חלק ג' בסדרת הפוסטים הציג את המגבלות הפנימיות בארה"ב מולן ניצב טראמפ בדרכו למימוש הבטחותיו במדיניות החוץ. בחלק הזה אציג כיצד מגבלות אלו ואחרות מנעו ממנו לממש את אחת ההבטחות הגדולות שלו בבחירות – בניית החומה עם מקסיקו. במבחן הזמן שחלף הערכה זו שלי התגלתה לטעמי כנכונה ביותר והשבתת הממשל אליה נקלעה ארה"ב "בדצמבר המר" היא ההוכחה הטובה ביותר לכך. מדוע הוא כשל בהבטחה זו ומה ההשלכות של כך, מפורט בחלק זה ובבאים אחריו.

האם טראמפ יבנה את החומה עם מקסיקו?

להערכתי התשובה לכך היא לא. בנוסף לכל הנקודות שתוארו בחלק הקודם, ישנן בעיות נוספות בדרך לבניית החומה, שהיא יותר מאשר רק מחסום פיזי. היא סמל להסתגרות אמריקאית וגישתה לאזור ולעולם. חלק מהמגבלות פנימיות כאמור, אחרות הן חיצוניות, אך לכולן בסוף השלכות עבור ארה"ב והאזור. להלן מגבלות מרכזיות לבניית החומה:

שאלת המימון – בעיה ראשונה שטראמפ ניצב בפניה היא מימון הפרויקט. כבר לאחר הבחירות מקורבים לו התחילו לרדת מהעץ ואמרו שזו לא בהכרח חייבת להיות חומה ושבחלקים ממנה זו יכולה להיות גדר. אבל בגבול יש כבר מכשול בחלקים לא מבוטלים. לכן המסרים שלו בנושא (ובכלל) מעורפלים. מצד אחד הוא אומר שיקצץ בממשל הפדרלי וישקיע בפרויקטים של תשתית, מנגד, כדי לקדם את חיזוק הגבול, הוא יצטרך להגדיל מנגנונים פדרליים, למשל את איוש סוכנות המכס והגנת הגבולות.

מגבלות חוקתיות – הוא הבטיח כי יממן את החומה באמצעות חוק שיטיל מס על תשלומי העברה של כסף ממקסיקנים בארה"ב למקסיקו. (סדר גודל של 23 מיליארד דולר בשנה). מדובר במהלך קשה מאוד חוקתית, שיצור פגיעה ומגבלות במערכת העברות הכספים וגם קל מאוד לעקוף זאת. לאלו יצטרפו מכשלות חוקתיות ותביעות שיעמדו בפני הפרויקט – למשל רבים מהשטחים בגבול בטקסס הם שטחי מרעה פרטיים עצומים של משפחות בוקרים (לרוב רפובליקניות) שיצטרכו להפקיע, או שטחים של ילידים אינדיאניים. לשם השוואה, ניתן לראות את הקשיים בהעברת פרויקט צינור הגז מקנדה וסיבוכיו (The Keystone XL) שהוא אומנם פרויקט תשתית כלכלי, אך עדיין מעיד על הסיבוכים האפשריים שנובעים מהתנגדויות בעלי השטח.

זמן הנדסי – בלי כל המכשלות הללו, במצב אופטימלי, מהנדסים נותנים לפרויקט זמן של ארבע שנות ביצוע ללא קשיים. CNN ערכו כתבת תחקיר על המשמעויות ההנדסיות של החומה ועולה שגם במצב אופטימלי הוא לא יוכל לקיים את זה בקדנציה הראשונה, אם בכלל. שוב, כאן ראוי להזכיר את הרצון להבטיח "ניצחונות" מהירים לתומכיו. הפרויקט הזה הוא לא בדיוק הדרך המוצלחת לשם כך.

מאבק הסמכויות בין הממשל הפדרלי והמדינות בנושא הגבולות – לכאורה, שמירת הגבולות הפדרליים היא סמכות של הנשיא והממשל בלבד. אובמה נאבק על זה מול מושל אריזונה בכהונה שלו, כשזה ניסה להוריד את המשמר הלאומי לחסום את הגבול עם מקסיקו. גם אם טראמפ ישיג את המימון ויבנה פיזית חומה, עולה השאלה – מי ישמור עליה? כל מכשול הגנה מצריך כוחות שיסיירו ויאבטחו אותו (כדוגמא, הגדר בגבול מצרים) משמעות הדבר היא הגדלה משמעותית של סוכנות הגבולות הפדרלית תחת משרד ביטחון המולדת (HLS). אומנם יתכן ואפשרי שיצליח להגדיל את כוח האדם, שכן זה בתוך התחום המקובל על הרפובליקנים. אבל כדי באמת לסגור את הגבול הוא צריך יותר כוחות מזה. הוא צריך להוריד לשם את המשמר הלאומי, או הצבא באופן תדיר ורציף. וכאן הסיפור מסתבך אף יותר. כדי להכניס את המשמר הלאומי לסיפור, הוא צריך שתוף פעולה של מושלי המדינות, שהם המפקדים בפועל של המשמרות הלאומיים של כל מדינה (STATE). מושלי המדינות הללו לא בהכרח יסכימו לשתף אתו פעולה בנושא, בעיקר אם יקדם אג'נדות שיפגעו בנושאים שחשובים להם ולקהל הביתי שלהם. גם אם ישיג הסכמה ממושלים מסוימים, הוא עדיין תלוי בהסכמת מושלי ארבעת מדינות הגבול (ניו-מקסיקו, טקסס, אריזונה וקליפורניה) להכנסת משמר לאומי אחר לשטחן. לשם השוואה, אובמה הצליח להשיג תגבור כזה בשנת 2010 של 1200 איש ובוש שלח 6000 איש ב2006 (תחת חששות לזליגת טרור מהגבול). בשני המקרים המהלך היה שנוי במחלוקת ועמד תחת המון ביקורת פוליטית.

האם אפשר לשלוח את הצבא הפדרלי במקום זאת? הוא עשוי לרצות להתגבר על המכשלות הללו על ידי שליחת הצבא הפדרלי לגבול. אבל כדי לעשות את זה, הוא צריך לשנות תיקון חוקה בן 150 שנה, האוסר על הצבא הפדרלי לפעול על אדמת ארה"ב בפעולות אכיפת חוק. גם עם קונגרס מאוד אוהד, אני מתקשה לראות כיצד קונגרס רפובליקאי, או אחר, משחרר סמכויות הפעלת כוח צבאי לאכיפת חוק בתוך ארה"ב לנשיא עם תדמית כה בעייתית. הדרך היחידה שלו לעקוף את הקונגרס, היא להכריז משטר צבאי וזה אפשרי רק במצב שרשויות אחרות, מדינתיות ופדרליות, חדלו מלתפקד במצב חירום. הסיכוי לזה הוא אפסי לטעמי.

אז אם לא החומה – מה כן?

להערכתי, נוכח חוסר התוחלת של בניית חומה הוא יעשה שני דברים. האחד קוסמטי השני מהותי: ראשית, הוא יבנה חומה חלקית בקטע מסוים, סביר להניח משהו שכבר אושר והיה מתוכנן ויעשה עליו סיבוב ניצחון תקשורתי כדי להוכיח ניצחון ומימוש הבטחתו לבוחרים. במקביל, או כדי להאפיל על הסוגיה, הוא יתפנה למאבק האחר שדיבר עליו. המאבק על הסחר. אני סבור, והערכה הזו נשמעת יותר ויותר, שזה הכיוון המרכזי אליו הוא הולך במדיניות החוץ: התנגשויות סחר עם פוטנציאל לאסקלציה למלחמת סחר מלאה, בשל אופי ההתנהלות שתיארתי קודם. המינוי האחרון שלו לנציב סוכנות הסחר האמריקאית, רק מחזק הערכה זו. בתמצית, בהעדר יכולת ממשית לקדם את נושא החומה, שכנראה היה סתם בלון בחירות, הוא ידחוף לעבר מדיניות מאבקי סחר שבה הוא חושב שיצליח לייצר יותר הד ולהראות כיותר מוצלח. התוצאה הראשונה של זה תהיה הפעלת לחץ למו"מ מחודש על הסכם  NAFTA (לאחר שאת ה-TPP חיסל בפועל בהצהרות שלו). אומנם נשיא מקסיקו ורה"מ קנדה הביעו נכונות דיפלומטית לדון בהסכם, אך מי מבטיח תוצאות שיהיו בהכרח לטובת ארה"ב? אם ניקח בחשבון את ההנחה, שאי-תוצאה היא גם תוצאה עם משמעויות שליליות, יתכן ופתיחת ההסכם תוביל לקריסת NAFTA. לתוצאה כזו עשיות להיות השלכות קריטיות לארה"ב ולאזור.

בחלק הבא (ה') : גלי הדף לחצר האחורית.