נתקלתי לאחרונה בכתבה קורעת הלב הזאת באתר "קנאביס" אתר אקטיביזם ישראלי מוכר ומוביל שמקדם ללגליזציה של קנאביס כמובן. ב"כתבה" מתואר מאבקו "ההרואי" של ד"ר יעקב פוגלמן שנלחם נגד המדינה ומשרד הבריאות שהחליטו מרוע לב, לשלול ממנו את ההיתר לחלק רישיונות קנאביס רפואי. הכתבה מתארת כיצד ההחלטה אכזרית של משרד הבריאות מונעת מהרופא המסור לשמר רצף טיפולי למטופליו.
המקרה של ד"ר פוגלמן ומאבקו במדינה הוא דוגמא מובהקת לאופן בו מסגור תקשורתי מוליד נרטיב שמקדם פסאודו-לגליזציה במערכת הרפואית ודרכה, גם לא מעט תאוות בצע. לפי המסגור הזה מדובר ברופא אמיץ שנאבק לאפשר לאנשים חולים נגישות לתרופה חיונית והמדינה מנגד, נלחמת בו ומתעקשת לטפל בחולי הקנאביס במסגרת הרפואה הציבורית ובכך פוגעת "ברצף הטיפולי" שלהם. מדוע? כי פקידי המדינה לא בדקו שיש מספיק רופאים שמוכנים להתעסק בקנאביס ולכן נוצר מחסור וחוסר נגישות.
המסגור הזה ברור. הרופא הוא צדיק אלטרואיסט ומשרד הבריאות הוא בירוקרט חסר לב שגורם עוול לחולים. אבל האם באמת? המציאות כפי שאפשר לצייר אותה באמצעות בחינה פשוטה של העובדות, עשויה לספר לנו סיפור אחר לחלוטין. סיפור שמראה שהמקרה הוא אולי יותר עניין של בצע כסף ושימוש במערכת הרפואית לקדם פסאודו-לגליזציה ופחות עניין של מספר הרופאים המוסמכים לנפק קנאביס במדינה.
נתחיל אם כך בנתון המרכזי שסובב לי את הראש ומשך אותי לסיפור הזה, הנתון על הביצועים המרשימים של ד"ר פוגלמן שמטפל ב…שימו לב, 8,000 מטופלי קנאביס בשנה. מספר המטופלים בעלי רישיון קנאביס רפואי עומד כיום בישראל על כ-110,000 אזרחים. לא כולם באמת פעילים ומשתמשים ברישיון, אבל זה המספר ברוטו. בנוסף, לפי הדיווח הזה שמצאתי, נכון לשנת 2020, עמד מספר הרופאים המוסמכים לרשום קנאביס על 94. בואו נעגל למאה, בכל זאת עברו שנתיים.
לפי הנתונים הללו, המשמעות היא שהרופא המסור שלנו מייצג אחוז אחד מהרופאים המוסמכים במדינה לטיפול בקנאביס. אבל מטפל בכשמונה אחוזים מהשוק בחישוב גס, וכנראה ביותר מזה, אם נצא בהנחה שלא כל בעל רישיון לקנאביס הוא מטופל פעיל. אכן ביצועים מרשימים לרופא ישראלי. אדם אחד, לבדו, מטפל בכמעט עשירית מהחולים בתחום. מדהים. לפי הנתון הזה, נראה שדי בעוד עשרה רופאים כדי לטפל בכלל מטופלי הקנאביס בישראל.
ולנו סיפרו שאין מספיק רופאי קנאביס לטפל בכל החולים. כנראה ששאר 93 הרופאים בישראל הם עצלנים חסרי חשק לעבוד. אבל גם יכול להיות שהם לא מטפלים ב-8000 חולים בשנה, פשוט כי הם לא חושבים שהם צריכים לרשום קנאביס לכל אחד שבא אליהם ונמאס להם, או לא מתחשק להם, להיות חותמת גומי של פסאודו-לגליזציה. מאחר ואני מאמין שזה הסבר סביר יותר, לי זה לפחות עושה טוב לדעת ש-99% מהרופאים שמוסכמים לרישום קנאביס, כן נאמנים לאתיקה המקצועית שלהם.
אמא תרזה של הקנאביס הרפואי
חוסר נאמנות לאתיקה המקצועית? לא הגזמת? כן ולא. כי בואו נראה מה זה אומר לטפל ב-8,000 מטופלים בשנה. בואו נעשה רגע חשבון פשוט. רישיון לקנאביס-רפואי דורש חידוש אחת לחצי שנה ולשם כך צריך לפגוש את הרופא, אפילו אם זה נעשה באופן מקוון, בכל זאת תקופת הקורונה. כלומר כל מטופל דורש מינימום של שתי פגישות בשנה, זאת כדי לשמר כמובן "רצף טיפולי". המשמעות של זה היא שהרופא המסור שלנו מקיים 16,000 פגישות בשנה, רק בתחום הטיפול בקנאביס רפואי. בממוצע פשוט מדובר בכ-1,333 פגישות בחודש, או בכ-53 פגישות בממוצע ביום עבודה, כשכל חודש עבודה מונה 25 ימים. זה כמובן בהנחה והרופא היקר שלנו לא יוצא לחופש מעולם, לא חולה, לא נעדר מהעבודה בגלל ילדים, או ענייני משפחה, בדודים וכדומה.
חמישים ושלוש פגישות ביום. מאחר והנושא כה בוער עבור הרופא המסור, אני מניח שמדובר בקדוש מעונה שעובד בלא הפסקה 12 שעות ביום, זאת כדי כמובן להספיק לקיים 53 פגישות מקוונות, או פיזיות ביום. בחשבון שלנו, זה מאפשר לו 4.4 פגישות בשעה, או בממוצע, 13.6 דקות לפגישה. פחות מרבע שעה לפגוש מטופל, לשמוע על מצבו, לעיין במסמכים ולמלא דוחות במחשב. כל זאת בלי לקום מהשולחן, בלי ללכת להשתין, בלי לשבת לאכול לרגע בנחת.
זה מה שעושה הרופא המסור שלנו. פוגש מטופלים שחייבים קנאביס רפואי 12 שעות כל יום, 25 יום בחודש, 12 חודשים בשנה. כמובן בהנחה וזה כל מה שהוא עושה כל הזמן ושאין לו עוד תפקידים רפואיים. ממש אמא תרזה, מריה הקדושה, אני עוד רגע מקים את מסדר סיינט פוגלמן. מקריב את חייו, זמנו ובריאותו למען הבטחת רצף טיפולי למטופליו. אני דומע תוך כדי שאני כותב. צמרמורות זורמות בגבי נוכח פרץ האלטרואיזם המדיציני שמפגין ד"ר פוגלמן.
ואולי לא. ואולי זה לא אלטרואיזם? אולי זו תאוות הבצע הישנה והטובה? אולי. אם מסתכלים על זה לפי החשבון הבא:
הרפורמה מחייבת טיפול בקנאביס רפואי דרך השירות הציבורי. לכן אני מניח שהרופא היקר שלנו גובה מחירים של השירות הציבורי. כלומר איפשהו בין מינימום 20 שקלים לפגישה שגובה כל רופא יועץ בכללית בה אני מטופל, עד נניח 150 שקלים, שזה מה שאני שילמתי פעם אחרונה שהלכתי למשל לאורתופד יועץ באמצעות הביטוח המשלים של הכללית. בטווח המחירים הזה הרופא המסור שלנו מרוויח מעיסוק בהנפקת אישורים לקנאביס רפואי, בהנחה של 8,000 מטופלים בשנה כפול שתי פגישות בשנה, משהו שנע בין 320,000 ₪ ועד לכדי נניח 2.4 מיליון ₪.
כמובן ובהחלט יתכן שאני טועה והכל נעשה באמת באלטרואיזם ובהתנדבות ללא גביית תשלום על הפגישות. אני רק מקווה שמישהו בדיון הקרוב בבג"ץ, אם יתקיים, יעלה את השאלות הבסיסיות הבאות.
כמה הרוויח ד"ר פוגלמן בשנה האחרונה מחלוקת מרשמי קנאביס רפואי?
מה הייתה חלוקת המרשמים שאישר לקנאביס לפי רמות THC, או בקיצור, האם הד"ר היקר שלנו נוטה לרשום למטופליו בעיקר מרשמים לקנאביס עם תכולת THC גבוהה?
האם המרשמים שחילק תואמים את ההתוויות המתאימות לסוג המחלות שבהן טיפל?
כאמור, יתכן ואני טועה. יתכן והעניין הוא לא הכסף ובאמת מדובר באלטרואיזם רפואי. אבל יתכן גם שלא.
הבעיה עם הישראבלוף בקנאביס הרפואי
הבעיה עם סיפור המאבק של ד"ר פוגלמן ברגולטור במשרד הבריאות והניסיון למסגר את המאבק כמלחמה של קדוש מעונה למען מטופליו, היא לא דווקא בהפיכת מערכת הקנאביס הרפואית לבדיחה, הבעיה המרכזית היא בתודעה של רופא שרואה בשיטה של רישום מאסיבי של חומר מפוקח, כפי הנראה תמורת לא מעט רווח, שיטה לגיטימית. עכשיו, בואו נחליף לרגע בסיפור הזה את המרשמים מקנאביס רפואי למרשמים למדבקות פנטניל או לאוקסיקונטין. במקום חיוכים על הצלחת שיטת הישראבלוף להשיג קנאביס חוקי חינם, נקבל חוות אופיאטים. תרופות בעד בצע.
כשהתחלתי לשמוע לאחרונה טענות על פוטנציאל מסוכן להתפתחות מגפת אופיאטים בישראל חשבתי שאלו פעמוני אזהרה מוקדמים מדי. לא השתכנעתי אז, נראה היה לי כפאניקה מוגזמת. אבל יתכן וטעיתי. אני די בטוח שאין (עדיין) מגפת אופיאטים בישראל ומאמין, אולי מתוך שכנוע עצמי, שבניגוד לארה"ב רוב הרופאים בישראל פועלים מכוונות טובות ברובם ומתוך זהירות בעבודתם. המקרה של ד"ר פוגלמן והמאבק שלו למען חלוקת מרשמי קנאביס כסוכריות, גורם לי לפקפק בעצמי. המקרה של ד"ר פוגלמן מראה שיש רופאים שתודעתית עשויים לבצע את הקפיצה המנטלית שרבים מעמיתיהם בארה"ב כבר עשו, לעבר תפיסה שרואה במרשמים שיטה ליצירת הכנסות.
בהיבט הזה המאבק של ד"ר פוגלמן ברגולטור הוא סימן מדאיג. עצם זה שמדובר בקנאביס, חומר פחות מסוכן מאופיאטים, לא משנה דבר. מדובר בניסיון נוסף לערער על סמכות וכוח הרגולטור לפקח על אותן חריגות מוזרות בהן יש אפשרות שתאוות בצע גוברת על שיקול הדעת ועל אינטרס בריאות הציבור. היום זה ד"ר פוגלמן, מחר זה חברת רפא או נציגים אחרים של ענקיות הפארמה שיפעלו להחלשת הרגולטור.
בסיפור הזה אפשר לספר שהמדינה רעה ומתעללת בחולים. אבל אפשר גם לספר שהמדינה לא רואה ברפואה פרקטיקה להדפסת כסף. שוק הקנאביס הרפואי מזמן הפך לכסות לפסאודו-לגליזציה. למשרד הבריאות הזכות להתנגד לזה. רוצה המחוקק, שיסדיר לגליזציה. את הישראבלוף של שימוש בקנאביס הרפואי לקידום לגליזציה, שיעשו בלי עזרת הרופאים.
עשבים שוטים 