מהשלום המוחלט לניצחון המוחלט כמפלטו של הנבל. או, מה הסיפור של גוסטבו פטרו עם ישראל? ולמה דווקא עכשיו להכריז על ניתוק היחסים? התשובה האוטומטית, הגם שאינה שגויה, היא שזה בגלל שהוא אקס-גרילה רדיקל מהשמאל הסוציאליסטי ולכן אוהד את הפלסטינים. נכון, רק שהתשובה הזו קצת פשטנית, ההסבר המלא טמון בהיותו פוליטיקאי פופוליסט.
נתחיל ונאמר, גוסטבו פטרו אנטישמי. כן, אנטישמי על מלא. מדוע אני טוען כך? כי ובכן, מאחר ואני עוקב אחריו מזה זמן מה, ראיתי איך לאורך המלחמה חשבון ה-X (טוויטר) שלו, גם אם לא מתופעל על ידו ישירות, הפיץ תעמולה שהיא מעבר לאהדה לפלסטינים. שקרים, תעמולת כזב, ובעיקר עלילות דם אנטישמיות במלוא מובן המילה. והוא עצמו? ובכן, הרטוריקה שלו הייתה גיבוי מלא לחמאס במסווה של התנגדות לכיבוש "ורצון לקדם הפסקת אש ושלום". אנטישמי.
אבל גם אנטישמיות היא הסבר חלקי להחלטה שלו להודיע על ניתוק היחסים. האהדה שלו לחמאס וההתנגדות שלו למלחמה בעזה ולמה שהוא מכנה "השמדת עם" היו בפועל ניצול פופוליסטי ציני ותועלתני של יחסי החוץ של קולומביה לצרכים פוליטיים פנימיים. כפופוליסטים רבים בעידן הנוכחי שמשתמשים בגורמים מבחוץ להסטת קשב מכישלונותיהם, כך גם פטרו השתמש ומשתמש בישראל להסטת הקשב של הציבור בקולומביה מכישלונותיו ומנסה, דרך ההתנגחות בישראל, לחזק את התמיכה הביתית בו אל מול מה שמסתמנת עד כה כקדנציה מקרטעת של הנשיא הראשון מהשמאל בקולומביה.
כשנבחר בקיץ 2022 כנשיא הראשון מהשמאל בקולומביה, פטרו יצר המון ציפיות ותקוות. חלק נוצרו בגלל שיכרון האופטימיות של הרגע ההיסטורי, וחלק בגלל ההבטחות הרבות שפיזר. על האתגרים שניצבו בפניו עם בחירתו תוכלו לקרוא פה. אבל שנתיים אחרי, כשענני האופטימיות התפזרו, המציאות בקולומביה מתגלה כסבוכה וקשה יותר. בחינה של ההצלחות של פטרו עד כה מסבירה מדוע ישראל הופכת לכר נוח להפנות אליו את חיצי הזעם, כדרך נוספת לנסות להשיב אליו את האהדה הציבורית שדעכה.
משלום מוחלט לניצחון מוחלט
ההתחלה נראתה מבטיחה. בראשית הקדנציה הצליח פטרו להעביר (חלקית) רפורמת מיסוי, שלראשונה הוסיפה נטל מס על השכבות המבוססות וגיבש תוכנית פיתוח לאומית לארבע שנים. אולם מאז נראה שהעסק תקוע ואף מתדרדר. מאז חודשי "ירח הדבש" של ראשית הקדנציה, פטרו ניצב מול שלל בעיות פנימיות שהביאו לשחיקה מתמשכת בתמיכת הציבורית בו, שעומדת כיום על 60% מהציבור שהביעו אי-שביעות רצון מתפקודו (לפי סקר שנערך באפריל השנה). השחיקה הזו בתמיכה בו, נובעת הן מחוסר היכולת שלו לספק את ההבטחות הכלכליות, החברתיות והביטחוניות שפיזר טרם הבחירות וגם משלל שערוריות שהחל לצוץ, כמו תמיד בקולומביה, סביב קשרים של קמפיין הבחירות שלו ב-2022 לכספי סמים ושחיתות.
בנוסף, פרויקט הדגל שלו "השלום הטוטאלי" להבאת שלום פנימי מול כלל המחתרות הלוחמות, נראה כעומד בפני קריסה ורוב הקולומביאנים סבורים כי אינו עומד בציפיות וכי קולומביה "צועדת בנתיב רע". כעת, נוכח מה שנראה כהתפרקות שיחות השלום שיזם לאחר היבחרו, גובר הלחץ על פטרו מהמערכת הפוליטית ומהצבא, שמלכתחילה היו ספקנים כלפי מדיניות "השלום המוחלט". נוכח הלחץ והמצב הביטחוני המתערער, קרא פטרו במרץ השנה ל"התקפה מוחלטת" על ה-EMC, פלג פורש של מחתרת ה-FARC שפועל בדרום מערב המדינה ואכן, בחודשיים האחרונים חלה עלייה בתקריות האלימות בין ה-EMC וצבא קולומביה. בשורה התחתונה, פטרו מצטייר כמי שהחליף את סיסמת "השלום הטוטאלי" עליה נבחר בקריאה ל"ניצחון מוחלט" כפי שעשו כל קודמיו מהימין השמרני בעבר.
גם בחזית הכלכלית פטרו לא ממש מלקק דבש ומתקשה להחזיר את הכלכלה הקולומביאנית לצמיחה אחרי שנות המשבר שיצרה מגפת הקורונה. נוכח 9% אינפלציה, 11% אבטלה וצמיחה של 1.2% ב-2023, קולומביה מקרטעת כלכלית גם בהשוואה לכלל אזור דרום אמריקה ולכן לא פלא ש-55% מהקולומביאנים סבורים שפטרו עשוי להביא את קולומביה למצב של וונצואלה ו-52% השיבו כן לשאלה, האם שקלו לעזוב את המדינה. הרפורמות החברתיות והכלכליות שלו נתקלו בהתנגדויות בקונגרס ובבית המשפט ושורת מהלכים שנקט לביטול סובסידיות הביאו לעליות מחירים, בעיקר של אנרגיה, ולדימוי שהממשלה שלו עוינת לעסקים ומרחיקה משקיעים מקולומביה.
לא פלא לכן, שבבחירות האזוריות והמוניציפליות שנערכו בקולומביה בסוף אוקטובר, פטרו נחל מפלה קשה, ומועמדים שמזוהים עמו נוצחו והובסו אל מול מועמדי הימין והמרכז-ימין. הקואליציה שלו המכונה "ההסכם ההיסטורי" (PACTO HISTORICO) זכתה רק בשני מחוזות מתוך 32. בהחלט לא נעים. במובנים רבים, פטרו משלם את מחיר הדבקות בעקרון הבסיס של הפופוליזם העכשווי, זה שמציב במרכז הפוליטי את המנהיג כחזות הכול. למרות היותו פוליטיקאי ותיק, פטרו לא בנה תשתית מפלגתית חזקה ומגוונת, ולכן כשכלום לא הולך ויש שערוריות זה מקרין ישירות עליו. כל זה גם מחריף בגלל שהמעגל הפנימי שלו בנוי על קרבה ונאמנות אישית (כן, גם במקרה שלו, כמה מפתיע אה?) ולכן כשהמעגל הזה נקשר, כמיטב המסורת הקולומביאנית, לשערוריית שחיתות וסמים, לא פלא שהחוטים המקשרים מהמעגל מובלים ישירות לארמון הנשיאות. בטח כשאחד החשודים המרכזיים בהלבנת ההון של הכספים למימון קמפיין הבחירות הוא פוליטיקאי לשעבר בשם ניקולס פטרו, הבן של הנשיא שנעצר לפני מספר חודשים.
ישראל: מפלטו של הפופוליסט האנטישמי
כיצד מתמודד הפופוליסט התורן עם שלל בעיות אלו? מחפש יעד להסטת קשב. כאן נכנסת ישראל לתמונה. על רקע האצת ההליכים המשפטיים והחקירה נגדו בשערוריית מימון הבחירות בכספי סמים, על רקע חוסר ההצלחה להציג הישגים מול ההבטחות שנתן והביקורת על מדיניות "השלום הטוטאלי", ובעיקר נוכח הצלילה בסקרים וההפסד בבחירות אמצע הקדנציה לרשויות המקומיות, על רקע כל זה פטרו נדרש נואשות לאלמנט שיחזיר לו את הפופולריות האבודה. ישראל במקרה הזה, היא שוב שעיר לעזאזל שנוח ללבות דרכו את הלהט הציבורי ולעשות באמצעותה "גזלייטינג".
עוד טרם המלחמה, עם גילוי פרשת השחיתות לפני כמעט שנה, פטרו החל להאשים שהאליטה השמרנית בקולומביה מנהלת נגדו "הפיכה רכה" ופועלת להדיח נשיא מכהן (מוכר?). בפברואר השנה הוא גם יצא בהאשמות כנגד הפרקליטות (התביעה הכללית) הקולומביאנית כמי שפועלת לתפור לו תיק כדי "להדיח נשיא מכהן שנבחר על ידי העם" וקרא בטוויטר לעם להביע את קולו כנגד "מאפיית הכוח". הוא גם קרא לכוחות פרוגרסיביים בין לאומיים להיות מודעים לניסיון "להדיח את הנשיא הפרוגרסיבי הראשון מזה 100 שנה".
על הרקע כל זה יש לראות את ההודעה שלו על ניתוק היחסים עם ישראל. ההודעה, עליה הכריז בעצרת המונית לציון האחד במאי, יותר משנועדה לצורך יחסי חוץ, נועדה ליצר לפטרו מומנטום ציבורי שיוכל לנצל למאבק הפוליטי הפנימי שלו. בהמשך, בתשיעי למאי, פטרו שוב קרא לתומכיו לצאת לרחובות להפגין ולהתנגד לאותה "הפיכה רכה" שנועדה להפילו מהשלטון. כאן מתחברות קולומביה (המדינה) וקולומביה (האוניברסיטה). שכן בתפיסה של השמאל הרדיקלי בקולומביה ישראל הייתה בת הברית המסורתית של ממשלות הימין השמרני בקולומביה במשך שנים והאשמות על כך שסייעה באלימות והדיכוי שהופעל בקולומביה על ידי ממשלות הימין הן מוטיב חוזר בשיח השמאל בקולומביה. לכן התנגדות ועויינות לישראל היא התנגדות לניסיון ההפיכה של "מאפיית הכוח" של הימין השמרני בקולומביה. בשורה התחתונה, עבור פטרו, ישראל היא "משרוקית כלבים" יעילה ללבות באמצעותה את רגשות הטינה כנגד יריביו בימין מרכז השמרני.
עכשיו, זה לא משנה אם פטרו מאמין באמירות האנטישמיות שלו, או לא. אם הוא מאמין בהן, הוא כמובן אנטישמי. אם הוא לא מאמין, אבל משתמש בישראל כדי להפנות את האש ממנו, הוא עדיין אנטישמי. כי האשמת ישראלים ויהודים לתועלת אישית היא פרקטיקה עתיקת שנים של אנטישמים.
אז לאן הולכים היחסים בין שתי המדינות? אנסה לסיים במבט חיובי. אם מישהו מחפש סימן מעודד לעתיד היחסים בין שתי המדינות, הסקר מראה שהחל מאוקטובר 2023 חלה קפיצה בדעת הקהל שרואה בפטרו כמי שהרעה את יחסי החוץ של קולומביה. היפוך מהתפיסה שראתה בו כמי ששיפר אותם לאחר בחירתו. אבל הנתון הזה בא בתוך בליל כישלונות במדיניות החוץ שלו, מול וונצואלה, ארגנטינה, מקסיקו ועוד. כך שקשה לומר עד כמה היחס שלו לישראל קשור, אבל עצם זה שחלה קפיצה בנתון באוקטובר היא בהחלט מעניינת. בכל מקרה, נותרו לפטרו כשנתיים לכהונה והוא מנוע מבחירה מחדש, אז אולי אז, האהבה הקולומביאנית שלנו תחזור.
עשבים שוטים 