ובכן, הגעתי למצב מביך לגמרי מבחינתי. אני מוצא את עצמי מצדיק החלטה שקיבל נתניהו. אני לא מדבר על התגובה להמלצות המשטרה, אלא על ההחלטה לעצור את יצוא הקנאביס. אני לא חובב גדול של נתניהו, אבל מהות הבלוג היא לבסס את הפוסטים על עובדות וניתוח לא דמגוגי, ולכן אין מנוס מלומר – השורה התחתונה של החלטת הממשלה נכונה: אין תוחלת בייצוא קנאביס, הפנטזיות על רווחים עצומים מוגזמות ויש פוטנציאל ליצור נזק לישראל בזירה הבין לאומית.

ההחלטה גררה סערה ברשת החברתית והטוויטר מלא חמת זעם. עדר אושיות רשת, פוליטיקאים ועיתונאים האשים את נתניהו ארדן וליצמן במניעים נסתרים. קונספירציות רצו והאשמה הופנתה לשלל גורמים, החל ממשפחת סקלאר, בעלת חברת הפרמצבטיקה, כמי שמשחדת את נתניהו, וכלה בחשש של נתניהו מדונאלד טראמפ. בהמשך, פוליטיקאים פופוליסטים תורנים, כתמר זנדברג ושרן השכל, הפריחו לאוויר אמירות חסרות ביסוס על אובדן היתרון התחרותי הישראלי בשוק הקנאביס העולמי.

מדוע אני חושב שנתניהו צדק? בדיוק מהסיבה שהוא דחה את ההחלטה – הפוטנציאל הכלכלי הלא ברור של ייצוא קנאביס. ההחלטה להעביר לידי אבי שמחון את בדיקת הפוטנציאל הכלכלי והערכת הסיכון מול הסיכוי בייצוא, נכונה לטעמי. הנה כמה נקודות שהייתי ממליץ לשים לב אליהן, המסבירות מדוע ההחלטה נכונה. זו לא מלוא הביקורת שלי על טענות פוטנציאל הייצוא, אבל אלו נקודות פתיחה טובות לדיון.

מה מעשנים שם במשרד החקלאות?

באופן מפתיע משרד החקלאות הוא המנוע של מהלך דחיפת הייצוא והמקור לטענות בדבר פוטנציאל רווח עצום. אך יש לא מעט בעיות בניתוח הכלכלי שערך המשרד וכתוצאה מכך, מצטברת שורת הנחות יסוד מוטעות בהחלטות של שאר משרדי הממשלה לגבי הפוטנציאל הכלכלי של ייצוא קנאביס. הבעיות מתחילות בדו"ח המביך הזה של משרד החקלאות. במה הוא מוטעה ומביך?

ראשית, שאלת קביעת המחיר: המחיר לגרם קנאביס שקבע משרד החקלאות ושעליו נערמו שלל תחזיות כלכליות, מראה שמשרד החקלאות חי בסרט. המחירים לגרם קנאביס בו נקטה הוועדה הבין משרדית, מקורו כנראה בדו"ח של משרד החקלאות שמכונה תחשיב לגידול קנאביס רפואי 2016. המחירים המוצגים בתחשיב מופרכים ולא קשורים למציאות העולמית העדכנית, בה מחיר תפרחת נמצא בצניחה חדה ממוצעת של 2% בחודש. באורוגוואי מדובר על מחיר של דולר אחד לגרם לצרכן וגם זה אחרי רגולציה ממשלתית נוקשה (האספקה היא ממשלתית). בארה"ב כבר מדברים על מחיר של כ-50 דולר לאונקיה (28 גרם) לצרכן. אלו מחירים שרחוקים משמעותית מ-300$ לאונקיה שהבטיח הדו"ח של משרד החקלאות ואפילו החברות הישראליות מציגות חישובים שבהם מחיר לגרם שונה לגמרי. פער כזה בין המחיר הקמעונאי העדכני לפנטזיות המחיר הסיטונאי שקבע משרד החקלאות, מראה שהניתוח תלוש מציאות.

מהיכן המציא משרד החקלאות 300 דולר לאונקיה? מאתר באינטרנט שבו אנשים מדווחים בכמה קנו קנאביס (חוקי ובעיקר לא חוקי) ברחבי העולם. ובכן, טוב שמשרדי הממשלה לא מבססים מדיניות על דיווחים בטריפ אדוויזר. מעבר לטעות הזו, החישוב בתחשיב העצמאי של משרד החקלאות מבוסס על הנחה של גידול בחממות סגורות תחת מנורות ("מעבדות הידרו" בשפת התקשורת). אלו תנאים שאינם הכרחיים לגידול קנאביס, אלא הם תוצר של הצורך במערכת סגורה חשאית, שריד של אילוצי הפעילות בסביבה בלתי חוקית. כלומר במצב חוקי אין שום בעיה לגדל קנאביס בשטח פתוח, והמגדלים החוקיים בעולם נעים לכיוון זה. המשמעות היא “שהיתרון היחסי" של המגדלים הישראלים מתבטל אל מול העלות האפסית של גידול קנאביס במסגרת חקלאית חוקית. בוודאי אל מול מדינות ללא מגבלות שטח, מים, אדמה וכוח אדם זול.

כמה באמת עולה לגדל קנאביס? מה המחיר לגרם במודל מסחרי חוקי מלא? ובכן, ההערכות שעסקו בנושא הן מורכבות, אבל חוקרים מובילים כמו מארק קליימן, באו קילמר ואחרים, שנחשבים לשם דבר בתחום וייעצו לקולורדו וושינגטון בתהליך הסדרת הלגליזציה, מצאו נתונים שונים לגמרי מאלו של משרד החקלאות הישראלי.

תמצית המסקנות שלהם היא שגידול קנאביס על שטח של אייקר (כ-4 דונם) בשטח פתוח מניב 2000-3000 פאונד (900 – 1360 ק"ג) לשנה, ומתוכם 600 פאונד (272 ק"ג) הם פרחים ברמת חומר גבוהה והשאר עלים וחומר באיכות נמוכה. הם מצאו שעלות יצור של ק"ג אחד של פרחים באיכות גבוהה (הם מתייחסים לכ-18% THC) היא מתחת ל-20$ לפאונד ועלות יצור כלל חלקי הקנאביס (עלים וכדומה) היא מתחת ל5$ לפאונד. או בעברית גסה: עלות של כ-80 שקל לכמעט חצי קילו תפרחת ברמה גבוהה, לפני שלב העיבוד לתוצרים מוגמרים (ג'וינטים, שמנים, מוצרים לאכילה וכדומה).

בשורה התחתונה, ההערכה שלהם מדברת על מחיר קנאביס חוקי (לפני מיסוי) במונחים של מחיר מוצרים כמו תה טבק וקפה טחון, או עשבי תיבול. לטענתם המחיר הראלי של קנאביס חוקי בלגליזציה מלאה, הוא אחוז אחד בלבד ממחירו בשוק השחור הלא חוקי (נכון ל2012). כלומר בשוק חופשי חוקי לחלוטין תהיה צניחת מחיר של 99%. הם מעריכים בסוף, שבלגליזציה מלאה בארה"ב מחיר גרם מריחואנה ברמה גבוהה יהיה 10 סנט שהם כ-4-5 סנט לג'וינט. לא שונה מקופסת סיגריות רגילה.

היתרון הישראלי שלא היה

כל זה מביא אותי לטענת "היתרון התחרותי הישראלי" שלא באמת קיים. לפחות לא כגידול חקלאי גרידא. עצם העובדה שקנאביס אינו חוקי בישראל מטילה מלכתחילה עלות רגולטורית ולוגיסטית מכבידה על המגדלים אל מול מגדלים במדינות אחרות, רובן עצמן הן מדינות היעד עליהן מדברים המגדלים ומשרד החקלאות. במדינות אלו אין דרישות מחמירות לגידור ושמירה והרגולציה המחמירה היא ברובה על ידי מיסוי. אני בטוח שהחקלאים בישראל מוכשרים, אבל עצם הסטטוס הבלתי חוקי בישראל מעמיס עליהם מראש עלויות כבדות שלא נדרשות בשוק חוקי. המגדלים הישראלים יצטרכו לא רק לפרוץ לשווקים זרים, לעבור מגבלות חוקיות שעדיין בתוקף, אלא גם יצטרכו להתמודד עם מתחרים שיש להם פחות רגולציה ושפועלים תחת פחות נטל עלויות. לזה קוראים במשרד החקלאות יתרון תחרותי?

כדי לסבר את האוזן לגבי הפער לרעה בו ישראל מצויה, ניקח למשל מדינות בארה"ב בהן קנאביס כבר חוקי. אל מול הצניחה המתמדת במחיר הקנאביס העסקים המקומיים מנסים לצמצם עלויות בעיקר על ידי מיכון התהליך וחסכון במעבר לגידול חוץ. בדוגמא אחרת, בקולומביה, שילוב של חוק המאפשר שימוש חוקי במריחואנה רפואית וחתימת הסכם השלום במדינה, הביאו לתהליך יציאה מהצללים של הגידול הלא חוקי והתפתחות תעשייה מקומית חוקית שפועלת בשתוף פעולה עם משקיעים קנדיים. האם אל מול מדינות כאלו יש לנו יתרון ייחודי? דווקא כן, יש אחד, אבל אגיע אליו בסוף והוא לא בגידול וייצוא.

לא חסרות עוד מגבלות רגולטוריות שמגמדות את הטענות "ליתרון ישראלי". תסתכלו על הקשיים שתיצור המערכת הפיננסית. חברות שרוצות לייצא יתקלו בבעיה כואבת, המוכרת היטב לבעלי עסקים בארה"ב ובחו"ל, נגישות למערכת הבנקאית והמקרה של אורוגוואי מדגים זאת היטב. לאחרונה, בתי מרקחת באורוגואי שהחלו למכור מריחואנה חוקית, בהתאם לרגולציה במדינה, קיבלו התראה מהבנקים במדינה בה הזהירו כי יאלצו לסגור את חשבונות הבנק של בתי המרקחת, לאחר שקבלו אזהרה שיאבדו נגישות למערכת הסליקה העולמית. מסתבר שהמערכת הבנקאית האמריקאית, שהחוקים בה עדיין אוסרים מתן נגישות לכספים שמקורם בתעשיית המריחואנה, לא השלימה עם הלגליזציה באורוגואי ובפשטות, ביקשה מהבנקים שם לציית לחוק הבין לאומי. היות והבנקים (ובתי המרקחת) באורוגואי מעדיפים את הנגישות למערכת הבנקאית האמריקאית ואת הקשרים עמה על פני ההזדמנות לרווח ממכירת מריחואנה, הם הוציאו התראות לסגירת חשבונות. מה יעשו בנקים ישראלים במצב כזה? אומנם כרגע כנראה איש ברשויות בארה"ב לא באמת עוקב אחר המתרחש בנושא בישראל, אבל האם מישהו מאמין שברגע "שמיליארדים מייצוא קנאביס" יזרמו לפה תשומת הלב שלהם לא תתעורר?

על איזה שוק מדברים במשרד החקלאות?

לא פחות מביך מכל אלו הוא ניתוח השוק המוטעה, שנובע ברובו מהמקורות עליהם ביסס משרד החקלאות את ההערכות שלו לפוטנציאל השיווק והייצוא. בניתוח שמציג משרד החקלאות מובא השוק בארה"ב כדוגמא. משרד החקלאות לקח מידע ונתונים מחברת ניתוח שוק שעוסקת בקידום השקעות הון בתעשיית הקנאביס, כלומר המשרד הסתמך על גופים עם פוזיציה מאוד מובהקת שיש להם אינטרס לקדם דימוי של תעשייה רווחית. ARCVIEW היא אחת החברות עליה התבסס הדו"ח בתחזיות השוק שלו. לחברה עמדה מאוד ברורה ואוהדת שנועדה לקדם את תכלית הקיום שלה – משיכת משקיעים. השאלה היא האם זה מקור מידע שעליו נכון לבסס מדיניות של משרד ממשלתי? היכן חוש הביקורת? היכן יכולת הניתוח העצמאית?

מקור אחר עליו התבסס משרד החקלאות בניתוח, הוא נתונים שנלקחו מדו"ח משנת 1994 של ארגון NORMAL, ארגון האקטיביזם המוביל בארה"ב במאבק להפיכת מריחואנה לחוקית (זה מהות שמו של הארגון). מילא לבסס מדיניות ממשלתית על דו"ח אשר מוטה פוליטית ואידאולוגית לעמדת תומכי הלגליזציה, אבל לפחות שיהיה זה דו"ח עם נתונים עדכניים. אגב, NORMAL הוא המקור לרוב "החדשות" שמפרסמים אתרי האקטיביזם הישראלים שמזוהים עם "עלה ירוק". כלומר התוצאה הסופית היא מדיניות ממשלתית המתבססת על טענות (לגיטימיות כשלעצמן) של תומכי הלגליזציה, מבלי לדעת שהנתונים מגיעים ממקור מוטה רעיונית. זה כבר מביך. משרד החקלאות תחת אורי אריאל מתגלה כמבוכה חובבנית ברמה מטרידה, אבל זה לא חדש.

במה עוד טועה הדו"ח של משרד החקלאות? ובכן, כדי להדגים את פוטנציאל השוק, הדו"ח מציג את צמיחת השוק בארה"ב, הן לפנאי והן לרפואי, אבל מתעלם מגורם חשוב שפועל בו – מנגנון ההחלפה. מנגנון זה הוא תהליך שבו צמיחת שוק המריחואנה הרפואית מצטמצמת ונעצרת, ככל ששוק הפנאי צומח. זה קורה מסיבה פשוטה, ככל שקנאביס הופך חוקי לפנאי אין צורך באמתלה הרפואית וכך שוק הפנאי נוגס בשוק הרפואי ומחליף אותו. בפוסט קודם כבר תיארתי כיצד השחקנים שהכי מוטרדים בארה"ב מאפשרות הלגליזציה הם גורמים בתעשיית הקנאביס הרפואי. כלומר, הנחת משרד החקלאות והאוצר לפיה הצפי ששוק הקנאביס הרפואי רק יגדל אינה בהכרח נכונה, אלא יתכן וככל שהלגליזציה תתקדם הוא דווקא יצטמצם.

עדות נוספת לאופן בו מנותקים הוועדה הבין משרדית ומשרד החקלאות (וכנראה גם האוצר) מהמציאות בתחום, היא בתחזית לשווקי היעד הפוטנציאליים. בפרסום של הוועדה נטען שאוסטרליה, גרמניה צ'כיה וקנדה הן שווקי יעד פוטנציאליים, אבל אוסטרליה בעצמה מתכננת יצוא של נגזרות קנאביס (שמנים, תמציות) ונשענת על נימוקים דומים לאלו שאנו שומעים פה, עם מעט ביסוס עובדתי. גרמניה מתכננת אי הפללה וסביר שתאפשר גידול עצמי מקומי במודל דמוי פורטוגל בשנים הקרובות, משהו שצ'כיה כבר מצויה בו בעצמה. הכי מגוחך? קנדה כיעד יצוא. קנדה נעה ללגליזציה מלאה והתעשייה המקומית שם בתפוקה מלאה ובעצמה מחפשת מוצא לעודפים שלה, אז לייבא מישראל?

פוטנציאל של מיליארדים?

דו"ח משרד החקלאות ופרסום הוועדה מדברים על פוטנציאל כלכלי שנע בין 1-ל-4 מיליארד ₪. כלומר הכנסות שבין רבע מיליארד למיליארד דולר (בחישוב נורא גס ומחמיא של 4 שקלים לדולר). לשם הפרופורציה: השוק החוקי בארה"ב (פנאי ורפואי) עומד כרגע על כ-6-7 מיליארד דולר. ישראל מתכננת לנגוס סדר גודל של שישית ממנו במונחים עולמיים? כמה זה מהשוק העולמי? האם זו הערכה לרווח או להכנסה? אם הבנתי נכון את הדו"ח, במשרד החקלאות מדברים על הכנסה למדינה, לא על רווח למדינה. כלומר זה מה שיביאו המגדלים, לפני הורדת מיסים, עלויות תפעוליות וכדומה. הרווח למדינה עצמה יהיה בטל בשישים.

רוצים עוד סיבה שתבהיר למה טענות פוטנציאל הרווח מופרכות? התשובה כאמור מתחילה בתמחור ההזוי של 10$ לגרם. איזו סיבה יש למדינות אחרות במצב השוק כיום לשלם מחיר כזה על צמח שניתן לגדל בכל עציץ? הקנדים שמייצאים למספר מדינות בעצמם מדברים על הכנסה של כמה מליוני דולרים בודדים, אם מכפילים את 528 הק"ג שהם מייצאים השנה במחירים ראליים. מדינות כבר יעדיפו לאפשר גידול מקומי בעצמן ולמסות אותו ישירות בעצמן.

לכן אם מסתכלים בצורה ראלית על המחיר הקמעונאי לגרם קנאביס, שכבר כיום עומד על קרוב לדולר אחד לגרם תפרחת, לפני עיבוד למוצרי משנה (זה לא משנה רפואי או פנאי) ברור שהערכות משרד החקלאות מנותקות מציאות. אם בוחנים את ניתוח משרד החקלאות לפי המחיר הראלי בשוק לגרם, הרי שכדי להכניס את המיליארדים עליהם מדברים במשרד החקלאות, ישראל תצטרך לייצא בין 250 ל-1000 טון תפרחת. כלומר גם אם נקבל את ההערכה של הוועדה שמציינת 57 טון ייצור עולמי, הרי מדובר בפי 5 מהתחזית הזו בהערכה הצנועה.

במובן הזה הקף השוק העולמי בפרסום של הועדה הבין משרדית, הוא עוד נתון מופרך שמעיד על איכות הניתוח שנעשה בנושא. לפי הוועדה הצריכה המקומית בישראל לקנאביס רפואי היא כ-10 טון בשנה. זה דווקא נתון הגיוני. אבל לפי זה המשמעות היא שישראל מייצרת וצורכת שישית מהגידול העולמי אותו מציגה הוועדה. זה בלתי הגיוני בעליל. הועדה מציינת הערכת שוק עולמי אחת ומציגה במקביל הערכה אחרת של שווי שוק מקומי שלא מתיישבת עם הנתון הזה. מה זה אומר? זה בעיקר מעיד על חשיבה ועבודה רשלנית בניתוח.

אין מה להתפלא שכך הם פני הדברים, כאשר משרד החקלאות מודה בעצמו שהוא מתבסס על מחקר שהזמינו מגדלי הקנאביס ולא על מחקר עצמאי שהוא ערך. כל הסיפור הזה מראה בצורה עצובה כיצד בלי הרבה מאמץ ובסיוע לוביסטים אינטרסים כלכליים פרטיים חודרים לשיקולי מדיניות ממשלתית, כשברקע משרד ממשלתי חובבני ורשלני שלא טרח לבדוק את הנתונים שקיבל, אלא אימץ אותם ראה וקדש בלי שום בחינה מקצועית מעמיקה.

איך לעזאזל הגרעין האירני קשור לייצוא קנאביס? 

בתוך כל זה צריך לומר, יתכן ויש מוצרים רפואיים ייחודיים שניתן לפתח, אבל אלו יצטרכו להתכנס למגבלות האמנות והרגולציה. ראשית, הם צריכים להירשם כמוצרים רפואיים, מה שכרגע לא אפשרי לאור הגדרת קנאביס בקטגוריה I באמנות הבין לאומיות. שנית, לפחות אם המדינה רוצה לדבוק לאמנות עליהן היא חתומה, הרי שלפי האמנה היחידה מ-1961 הדרך היחידה לייצא היא דרך מונופול ממשלתי ובתנאי שמדובר בייצוא לצרכים מוגבלים לשימוש רפואי ומדעי. כלומר המדינה תצטרך לקנות ממגדלים מקומיים ולמכור בעצמה. כל ההבטחות על יצוא עצמאי חוקי מצוצות מהאצבע ומנותקות מהמגבלות החוקיות בזירה הבין לאומית.

זה מביא אותי לשאלת הנזק שיכול להיווצר לישראל בזירה הבין לאומית. כאן נכנס לתמונה הגרעין האירני. ולא זו לא דמגוגיה. אני לא מנסה להבהיל, האירנים לא על הגדרות. אבל חריגה משמעותית מכללי משטר הפיקוח יכולה לחשוף את ישראל להאשמות שהיא איננה ממלאת את חלקה בציות למשטר האמנות, זאת בשעה שהיא עצמה מנסה לקדם מאמץ בין לאומית לקרוא לאירן לעמוד בכללים ולציית למשטר הפיקוח על גרעין בצורה קפדנית יותר. פיקוח על סמים, או על גרעין, זה לא משנה, שניהם מוכפפים למשטר אמנות מוגדר. גמישות יתר בפרשנות של המותר והאסור עשוי בהחלט לחשוף את ישראל למבוכה דיפלומטית מיותרת, כשלא בטוח שהרווח הבדיוני שהוצג סביב הנושא מצדיק אותה.

בסיכום, האם אין שום פוטנציאל חיובי לקנאביס הישראלי בשוק העולמי? התשובה היא שבדיוק כמו בתחומים אחרים היתרון הישראלי הוא בראש, בידע, במדע ובמחקר. את אלו צריך לייצא. לתעשייה הישראלית עדיף להתמקד, אם כבר ייצוא, במה שהיה יתרון ישראלי מאז ומתמיד, ידע וטכנולוגיה שיקדמו את היתרונות במחקר קנאביס בהקשר הרפואי. פריצת דרך מדעית שתרשום פטנט על אחד המרכיבים, או יכולת לתרגם את הקנאביס לתרופה מדידה כמו קופקסון, תכניס למדינה עשרות מונים יותר ממה שאלפי טונות ייצוא תפרחת תוכל להניב אי פעם. אבל בשביל לייצא ידע אין צורך במערך גידול מסחרי מסיבי, ומספיק גידול מינימלי לצורכי מחקר ופיתוח שלהבנתי כבר מקבל את הצרכים שלו מהשוק המקומי. פה יש לישראל יתרון משמעותי בעצם העדר מגבלות חוק נוקשות על מחקר, מה שלא קיים במקומות אחרים כמו ארה"ב למשל, שם עדיין נטל החוק על החוקרים גדול.

בסיום נותרת השאלה, מה תאמר עתה הממשלה לעשרות חקלאים מסכנים שמתדפקים על הדלת, בתקווה שקנאביס הוא הישועה הכלכלית שלהם. האם הממשלה מסוגלת להציע פתרונות אמיתיים למשבר בחקלאות, במקום חלומות ואשליות אפופות ענן מריחואנה? בסיכומו של דבר, נראה שהרצון במשרדי הממשלה לקדם יצוא קנאביס מונע מחיפוש אחר פתרונות קסם למשבר בחקלאות, בשילוב חוסר הבנה כלכלי. התחושה האישית שלי מהמעקב אחר הנושא היא שמאמצי היצוא נדחפים באגרסיביות על ידי לובי של גופים בעלי אינטרס, שלא בהכרח חופף את טובת המדינה וטובת הציבור הרחב. כשאלו פוגשים פוליטיקאים ופקידים רשלניים, נוצרת עוד תעשיית אשליות ישראלית פורחת.