*הערה: גרסת הטקסט קצרה מגרסת השמע בפודקסט.

ב-18 בנובמבר האחרון ירד ממטוס בשדה תעופה במקסיקו הגנראל בדימוס סלוואדור סיאנפואגוס זאפהדה. הוא נכנס לרכב ונסע לביתו, שם נדרש להמתין לתוצאות חקירה של התביעה הפדרלית המקסיקנית, בדבר האשמות מצד ארה"ב על כך שהיה מעורב בסחר בסמים והלבנת הון, כחלק מחסות שנתן לאחד מקרטלי הסמים במקסיקו, זאת בזמן שכיהן כשר הביטחון של מקסיקו. סיאנפואגוס, או בכינויו המחתרתי "אל פדרינו" (הסנדק בעברית) לא דאג ולא הניד עפעף ולו לרגע. הוא ידע שהחקירה לא תוליד דבר והוא צדק. לא בגלל  "שלא יהיה כלום כי לא היה כלום" אלא, כי הוא הכיר היטב את כללי  המשחק.

סלבדור סיאנפואגוס זאפהדה, או בשמו המחתרתי "אל-פדרינו" הוא כל מה שאתם מדמיינים על דמות גנראל מושחת באמריקה הלטינית. גבה קומה, פניו זרועות חטטים שלא הגלידו כיאות, ובגיל 72 שיערו האפור משוך היטב לאחור כדי לכסות על סימני קרחת. עיניו כהות עם מבט רע. שפתייו הדקות נמשכות מטה בזעם בתמונותיו במדים. סיאנפואגוס הוא ליהוק מושלם לתפקיד נבל בסרט או סדרה נוספת על המלחמה בסמים.

אבל סיאנפואגוס הוא לא הנבל האמיתי בסיפור הזה. או לפחות לא הנבל הראשי. הוא רק עוד שחקן בהצגה המתמשכת שהם יחסי ארה"ב ומקסיקו, הצגה לכאורה על שיתוף פעולה במאבק בסמים, אבל הצגה שיש בה הרבה-הרבה מעבר. מה מיוחד במקרה שלו שמצדיק פרק בפודקסט אתם שואלים? המיוחד הוא שסיאנפוגוס עשה מה ששחקנים קודמים בהצגה הזו לא עשו. הוא כופף את יד המפיקים והרים את המסך מעל מצג הצביעות.

התחלה – אל פדרינו יוצא לאור

נחזור רגע לנקודת ההתחלה.

ב-15 לאוקטובר 2020. כשכל העולם טובע בקורונה, נעצר הגנראל לשעבר סיאנפואגוס בנמל התעופה של לוס אנג'לס כשהגיע לחופשה פרטית. האשמה? שותפות בפעולות להלבנת הון וקנוניה לייצור והברחת סמים לארה"ב יחד עם בכירים בקרטל H-2. לפי ההאשמות נגדו, סיאנפוגוס היה בקשר ישיר עם ראש הקרטל, חואן פרנסיסקו פטרון סנצז, ונתן חסות לפעולות הייצור וההברחה של הקרטל בתמורה לתשלומי שוחד משמעותיים. אגב, לחואן סנצז, ראש הקרטל היחסים ההדוקים לא ממש עזרו בסוף, שכן הוא חוסל בקרב יריות אלים עם כוחות המארינס המקסיקנים בפברואר 2017.

אם עצם המעצר וההאשמות כנגד סיאנפואגוס עוררו תדהמה גם במקסיקו וגם בארה"ב, התדהמה גברה כאשר חודש אח"כ ב-17 בנובמבר, הודיע משרד המשפטים האמריקאי על שחרור סיאנפואגוס ממעצר והעברתו למקסיקו. זו מצידה הבטיחה לחקור עד תום את ההאשמות של ארה"ב כנגד סיאנפואגוס. דבר כזה עוד לא היה בתולדות המלחמה בסמים. ארה"ב משחררת דג שמן,  קודקוד של הקודקוד של ערמת השחיתות במקסיקו. למה זה כזה מדהים? כי אם יש משהו שארה"ב לא חסכה בו מאמצים בהיסטוריה של המלחמה בסמים, הוא במאבק לקבל לידיה ברוני סמים שהיא שאפה להעמיד לדין ועכשיו ברגע אחד מתקפלת ומשחררת את החשוד הביתה. לא פחות ממדהים.

לא פחות מדהים מכך היה גם הנימוק הרשמי שניתן לכך. "שיקולים במדיניות החוץ שגוברים על האינטרס שבהמשך התביעה" כך נומק בתצהיר הממשל לעיתונות. השחרור הוליד חרושת שמועות על המניעים האמיתיים למהלך, ולמה שנראה ככניעה אמריקאית מוחלטת של ממשל טראמפ. לפי חלק מההסברים שחרור סיאנפואגוס נבע מאיומים של מקסיקו, כי תסלק משטחה את סוכני הDEA, או שתחדל לשתף פעולה בענייני הגירה. כפי שנראה בהמשך, זה לא הסבר מופרך, אך לא הוא לא מוחלט ולא יחיד. שמועות אחרות רמזו שהשחרור היה תגמול של ממשל טראמפ עבור הנכונות של נשיא מקסיקו, לופז אוברדור, שלא לברך את ג'ו ביידן על זכייתו בבחירות ולמעשה להימנע בכך מהכרה בניצחון ביידן וטיעון אחר רמז, שהשחרור היה חלק מעסקת חליפין שבה ארה"ב תשחרר את סיאנפוגוס, ובתמורה מקסיקו תעצור בכיר באחד הקרטלים שהאמריקאים מחפשים. ההסבר הזה מביך בפני עצמו עבור שתי המדינות. ממתי מעצר של עבריין אחד מצדיק את השחרור של עבריין פוטנציאלי אחר? ובכלל, אם יש למקסיקו יכולת לעצור ראש קרטל בכיר, למה היא לא עושה זאת ללא קשר? נראה היה שהאמירה נועדה בעיקר לייצר לגיטימיות מזויפת להחלטה המביכה לשחרר את הגנראל סיאנפואגוס.

הסינדיקט בא להצלה

אם הסיבות לשחרור סיאנפוגוס נראות תמוהות מהצד האמריקאי, הרי שכשמסתכלים על האירוע מהצד הדרומי של הגבול, שחרור הגנראל "לחקירה במקסיקו" מקבל הסברים קצת יותר הגיוניים. נזכיר רגע משהו, ארה"ב כבר עצרה ושפטה בעבר מספר לא מבוטל של אנשי אכיפת חוק ומערכת משפט ממקסיקו וממדינות אחרות, ואפילו עצרה שפטה וכלאה פוליטיקאים זרים שהגיעו לשטחה. זה לא דבר חדש. לעזאזל, ארה"ב פלשה למדינה אחרת, פנמה למי שלא זוכר, רק בשם הטענה שנשיא פנמה דאז, מנואל נורייגה היה סוחר סמים. בארה"ב כלואים או עצורים לשעברים מהממסד הביטחוני המקסיקני, כשהבכיר ביותר כרגע הוא ח'אנרו גרסיה לונה, לשעבר ראש רשות החקירות הפדרלית (הFBI המקסיקני) ואח"כ השר לביטחון-פנים בתקופת ממשל פליפה קלדרון בשנים 2007-2012, אותו נשיא מקסיקני שפתח במלחמה נגד הקרטלים ב-2007.  גרסיה לונה נעצר בארה"ב ב-2018 ועומד מאז למשפט.

אז מה קרה עכשיו? מה השתנה? מה קרה שממשל אוברדור התגייס דווקא כעת והתעקש שסיאנפוגוס יובא לחקירה במקסיקו? ראשית, כי בניגוד לסיאנפואגוס, גרסיה-לונה היה השר לביטחון-פנים תחת קלדרון, יריב פוליטי ותיק של אוברדור וכיום אחד המבקרים הבולטים שלו, לכן לאוברדור נוח שלקלדרון יש כתם שחור שתמיד אפשר להצביע עליו. שנית, גרסיה-לונה לא בא מהממסד הצבאי, הוא איש מערכת החוק, לא איש צבא. אבל ההסבר החשוב מכל הוא שפשוט היה מדובר  בצעד אחד יותר מדי עבור הצבא המקסיקני. מעצר על ידי האמריקאים של רמטכ"ל לשעבר, בשר מבשרם היה צעד אחד יותר מדי.

ההשערה הסבירה היא שסיאנפוגוס העביר מסר לחברים שלו בצבא "אם אני נופל אתם נופלים איתי, אם אתם נותנים לאמריקאים לקחת אותי, אני אפתח פה על כולם". וסיאנפואגוס ידע למי הוא מדבר – שר ההגנה הנוכחי של מקסיקו, לואיס קרסינסיו סנדובל, היה סגן ראש המטה של סיאנפוגוס באותן שנים וסיאנפואגוס הוא זה שקידם אותו וגם בכירים אחרים. במציאות כזו לבכירי הצבא היה עניין ברור ללחוץ על הממשל המקסיקני ועל עמיתיהם האמריקאים לשחרר את הגנראל. לפי דיווחים ברשתות חברתיות במקסיקו, קבוצה במטכ"ל המקסיקני המכונה "הסינדיקט" פנתה לשר הביטחון הנוכחי, לואיס סנדובל, והתריעה בפניו מפני מרד בשורות הצבא. הסינדיקט איים  על עתיד שתוף הפעולה עם ממשל אוברדור ועם ארה"ב.

מעבר לחשש ממה שעלול לחשוף סיאנפוגוס, לבכירים בצבא מקסיקו יש סיבות טובות לחשוש ממהלך שבו האמריקאים מעמידים לדין קצין בכיר לשעבר, ולא משנה באיזו אשמה.  מהלך כזה מאיים על האוטונומיה הכמעט מוחלטת ממנה נהנה הצבא במקסיקו, שפועל כמעט ללא פיקוח אזרחי. מצב שבו בכירי הצבא הופכים ליעד משפטי הוא תקדים מסוכן, לא רק אישית, אלא מסוכן גם ליחסי הצבא והממשל במקסיקו. זה שאנשי צבא מעורבים בשחיתות הקשורה למלחמה בסמים זו מוסכמה חברתית ברורה מאליה במקסיקו, אבל נגד הצבא מופנות לא מעט האשמות על אחריות לחלק לא מבוטל ממעשי האלימות והטבח שהתחוללו בשנים האחרונות במדינה.

בתחקיר של המגזין "אנימל פוליטיקו" נמצא שבשנים 2015 – 2019, מתוך המקרים שבהם הואשמו אנשי צבא בעינויים, או בהעלמת אנשים, פחות מאחוז אחד הגיעו להליך משפטי. בתחקיר נוסף הם מצאו שמשרד הביטחון המקסיקני חתם על הסכמי השתקה שכללו סעיפים חסויים בעלות של  מיליוני דולרים עם משפחות של לפחות 187 אנשים שנהרגו, או נפצעו בפעולות של הצבא במלחמה בסמים. בתקופת סיאנפוגוס כשר ביטחון, התרחשו מספר מקרים כאלו, המפורסם בהם הוא העלמות 43 הסטודנטים באייטזינאפה. בזמנו כשר ביטחון, סיאנפואגוס הדף כל האשמה על מעורבות הצבא במקרה ותקף בחריפות כל מי שהאשים את  הצבא במעשים של הפרת זכויות אדם. לאור אלו, ברור שלבכירי הצבא המקסיקני עניין לשים גבול לאפשרות שלא חקירות כלשהן.

במקביל, בהחלט יתכן ולא רק בצד המקסיקני חששו מתיבת הפנדורה שהמעצר עלול לפתוח. למספיק גופים במערכת החוק והביטחון האמריקאית יש מה לדאוג אם ארון הסתרים של 50 שנות מלחמה בסמים יתחיל להעלות שלדים לא רצויים מהאוב. אי אפשר לשלול את האפשרות שגוף כמו ה-CIA התערב ורמז שעדיף שלא להתקדם עם התביעה, כדי שדברים מביכים מעברו המשותף עם צבא מקסיקו לא יצוצו פתאום, כמו למשל עדויות שיוכיחו את מעורבות הCIA בחסות לסחר בסמים, או להסכמתם בשתיקה לרציחתו של סוכן ה-DEA אנריקה "קיקי" קמרנה" בשנות השמונים.

זובור מקסיקני

סיאנפואגוס ידע שהמסרים יעבדו, הוא ידע שהסינדיקט יעשה את שלו וילחץ על אוברדור. אבל מסתבר שלא נדרש יותר מדי לחץ. הצבא מצא באוברדור שותף מוכן ומזומן. עבור אוברדור פרשיית סיאנפואגוס הייתה הזדמנות מושלמת למנף ולבצר את מעמדו בבית וגם, לשדר מסרי הכנה לממשל ביידן.

זה לא קרה מיד. בתחילה, עם היודע המעצר אוברדור קפץ על המציאה ואמר שהמעצר מוכיח את עומק השחיתות שפשטה בממשל קודמו. אבל האמירה הזו רק עוררה זעם רב יותר בצבא ומשהבינו זאת אנשי ממשל אוברדור, הם נסוגו מהר מאוד מהתמיכה במעצר והחלו להפנות ביקורת עזה כלפי ארה"ב, ביקורת שהפכה לחזית דיפלומטית. בכירים מקסיקנים כמו שר החוץ מרסלו אברד, הביעו חוסר שביעות רצון מהמעצר ובעיקר מכך ש"הושארו לא מעודכנים" על חקירות אמריקאיות בארצם. מכאן ואילך אוברדור השתמש בפרשיית סיאנפואגוס כסמל למאבק על האג'נדה שלו כפופוליסטי לאומן – מאבק על הריבונות של מקסיקו.

הפריזמה הזו מסבירה את כל הדברים הדי מתמיהים שהתרחשו סביב הפרשייה מנקודה זו ואילך. מרגע שמעצר סיאנפואגוס סומן על ידי אוברדור כעניין של מאבק על ריבונות, הוא עשה כל מה שהוא יכול כדי להשתמש בפרשייה לנסות ולהכתיב כללי משחק חדשים מול ארה"ב. מסיבה זו, למרות שארה"ב החזירה את סיאנפואגוס למקסיקו כדי שיחקר בה, אוברדור לא עצר והעביר בדצמבר תיקון לחוק הביטחון הלאומי שקבע, שכל סוכנות זרה שפועלת במקסיקו תחת הסכמי שת"פ, תעביר לרשויות במקסיקו כל מידע שהן מוצאות בחקירות שלהן. המשמעות של תיקון החקיקה הייתה אחת – הסרת החסינות הדיפלומטית ממנה נהנו סוכני ה-DEA והגבלת חופש הפעולה שלהם במקסיקו. החקיקה מסרבלת את שתוף הפעולה ובעיקר מטילה פחד על כל איש חוק מקסיקני שעשוי לנסות לתקשר עם האמריקאים שלא לפי רצון ממשל אוברדור.

זה נשמע אולי זניח, אבל זה לא. זה משמעותי. ה-DEA במקסיקו לא חושפים כל גורם שלטון מקסיקני למידע מהחקירות מאחר ורבים מגופי הביטחון המקסיקנים, נתפסים כמושחתים וכמי שמשתפים פעולה עם גורמי הפשיעה. מסיבה זו האמריקאים נזהרים מאוד במסירת המודיעין שנאסף ולא חולקים אותו עם כל גורם במקסיקו. למשל, משטרה מקומית או פדרלית נתפסים כגופים רקובים שברור שמידע שיועבר יגיע לידי הקרטלים. גם ביחס לצבא המקסיקני ומשרד הביטחון המקסיקני האמריקאים מסויגים מהעברת מידע וכאשר נדרשת פעולה ממשית שדורשת שתוף פעולה שעשוי לחשוף מידע ומקורות, האמריקאים לרוב פונים למשרד הימייה SEMAR שמפעיל את המארינס המקסיקנים ה-MARINA  שנחשבים גם כוח עילית איכותי וגם לחסינים יותר מפני שחיתות.

תיקון חוק הביטחון הלאומי לא היה פעולת התגמול האחרונה של ממשל אוברדור. סימנים לכך שאוברדור מחפש עימות מול ארה"ב, כזה שיסמן כללי משחק חדשים, הופיעו במקביל, כשאמירות פומביות של אוברדור ציינו במפורש שהחקירה של ארה"ב נגד סינפואגוס פוברקה, או מה שנקרא במחוזותינו "תפרו לו תיק" ובהמשך אוברדור אמר שהמקרה הונע משיקולים פוליטיים של מערכת הבחירות בארה"ב. אינדיקציה נוספת ללעומתיות המקסיקנית הגיעה בסוף דצמבר בנושא אחר, לכאורה לא קשור, כאשר אוברדור הציע מקלט מדיני לג'וליאן אסנג' מייסד ויקליקס שעצור בבריטניה. אם כל זה נשמע כמו צעדים חריפים, הרי שזו הייתה רק ההקדמה לזובור האמיתי שהכין ממשל אוברדור לאמריקאים מכאן ואילך.

והזובור האמיתי התחיל בינואר. ב-14 לינואר לאחר "שחקרה" את התיק, ה-FGR (התביעה הפדרלית של מקסיקו) הודיעה כי "מצאה שהגנראל בדימוס סיאנפואגוס "מעולם לא נפגש או תקשר עם אנשי הקרטל אותו חקרה ארה"ב וכי אין בעדויות שנמסרו כדי להצדיק את העמדתו לדין". התביעה אפילו זימנה את סיאנפואגוס לשימוע שבו שטח עמדתו והסביר שזה לא יתכן שהטקסטים שנמסרו בעדויות ה-DEA נכתבו על ידו, כי הם מלאים שגיאות כתיב ולו כמובן  אין שגיאות כתיב. סיאנפואגוס כמובן גם הציג את רישומיו הפיננסיים שהוכיחו לדברי התביעה שאין לו חשבונות נסתרים. כן, בטח. כל זה הספיק לתביעה במקסיקו להסיק שאין כלום בעדויות ולהודיע לאחר חמישה ימים על סגירת החקירה.

ואז, כאילו כדי להוסיף עלבון על פגיעה, יום למחרת פרסמה התביעה הפדרלית את כל מסמכי החקירה האמריקאית, 751 עמודים מסווגים שמכילים עדויות ואת כל מה שה-DEA לא רצה שיתפרסם.במקביל התביעה הפדרלית של מקסיקו, בצעד של לכאורה של שקיפות, אף הצהירה שתפרסם את כל מסמכי החקירה שביצעה, למען אמון הציבור. רק שהיא פרסמה את המסמכים כשכמעט כל חלק בהם מושחר ומצונזר, דבר שהפך את המהלך לפיאסקו מגוחך. אם הציבור המקסיקני היה צריך עוד הוכחה לתפיסה הרווחת שהתביעה הפדרלית מושחתת ומנוהלת משיקולים פוליטיים וזרים, הוא קיבל אותה.

כשזובור הוא מסיכה לכישלון

הנקודה הטרגית באמת בכל הזובור הזה ושל הפרשייה הזאת, הוא שאם יש נזק בערעור היחסים ושיתוף הפעולה בין ארה"ב ומקסיקו במאבק בסמים ובפשיעה, זה שהנפגעת העיקרית תהיה מקסיקו, שמצב הביטחון בה ממלא מעורער. אחרי זובור כזה קשה לראות את ארה"ב חוזרת על מהלך בו היא מעבירה חשודים חזרה למעצר במקסיקו. התנהלות אוברדור מטילה צל ענק על התביעה הפדרלית של מקסיקו, רשות שזה עתה הוקמה מחדש תחת רפורמה שנערכה במערכת המשפט ב-2014. הרפורמה הייתה אמורה להפוך את התביעה לעצמאית  ונקייה משחיתות, אבל היא נראית כיום יותר ויותר כמו ביצת שחיתות שהאמון הציבורי בה בשפל. וזה לא שחסרות לציבור במקסיקו סיבות לאבד אמון במערכות החוק. ביוני 2020 התברר, כי מתנהלות 1377 חקירות פנימיות בתביעה הפדרלית בחשד לשחיתות וכי 119 מאנשי התביעה הועברו מתפקידם, נוכח חשדות למסירת מידע לארגוני פשע וקבלת שוחד תמורת שחרור עצורים. על רקע אלו, המקרה של סיאנפואגוס והתנהלות התביעה בו, רק מחזקים את הטענות שהשחיתות במקסיקו מחייבת הסגרה לארה"ב.

פרשיית סיאנפואגוס נוחתת על אוברדור כשהוא שקוע בשלל בעיות בבית: החל מכשלון בטיפול בקורונה, שקיעה למשבר כלכלי מחריף וביקורת גוברת מבית בעיקר מצד התקשורת והאליטה שמראש סלדו מניצחונו בבחירות. כל אלו שוחקים את מעמדו ואת התמיכה הציבורית הגבוהה שנהנה ממנה בראשית הכהונה. אוברדור איבד את היכולת להכתיב את סדר היום והשיח במקסיקו, כפי שעשה בתחילת דרכו כנשיא וכל זה מרחיק אותו ממימוש האג'נדה הפוליטית החברתית והכלכלית היומרנית שלו, אג'נדה שמכונה T-4, שם קוד להבטחת הבחירות שלו להביא לטרנספורמציה רביעית בהיסטוריה המקסיקנית, בעיקר דרך טיפול בשחיתות העמוקה שפשטה בכל המערכות הציבוריות במקסיקו. עכשיו, בא מקרה סיאנפואגוס וכל מה שקרה בעקבותיו, ומסמל את ממשל אוברדור כמזוהה עם שחיתות וכחלק מהבעיה וכמי שבוחש במערכות החוק והמשפט בדיוק כמו קודמיו.

כדי באמת להצליח לקדם את הטרנספורמציה הרביעית שהבטיח, אוברדור צריך להתמודד עם קבוצות הכוח החזקות במקסיקו, אחת המרכזיות שבהן, היא הצבא. לכן נראה, שככל שהוא מתקשה לממש את ההבטחה, כך הוא מחפש להעצים את הנרטיב הלאומי של פגיעה בריבונות. אוברדור מעדיף לחבור לצבא מאשר להתעמת עמו על רפורמות. כי מעבר לדימוי של פוליטיקאי "מהשמאל – הסוציאליסטי" אוברדור הוא קודם כל  לאומן-פופוליסט מקסיקני, והידוק היחסים עם הצבא היא דרך קלה ופופולרית לחיזוק מעמדו הציבורי, בעיקר בתקופה של דעיכה ומשבר.

המציאות הזו הפתיעה רבים. אם טרם בחירתו היה ספק כיצד יסתדרו ביניהם הצבא שזוהה עם הימין השמרני ונשיא פופוליסטי מהשמאל – אוברדור הראה שהוא יכול למצוא דרכים לבנות ברית עם הגוף החשוב ביותר לניהול המדינה. בתחילת הדרך אומנם נראה היה שיחסיו עם הצבא מתוחים ובנקודה מסוימת, באוקטובר 2019, אף הייתה תחושה של משבר אמון בו מצד הצבא לאחר שהצבא תפס את אובידיו גוסמן, הבן של אל צ'אפו בפשיטה בעיר קוליאקן, ואוברדור הורה לשחרר אותו כדי למנוע אנרכיה מוחלטת בעיר שהפכה נצורה כשקרטל סינלואה השתלט עליה בתגובה למעצר.על הרקע הזה, ההתנהלות שלו סביב פרשיית סיאנפואגוס הייתה שלב נוסף בשרשרת החלטות שנועדה מאז לשפר היחסים עם הצבא.

שני נשרים זקנים – הילכו יחדיו?

בתוך כל הברדק הפנים מקסיקני הזה אל תשכחו לרגע, פרשיית סיאנפואגוס היא חתיכת סיפור בין ארה"ב ומקסיקו והטעם המר שלה לא ישכח במהרה. אוברדור לא העלה את הלהבות שלה רק משיקוליו הפנימיים. זו הייתה יצירת מתח מכוונת מול ארה"ב. סוג של קבלת פנים לממשל ביידן. למה הוא עשה את זה? כי אוברדור רוצה מעל לכל, שלא יתערבו לו בעניינים הפנימיים. הוא רוצה להבהיר שבכללי המשחק, ארה"ב החדשה של ביידן, זו שמדברת על דמוקרטיזציה ושלטון חוק, או כפי שרואה זאת אוברדור, ארה"ב שמתערבת בעניינים של אחרים, מה שהוא רוצה, זה שארה"ב כזו לא תתערב לו בעניינים. הוא רוצה את הדיל שהיה לו עם טראמפ.

התפיסה הזו מביאה אותו לחשוב שהעלאת הלהבות כעת, תאפשר להוריד אותן אח"כ בהתנהלות בין הצדדים, תוך שמירה על הליבה שחשובה לו – הימנעות ארה"ב מהתערבות בעניינים הפנימיים של מקסיקו. אבל זאת שאיפה יומרנית כשהיחסים בין המדינות כל כך טווים אחת בשנייה וכל כך מורכבים ומסועפים. אוברדור רוצה לשחק משחק כפול. לשמור על יחסי שתוף הפעולה והתועלת הכלכלית עם ארה"ב, אולי אפילו לקדם יחד שתוף פעולה ופיתוח אזורי, אבל באותה עת, הוא רוצה גם להגדיר מחדש את שתוף הפעולה הביטחוני והמשפטי, שבעיניו הוא חדירה מתמשכת של ארה"ב לריבונות של מקסיקו. ברמה הפרקטית, הוא רוצה לעצב מחדש את הכללים של יוזמת מרידה, שהיא יוזמת הביטחון המשותפת שייסדו שתי המדינות ב2007 ותחתיה הן משתפות פעולה מאז. עתה כל סיפור סיאנפוגוס מטיל עליה צל ענק.

שאלה חשובה היא, איך ממשל ביידן יטפל בתפוח האדמה הלוהט הזה, מול אחת משלוש שותפות הסחר החשובות ביותר של ארה"ב. מדינה, שיותר מכל מדינה אחרת בעולם, ליחסים איתה יש הכי הרבה השפעה על כל כך הרבה סוגיות פנים אמריקאיות. לביידן יש לא מעט כלים בארסנל המדיני שיכולים להעמיד את מקסיקו במקום, כמו צמצום סיוע כספי-ביטחוני, הכנסת קרטלים לרשימת הטרור ואו החלטה על אי-הסמכה של מקסיקו, כלים שעשויים באותה מידה לשחק לידיים של אוברדור, שאולי עדיין מחפש להעלות את גובה הלהבות. פחות סביר להניח שזו הדרך בה יבחר לפעול ממשל ביידן. כמי שהכריז על עצמו כנשיא שבא לשקם את מעמד ארה"ב בעולם וכמי שמטרתו היא לבנות מחדש בריתות, סביר להניח שממשל ביידן ינסה למצוא איזון חדש מול מקסיקו, כזה  שיאפשר שתוף הפעולה שמשרת אינטרסים הדדיים. עדות לכך שזו גישת הממשל, היא במינוי המצוין בעיני רבים של רוברטה גייקובסון, מי שהייתה שגרירת ארה"ב במקסיקו שהובילה את בנית שתוף הפעולה הביטחוני הכלכלי והאזורי בין המדינות.

נכון לעכשיו נראה שהרוחות נרגעו מעט. אוברדור היה השני במנהיגי העולם, אחרי טרודו רה"מ קנדה, שביידן התקשר ושוחח עמם. מה שמעיד על המרכזיות של צפון אמריקה ושל מקסיקו בפרט באג'נדה של ממשל ביידן ולסדר העדיפויות שלו. אוברדור ברך על השיחה וצין שהייתה טובה וכי ביידן הציע תוכנית פיתוח אזורית בת 4 מליארד דולר לטיפול במשבר במרכז אמריקה. אכן רוחות של תקווה ושינוי. רק חבל שאוברדור קלקל קצת למחרת עם שיחה עם פוטין בה הזמין אותו לבקר במקסיקו. אבל, אם מישהו מחפש סימן שאוברדור משחק פה משחק כפול ומחפש פשרה, אז עוד באמצע ינואר אוברדור כבר יזם ריכוך משמעותי של התיקון לחוק הביטחון הלאומי, מה שאותת שהמטרה היא יותר דיון מחודש על מרידה מאשר עימות ממשי. כרגע כרגיל, רק ימים יגידו לאן דברים הולכים. אבל לנו עדיין נותרה שאלה בסיסית חשובה  – מה יקרה במעצר הבא?