בסיכום החלק הרביעי הערכתי שטראמפ לא יבנה את החומה (ועד כה די צדקתי). בנוסף הערכתי, שהתוצאה מאי-קיום הבטחה זו תהיה תסכול שיגביר את הרצון להשגת "ניצחון" אחר במדיניות החוץ של טראמפ, וכי כל זה יתנקז להאצת מלחמת הסחר של ארה"ב, ויתבטא בעיקר במלחמת הסחר מול סין (גם כאן, הערכתי די נכון). בחלק המופיע מטה מפורט מה הערכתי שיהיו ההשלכות שתיצור מדיניות החוץ הטראמפיאנית בזירה הקרובה לה "בחצר האחורית" של ארה"ב, במקסיקו, מרכז אמריקה ובאמריקה הלטינית ככלל, וכיצד המאבק בסין משתלב בתוך כל זה. נכון לסוף 2018 אנו רואים עדויות לגלי הדף אלו עוד מהקיץ, כשנושא שיירת המהגרים הפכה לקרדום פוליטי מרכזי עבור טראמפ במאבק לקראת בחירות האמצע. לדעתי כיום, הנושא ימשיך להיות מרכזי ויתחמם במהלך 2019 כשהסכם הסחר הצפון אטלנטי החדש עם מקסיקו וקנדה יצטרך לקבל אישור תחת קונגרס ברוב דמוקרטי ויהפוך גם הוא לנושא מאבק נוסף מול הממשל. בנתיים, הנה מה שהערכתי בדצמבר 2016.

"גלי ההדף בחצר האחורית של ארה"ב" – מקסיקו ומרכז אמריקה

למדיניות חוץ מתנתקת, כוחנית, חסרת וודאות ואמינות של ממשל טראמפ שתתמקד במלחמות סחר ופגיעה בNAFTA יהיו מספר השלכות על האזור הקרוב לה בכמה הבטים:

א. ריסוק מרקם החיים הכלכלי בגבול הדרומי בין מדינות דרום ארה"ב ומקסיקו – הסחר בין מדינות אלו ומקסיקו הוא משמעותי לשני הצדדים. מהלכים שיחריפו את הפגיעה בכלכלת מקסיקו, לא בהכרח יביאו לכניעה של מקסיקו לרצון האמריקאי, אלא לחיפוש אלטרנטיבות כלכליות ולהאצת רפורמות פנימיות כדי להתמודד עם הלחץ האמריקאי. היצוא של מקסיקו לארה"ב מהווה 80% מהיצוא שלה בתוך סחר ההדדי שב-2015 עמד על 531 מיליארד. אך היצוא המקסיקני למדינות דרום ארה"ב מהווה מעל מחצית כלל היצוא שלה לארה"ב כולה, והיצוא מהן למקסיקו גדול מהייצוא שלהן בתוך ארה"ב עצמה. המשמעות הוא פגיעה במדינות הגבול הדרומי. בנוסף, ההתקפה של טראמפ  על GM (חברת הרכב) מסבירה את השיקול של חברות רכב לייצר במקסיקו. לא בהכרח כ"א זול, כמו העובדה שלמקסיקו הסכם סחר חופשי עם ארבעים מדינות בעולם. יתרון עקיף שארה"ב דרך החברות האלו שבבעלותה, עשויה לאבד.

ב. ריסוק ארגון הסחר העולמי? – אם מו"מ על ההסכם לא יצלח, הוא עשוי לפנות להבטחתו למכס מגן של 35% על מקסיקו. מהלך כזה יגרור את ארה"ב לבוררות בארגון הסחר העולמי, והערכת מומחים היא כי המהלך יפסל בבוררות ארגון הסחר, גם אם ייקח זמן. תגובת הנגד של טראמפ, הזויה ככל שתשמע, עשויה להיות יציאה מהארגון. אם דברנו על גישת "הכה בפר" שבה הוא לא מפחד להכות בסמלים, זה עשוי להתרחש. משמעו – לפרק אבן יסוד של הסדר הכלכלי העולמי בשלושים השנים האחרונות, מבסיסי הדומיננטיות האמריקאית ולהעביר אותה לידיים סיניות/אירופאיות.

ג. עלייה בסנטימנט האנטי אמריקאי – מעבר להיבטים הכלכליים, התנהלות כוחנית בדלנית ופוגענית, תגביר את הסנטימנט האנטי אמריקאי במקסיקו ואמריקה הלטינית ככלל. במקסיקו, הסנטימנט הזה, מסיבות היסטוריות, הוא מושרש ביחסים בין המדינות. לאור סנטימנט כזה הממשל במקסיקו יתקשה להמשיך להסביר לציבור את שיתוף הפעולה עם ארה"ב בנושאים אחרים ואת הצדקת מחיר הדמים הכבד שמקסיקו משלמת במלחמה בקרטלים.

ד. פגיעה במאמצי המלחמה בסמים ובהגירה – מדיניות ממשל אובמה התבססה על שיתוף פעולה עם הממשל המקסיקני בסיוע מודיעני וכספי, אך עדיין עיקר ההגנה על הגבול הדרומי של ארה"ב נעשה מחלקו הדרומי ולא הצפוני, על ידי הצבא וכוחות הביטחון המקסיקניים שפרושים שם כחלק מהמלחמה בסמים, או בפארפרזה, חומה בלי שיתוף-פעולה מקסיקני היא כמו חומת קרח בלי ג'ון סנואו. מהלך כוחני של טראמפ נגד מקסיקו בזירה הכלכלית והחברתית יגביר את הלחץ על הממשל במקסיקו, שגם כך לא נהנה מאהדה ציבורית. בתמצית, אלו יחסי תלות שבהם ארה"ב צריכה את מקסיקו לא פחות מאשר להפך. אלו יחסי תלות שקשה מאוד לנתק כלכלית והחלשה שלהם ביטחונית, רק תחריף את בעיות הביטחון בגבול הדרומי ותפעל כתגובת שרשרת, כך:

• צמצום שתוף הפעולה הביטחוני – ממשל אובמה הביא את שת"פ הביטחוני עם מקסיקו לרמות גבוהות במגוון אופנים שדרשו מהמקסיקנים פשרות רבות (שינוי חקיקה ועוד). כל זה הוביל להצלחות בפגיעה בקרטלים. טראמפ עשוי להוריד את כל זה לפח ולהחריף את מלחמות הסמים ולהשיג תוצאות הפוכות לגמרי מאלו עליהן הצהיר.
• חיזוק הקרטלים וערעור היציבות במדינה – מי שירוויח מזה יהיו הקרטלים. ניתוק מגע והורדת פרופיל מצד הממשל המקסיקנית, תחליש את היכולת של ארה"ב להתמודד עם הבעיות שמגיעות מהגבול הדרומי – סמים והגירה. בהעדר "חומה" שלא הייתה עוזרת ממילא, סביר שהגירה לא תיעצר והברחות הסמים יגברו. זאת לאחר שנים של מאזן הגירה לא חוקית שלילי דווקא בארה"ב.
• התפשטות חוסר היציבות לכלל מרכז אמריקה – המדיניות הזו תביא "לייצוא" של בעיות כלכליות וביטחוניות לשאר מדינות האזור, אל מעבר למקסיקו, המדיניות הזו תביא להגברת חוסר היציבות בכלל האגן הקריבי. חוסר היציבות הגוברת, עקב המצב הכלכלי ובעיקר על רקע האלימות הגבוהה וחוסר הביטחון האישי, יטילו מעמסה ומתח על מדינות מרכז אמריקה, שגם ככה מתקשות מול בעיות אלו ונעזרו עד כה בתמיכה של ממשל אובמה לשמירת היציבות.

סיכום ביניים להשפעה על מרכז אמריקה? למדיניות מתבדלת וכוחנית של ממשל טראמפ תהיה השפעה הרסנית על יכולת ארה"ב לעצב מרחב השפעה זה שהיה מרכזי במסורת מדיניות החוץ שלה. יחסי ארה"ב ואמריקה הלטינית מורכבים וטעונים ותמיד עמדו בצל דוקטרינת מונרו שאמרה בתמצית "ארה"ב לא יכולה לאפשר לעצמה נוכחות של מעצמה אחרת בחצי הכדור המערבי". הרעיון הבסיסי של אסטרטגיה זו הוא שארה"ב, לשם ביטחונה הלאומי, חייבת להיות הכוח המעצב המשפיע והדומיננטי בחצי הכדור המערבי. זו מדיניות שנשמרה על ידי כל ממשל מראשית המאה ה-19, בין בכפייה, התערבות חיצונית, או שת"פ. זה התאפשר כי במסגרת הבינלאומית שעד לפני כעשור לערך, אף מעצמה לא באמת חדרה לאזור באופן דומיננטי. עכשיו זה משתנה. עם כניסת סין לאזור.

השפעת הנוכחות הסינית הגוברת באמריקה הלטינית על הגאופוליטיקה האמריקאית

השינוי בכושר ההשפעה של ארה"ב באמריקה הלטינית קשור יותר מכול בסין. סין נכנסה בעשור האחרון באופן חזק מאוד למרחב, בעיקר דרך הממד הכלכלי וזה מתבטא בכמה מדדים:

• הלוואות – סין מעניקה הלוואות בעשרות מיליארדי דולרים למדינות באמריקה הלטינית, חלקן מדינות שהיו תחת השפעה אמריקאית דומיננטית בעבר ובכך מחלישה את היכולת של ארה"ב להמשיך וללחוץ עליהן. סין לא מתנה את ההלוואות וההשקעות שלה בנושאים "זניחים" כזכויות אדם, או רפורמות דמוקרטיות ומוסדיות, שלטון החוק, או שקיפות ומאבק בשחיתות, או תנאי העסקה.

• פרויקטים כלכליים עצומים בעלי חשיבות גאו-אסטרטגית – סין מתכננת לכרות תעלה נוספת מקבילה לתעלת פנמה בניקרגואה. המשמעויות הגאו-אסטרטגיות עבור ארה"ב הן רחבות הרבה יותר מרק המשמעויות הכלכליות של פרויקט כזה. משמעו בסיסי צי סיני בחצר האחורית של ארה"ב.

• סחר והשקעות בתעשיות שונות – סין מציבה אתגר לארה"ב על ידי תחרות כמקור להשקעות באזור. אם עד לפני כעשור ויותר אפשר היה לדבר על ארה"ב כמקור העיקרי והחשוב להשקעות וסחר באזור, היום התמונה מגוונת יותר ואמריקה הלטינית היא האזור השני לאחר אסיה כיעד להשקעות סיניות.

• השתתפות בארגונים אזוריים – סין מצטרפת לפורומים אלטרנטיביים באמריקה הלטינית שמטרתם החרגת ארה"ב מפעילויות ויוזמות אזוריות, למשל הקמת פורום CELAC כפורום לעומתי לארגון מדינות אמריקה ה-OAS הוותיק שנחשב לארגון אזורי באמצעותו קבעה ארה"ב סדר אזורי. בכך עשויה סין להחליש את ההשפעה הפוליטית של ארה"ב על מדינות האזור.

ההשלכות לארה"ב ועמדתה הגאו אסטרטגיות באזור:

1. אובדן מנופי השפעה משמעותיים באזור: ארה"ב תתקשה ללחוץ ולאיים דרך כפייה פוליטית וכלכלית על מדינות האזור כבעבר. למדינות האזור יש אלטרנטיבה. התוצאה היא שבתחומי מדיניות חשובים, כמו כלכלה, סחר, הגירה, מאבק בסמים ושת"פ ביטחוני, ארה"ב תחת טראמפ, עשויה להתקשות יותר בהוצאת רצונותיה לפועל. (זה למשל הרציונל שמסביר את המהלך של ממשל אובמה לשיפור היחסים עם קובה – המשך המדיניות שהייתה היה חסר טעם ולא הניב דבר לארה"ב, מלבד שחיקת ההשפעה שלה במרחב. שינוי המדיניות איפשר לארה"ב לשפר עמדות, לשנות סנטימנט ולייצר יותר שת"פ לטובתה).
2. עלייה בסיכונים ביטחוניים/מודיעיניים: ההשלכות הן לכאורה כלכליות, אך לא רק. סין בונה תשתיות טלקומוניקציה לחברות תקשורת באזור ומשיגה בכך בסיס רחב ליכולות מודיעיניות בחצר האחורית של ארה"ב. למשל וואווי הסינית בנתה 6 מתוך 7 רשתות דור 4 בברזיל. (הנושא נדון בשימועים על ידי ועדות השירות החשאיים של ארה"ב).
3. פתח ליתרונות: ההתנהלות הסינית מביאה גם פוטנציאל אסטרטגי לארה"ב. באזור ישנו חוסר שביעות רצון חברתית ופוליטית גוברת מהפרקטיקה העסקית האגרסיבית של הסינים. באזור שרגיש לניחוח של ניצול קולוניאליסטי, יש תחושה שסין פוגעת במהלכים המסחריים שלה בנורמות בסיסיות, ובעיקר מנצלת את משאבי האזור, אך לא תורמת באמת בפעולותיה לפיתוח כלכלי יציב ומתמשך של מדינות אמריקה הלטינית. בנוסף, עצם כך שהיא משמרת מאזן סחר שלילי מול המרחב מגביר את חוסר שביעות הרצון ממנה באזור. בנקודה זו ארה"ב יכולה, לצד שימוש בהיבטים אחרים, לנצל יתרונות לצמצום ההשפעה הסינית. אבל התנהלות כוחנית של טראמפ עשויה ליצור עוד אכזבה ותסכול וחזרה לדפוס היחסים הישן, וכך לפגוע ביכולת ארה"ב לנצל מומנטום זה לטובתה.

בחלק הבא (ו'): גלי ההדף חוצים את האוקיינוס השקט.