היום מציינים 80 שנה למבצע "האסקי". המבצע בו בעלות הברית נחתו בסיציליה במלחה"ע ה-II. או כמו שאני קורא לו המבצע שבו "סוחרי הסמים שחררו את סיציליה". אז לרגל ה"יורצייט" בואו נספר איך סוחרי הסמים  של המאפיה הסיציליאנית, עזרו לצי האמריקאי עם הפלישה הראשונה לאירופה ונראה איך סחר בסמים ומודיעין זורמים באותם נתיבים וביבים.

תחילתו של הסיפור די מוכר. ההיסטוריה המוכרת מספרת לנו על העזרה שנתנה המאפיה הסיצליאנית לצי האמריקאי בהגנה על נמלי החוף המזרחי, במה שנודע כ"פרויקט עולם תחתון" (Project Underworld). אך כדי להבין כיצד הגענו למצב כזה, ולאן הוא התגלגל משם, צריך רגע לדבר קודם על מצבה של המאפיה האיטלקית בארה"ב ערב המלחמה. ערב המלחמה מוצאת עצמה המאפיה הסיציליאנית "על הקרשים" מה שנקרא. גם בארה"ב וגם בבית בסיציליה. בארה"ב, המרדף של התובע הכללי, טום דואי, מביא את ראשי המאפיה או לכלא, או לנוס על נפשם. במקביל בבית בסיציליה, הרדיפה והדיכוי המתמשך ביד קשה מצד משטר מוסוליני, מביא את הארגון להוריד ראש ולנוס להרים בחיפוש אחר מחבוא.

אבל למלחמות יש תכונה נהדרת. מלחמות הן קרקע פורה ליזמי-פשע נמרצים, שכן מלחמה היא זמן שבו שלטון החוק מתגמש אל מול צרכי הביטחון הלאומי. ועבור המאפיה הסיציליאנית ויזמי הפשע שלה, כניסת ארה"ב למלחמה הייתה ההזדמנות המושלמת לקום מהקרשים לתחייה, ואת תחילת התחייה הזו מגיש למאפיה לא אחר מאשר הצי האמריקאי. שורת חבלות שמתרחשות ברציפים של נמל ניו-יורק בראשית 1942, בהן שריפת אוניית הנוסעים הצרפתית "נורמנדי" שהייתה אמורה לבצע תובלת גייסות על פני האטלנטי, עוררו חששות בקרב ה-ONI, משרד מודיעין הימייה האמריקאי. במודיעין הצי חוששים כי נמלי הים פרוצים וכי יכולת הסיוע הלוגיסטי והאסטרטגי של ארה"ב אל מעבר לאטלנטי, לא רק חשופה לצייד צוללות גרמני, אלא גם למחבלים מבית המוטמעים בנמלים, וכי ספינות דייג אמריקאיות מתספקות בחשאי את הצוללות הגרמניות שאורבות במימי האוקיינוס האטלנטי. מעבר לכך, בממשל האמריקאי חוששים משביתות בנמלים שישפיעו לרעה על מאמץ המלחמה.

במודיעין הצי עלו על פתרון. לגייס גנגסטרים מקומיים להגנה על המזחים והרציפים, ובאמצעותם לאסוף מידע על הנעשה בנמלי החוף המזרחי. במודיעין הצי פונים לפרנק הוגאן, התובע הפדרלי של מחוז ניו-יורק, מישהו  שיודע דבר או שניים על גנגסטרים מקומיים, וזה מחבר אותם  במרס 1942 לג'וזף לאנזה המוכר יותר כ"ג'ואי גרביים" או ג'ואי סוקס באנגלית.  בתוארו הרשמי "נציג איגוד העובדים של דייגי פירות הים" בנמל ניו-יורק. בפועל, בוס הפשע שמנהל את רציף דיג פירות הים. בתמורה להקלות ולהעלמת עין בעניין תיק סחיטה באיומים שג'ואי גורר אחריו, הוא מארגן לסוכני מודיעין הצי כרטיס עובדי איגוד ודואג שיוצבו בספינות דייג פירות ים. ספינות אלו הוגדרו מעתה חלק ממערך איתור צוללות האויב, כשעל סיפונן סוכני מודיעין שרובם המוחלט איטלקים-סיציליאנים במוצאם, בעלי רקע מקצועי מגוון, כגון: מבריח רום, פורץ כספות, וגנבים מקצועיים. בדיוק האנשים המתאימים להיטמע ברציפי נמל ניו-יורק.

אבל לאתר אויב ולמנוע חבלה ברציפים זה לא מספיק. ככל שהמלחמה מתארכת בצי האמריקאי צריכים עוד מודיעין והרבה ממנו, ולא רק על הנעשה בחוף המזרחי, אלא גם בחופים מרוחקים יותר, כאלו המיועדים לנחיתה. או במקרה של הסיפור שלנו, מידע על הנעשה בחופי סיציליה, שבראשית 1943 סומנה כיעד לפלישה הראשונה של בעלות הברית לאירופה. במודיעין הצי רצו לדעת כל דבר על סיציליה, החל מאילו חופים מתאימים לנחיתה ועד לפריסת כוחות ההגנה על האי.

הבעיה הייתה שעל צי"ח אסטרטגי חשוב שכזה "גואי גרביים" לא ידע לענות. זה היה מעבר לדרגה שלו. למרות מעמדו כנציג דייגי פירות הים, ג'ואי שלנו היה דג רקק, או אם תרצו, שרימפס רקק במונחי הצרכים המודיעיניים של הצי. ג'ואי, שזיהה הזדמנות למצוא חן בעיניי שני אדונים, הפנה את מודיעין הצי לאחד בשם, סלבטורה סי. לוצ'יאנה, או בפשטות "לאקי לוצ'יאנו" מבכירי המאפיה הסציליאנית בארה"ב ובאותה עת, גם עבריין מורשע שריצה בכלא עונש מאסר של עשרות שנים, בגין ארגון וניהול רשת בתי בושת בניו-יורק. ג'ואי הבהיר למודיעין הצי, כי מידע כזה מסיציליה עצמה רק האדון לוצ'יאנו יכול לספק.

כדי לדבר עם מר לוצ'יאנו, פנה מודיעין הצי לעו"ד שלו, יהודי בשם משה פולאקוף וביקש שיתווך ביניהם. כשפולאקוף שפגש את אנשי מודיעין הצי לדון בעניין בארוחה במסעדה ניו-יורקית חביבה, הוא דחה אותם בנימוס והציע כי את תפקיד המתווך ימלא חבר קרוב מזה שנים רבות של מר' לוצ'יאנו, אדם אותו הגדיר פולאקוף "פטריוט אמריקאי מהמעלה הראשונה". אחד בשם מאיר לנסקי. בנוסף, העו"ד פולאקוף הסביר לצי בנימוס כי כדי להקל על שת"פ של מר לוצ'יאנו בעניינים הדחופים לצי, רצוי שמר' צ'ארלס הפנדן, נציג מודיעין הצי, יסייע בהעברת של מר' לוצ'יאנו מכלא קלינטון שבמדינת ניו-יורק, לכלא פדרלי פתוח ונוח יותר ליד אלבני. וכך אכן קרה.

מרגע שלוצ'יאנו התיישב בנוחות בתאו בכלא הפדרלי, הוא החל מקבל בקשות ממודיעין הצי והחל מעביר הנחיות לאנשי שלומו במאפיה, הכול בתיווך חברו מילדות, מאיר לנסקי. עבור ה-ONI, משרד מודיעין הימייה, לוצ'יאנו היה בדיוק המפתח לענות על צי"ח המודיעין האסטרטגי שהיה חסר להם. לוצ'יאנו סיפק בעיקר יומינט "מודיעין ממקורות אנושיים" ובהנחייתו, הביאו אנשי המאפיה מהגרים טריים מסיציליה לחקירה במשרדי מודיעין הצי, שהיו ממוקמים בסוויטה נוחה במלון אסטוריה שבטיימס סקוואר. את הנחקרים הללו, לפי בקשת לוצ'יאנו, סיפק  ג'ו אדוניס, אחד מראשי משפחות הפשע בניו-יורק. כשנחקר היסס לדבר, אזכור שמו של לוצ'יאנו שחרר גם את לשונם של העיקשים שבנחקרים. על בסיס התשאול של אלו, כך מספר לנסקי בזיכרונותיו, ועל בסיס תמונות, גלויות ומפות שנאספו מהם, הכין מודיעין הצי מפות צבאיות של סיציליה שכללו מסלולי תעופה, נמלי ים, תחנות כוח ועוד. אך לא פחות חשוב מכך, הצי הכין ומיפה רשימה של ראשי המאפיה בסיציליה, או בשפת המודיעין, רשימת נכסים מודיעיניים עתידיים שעשויים להיות ידידותיים לשיתוף פעולה לקראת הפלישה ולאחריה.

הערכיות הזו של המאפיה ושל המודיעין שסיפקה, הלכה וגברה ככל שהתקרב מועד הפלישה לסיציליה. שבועות טרם התחלת מבצע "האסקי" תת אדמירל הנרי קאנט היואיט, אז מפקד הצי האמריקאי בים התיכון, היה מוטרד. הוא מצא פגם בתוכניות הפלישה. במטה המודיעין שלו לא היו דוברי איטלקית, והאדמירל חשש מההשפעה של כך על יכולת הצבא לקיים כיבוש אפקטיבי ממושך בסיציליה, ומעצם כך להשפיע על האפשרות לפתח את המערכה הצבאית לעבר איטליה עצמה. האדמירל המוטרד פנה בעניין למפקדת מודיעין הצי וביקש בדחיפות שישה סוכני מודיעין דוברי איטלקית. המפקדה שלחה ארבעה. כולם היו סוכנים שהוצבו במשימות בנמל ניו-יורק, אנשיו של אותו קפטן הפנדון שניהל את "פרויקט עולם תחתון" מול מאיר לנסקי ולאקי לוצ'יאנו.

מהרציפים של ניו-יורק לחופי סיציליה

בלילה שבין ה-9 ל-10 ליולי 1943, הסתערו 160 אלף חיילי בעלות הברית על חופי סיציליה. הארמיה השביעית של צבא ארה"ב נחתה בקצה הדרום מזרחי של האי סמוך לשתי עיירות, ג'אלה וליקאטה והמערכה בזירה האיטלקית החלה. אך מי שנעדרו מימי הפלישה הראשונים ולמעשה מודרו בכך גם מהמידע שנאסף, היו סוכני ה-OSS, משרד השירותים המיוחדים, הגרסה הראשונה של ה-CIA שנוצרה בימי המלחמה. אלו גילו כי מי שמקדים אותם בפעולה באי, היו אנשי מודיעין הצי, ה-ONI.

בזמן שסוכני ה-OSS מתייבשים מאחור, ארבעת סוכני מודיעין הצי החלו לעבוד. מצוידים ברשימת שמות של איטלקים שגורשו מארה"ב בשל פשעים שונים, או בפשטות, ברשימת אנשי מאפיה, הם החלו בונים רשת מודיעים וסוכנים שהחלה מסייעת לצבא ארה"ב. תחילה בכיבוש האי ובהמשך בביסוס השליטה בו. פאול א. אלפיארי, אחד מסוכני ה-ONI שהוביל את מבצע בניית רשת המודיעים, מספר כי אנשי המאפיה היו נלהבים לשת"פ".

מהר מאוד החל המידע שאסף מודיעין הצי להניב דיבידנדים. בעזרת מידע שנאסף עוד בחקירת המהגרים בניו-יורק, איתר אלפיארי את מיקום המפקדה החשאית של הצי האיטלקי. זו שכנה בווילה חביבה, לא הרחק מחוף הנחיתה עצמו. בסיוע אנשי מאפיה מקומיים פשט אלפיארי על המפקדה ומצא בה שלל רב של  מסמכים שמהם, כך לפי זכורונותיו של אנתוני מארסול, מפקדו של אלפיארי, נפרשה בפני האמריקאים כל תמונת הכוחות האיטלקים והגרמנים באזור הים התיכון, ובכלל זה פריסת המוקשים הימיים. לפי מארסול, מסמכים אלו הובאו לספינת הפיקוד של אדמירל קונולי, וסייעו בסופו של דבר בהכנעת איטליה.

הסיוע של המאפיה, לא הסתיים עם הנחיתה. לאחר מספר ימים של צבירת כוחות בחוף, עמד בפני כוחות בעלות הברית מסע ארוך וקשה דרך ההרים של מרכז סיציליה, במטרה לכבוש את בירת האי, פלרמו שבקצה הצפון מערבי. אולם באופן מפתיע מסע הכיבוש לפלרמו עבר בקלות יחסית. תוך ארבע יממות חצתה הדיביזיה השביעית בפיקוד הגנראל פטון את הרי מרכז סיציליה והגיעה לפלרמו ב-22 ליולי. יש שמסבירים את מהירות וקלות כיבוש האי ברפיסות הצבא האיטלקי, שמעולם לא ממש שש אלי קרב. אך מישל פנטלונה, מגדולי המומחים למאפיה האיטלקית, טוען שההתקדמות המהירה של בעלות הברית נבעה מהסיוע של אלפי חברי מאפיה שהיו פרוסים בהרים של סיציליה ושבראשם עמד "זו-קאלו".

זה השלב שהסיפור שלנו גולש לשלב האגדות. ובמקרה זה האגדה מספרת, כי ימים לאחר נחיתת בעלות הברית מטוס קרב אמריקאי הנמיך טוס מעל הכפר ווילהלבה שבמרכז סיציליה, כפר שנמצא באמצע הדרך מחופי הנחיתה לפלרמו. אותו מטוס מנמיך טוס הטיל שק שעליו נכתב "מיועד לזו-קאלו" (ZU CALO) בשק היה פריט אחד בודד. צעיף משי צהוב ועליו רקומה בכתב גדול שחור האות "L".

"זו קאלו" או בשמו המלא דון קאלוגרו וויזיני, היה הבוס הבלתי מעורער של המאפיה ואדון ההרים של מרכז סיציליה, דרכם עבר צבא בעלות הברית. הצעיף שהיה בשק ושיועד אליו היה סימן הזדהות מוכר בין מאפיוזים. לפי האגדה, הצעיף היה מסר ידידותי מחבר רחוק שלא היה צריך להכיל דבר מעבר לאות "L" שסימלה ל"זו קאלו" מי החבר. לאקי לוצ'יאנו. והמסר עבד. האגדה מספרת שכששרשראות הטנקים האמריקאים עצרו בלב הכפר ווילהלבה, דון קאלוגרו עצמו טיפס על אחד מהם והחל במסע שנמשך שישה ימים, בהם ארגן סיוע להתקדמות האמריקאית בסיציליה.

עד כמה נכונה האגדה? לכו תדעו. עד היום אין עדות שמאמתת אותה. אבל כן יש דוחות חקירה אמריקאים שמאמתים את הקשר בין לאקי לוצ'יאנו ודון קאלוגרו. העובדה שלוציאנו נולד בלרקרה-פרידי, כעשרים ק"מ מווילהלבה, כנראה מחזקת את האגדה. עדויות אחרות מחזקות את הטענה, שהמאפיה שהייתה פרוסה בהרים, סייעה להתקדמות האמריקאית ומספרות כיצד אנשי המאפיה הגנו על הדרכים מצלפים, העבירו התרעות על מיקומי אויב, סייעו בהכוונה וניווט בהרים המבלבלים של סיציליה, ובעיקר, ארגנו קבלות פנים אוהדות לחיילי הדוד סם.

המאפיה קמה לתחייה

האם זה נכון? האם בוס המאפיה הכול יכול בכלא בניו-יורק, הוא שיזם את מבצע שתוף פעולה בין הצבא והמאפיה בסיציליה? או שהמאפיה בפשטות הבינה שהפלישה האמריקאית היא ההזדמנות לה חיכו כדי לגרש את הפשיסטים שנואי נפשם?  אנחנו כנראה נשאר עם האגדה. אבל מה שהוא פחות אגדה ויותר אמת מוסמכת, הם מסמכי חקירת הארלנד החשאית שנעשתה ב-1954 בנושא שתוף הפעולה עם המאפיה ושנחשפה ב-1977. מהחקירה עולה תאור הדרך שבה המאפיה עזרה לבעלות הברית  לבסס את השליטה, בתחילה בסיציליה ובהמשך באיטליה כולה. וגם כאן, שתוף הפעולה מתחיל בצורך ואילוץ אסטרטגי פרקטי.

דחוקים בכוח אדם, מפקדי צבא ארה"ב רצו להפנות כמה שיותר חיילים ממשימות אבטחה ואחזקת כיבוש האי, לטובת המערכה המתקרבת ביבשת באיטליה. להשתמש במשטרה המקומית, הקרבינרי, נאמני המשטר הפשיסטי של מוסוליני לא עמד על הפרק. במקום זאת, הצבא האמריקאי פנה לגורם כוח שלטוני אחר באי, למאפיה, שהייתה יעילה ואמינה יותר בהבטחת ציות אזרחי ובשמירת הסדר. ביולי 1943, עם סיום כיבוש סיציליה, מינה האגף לעניינים אזרחיים בצבא ארה"ב את דון קאלוגרו לראשות עיריית ווילהלבה, וכך עשה עם ראשי מאפיה אחרים שמונו רשמית לעמוד ברשות כפרים ועיירות ברחבי סיציליה.

כל המינויים הללו נעשו תחת סמכותו של המושל הצבאי האמריקאי של האי, צ'ארלס פאלוטי, לשעבר סגן מושל מדינת ניו-יורק. חודשים לאחר מכן, כשארה"ב כבר תתקדם במעלה המגף האיטלקי, ימנה אותו פאלוטי את ויטו ג'נובזה, מראשי משפחות הפשע של ניו-יורק ואחד הסגנים של לאקי לוצ'יאנו, כמתורגמן האישי שלו. ג'נובזה שנמלט מארה"ב ב-1937 לסיציליה ממורא ידו של התובע תום דיואי, הפך עתה למתרגם האישי של מושל סיציליה וגם לבוס החדש של המאפיה בנפולי.

בסופו של דבר המלחמה עשתה רק טוב למאפיה. היא בנתה אותה מחדש ואפשרה לה לחזור ולאחוז במוקדי הכוח בסיציליה ובשאר איטליה. המאפיה ניצלה את טיהור סיציליה מהפשיסטים כדי לטפל בפוליטיקאים ובקרבינרי, השוטרים שנואי-נפשם, ומספר הרציחות באי זינק. אך מעבר לכך, המאפיה למדה שהיותה נכס לארגוני המודיעין של ארה"ב הוא יתרון לא מבוטל שמאפשר לה לא מעט חופש פעולה. לכן כשהמלחמה הסתיימה וארה"ב החלה להיות מוטרדת מהתעוררות התנועות הקומוניסטיות באיטליה ואירופה ככלל, המאפיה הייתה שם לעזור. אבל זה כבר סיפור לפוסט אחר.

ב-1945 הגיש לאקי לוצ'יאנו בקשה לחנינה על בסיס "שרותיו לצי האמריקאי בתקופת המלחמה". קציני הצי שהגיעו להעיד עבורו היו מעורפלים בתיאורים שלהם את אופן עזרתו אך אחד, קומנדר צ'ארלס הפנדון, כתב מספר מכתבים שהוגדרו "כחיוניים בסיוע לשחרור" של לוצ'יאנו. ב-1946 לוצ'יאנו שוחרר וגורש לאיטליה. מי שחתם על החנינה וקצב את עונשו, היה לא אחר ממי ששלח אותו לכלא, תום דיואי, אז כבר מושל ניו-יורק.

שחרור לוצ'יאנו לצד כמאה מאפיוזים נוספים וגירושם לאיטליה היה רגע היסטורי. לא היסטורי בסיום של מלחמת העולם השנייה, אלא בחידוש של המלחמה בסמים. השחרור יצר תשתית לאחת מרשתות הברחת הסמים הגדולות בהיסטוריה. רשת הברחה שהקפיצה את מספר המכורים להרואין בארה"ב. אם לפי הערכות בראשית מלחמת העולם ה-II צנח מספר המכורים להרואין בארה"ב לכדי כ-20,000 בלבד, ב-1965 כבר הוערך מספרם בכ-150,000. את "ההצלחה" הזו מקובל לזקוף לאותה רשת ההברחה גלובלית שהשתרעה מטורקיה, לבנון, דרך מרסיי שבצרפת, להוואנה ועד מיאמי וניו-יורק. רשת שהפיחה רוח חיים במאפיה האיטלקית באמריקה ונודעה בשם "הקשר הצרפתי". על כך, בהזדמנות.