לאחר שאופי מדיניות החוץ של טראמפ הוצג בפרק הקודם, חלק זה יציג את המגבלות הפוליטית-חוקתיות-ציבוריות עמן יתמודד טראמפ בזירה הפנים אמריקאית, בדרכו לממש את הבטחותיו במדיניות החוץ. חשוב לציין שבנקודות המוצגות בחלק זה חל שינוי משמעותי, לאור בחירות האמצע והתפתחויות המהירות בהרכב הממשל, ולכן השפעתן דווקא עשויה לגבור בשנתיים הקרובות ובשל כך ניתן לראות בהן "כללי אצבע" טובים להערכת כיוון הממשל.

מכשלות ומגבלות מבית:

אם נסתכל על ההבטחות שנתן ביחס למדיניות החוץ, נוכל לראות את הקשיים מבית ומחוץ ואת המגבלות לקיים הבטחות אלו. גם אם יצלח את המכשלות הללו, האם התוצאות יהיו בהכרח כפי שהוא צופה? לא בטוח. לשם ההדגמה, הסקירה בהמשך הפרקים תתמקד בשני אזורים, אמריקה הלטינית ודרום מזרח אסיה, כאשר בסיום אתייחס בקצרה מאוד למזרח התיכון, אירופה וקצת מרכז אסיה. בכלליות ניתן לציין כי הדפוסים המוצגים באזורים אלו עשויים לפעול גם באזורים אחרים. הסקירה תתמקד באזורים אלו משתי סיבות:

א. רבות מההצהרות שלו בבחירות התמקדו, או נגעו ישירות ובעקיפין, באזורים אלו יותר מבאחרים

ב. אלו שני אזורים שמסורתית עמדו במרכז תפיסת העולם במדיניות החוץ והביטחון האמריקאית.

לכאורה, לפחות לשנתיים הקרובות, טראמפ אמור ליהנות ממערך פוליטי נוח, עם קונגרס וסנאט ברוב אוהד (כאמור נכתב בדצמבר 2016). אך יש כמה נקודות אליהן צריך לשים לב, ולא להניח שהרפובליקנים בגבעת הקפיטול ירוצו אחר כל גחמה שלו.

עובדתית, הוא לא אהוד ציבורית – הוא גורר בעיות לגיטימיות קשות נוכח סיפור ההתערבות הרוסית בבחירות ונוכח הפער בין מה שמכונה הפסיפס האלקטורלי וההצבעה העממית. כרגע בנתוני סקרים הוא נהנה מאחוזי תמיכה ואהדה נמוכים מאוד, וזו נקודת פתיחה קשה. הוא צריך להיבחר עוד ארבע שנים, אבל חברי הקונגרס וחלק מהסנאט עומדים לבחירה עוד שנתיים. עבורם, אם מצב הסקרים הזה ימשך, להיות מזוהה עמו עלול לפגוע בהם פוליטית. חשוב להזכיר, שלרוב, אחוזי התמיכה בנשיא בשלב טרום כניסה גבוהים יותר מרגע שנשיא מתחיל לתפקד. לכן מצד אחד, הרף שלו מתחיל נמוך מאוד בהשוואה לאחרים, מנגד, אל מול חוסר צפיות, אפשר לעיתים להצליח יותר.

פיצול פנים רפובליקני – לבעיית האהדה הציבורית מצטרפת בעיה פנים מפלגתית שהוא גורר מהבחירות. הוא מביא סט ערכים ותפיסות שסתר את התפיסה הרפובליקנית לאורך הקמפיין, אבל זה לא נוגע בכל דבר – ממשלה גדולה בתחומי הביטחון זה אג'נדה רפובליקנית מובהקת מסורתית, אבל מנגד, הוצאות ממשלתיות פדרליות על תשתיות גדולות זה לא. הוא יצטרך לבחור בין השתיים, או למצוא דרך פוליטית ליצור זיקה בין התחומים. נזכיר שאובמה רצה פרויקטים גדולים ונחסם בקונגרס. בנוסף, הוא מעורר אנטגוניזם והתנגדות אצל הליברטיניים, למרות שהם תחת אותה מפלגה. הם אומנם בעד חלק מהיוזמות שלו, לצמצום מעורבות הממשל והורדת מיסים, אבל הם גם הוכיחו תחת ממשל אובמה, שבנושאים מסוימים הם מסוגלים לחבור לאגף השמאלי קיצוני של הדמוקרטים, כדי לחסום יוזמות נשיאותיות, או לקדם מנגד אג'נדות שהוא לא יאהב.

זמן פוליטי – הוא עשוי למצוא עצמו מסתבך בפוליטיקה של וושינגטון, שבה כל הוצאת מהלך מדיני לוקחת מאבקים וזמן. לא בהכרח זמן שיש לו, נוכח הסעיף הקודם. היתרון היחיד שיש לו כרגע מול המפלגה, הוא העמדה הניצית של ליבת בוחרים קשה שסחפה אותו לבית הלבן ושלא מוכנה לפשרות בנוגע להבטחות. זה הכוח הפופוליסטי שלו נגד בכירי המפלגה. הבעיה היא, שברגע שהוא יאכזב, הוא עשוי לאבד את הכוח הזה. אם הוא יתחיל לאבד תמיכה בליבה (סקרי המחוזות יראו זאת) סביר להניח שהמפלגה והממסד שלה יחזרו להילחם בו (מה שמכונה – תאוריית השתלטות הרפובליקנים עליו כנשיא בובה).

עמדת סגן הנשיא והקבינט – אדם שחשוב לעקוב אחריו הוא סגן הנשיא מייק פנס – טראמפ תלוי בו יחסית, משתי סיבות עיקריות: האחת: ניסיון פוליטי והכרות עם ניהול הממשל הפדרלי והפוליטיקה של וושינגטון, שלטראמפ אין. שנית, הוא איש הקשר לבכירי הממסד במפלגה הרפובליקנית ונתפס כאיש שלהם בממשל. לצדו, שר ההגנה מטיס נחשב פחות ניצי ובדלני מהשאר ועשוי למתן את האג'נדה שעליה טראמפ הצהיר בקמפיין. יש לקחת בחשבון שיתכן ומהר מאוד נראה שינויים בקבינט ובממשל (נפוץ בארה"ב). יכול לקרות לאור חישוב מחדש של המציאות, או נוכח חוסר יכולת לממש את המהלכים שתוכננו. הרכב הקבינט הנוכחי מכיל יותר שרים פרגמטיים במונחים רפובליקניים, מאשר בעלי אידאולוגיה צרופה ובלתי מתפשרת, למרות הרכב קבינט מאוד שמרני.

התנגדות ציבורית דרך הליכים משפטיים – הממשל שלו יעומת באופן בלתי פוסק על ידי שלל קבוצות אזרחיות – החל מקבוצות שימור סביבה שיאבקו בחומה, דרך קבוצות זכויות אדם שיאבקו בגירוש מהגרים, דרך אנשים שיתנגדו להפקעת קרקעות פרטיות שבשטחן אמורה לעבור החומה, או נושאים אחרים. בתמצית, הדימוי של מהלכים סוחפים מהירים בגלל מבנה הבית הרפובליקני צריך להילקח בפרופורציה. הוא עדיין לא מינה שופטים כרצונו וייקח לו זמן לשם כך.

מאבק מול המדינות – אומנם בבתי הנבחרים ואצל המושלים יש לרפובליקנים רוב, אבל לא רחב. מדינות דמוקרטיות עשויות לאתגר ולהתנגד ליוזמות פדרליות שונות ולהמשיך ולעכב ולערער את היכולת שלו לקדם אג'נדות – אבל זה יותר משמעותי לנושאי פנים מובהקים ופחות בכל הנוגע לנושאי חוץ, ביטחון וסחר.

הבירוקרטיה הפדרלית כיריב – הוא הצהיר מספר פעמים על הרצון לקצץ בחדות בממשל הפדרלי. אבל הבירוקרטיה הזו היא מפלצת שלרוב קמה על ראשיה. הוא עשוי לגלות שהוא מזמין לעצמו יותר מכשלות וקשיים בנושא, שכן הבירוקרטיה עשויה להתכנס לנהלים ותקנות כדרך להתיש אותו ולחסום מהלכים שהיא פחות אוהבת.

בחלק הבא (ד') – מפלה אל מול החומה.