"כפית סוכר עוזרת לתרופה לרדת בדרך הו כה מענגת". זוכרים את השורה הזאת מהשיר "כפית סוכר", אחד השירים המפורסמים בסרט "מרי פופינס"? רוצים לדעת מה מחבר את השיר למי טוניק, ג'ין, מלחמות סחר, חיסון לפוליו, ואספרסו? אם כן, המשיכו לקרוא, או פשוט קפצו לסוף הפוסט, לבונוס הקיץ שאתם ממש צריכים: מתכון למשקה קיץ מרענן.
נתחיל:
כינין הוא חומר רפואי המוכר מזה שנים. במקור, כינין הופק כאבקה שבני האינקה השתמשו בה בדרום אמריקה מקליפת עץ הצ'ינכונה (Cinchona) עץ שאף מופיע בסמל הלאומי של פרו, מולדת האינקה. השימוש הרפואי בכינין היה מוכר גם באירופה עוד במאה השבע-עשרה ויש האומרים גם קודם לכן, אך ב-1820 בתקופה של גילויים מדעיים לא מעטים, מיצה בחור צרפתי את אלקלואיד הכינין מקליפת העץ והחומר הפך לטיפול המונע הנפוץ במלריה ולמקור מרכזי נוסף של סחר קולוניאלי.
טעמו המר מעורר הבחילות של הכינין הצריך דרכים יצירתיות כדי לבלוע אותו, ולכן הוא נמהל בחומרים אחרים, בעיקר במי סוכר. כך נולד סירופ הכינין. העירוב של כינין, או סירופ כינין, עם מים תוססים, או בפשטות עם סודה, הוליד את מי הטוניק. הקולוניאליסטים בהודו הבריטית, שסבלו תכופות ממלריה, נהגו לערבב את מי הטוניק עם ג'ין, אולי אחד המשקאות האלכוהולים הנפוצים ביותר בבריטניה, שגם הוא אגב, החל דרכו בכלל כתרופה עממית הולנדית
"בהלת הג'ין"
מלחמת סחר שהתרחשה בין צרפת ובריטניה בשלהי המאה השבע-עשרה, בה שני הצדדים הטילו מכסים גבוהים, הן על יצוא והן על יבוא של ברנדי צרפתי לבריטניה, היא שהפכה את הג'ין לאלטרנטיבה נפוצה ואהודה עבור הבריטים. מלחמת הסחר גם יצרה עודף הכנסות בבריטניה וגרמה לצניחה במחירי הזרעים, שבין היתר שימשו ליצור הג'ין. כל זה, בשילוב הורדת מכסים על יצור מקומי ושבירת המונופול של הגילדה הלונדונית לזיקוק האלכוהול, דחפו את צריכת הג'ין לשמיים, עד שבראשית המאה השמונה-עשרה התרחשה בבריטניה "בהלת הג'ין" כינוי למגפת צריכת אלכוהול, מגפת סמים אם תרצו בשם אחר, שזרעה שמות בבריאות הציבור הבריטי.
שורת חקיקות שעברו לאורך המחצית הראשונה של המאה השמונה-עשרה, ושלוותה באלימות מצד הציבור הלא מרוצה, הביאו להגבלת צריכת הג'ין בבריטניה, בעיקר על רקע תחושה שהג'ין גורם להשחתה מוסרית של הציבור, מוביל לחוסר סדר חברתי והופך את המעמדות הנמוכים "לחסרי משילות". הפיקוח על הג'ין בחקיקה היה מבין הדוגמאות הראשונות של שימוש בסמכות המדינה המודרנית להגבלות שנועדו לפקח על בריאות (והתנהגות) הציבור. בכל אופן, יתכן וההדים מאותה תקופה, בשילוב המאמצים במאה התשע-עשרה לקדם חוקי "יובש" נגד אלכוהול בבריטניה, בדומה לאלו של ארה"ב, הם שמנעו מג'ין וטוניק להיות גם "תרופה לילדים" ולכן ילדים קיבלו את מנת הכינין שלהם באמצעות כפית של סירופ כינין. ובכן תאמרו, אז בגלל זה השיר נקרא "כפית סוכר עוזרת לתרופה לרדת" ובכן, כן ולא.
"מי הטוניק של מרי פופינס"
כלומר השיר אומנם נקרא כך, אך במקור הוא בכלל החל, רחמנא ליצלא, תחת השם "דרך עיניי האהבה". כן כן…לא רק אתם נחרדים מהשם הנדוש והמשמים הזה, גם השחקנית ג'ולי אנדרוז, או מרי פופינס בשבילכם, לא ממש עפה (Pun Intended) על השיר וחשבה שהוא איך נאמר? לא ממש מלהיב. ומאחר ואנדרוז טרם נתנה את התחייבותה הסופית להופיע בסרט לוולט דיסני המפיק, הוא הורה לכותבי השירים של הסרט, האחים שרמן, למצוא שם קליט יותר, כדי לרצות אותה.
האחים ניגשו למלאכה, אך נתקלו במחסום כתיבה. אף שינוי שערכו במילות השיר לא הרגיש להם נכון. רוברט שרמן, הבכיר מבין שני האחים, סיים את יום המלאכה שלו על השיר וחזר הביתה, וכשנכס קיבל עדכון מאשתו כי הילדים קיבלו באותו יום את חיסון הפוליו שלהם. שרמן, שחשב שהילדים קיבלו זריקה, שאל את בנו הקטן האם הזריקה כאבה. הבן השיב שלא, וסיפר כי שמו לו את חיסון הפוליו על קוביית סוכר אותה הוא בלע. והנה לכם רגע של "קיסמט" שכן באותו רגע נחתה על רוברט ההשראה והוא הגה את השורה "כפית (כף) סוכר עוזרת לתרופה לרדת". כך נכתב השיר שהפך נכס תרבות מאותו סרט אייקוני.
וכן, ברור שילדי משפחת בנקס לא מקבלים ממרי פופינס חיסון לפוליו בסרט, שכן העלילה מתרחשת בבריטניה האדוארדית של ראשית המאה העשרים, הרבה טרם המצאת חיסון הפוליו. מה הם מקבלים? נכון, כפי הנראה את התרופה הרווחת אז למלריה, כינין שנבלעה בצורת סירופ-כינין, או אם תרצו באמצעות "כפית של סוכר, שעוזרת לתרופה לרדת בצורה הוא כה מענגת". אומנם איש מעולם לא אישר שזו אכן הייתה התרופה שנתנה האומנת פופינס לילדים, אך עצם מתן "תרופה" על ידי סירופ סוכר, ביטא את הפרקטיקה שהייתה כה נפוצה אז ולמעשה, עד היום.
"תרופה מתוקה לחיים מתישים"
המשפט "כפית סוכר עוזרת לתרופה לרדת בדרך כה מענגת…" לא נותר רק שורת מחזמר, אלא התגלגל מאז להיות מטבע לשון אנגלית, ביטוי לדרך להפוך מטלה משעממת למהנה. שכן כזכור, בסרט השיר מושר על רקע מטלת סידור חדר השינה של הילדים, מטלה מעיקה שנעשית בצורת קסם ומשחק נקישות אצבע. אז הנה המלצה שלי "לכפית סוכר" חביבה שתעזור למי מכם שמתמודד עכשיו עם מטלה מעיקה, או בכלל עם החיים שלנו עכשיו עם כל מה שאנחנו עוברים. המלצה למשקה קיץ אליו התוודעתי באיחור אופנתי: אספרסו טוניק (וכן אני יודע שיש שיאמרו לי שאני בומר שמאחר למסיבה, תתמודדו).
1. כוס זכוכית גבוהה עמוסה בקרח, רצוי קוביות גדולות ושיהיה קר מאוד.
2. למזוג מי טוניק איכותיים, הרוב ממליצים להימנע מאלו של שוופס ולקנות משהו איכותי. מותג מומלץ (אין לי קשר) נקרא "עץ הקדחת" (fever tree) הכינוי הסמי-בוטני למשפחת עצי הצ'ינכונה. לזכור להשאיר מקום לאספרסו.
3. למזוג על הכול שוט אספרסו של 40-60 מ"ל. ידעני הקפה ממליצים על זנים בטעמי פרחים ופירות בקלייה בהירה. פלצני הקפה גם ממליצים לנסות לנטרל את הקרמה של הקפה, כי היא יוצרת קצף במגע עם הטוניק. אני דווקא מוצא את זה מרענן וכיפי
4. יש שמשדרגים וממליצים להוסיף פלח לימון, ליים או תפוז. מה אכפת לכם תזרמו ותנסו, זה קיץ.
מאחל לכם שזו התרופה היחידה שתיקחו. הקיץ, ובכלל.
עשבים שוטים 