הנסיך הא-מקיאבליסטי של ישראל

אפשר להסכים על שני דברים ביחס לבחירות היום: הן גורליות במיוחד לעתיד המדינה, ויש בהן נושא אחד בקלפי – בנימין נתניהו. עבור יריביו כמו גם תומכיו, הבחירות הן משאל-עם על מנהיגותו של מי שרק דוד בן גוריון כיהן זמן רב יותר ממנו בראשות הממשלה. תקופת הבחירות הביאה לשיא את התפיסה המקובלת בתקשורת ובציבוריות הישראלית שרואה בבנימין נתניהו פוליטיקאי "מקיאבליסטי" משוכלל שידע לרתום כל אמצעי ותכסיס להבטחת שלטונו בעשור האחרון. אבל השימוש בכינוי "מקיאבלי" לתיאור נתניהו, הוא עוול הן כלפי הגותו של מקיאבלי והן כלפי התאמת הכינוי לתיאור מנהיגותו של נתניהו, שהוא הכול, פרט לנסיך שמקיאבלי ראה בעיני רוחו.

על פניו, מבט ראשוני עשוי לרמז שנתניהו אכן מצדיק את הכינוי "פוליטיקאי מקיאבליסטי". כמי ששם אל מול עיניו את ההישרדות הפוליטית כיעד עליון, נתניהו מממש את הדגשים הפופולריים של הראליזם הפוליטי באופן מרשים. אם רואים בהישרדות פוליטית תוצאה התלויה בכך שהנסיך, כפי שייעץ מקיאבלי, יהיה אכזר ומשולל השפעת ערכים ומוסר על התנהלותו, הרי שנתניהו עומד היטב בהגדרה ופועל לפיה מבית ומחוץ. הנכונות של נתניהו להקריב כל ערך ציבורי ואישי בשם מאבק ההישרדות הפוליטי שלו, החל מחבירה לגזענים, דרך התקפה על שלטון החוק ועד לביזוי ולעג לגיבורי ופצועי מלחמות ישראל שהפכו בעיניו יריבים פוליטיים, מכתירה אותו כמי שאכזריותו, ערמומיותו, כישוריו ונכונותו להתעלם ממוסר וערכים, הופכים אותו לפוליטיקאי הבלתי מעורער וחסר התחליף של הציבוריות הישראלית. במובן זה נתניהו מצדיק ראייה תועלתנית של הגות מקיאבלי, לפיה "המטרה מצדיקה את כל האמצעים".

"המטרה מצדיקה את כל האמצעים"

מבט על התנהלותו של נתניהו בעשור האחרון, בהחלט עשוי להטעות ולגרום לנו לחשוב שנתניהו נושא בכיסו עותק של הספר "הנסיך". נתניהו הצטיין בדיכוי אוייבים פנימיים וחיצוניים, ומאז חזר לראשות הממשלה ב-2009 הקפיד לפעול על פי כללים מקיאבליסטים בסיסים: הוא נזהר מלהקיף עצמו בתומכים וכפיפים חזקים ולכן צמצם את הקף יועציו ודאג כי אלו שנשארו סביבו, יהיו אוסף מלכי פנכה נרצעים שלא יתפתחו חלילה לכדי איום פוליטי. את שרי ממשלתו, בפרט אלו ממפלגתו הליכוד, דאג להשאיר כשחקנים פוליטיים מפוצלים וחלשים ואת המרדניים והעצמאיים שבהם, דאג להרחיק על ידי שלמונים פוליטיים וכלכליים, וכך דאג למנוע צמיחת יריבות כלשהי בקרבתו. נתניהו גם נזהר ממעמדם העתידי המאיים של גנראלים חזקים, סחורה פוליטית יקרה בישראל, ודאג לנטרל אותם על ידי חוק הצינון.

הבחירות הנוכחיות מבהירות היטב מדוע. נתניהו ידע שעליו להרחיק את יוצאי מערכת הביטחון הישראלית מהזירה הפוליטית, או לכל הפחות להפוך אותם לכלי שרת בידיו, כי לתפיסתו הם היחידים שיכלו לערער על החזות הביטחונית שטיפח בעשור של שתדלנות מתמדת לתודעת הציבור. נתניהו ביסס את תדמיתו הציבורית "כמר ביטחון" על הדימוי שרק הוא יוכל לדאוג לצרכי הביטחון של ישראל, אך בה בעת נקט בזהירות מקיאבליסטית מפליגה של שמרנות ראליסטית מובהקת, בכל הנוגע למלחמה ולשימוש בכוח. אל מול הדימוי "החזק" והצהרות הרהב הרבות והריקות מתוכן שייצר מול אירן חמאס וחיזבאללה, נתניהו נקט בעצה המקיאבלית של שימוש במלחמה ואלימות כשאלו נדרשים ולא בהכרח כשאלו צודקים. גישה מהוססת זו, יש אומרים פחדנית, לשימוש בכוח, משתקפת בכל החזיתות שניהל מול עזה, סוריה לבנון ואירן, בהן נמנע מהיסחפות אחר פופוליזם ורגשנות ציבורית ועמד מול הגעש במערכת הפוליטית.

מעבר לשמרנות בהפעלת כוח צבאי, גישתו המקיאבליסטית לכאורה באה לידי ביטוי גם באופן בו  ניהל את מדיניות החוץ הישראלית, כשתחת ניהולו אימצה ישראל מדיניות חוץ שהתבססה על הונאה וערפול. קשה למצוא כיום בישראל, או בזירה הבין לאומית, מי שיכול לומר ברורות מה כוונותיו האמתיות של נתניהו בזירה המדינית. נתניהו שכלל לכדי אומנות את היכולת לדבר בשתי שפות ביחס לסוגיה הפלסטינית, אחת לקהל בוחריו בימין והשנייה לזירה הבין לאומית, והפעיל את אותה עמימות וחוסר ודאות גם ביחס לכוונותיה של ישראל לתקוף את אירן, כאמצעי יצירת לחץ על הקהילה הבין לאומית לפעול בנושא הגרעין האירני. בבית, יכולת זו השתכללה גם ככלי להבטחת שלטונו, שעה שבפוליטיקה הפנימית הצליח ללהטט ככדורים מסתחררים של שלל הבטחות סותרות לשותפות הקואליציוניות, באמצעות הקמת אינסוף וועדות בדיקה מתמשכות ומתן הצהרות סותרות וחסרות כיסוי.

"הממלכתיות שבין הנסיך לעיונים"

לכאורה, מימוש מוצלח זה של נתניהו את הכללים שטבע מקיאבלי "בנסיך" לשם הישרדותו הפוליטית, מצדיקים את התפיסה הרואה בו כפוליטיקאי המוצלח ביותר בישראל מאז ימי דוד בן-גוריון, כפי שבא לידי ביטוי בפרסומים שיצאו לאחרונה ועוסקים בדמותו. אולם כאן בדיוק טמון הפער בין נתניהו הפוליטיקאי ונתניהו המנהיג. כאן טמון הפער בין ראיית נתניהו דרך חצי ממשנת מקיאבלי, זו המוצגת בספר "הנסיך" תוך התעלמות מההגות אותה ביטא מקיאבלי בספרו המעמיק וכנראה החשוב יותר "דיונים על ליוויוס", או בקצרה "דיונים". בעוד בספרו "הנסיך" מציע לנו מקיאבלי כללים להתנהלות פוליטית להשגת שררה, כללים אלו נועדו אך ורק לשם הצלחת המדינה ולשם מימוש מכלול הערכים "הווירטוס" של הרפובליקה, אותם פורס מקיאבלי ב"דיונים". עבור מקיאבלי שימור "הווירטוס" של הרפובליקה, הוא התנאי הבסיסי הנדרש לשם שימור היציבות הפנימית שתבטיח את יכולת המדינה להתמודד עם איומים חיצוניים.

כך שאם בוחנים את נתניהו דרך שני ספרים אלו, הרי שדווקא בהצלחתו לשלוט באומנות הפוליטיקה של "הנסיך" טמונה הטרגדיה שהפכה את שלטונו לקרדום שחצב הלם ופגע בערכים הבסיסיים של ישראל, אותם ערכים שמקיאבלי היה מכנה ה"ווירטוס" של ישראל, או מה שרובנו למדנו לקרוא לו מגיל צעיר – ממלכתיות. מושג שמתמצת את התודעה האזרחית הישראלית הבסיסית שרואה באחריות המשותפת למען כלל הבית הלאומי, חובה אזרחית שעומדת מעל למחלוקות פוליטיות. מושג זה, אותו טבע דוד בן גוריון בראשית ימי המדינה, הניח את הבסיס לקיום לגיטימי של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, או דמוקרטית ויהודית, החיה בקהילת העמים כשוות מעמד. לממלכתיות שהניח בן גוריון היה יעד בסיסי מוגדר: אחדות יהודית וצמצום המפלגתיות.

עתה, לאחר עשור של מאבק מתמשך להישרדות פוליטית, החריב נתניהו כל עמוד יסוד של הממלכתיות הישראלית העדינה שנבנתה בעמל של שבעה עשורים. בנקודה זו מונחת הטרגדיה הגדולה של הראליזם הפוליטי של נתניהו. את הנסיך על משנתו "הלא-מוסרית" כתב מקיאבלי מתוך כאב להתפרקותה של פירנצה האהובה שלו. אך "הנסיך" לא נועד להיות מדריך פוליטי לניהול אורך חיים ציבורי קבוע, אלא מדריך למנהיג להשגת שלטון שיאפשר את חיזוק ושימור הערכים של הרפובליקה. בעוד פוליטיקאי עסוק במשחק "מקיאבליסטי" של הישרדות פוליטית, הרי שמדינאי אמיתי, גם אם פועל במקביל כפוליטיקאי, חותר לממש את העקרונות המוצגים "בדיונים" ואינו מסתפק ברדיפה אחר כוח פוליטי. "הנסיך" הוא רק מרשם, מדריך טכני לדרכי פעולה שיאפשרו למנהיג לממש את ייעודו – הנחלת ושימור הערכים של הרפובליקה, ערכים אותם ראה מקיאבלי כטמונים בצמצום משקל הדת, בחשיבות השירות הצבאי ולא פחות מכך, בחשיבות שמירת הסולידריות החברתית, או במקרה של ישראל, בשימור והגנה על עקרון הממלכתיות. לכן עבור מקיאבלי מנהיג שלא חותר להבטחת "הווירטוס" הערכים של האומה ומשתמש בכללים הפוליטיים של "הנסיך" רק לשם הבטחת שלטונו, איננו ראליסט אמתי, איננו מנהיג, אלא הוא נסיך א-מקיאבליסטי. כזה הוא נתניהו.

כיצד מחריב נתניהו את ה"ווירטוס" של ישראל? ראשית בשיסוי והפרדה. בקריעת המרקם העדין של סולידריות חברתית בין השבטים המרכיבים את ישראל. אם מקיאבלי חלם על נסיך שיאחד את פירנצה אותה אהב, נתניהו במשך עשור פילג הסית ושיסע את שבטי החברה הישראלית אלו באלו, בבחינת הפרד ומשול. It is better to be loved rather than feared, or feared rather than loved? " שאל מקיאבלי וענה שרצוי שגם וגם, אבל אם לבחור, אז עדיף שישנאו אותך מאשר יאהבו". ונתניהו אימץ בחדווה והביא לשיא את השימוש בפחד ושנאה פנימית ככלי לביצור שלטונו הפוליטי, על ידי פנייה לרגשות הלאומניים ולפחדים הקמאיים שאוצרת בתוכה ההיסטוריה היהודית ובפניה לדמגוגיה גזענית. כל אלו לשם להבטחת כוחו הפוליטי. נתניהו העמיק את הפיצול המתמיד בין המחנות השונים בחברה הישראלית, בכך שזרע חיבה בקרב תומכיו בימין על ידי ניגון על הפחדים ועל ההבטחה שרק המשך שלטונו ישמור ויגן עליהם, ומנגד, זריעת הפחד המתמיד כנגד יריביו משמאל כמי שיחריבו את ישראל. בדרכו לדה-לגיטימציה של כל ביקורת נגדו, נתניהו פגע בסולידיות על ידי חסות, בתחילה סמויה ואחר כך גלויה, למהלכים אנטי דמוקרטיים כנגד התקשורת, עמותות שמאל ומערכת החוק, אותם סימן כבוגדים לא לגיטימיים. מהלכים כמו חוק הלאום, הרפורמות בתקשורת הציבורית, המאבק כנגד בית המשפט העליון ומאמצים להגבלת פעילות עמותות בשמאל, יותר משהיו מהלכים אפקטיביים, נועדו בעיקר לזרות פחד בקרב המתנגדים הפוליטיים ותומכיהם בציבוריות הישראלית.

בשיסוי זה של החברה הישראלית אפשר נתניהו לכוחות אנטי-ציוניים לצמוח ולערער יותר ויותר את הערכים הממלכתיים שעמדו בבסיס הרפובליקה הישראלית קרוב לשבעים שנה. ראשית, בכך שאפשר את התחזקותם של כוחות ששואפים להפוך את ישראל לתאוקרטיה א-ליברלית אנטי דמוקרטית. נתניהו אפשר זאת בכניעה המתמשכת שלו לחרדים בכל הבט של החיים הציבוריים והאישיים, כניעה שהגיעה לשיאה בסוגיות מתווה הכותל ובסוגיית חוק הגיור. פגיעה בערך זה וחיזוק השפעת הדת על המדינה תחתיו, איננה רק סוגיה תרבותית וחברתית פנימית, אלא היא סוגיה שנוגעת ישירות לביטחון הלאומי של ישראל. הכניעה לכוחות הדתיים האנטי-ציוניים חותרת תחת יסודות הביטחון של ישראל ומפרקת את ישראל מאחד מהנכסים האסטרטגיים המשמעותיים שלה בזירה הבין לאומית – הקשר עם יהדות התפוצות. סכסוך מתווה הכותל ושאלת חוק הגיור הובילו לניכור עצום מצד יהדות ארה"ב, שהקשר אתה הוא יותר מאשר זיקה מסורתית של קבוצת גולה בעלת היסטוריה משותפת. יהדות ארה"ב היא אבן יסוד בביטחון הלאומי של ישראל והקרבת הקשר ליהדות זו, בשם "המקיאווליזם הצר" של הישרדותו הפוליטית, מראה עד כמה רחוק נתניהו מלממש את רוח המקיאבליזם האמתי. הכניעה המתמדת של נתניהו לברית "השותפים הטבעיים" שוללת כל ראייה שלו כראליסט מדיני, כמקיאבליסט אמיתי.

גם מדיניות החוץ הישראלית שהוביל נתניהו בעשור האחרון ביחס לסוגיה הפלסטינית, מבהירה עד כמה רחוק נתניהו מלהיות ראליסט מדיני. אומנם מקיאבלי כתב "המטרה מצדיקה את כל האמצעים" אך הוא גם כתב כי גישה זו הכרחית בהינתן "ובכל מעשי האדם, ואלו של הנסיך במיוחד, אלו התוצאות שמעניקות את פסק הדין של ההיסטוריה בהעדר בית משפט לערעורים". או בתמצית, אם מבחן התוצאה ההיסטורי הוא שקובע אם האמצעים שננקטו היו ראויים ומוצדקים, אזי במקרה של ישראל הנתיב ההיסטורי אותו מוביל נתניהו, לקראת סיפוח של 2.6 מיליון פלסטינים, ישפוט אותו כמי שהעדיף את תועלתו קצרת הטווח על פני הבטחת "הווירטו" הבסיסי של ישראל – הבטחתה כמדינה יהודית ודמוקרטית.

כדרך להימנע מהסיכון הפוליטי הביתי הטמון במשא ומתן ממשי עם הפלסטינים, נתניהו מיקד את הימנעותו הפוליטית והמדינית מהסדר, בדרישה להכרה פלסטינית במדינת ישראל כמדינה יהודית, ובכך שוב סטה ממשנת הראליזם המדיני של מקיאבלי, הרואה במילים והצהרות מאמץ חסר משמעות מול כוחם של מעשים. במובן זה, עבור ראליסט ציוני אמיתי אין חשיבות להצהרות הערבים בדבר הכרה בישראל כמדינה יהודית, אלא יש חשיבות לשאלה, מה יעשו היהודים כדי להבטיח זאת. השמרנות המדינית של נתניהו, ההימנעות המתמדת שלו מכל אופציה של חזרה למשא ומתן, בשם הדרישה למחוות הצהרתיות ריקות, היא לכן ההפך מהראליזם המקיאבליסטי הבסיסי הרואה בשלום כלי לחיזוק הרפובליקה.

הנסיך הא-מקיאבליסטי של ישראל

נתניהו אינו אותו נסיך מקיאבליסטי שרבים רואים בו. הראליזם הקלאסי שבבסיס הגות מקיאבלי מכיר בחשיבות המנהיג, המדינאי, כמי שמנווט את המדינה בתוך מערבולות חוסר הוודאות של המערכת הבין לאומית. עבור מקיאבלי, מנהיגות היא הערך העליון שמבטיח את עתיד האומה. לבחירה ולהחלטות של המנהיג השפעה מכרעת על הפוליטיקה מבית ומחוץ, ולכן השילוב הנוכחי של שיא ציניות פוליטית, שבו נתניהו חובר לכוחות אנטי-דמוקרטיים א-ליברליים, יחד עם המשך השקיעה למדינה דו-לאומית, נוכח חוסר יכולתו לקבל החלטות גורליות לעתיד ישראל, מעיד יותר מכל על חוסר יכולתו של נתניהו להנהיג. במקום להנהיג ולקבל הכרעות קשות עבור עתיד ישראל, גיבש נתניהו תפיסה שרק המשך שלטונו יבטיח את שלמות ישראל, ובכך חיבר את האינטרס האישי והכללי וכרך את הישרדותו הפוליטית עם עתיד המדינה. דבר שהוא הכול פרט למימוש הראליזם המדיני של מקיאבלי.

בהימנעותו מהחלטות משמעותיות שיבטיחו את המשך קיום הממלכתיות הציונית, מותיר נתניהו את ישראל לחסדי מה שמקיאבלי כינה "פורטונה" אלת המזל, כמי שתקבע את עתיד המדינה. אין פלא לכן שרבים בישראל מרגישים בשנים האחרונות "שאלת המזל" בירכה אותנו בעיקר בשחיתות גוברת, באובדן הלכידות החברתית ובמערכת פוליטית מסואבת שמשרתת רק את עצמה. אלו מצטרפים לתחושה גוברת של מיאוס מהמונופול על החיים של מערכת דתית מושחתת ומהחרפת השבטיות הגוברת בחברה הישראלית, שבטיות שנתניהו רק דאג להעמיק בעשור האחרון בשימוש המתמיד שלו בדמגוגיה ופופוליזם לאומני.

מציאות זו עשויה להזכיר לחסידי ההגות של מקיאבלי את הרקע ההיסטורי שעמד מאחורי כתביו, זה של פירנצה השוקעת, העסוקה במאבקים פנימיים תחת שלטון דתי מסואב כשמסביבה אויבים מתרבים. רקע היסטורי זה מסביר מדוע כתביו של מקיאבלי לא היו מדריך לצבירת כוח פוליטי, אלא היו דווקא מתכון לתיקון החוליים של פירנצה המשוסעת. אך כדי להשיג תיקון זה על המנהיג לאמץ את כל משנתו של מקיאבלי בשלמותה, ולא רק את פתרונות הקסם הפופולריים שמציע הספר "הנסיך". דבר שנתניהו מעולם לא עשה.

לכן אם יש ניצוץ תקווה עבור ישראל הבוקר, הוא טמון בשאלה האם הבוחרים שיצעדו היום לקלפיות ישאלו את עצמם, לאן נושאות פנינו לעתיד? האם ישראל מסוגלת לבחור מנהיג מקיאבליסטי אמיתי, או האם נמשיך עם נתניהו ועם ההימור על חסדי אלת המזל? האם הפעם נבחר מערכת פוליטית חדשה ומנהיג שיבנו מחדש את הממלכתיות הישראלית המרוסקת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.