לפני כשנתיים פרסמתי פוסט בבלוג על פרשיית טלגראס, אותה רשת סחר בסמים שפעלה דרך אפליקציית טלגרם והפכה ליעד חקירה משטרתית עד שזו עצרה את חברי הרשת ב-2019 במבצע שזכה להד תקשורתי רב. בפוסט אז פרטתי מחשבות שעלו אצלי בנוגע ללקחים שאפשר ללמוד מהפרשה ומחשבות על מה היא מלמדת אותנו על שוק הקנאביס הלא חוקי בישראל. מאז עברו שנתיים של 4 מערכות בחירות, מגפה עולמית משבר כלכלי ופוליטי ונראה שישראל צועדת לכיוון שינוי במדיניות הקנאביס שלה. זה כמובן בהנחה שהקואליציה השברירית של לפיד-בנט תצליח להתגבר על הבעיות הפנימיות שלה מול מפלגת רע"מ ותצליח להעביר את חוק אי-ההפללה שנדחה בשבוע שעבר. חוק שהפך למעין נייר לקמוס ליכולתה של הממשלה לשנות את המדיניות בתחום וליכולתה לתפקד ככלל.
בכל מקרה, מה שברור הוא, שחיסול רשת טלגראס לא חיסל את שוק הקנאביס הלא-חוקי בישראל. סחר הקנאביס הלא-חוקי בישראל נותר שוק שחור חי ובועט שלפי דיווחי המשטרה, ממשיך לפרוח. בעיניי, פרשיית טלגראס, עוד טרם המעצר של השותפים ברשת, הייתה ברובה סנסציה תקשורתית של הרבה רעש וצלצולים שהניעו גורמים בתקשורת, מסיבותיהם שלהם, ופחות עבודה עיתונאית מבוססת עובדות ונתונים.
בפרק הנוכחי, המתבסס על עדכון הפוסט מאז, אני מנסה לבחון מחדש את הפערים, בין הדימוי של טלגראס בתקשורת ובין המציאות של שוק הקנאביס הלא חוקי בישראל, כפי שהיא משתקפת בפועל מהנתונים שעולים מכתבי התביעה שהוגשו נגד מקימי טלגראס.
מה מלמדים כתבי התביעה?
בתקופת פעילותה הקצרה, תפסה טלגראס כותרות רבות שיצרו תחושה שכל הקנאביס הלא-חוקי בישראל פועל דרכה. אולם, המציאות העולה מכתב התביעה שהוגש נגד חברי הרשת מעידה לטעמי אחרת. מכתבי האישום עולה כי במהלך שנתיים קצרות של פעילות, שהתרחשה בערך בין 2017 ל- 2019, כ-3000 סוחרים, או אם תרצו ספקים, מכרו קנאביס בצורותיו השונות לכמאתיים אלף צרכנים (בשיא הפעילות). סך הפעילות הזו הניבה לחברי הרשת הכנסות מצטברות של כשלושים מיליון ₪.
זה בהחלט סכום חלומי עבור כל ישראלי, אבל ההכנסה הכספית הזו של הארגון (שלא מעידה בהכרח על רווח שעשו), היא בפועל חסרת משמעות לעניין הערכת שוק הקנאביס השחור בישראל. אותנו מעניינים היקף מחזור המכירות של הרשת במונחים של כסף וחומר, ולא פחות חשוב לניתוח שלנו, הוא כמות הצרכנים ומחירי הקנאביס באותה תקופה.
אלו הם נתוני היסוד שעל בסיסם אפשר להתחיל לנסות ולהעלות השערות לגבי משקלה של טלגראס בשוק הקנאביס בישראל. חלק מהנתונים נמצא בדו"ח של האגף לחקירות מודיעין במשטרה כפי שפרסם אותם בזמנו העיתון "כלכליסט" ולנתונים הללו שיש גם סוג של אימות, שכן חברי טלגראס עצמם פרסמו אותם בזמנו ברשתות החברתיות.
מה מלמדים הנתונים?
הם מראים שבכמעט שנתיים של פעילות נסחרה בטלגראס כמות קנאביס בשווי כספי של 282 מיליון ₪ וכי 4,659 סוחרים ביצעו סך כולל של 505,680 עסקאות שבהן נסחרה כמות מצטברת של 4.12 טונות קנאביס (וסמים אחרים חשוב להזכיר). כל זה תמורת סכום ממוצע של 70.4 שקל לגרם קנאביס. הנתונים הללו מייצגים גודל עסקה ממוצע של כ-8.15 גרם קנאביס למכירה בודדת ועלות של כ-570 ₪ לעסקה. לא משהו דרמטי ונשמע די הגיוני וסביר. הנה החישוב: נחלק את כמות הקנאביס המצטברת בך העסקאות ונכפיל את התוצאה במחיר הממוצע לגרם כדי לקבל את עלות העסקה הממוצעת.
4,120,000 : 505,680 = 8.15*70.4 = 573 ש"ח
נכון, צורת החישוב הזו נורא בעייתית בגלל הרבה אי ודאות לגבי הנתונים. לא כל אחד שמכר פעם אחת קנאביס יחשב "לסוחר" וברור שיש שוני בין הכמויות שקונים משתמשים שונים. אך אלו הנתונים והממוצעים שיש לנו ועדיין, גם הם כמעט חסרי משמעות ללא הנתון החשוב ביותר לצורך הערכת שוק הקנאביס הישראלי שחסר בכל מה שפורסם – כמות המשתמשים הקבועים והרנדומליים בקנאביס בישראל.
אני טוען, שהנתון ביחס למשתמשי קנאביס בישראל, כפי שהוא מוצג כיום בעיקר בתקשורת, הוא אגדה אורבנית שמספרת לנו על "מיליון משתמשי קנאביס". זו טענה שמופרחת שוב ושוב לאוויר בדיון על קנאביס בישראל. לחשיבות הנתון החסר הזה נחזור עוד רגע. בואו קודם נדבר על מספר משמעויות מהנתונים שכן יש לנו ביחס לשאלה:
מה היה חלקה של טלגראס בשוק הקנאביס השחור בישראל?
כדי להעריך את חלקה של טלגראס בשוק הסמים הלא חוקי בישראל, אני מניח שלושה תרחישים אפשריים לשם הדיון. בנוסף, אני טוען, שגם תזוזה לא גדולה של האחוזים בכל מהתרחישים תרחיש, לכאן או לכאן, לא משנה משמעותית את המסקנה שעולה מכל תרחיש. בואו נתחיל לבחון אותם.
תרחיש ראשון – נכנה אותו "טלגראס שלטה בשוק הקנאביס בישראל."
כאן מדובר על מצב שבו 80%, או יותר, מסחר הקנאביס בישראל באותה תקופה עבר דרך טלגראס. מה המסקנה? המסקנה היא שוק הקנאביס הלא חוקי בישראל הוא בדיחה והוא מסתכם בסך של סך של 2-2.5 טון בשנה וסדר גודל כספי של 150 – 200 מיליון ש"ח בשנה.
ההערכה הזו היא במצב שטלגראס לקחה את הרף הנמוך של רק 80% מהשוק. לטעמי זה תרחיש פחות ראלי בסבירות נמוכה, מהסיבה הפשוטה שטלגראס לא הייתה פלטפורמת הסחר המקוון היחידה לסחר סמים בישראל. הגדולה ביותר? אולי. היחידה? ממש לא.
בנוסף, מה התרחיש הזה מספר לנו על האפשרויות הגלומות בלגליזציה ומעבר לשוק קנאביס חוקי בישראל? ובכן, אם ניקח בהערכה נדיבה ושמרנית, שמחיר יחידה (גרם קנאביס לצורך העניין) יצנח בשוק חוקי אך ורק לרבע מהמחיר השחור, נניח ל-20 ₪ לגרם עבור צרכן הקצה, משמעו שווי שוק הקנאביס החוקי בישראל יהיה בעתיד הרחוק 40 עד 60 מיליון ₪ בהכנסות כוללות. שווי שוק. זה לפני חישוב רווחים ליצרנים, ולפני ספקולציות על מיסים למדינה.
תרחיש שני – טלגראס ייצגה 50% מסחר הקנאביס בישראל.
בתרחיש הזה צריך להניח ראשית, שהחצי השני של השוק הוזן ממקורות "מסורתיים" או אלטרנטיביים שאינם מקוונים וייצג משקל שווה כלכלית לזה של טלגראס. משמעות התרחיש הזה היא, ששוק הקנאביס הלא חוקי בישראל עומד לכאורה על 4 – 5 טון בשנה ועל 280 – 350 מיליון ₪ בשנה. מה המסקנה מהתרחיש הזה לשוק שיעבור לגליזציה ויהיה חוקי עם צניחת מחירים? ההערכה היא של שוק ששווה סך של 80 עד – 100 מיליון ₪ הכנסות בשנה.
תרחיש שלישי – טלגרס ייצגה רק 25% מהשוק ומטה.
זה התרחיש הבעייתי ביותר להערכה. המשמעות של התרחיש הזה היא שטלגראס הייתה בפועל, תופעה מינורית במשקלה בשוק הקנאביס בישראל וששוק הקנאביס השחור בישראל התנהל בתנאים אחרים ובמחירים שונים שלא ידועים לנו. בזמנו הערכתי את התרחיש הזה בסבירות נמוכה, אולם כיום אני סבור שיש לו הרבה יותר סבירות ומה משסביר אותו ואת השינוי הכולל בשוק הקנאביס בישראל, היא תופעה אחרת, אליה אתייחס בסוף הפרק.
ועדיין למרות אי הוודאות של התרחיש, יש לו חשיבות רבה לניתוח השוק. גם כאן אני מניח הנחה מקדימה, שמחיר יחידת מכירה (גרם קנאביס) "נמשך" לעבר הסטנדרט התקשורתי שקבעה טלגראס והיה גם הוא באזור ה-70 ש"ח לגרם קנאביס, זאת במחירי 2019. ההנחה הזאת סבירה בעיניי, כי לא ראלי שהיה מצב שבו טלגראס גם הורידה את מחיר השוק של גרם קנאביס ב-30% ויש ברשתות החברתיות מי שאף טענו שהיא אף חתכה את המחירים ב 50%, אבל מנגד גם לא "כבשה" לעצמה נתח שוק גדול יותר מ 25%. זה מצב אנומלי.
המשמעות העיקרית מהתרחיש הזה היא, ששוק הקנאביס השחור בישראל עמד באותה תקופה על סך של 160 עד – 240 מיליון ₪ לשנה. עדיין סכום נמוך מאוד, מה שמרמז על כך שטלגראס הייתה הרבה יותר שולית ממה שהפרופיל התקשורתי הציג.
אם כך, מה המסקנות שתרחישי השוק של טלגראס מלמדים אותנו?
מסקנה ראשונה? טלאגרס מראה שאין מיליון צרכני קנאביס בישראל.
מהנתונים בכתבי התביעה אפשר לחשב חישוב גס שלפיו כ-2,585 ישראלים בממוצע חודשי קנו קנאביס. אני מדגיש – קנו, אלו לא בהכרח כל מי שצרכו. שכן אנחנו יודעים כמה עסקאות נעשו, לא כמה אנשים השתמשו בחומר שנקנה. איך הגעתי לזה אתם שואלים? ובכן, יש כמה דרכים לחשב.
שיטה אחת היא לחלק את סך העסקאות שנעשו בטלגראס במשך בשנתיים ב24 חודשים ואת זה בשלושים ימים. מתקבלות כ-700 עסקאות ליום. חצי ממה שאנשי טלגראס עצמם פרסמו ברשתות החברתיות ב2018. כמובן, שמאחר ולא רק קנאביס נסחר ברשת המקוונת, קשה לומר כמה מכל זה היה עסקאות קנאביס, אך סביר להניח שזה היה החלק הכמעט מוחלט של העסקאות.
שיטה שנייה: לחלק את סך העסקאות בכמות הגרמים הממוצעת לעסקה ואת זה לחלק בשנתיים. מתקבלות כ-31 אלף עסקאות בשנה, אותן נחלק ב-12 חודשים. וכך מתקבל סך של כ-2,585 עסקאות בחודש, או 86 עסקאות בממוצע ליום. רחוק מאוד מההצהרות של חברי הרשת עצמם וגם פחות מסתדר עם התחושה הציבורית שיצרה התקשורת. הנתון הזה יש להודות מוטה מאוד מההערכה הספקולטיבית של 8 גרם לערך לעסקה.
נניח לרגע את הבעיות המתודולוגיות האלו בצד ונשאל – מה אפשר ללמוד מהנתונים הללו על שוק הקנאביס השחור בישראל ועל הפוטנציאל של השוק מלגליזציה? לא הרבה האמת ולמעשה כמעט כלום. החישוב בעיקר מראה שהטענה בדבר שוק פוטנציאלי של "מיליון" ישראלים שמעשנים קנאביס בכל ערב היא אגדה אורבנית. החישוב מראה שבלי נתון אמין של משתמשי קנאביס בישראל, בפילוח של תכיפות ותדירות שימוש, כל דיון כלכלי על שוק הקנאביס, שחור או חוקי, הוא חסר בסיס וטעם.
את הנתון הזה בדבר משתמשי קנאביס בישראל בפילוח אמין, הייתה אמורה לספק מדינת ישראל דרך הרשות למלחמה בסמים, שתפקידה לעקוב שנתית, או דו שנתית, אחר דפוסי שימוש בחומרים מייצרי תלות. אבל ובכן, זו מדינת ישראל ובין צריכה ועושה יש פער לא קטן. אומנם, הרשות למלחמה בסמים פרסמה ב-2017 דו"ח שהציג דפוסי שימוש בציבור, אך בו כמה בעיות:
ראשית, הוא נעשה בשיטה בעייתי מאוד מבחינה מתודולוגית, לא נכנס לזה. שנית, עולה ממנו תחושה חזקה שבכל הנוגע לקנאביס, סומנה מטרה רעיונית-תודעתית שסביבה עוצבו שאלות הסקר, כך שיוצגו נתונים שיתמכו בתפיסת הרשות. פרט לשתי בעיות אלו, הבעיה העיקרית בדו"ח היא, שאם ברשות כבר אספו נתונים הרי שהם לא טרחו, או לא רצו לאסוף את אלו הרלוונטיים והחשובים ביותר להבנת דפוסי השימוש בקרב הציבור הרחב. ופה אני מתייחס לשני מדדים שחשובים מאוד להבנה וניתוח של כל שוק חומרים אסורים (או שוק בכלל): משתמשים יומיים ומשתמשים כמעט יומיים. את אלו אין בדו"ח.
המשתמשים היומיים (Daily Users): אלו מי שצורכים קנאביס ברמה יום-יומית, בד"כ בתדירות של יותר מאחת ליום. וכאן נכלול מי שדיווח על שימוש אחת ליום בחמישה ימים אחרונים, או בעשרים ויותר הימים בחודש האחרון – בדו"ח הרשות אין נתון כזה, שהוא החשוב ביותר.
המשתמשים הכמעט יומיים (Near Daily Users): אלו משתמשים שרמת השימוש שלהם קרובה ליומית ןדווחו על שימוש בקנאביס לפחות אחת ב-6-10 ימים. גם הנתון הזה חסר בדו"ח הרשות
פרט לשני אלו, כן יש בדו"ח את הנתונים הבאים, שלא ממש חשובים לניתוח שוק או דפוסי שימוש בבריאות הציבור:
משתמשים חודשיים (Past Month Users) – מי שדיווח על שימוש רנדומלי בקנאביס פעם או פעמיים במהלך החודש האחרון. זה הנתון המשמעותי הראשון שיש בדו"ח הרשות למלחמה בסמים מ-2017 ולפיו, בישראל 27.3% מהאוכלוסייה צרכו קנאביס בחודש האחרון.
שני מדדים נוספים שמוזכרים בדוחות בד"כ הם הנתון של משתמשים שדיווחו על שימוש בשנה האחרונה ומשתמשים שדיווחו על התנסות בסם במהלך חייהם. זה האחרון הוא הנתון שממנו צמחה "אגדת מיליון הישראלים שצורכים קנאביס". מקורו של הנתון הזה בדו"ח ישן מ-2009, שבו נטען שמיליון ישראלים דיווח על התנסות כלשהי בקנאביס במהלך חייהם. שני אלו הם מדדים חסרי חשיבות לניתוח השוק.
מבין כל המדדים הללו, הנתונים אודות משתמשים יומיים או כמעט יומיים, הם החשובים ביותר, כשבאים לדבר על גודל שוק ושווי שוק וגם כשבאים לדבר על השפעות על בריאות הציבור. שכן אלו מאפשרים להבין התפתחות של בעיות שימוש בקרב הציבור ("התמכרות לצורך העניין").
למה זה חשוב? במובן הכלכלי זה חשוב כי המדדים הללו "הצרכנים" נקרא להם, הם אלו שמניעים את השוק והם אלו שמניעים בו את חוק פארטו. בכמעט כל שוק מהסוג הזה כ-25% מהצרכנים אחראים לכ-80% מהצריכה. בהבט של בריאות הציבור זה חשוב, כי מחקרים של בריאות הציבור, מראים שלרוב בעיות שימוש (בסיגריות, אלכוהול וכן, גם בקנאביס) מתפתחת בעיקר בקרב המשתמשים התכופים, היינו בקרב מי שצורכים הרבה ובתדירות גבוהה. ההערכות הן, שבקרב חצי מאותם 25% של צרכני הקנאביס, יתפתחו בעיות "התמכרות" או בהגדרה הולמת יותר: בקרבם יתפתחו בעיות של שימוש מזיק ותלות בחומר.
נחזור לבחינה הכלכלית. אם היו לנו הנתונים הללו, היינו גם יכולים לאמוד את גודל שוק על בסיס הערכות צריכה ושימוש באוכלוסייה, אבל אין לנו. יש לנו כלי פחות טוב – אומדן שוק על בסיס דיווח היצע. כאן נחזור שוב לטלגראס.
מסקנה שנייה – טלגראס ושווי שוק הקנאביס בישראל
בניסיון להעריך את השוק השחור לקנאביס בישראל ואת המשמעות שלו לפוטנציאל של שוק חוקי, נותרנו עם הנתונים מכתבי התביעה ומהפרסומים העצמיים של מנהלי רשת טלגראס.
לפי כתבי התביעה היו 505,680 עסקאות בשנתיים או כ-21 אלף עסקאות בחודש, 700 עסקאות ביום. לפי מפעילי הרשת עצמם, ממוצע העסקאות היומי עמד על 1,369 עסקאות, או כ-4 אלף עסקאות בחודש בממוצע. פער גדול ממה שכתבי התביעה מציגים. למי להאמין?
נאמין לשניהם. לשם התרגיל הספקולטיבי הבא ניקח את הנתונים מכתבי התביעה כרף תחתון ואת הדיווח העצמי של חברי טלגראס כרף עליון. בנוסף, נצא מהנחה שכל עסקה מייצגת רוכש בודד וגם נתעלם מהעובדה שאחוז מסוים לא ידוע של המשתמשים קונה קנאביס יותר מאחת לחודש וגם נתעלם מהפרט השולי שחלק מהעסקאות היו של סמים אחרים.
בהנחה ואלו הנתונים שיש לנו – מה ניתן להסיק מהם על רמות השימוש ושווי שוק הקנאביס בישראל? כאן מתחיל משחק הספקולציות.
תחילה שאציין שהאוכלוסייה הבוגרת מעל גיל 15 מונה בישראל כשיש מיליון איש ואני מעגל פה בצורה גסה מאוד למעלה את המספר, ומתעלם מכך שלצעירים עד גיל 21 קנאביס לא יהיה חוקי גם תחת לגליזציה. אבל ניחא, ממילא אלו ספקולציות.
אם זו אוכלוסיית היעד, הרי שלפי כתבי האישום 0.35% ממנה רכש קנאביס מטלגראס מדי חודש ולפי תיעוד חברי הרשת, מדובר על כ-0.7%. הטווח הזה הוא מספר נמוך מאוד בהשוואה למדינות אחרות, שגם לא תואם את התחושה הציבורית "שקנאביס נמצא בכל מקום". אם נוסיף לזה את 50 אלף צרכני הקנאביס הרפואי נכון ל-2017 (שהיום הם כבר כמעט מאה אלף) נגיע לכאחוז עד אחוז וחצי מהאוכלוסייה הבוגרת, שצרכו קנאביס דרך טלגראס או השוק הרפואי החוקי ב-2017. מה המשמעות של כל זה?
מסקנה ברורה אחת היא, שדי ברור שטלגראס לא החזיקה את כל שוק הקנאביס הישראלי. בהערכה (הגסה) שלי, טלגראס החזיקה במקרה הטוב שליש מגודל השוק הלא חוקי, פלוס מינוס 10%.
מסקנה שנייה, טלגראס ודומותיה משרתת כמות מוגבלת של קונים שלא מייצגת את כלל המשתמשים בשוק. כאמור, רוכשים של קנאביס לא שווה את סך המשתמשים בקנאביס. אז כמה משתמשים יש בשוק? כאן זה כבר מקום להערכות פרועות. מומחה מדיניות הסמים החשוב בעולם שנפטר לפני כשנתיים, פרופ' מרק קליימן ז"ל, מצא יחד עם חוקרים אחרים במחקר מ-2012, שחצי ממי שדיווח על שימוש בחודש האחרון, דיווח שקיבל את זה חינם מחברים. מה שהולם תחושות של הרבה בציבור הישראלי שקנאביס נפוץ בכל מקום. הבעיה עם משתמשים חודשיים היא, שהם צורכים אחת לחודש ומקבלים את הקנאביס שלהם חינם ולכן הם לא משתמשים ש"מועילים" כלכלית לנתוני המכירות בשוק. אז מאיפה הם מקבלים קנאביס אם הם לא בטלגראס?
כאן נכנסת המסקנה החשובה ביותר שנובעת מנתון אחר. מאז 2017 צמח והכפיל את עצמו השוק הרפואי בישראל מ-50 אלף לכמאה אלף צרכנים והוא ממשיך לצמוח. לדעתי, צמיחת השוק הרפואי הפכה לכסות להתפתחות שוק קנאביס רגיל לפנאי בישראל. הישראלים הבינו שאין צורך להסתכן בקניית קנאביס בטלגראס, כשאפשר עם קצת מאמץ וקשרים להוציא היתר לקנאביס לרפואי. מאלו זולג אחוז ניכר מהחומר למי שרוכש או מקבל אותו ממקורות בעלי רישיון רפואי.
אני מעריך שנכון להיום, השוק הרפואי ממלא תפקיד מרכזי באספקת הדרישה לקנאביס בקרב המשתמשים התכופים, אלו היומיים או הכמעט יומיים, ללא קשר לשאלה האם הצורך שלהם רפואי אמיתי. אם הדפוסים בישראל דומים לאלו שהצביע עליהם המחקר של פרופ' קליימן ושות', אני לא אתפלא אם השוק הרפואי עונה על חצי מהצריכה של המשתמשים היומיים, או הכמעט יומיים בישראל ומהווה מקור עיקרי לאספקת קנאביס גם עבור משתמשים רנדומליים שמקבלים או רוכשים אותו מבעלי גישה לשוק הרפואי.
וכמה זלג מטלגראס?
גם כאן צריך לעשות ספקולציות. לשם הדיון, בואו נטען שכל קונה בטלגראס חלק חינם או מכר בעצמו לשני אנשים נוספים. המשמעות היא שטלגראס היוותה מקור אספקה למשתמשים בטווח שנע בין כ-60 אלף ל-120 אלף איש. פשוט תכפילו את הנתונים של העסקאות החודשיות בשלוש.
עכשיו, אם הערכתי בהערכה גסה שטלגראס סיפקה צריכה של שליש משוק הקנאביס הלא חוקי בישראל ב-2019, הרי שגודל השוק עמד אז על טווח של 180 עד 360 אלף משתמשים. אם נוסיף לזה את 50 אלף צרכני הקנאביס הרפואי, אז נקבל משהו כמו 400 אלף צרכנים חודשיים בהערכה הגבוהה ביותר. מספר שהוא עדיין רחוק מאוד מהטענה על מיליון ישראלים שמעשנים קנאביס להנאתם מדי ערב.
בשורה התחתונה, במספרים הללו מדובר על 3.8 עד 6.6 אחוז מהאוכלוסייה בישראל מעל גיל 15 שצרכה קנאביס איכשהו. חוקי ולא חוקי. ספקולציה פרועה. וזה כאמור כולל את הגילאים עד 21, מי שגם תחת לגליזציה לא יוכלו לרכוש חוקית קנאביס.
אה, רגע-רגע…חכו שכחתי משהו. כדי לסבך את המצב, הגיע הזמן להעלות נקודה קצת רגישה בנוגע לגודל השוק. אני התייחסתי לגודל אוכלוסייה כללית של כשישה מיליון מתוך כתשעה מיליון אזרחים. אבל זו טעות שמקורה בסוגייה הפוליטית הנפיצה הזו של מה היא ישראל. גודל ישראל אולי שנוי במחלוקת פוליטית, אבל השוק הלא-חוקי עיוור לה. לא אכפת לסוחר אם קנאביס נמכר לשני היפסטרים בתל אביב, או לאלחנן מבית-אל ומחמוד מרמאללה. וכך, פורמאלית ישראל מונה כתשעה מיליון תושבים, אבל לא פורמאלית לחישוב השוק אנחנו על קרוב ל-12 מיליון בין הים לירדן. 117,000 עובדים זרים, תלוי כמה הספיקו לגרש הלילה, תיירים ללא אשרה, או בשמם האחר מסתננים מולדבים וגרוזינים ומספר זעום של פליטים/מסתננים בסדר גודל של 32 אלף. אה ושלא נשכח, עוד 2.6-עד-3 מיליון תושבים בגדה המערבית. אם נחשב מהסך הזה את אותם 62% אחוז של בני 15 ומעל, הרי שאנחנו מדברים על אוכלוסייה רלוונטית של כ-7.5 מיליון. מתוכה תאורטית לפי הספקולציה שערכתי, 4-עד 6.5 אחוז אחוז עושה שימוש כלשהו בקנאביס. חודשי – יומי, כמעט יומי, או חודשי. לכו תדעו.
בשורה התחתונה – מה כל זה אומר ביחס לפוטנציאל של כל הצרכנים הללו להפוך לשוק קנאביס חוקי אם יתגשם פה מתישהו חיזיון אחרית הימים המכונה לגליזציה?
ובכן, אסתייג ואומר שהניתוח הזה בעיקר נועד להראות עד כמה קשה לבצע ניתוח עובדתי של שוק הקנאביס בישראל ועד כמה כל טענה ביחס לפוטנציאל המסחרי של שוק הקנאביס בישראל מבוססת בעיקר על מיתוסים ומשאלות לב. ללא פילוח של מדדי השימוש החשובים שציינתי קודם, כל טענה לגודל שוק היא ספקולציה, כמו אלו שערך מכון ירושלים לחקר שווקים. ספקולציות שלמצער צברו אהדה תקשורתית ללא הצדקה.
אבל אם מתעקשים על ספקולציות מופרעת, הנה אחת שלי:
בואו תחילה נבטל את השוק הרפואי שיבלע בשוק המסחרי הרגיל. שנית, נצא מהנחה שבדומה למקומות אחרים תהיה צניחת מחירים. אז, בהנחה המאוד-מאוד פרועה שכ-450 אלף ישראלים (כולל זרים, חסרי מעמד, פלסטינים וכו') צורכים כמות ממוצעת שנעה איפשהו בין 10 – 30 גרם בחודש של קנאביס איכותי לכל הצרכים, ובהנחה שקנאביס יעלה אחרי מיסים כבדים מאוד ובלי הרבה תחרות בשוק כ-20 ₪ לגרם לצרכן הסופי, שזה בערך פי שתיים ויותר ממה שהמחיר כיום בקנדה וקולורדו.
על בסיס ההנחות הללו, המשמעות היא צריכה שתנוע בין 4.5 מיליון גרם ל-13.5 מיליון גרם בחודש, או 54 עד 162 מיליון גרם בשנה. אלו ייצרו שוק בשווי כולל (הכנסות) של 1.08 עד 3.240 מיליארד ₪ שנתי. זה במונחים של הכנסות לחברות הקנאביס. לא הרווחים שלהן, לא המס למדינה. שווי השוק הכולל בהוצאה צרכנית. אבל אם סביבת המחירים תצנח למה שאנחנו רואים בקנדה וקולורדו, ואני מאמין שזה מה שיקרה תחת לגליזציה, שווי השוק הצרכני יחתך בחצי. כל זה מבלי לדבר כמובן על משמעויות לבריאות הציבור ולחברה מדפוסי שימוש לא מפוקחים והעלויות שידרשו לטפל בהם כנדרש.
אפילוג, או מסקנה שלישית מפרשיית טלגראס – הפשע לא משתלם.
בסופו של דבר, טלגראס הייתה אופרציה עלובה ולא רווחית למנהליה. טענה מפתיעה אולי מול המדווח בתקשורת, אז אנסה להסביר. לפי הפרסומים בתקשורת והדיווחים על כתבי האישום, עולה שבכירי טלגראס הרוויחו את הסכומים הבאים:
שני "מנהלים בכירים" הרוויחו 22 אלף שקל בחודש ומנהל נוסף הרוויח כשלושים אלף (כל זה רווח נטו כמובן, אין ברוטו בעולם הפשע). עכשיו בואו נעגל את כולם לשלושים אלף לצורך נוחות הטיעון, ונטען שהם גם קיבלו בונוסים נאים מדי פעם. לפי הדיווחים, שישה-שבעה מנהלים נוספים הרוויחו 16.5 אלף בחודש וגם קבלו פה ושם תשלום בצורת גרמים של קנאביס. מה שפוטנציאלית יכול להיות מתורגם להכנסה של עוד כמה מאות או אלפי שקלים בחודש. גם אותם לצורך הדיון נעגל להכנסה חודשית נטו של 20 אלף ₪. עכשיו בואו נניח שלכולם זו הייתה "המשכורת" בכל חודש במשך שנתיים של פעילות. כלומר מנהל בכיר הרוויח כ-720 אלף ₪ בכל התקופה ומנהל זוטר כ-480 אלף נטו. לא רע סך הכול, לאור מצב המשכורות הממוצעות היום בשוק.
אבל, וכאן יש אבל גדול. זה רווח מול סיכון. כשמתכנת, מורה, רתך, מנהל שיווק, או נהג אוטובוס יוצאים בבוקר לעבודה, שאלת מידת הסיכון בעבודה כמעט לא עולה אצלם ואם כן, היא זניחה. למעט מספר קטן מאוד של עבודות חוקיות במשק שנושאות סיכון גבוה ושרובן מגובה בביטוח ובהגנות סוציאליות ואחרות, אין ברוב העבודות החוקיות שום רמת סיכון דומה שיש לשקול מול הרווח הכלכלי. בטלגרס, או בכל סחר סמים, הרווח נשקל קודם כל מול פוטנציאל הסיכון. קשה לחשוב שבאופן בו התנהלו אנשי טלגראס הם לא העריכו שיש סיכוי סביר שיתפסו.
עכשיו, מה הייתה האלטרנטיבה שלהם? אם ניקח שנתיים של עבודה בטלגראס ונוסיף להן 5 – 10 שנות מאסר פוטנציאליות, זאת במידה ויורשעו, הערכה סבירה צריך לומר לאור האישומים הכבדים שהוגשו לבית המשפט, הרי שבמצב כזה כל אחד מהם יפסיד במצטבר 7 עד 12 שנות עבודה. מאחר ומדובר באנשים בעלי יכולות בתכנות, ניהול ושיווק ברמה גבוהה, כפי שהם הוכיחו בפעילותם הלא חוקית, אפשר בהחלט להניח שעם הכישורים הללו הם היו יכולים לייצר לעצמם הכנסה חודשית נטו של 10,000 ₪ מעבודה רגילה שגרתית קשה יום-יומית משעממת וחוקית. כל זה בלי לקחת בחשבון עלייה בשכר עקב ניסיון, רווח מחיסכון ומהפרשות לפנסיה, מתשלומי מעסיק לקרנות השתלמות ומעוד הטבות. כלומר, כל אחד מהם היה יכול להכניס נטו פוטנציאלי של 120 אלף ש"ח לשנה, כפול 7-עד-12 שנה. בחשבון הזה כל אחד מהם הפסיד רווח פוטנציאלי עתידי, שיכל להגיע לכמיליון וחצי ש"ח מעבודה חוקית רגילה. כל זה מבלי לחשב את העלויות המשפטיות הכבדות, או קנסות אפשריים בגין הלבנת הון שיוטלו עליהם וכן מגבלות על עבודה עתידיות לכשישתחררו. כל אלו הפסדים מצטברים שיקזזו כל רווח שעשו בטלגראס.
אבל כל זה כמובן דיון תאורטי, כי בעולם שלהם הם לכאורה יכלו להמשיך בזה לנצח ולהפוך למולטי-מיליונרים. יתכן והם נשבו בקסם של עמוס דוב סילבר ובהילת מרד הלגליזציה האקטיביסטי שהוא החליט שהוא מוביל. יתכן והם חשבו שזו חלטורה נחמדה מהצד, כזו שאפשר לעשות בה כסף טוב וקל, או שבאמת, הם חשבו שעוד רגע תהיה לגליזציה בישראל והם יהפכו לבעלי עסק לגיטימי. לכו תדעו. אולי זה היה שווה להם את ההרפתקה. אבל מבחינה כלכלית לפחות, המקרה של טלגראס מוכיח שהפשע לא משתלם.
עשבים שוטים 
[…] עם צריכה גבוהה – בפוסט אחר, הסברתי את ההבחנה בין רמות שימוש ועד כמה הן קריטיות […]
אהבתיאהבתי