרת הסביבה הוא מינה את מריה סוסנה מוחמד גונזלס, מדענית מדינה מהמפלגה הפרוגרסיבית שכבר הודיעה שכריית פצלים בלחץ (פראקינג) ריסוס שדות קוקה בחומר ההדברה גליפוסאט וכריתת עצים, יופסקו לאלתר.
גם פוליטית פטרו מבסס יציבות וכבר השיג רוב בבית הנבחרים, לאחר שהליברלים הודיעו על תמיכה בו. אומנם חסרים לו שני נציגים לרוב בסנאט, אך כרגע נראה שהמומנטום של רוח השינוי בגבו. פטרו לא מושלם, כראש העיר בוגוטה הוא נודע כפוליטיקאי אימפולסיבי וחם מזג, שלא אהב תקשורת ביקורתית. הוא ותומכיו פנו לא אחת להשתלח בעיתונאים ברשתות חברתיות, כדרך להתמודד עם ביקורת. לא רקורד מרשים למדינה שבה חופש העיתונות התדרדר בשנים האחרונות. על רקע כל הבעיות שמניתי, הביקורת נגדו תגבר, עתה שהוא מוביל את המדינה בזמנים לא פשוטים.
אז האם פטרו הוא התממשות של חלום ראליסטי קסום, או שמא זה עוד רגע ב"מאה שנות בדידות" שקולומביה תתעורר ממנו לצרות הישנות ולהמשך סיוטי העבר? רק הזמן והאומץ יגלו, מה צופן הרגע הבא של מקונדו. כלומר, של קולומביה.
עשבים שוטים 