הקדמה לקורא:

"דצמבר המר" זעקו כותרות העיתונים של 2018 ושלחו אותי בזיכרוני שנתיים אחורה. נפילת הבורסות, הטירוף בבית הלבן סביב מימון החומה, משבר המהגרים המומצא על הגבול הדרומי של ארה"ב והבגידה בכורדים (ובישראל?) בסוריה, כולם יחד הזכירו לי שבשלב מסוים בשלהי 2016, חשבתי שכל זה יופיע מתישהו, בצורה כזו או אחרת, בגלל הווקטור שנוצר עם בחירת טראמפ. שילוב האירועים שאנו עדים להם כעת, שכנע אותי להעלות את שורת הפוסטים הבאים בקטגוריה שבכותרת הנ"ל, שהם יחדיו סיכום של הרצאה שנשאתי בדיוק לפני שנתיים, ושעסקה בהשפעות האפשרויות של טראמפ כנשיא על הגאופוליטיקה האמריקאית ועל היציבות העולמית. הפוסטים מציגים את הערכתי אז את השפעת טראמפ על ארה"ב והעולם והדברים מובאים כפי שנכתבו אז, ללא שינויים ועריכה, בין אם טעיתי או דייקתי בהערכה. הנכתב הוא כמובן, תמצית הנושא.

הסדר הניאו ליברלי – שינויים והשפעות:

הסדר הנאו ליברלי הוא השם לסדר הכלכלי-ביטחוני-מוסדי, ששלט בעולם בשבעים השנים האחרונות תחת הנהגת ארה"ב, והגיע לשיאו בעשרים וחמש השנים האחרונות שלאחר סיום המלחמה הקרה. השפעות אפשריות של שינויים והתפרקות הסדר הזה, לא רק בהיבטים כלכליים, הן משמעותיות ליציבות הסדר העולמי, שכן זה היה הבסיס לצמיחת העולם והמנוע של אינטגרציה עולמית שנגעה בכמעט כל תחום חיים. נהוג לראות את הסדר בעיקר דרך עיניים כלכליות, אבל זו מערכת רגולציה עולמית רחבה מעבר לשת"פ הכלכלי המורכב שאנחנו מכנים סחר חופשי. בבסיס הסדר עומד רעיון הכפפת כלכלות לאומיות לכללים, נורמות ופיקוח בין לאומי. דבר זה מכתיב הכפפת נורמות, ערכים והסדרים שלטוניים דומים ברחבי העולם. את הסדר הזה עצבה ארה"ב דרך שני תחומים עיקריים (בחלוקה גסה):

מעורבות פיזית – מערכת בריתות הגנה, הסכמי סחר גלובליים ואזוריים, מעורבות ודומיננטיות במוסדות בין לאומיים החל באו"ם וכלה בבנק העולמי וארגון הסחר, קרן המטבע, הבנק לפיתוח, ה-OECD ופורמים לא רשמיים כמו ה 20-G.

מעורבות רעיונית – הפצת רעיונות תרבותיים, קידום זכויות אדם, קידום רעיונות ליברליים ודמוקרטיזציה כתנאי מול מדינות במערכת.

אלו היו שני עמודי התווך העיקריים של ההגמוניה האמריקאית והם נועדו למנוע מהעולם להתדרדר לעידן של שנות השלושים של המאה הקודמת, העידן הלאומני, המסתגר, של גלובליזציה פוחתת. מה פוגע בסדר הזה ומערער אותו כיום? ניתן לתמצת זאת למספר נקודות הקשורות באופן טבעי אחת בשנייה, ומייצרות אפקט מצטבר.

• פיזור העוצמה הכלכלית: עצם הצלחת השיטה וביסוס הסדר הם תהליך שבפני עצמו מכרסם ביסודותיו – הגברת הסחר החופשי והמעבר מדומיננטיות כלכלית אמריקאית לפיזור דומיננטי כלכלי והובלה סיני ביצוא וסחר, מחלישה את יכולת ארה"ב לעצב את הסדר.
• פיזור העוצמה הצבאית: לצד הפיזור העוצמה הכלכלית במערכת חל פיזור יחסי גם של עוצמה צבאית ולארה"ב קושי גובר לשמר את הפער מול היריבות שלה. זה בשילוב המיאוס ממלחמות העשור האחרון במזה"ת מצמצמים את הנכונות לפנות לכוח צבאי מצידה.
• סנטימנט גובר נגד תהליך הגלובליזציה:  במונחים כלכליים, ההסבר הפשוט הוא כישלון תאוריית החלחול. הרעיון שהאצת התלות הכלכלית העולמית תביא לרווחה גדולה יותר נתפס ככישלון. חוסר השוויון הכלכלי בתוך ובין מדינות, מצייר את הגלובליזציה כמנגנון אנטי חברתי. בנוסף, קושי להצביע על מנוע צמיחה עולמי ברור (יש ויכוח בין ספקנים ואופטימיים, באשר להשפעה הכלכלית שיש להתפתחויות טכנולוגיות – מי יודע לומר מה תהיה מנורת החשמל הבאה? מה המקבילה כיום להמצאת החשמל הבאה? מנוע הבעירה הבא? האם יש כיום טכנולוגיה שבאמת תשנה את עתיד האנושות כבעבר?).
• נסיגת הדמוקרטיה: ישנו תהליך כלל עולמי בעולם המערבי ועוד יותר מכך בעולם המתפתח שנע לדמוקרטיזציה בעבר, של עלייה בחוסר האמון בדמוקרטיה כמשטר יעיל. העולם השתנה אבל לא השתנו ההסכמים החברתיים והמנגנונים הפוליטיים שאמורים להסדיר אותם. אין רפורמות במבנים פוליטיים ולכן מאז 2005 לערך, מזהים באקדמיה עצירה של התפשטות דמוקרטיות, שאפיינה את שנות התשעים, ונסיגה של משטרים דמוקרטיים.
• הבלטת משקלן של תופעות טראנס לאומיות בהקשר הגלובליזציה: הגירה, טרור ,אלימות, פשיעה ומחלות נתפסים כמשהו שהגלובליזציה מביאה עמה כהשפעה מזיקה נלוות.

מה התוצאה של התהליך הזה? במדינות רבות מתפשטת תחושה של התפרקות המבנים החברתיים ושל שינויים כלכליים עוינים. תחושה זו מערערת את תפיסת המציאות של אנשים רבים (לצד גיבוי מהתפוצצות המידע באינטרנט, חלקו הגדול שקרי ודיון שבבסיסו נורמטיבי ולא עובדתי). לכן אל מול עולם חסר וודאות ונוכח תחושת חוסר יציבות גוברת שכזו, אנשים חוזרים לחפש ביטחון במבנים חברתיים כלכליים שנראו, בדימוי שלהם, כמבטיחים ויציבים. התהליך הזה מתלבש על מערכת חברתית ופוליטית לא עדכנית (שיטות ממשל ובחירה שלא עברו רפורמות) והתוצאה הבסיסית היא  ערעור של רעיון הדמוקרטיה וצמיחת לאומנות אגרסיבית.

טראמפ כקצה התהליך:

טראמפ הוא רק סופו של תהליך שהחל עוד קודם עם משטרים פופוליסטיים באמריקה הלטינית, במזרח הרחוק ועבר לאירופה (יוון, מזרח אירופה, בריטניה). ההבדל העיקרי הוא שאף אחת מהמדינות הללו לא הייתה הציר סביבו נע העולם במונחים מטפוריים. ארה"ב הייתה הציר שמארגן את המהלכים הגלובליים וקבע את הכללים. לכן העובדה שהתהליך פגע בארה"ב והעלה מנהיג בעל אופי קבלת ההחלטות תמוהה ואשר עמדותיו האמתיות לא ברורות, מכניס עוד יותר אי-וודאות ואי יציבות לעולם כאוטי ממילא

בחלק הבא (ב'): עקרונות מדיניות החוץ והביטחון האמריקאית תחת טראמפ