עננים שחורים מעל שדות הקנאביס המוריקים

לאחר שנה נפל הפור. 2018 התחילה עם הודעה של שר המשפטים האמריקאי, ג'ף סאשנס, בדבר מדיניות המריחואנה הרשמית של הממשל, או זו שלו עצמו לכל הפחות. מהמהלך עולה שגם פה מה שמכתיב את עמדת ממשל טראמפ, הוא אותו רציונל כללי: לעשות ההפך מאובמה, למחוק את המורשת שלו ולבטל כל צעד וחקיקה שקידם. לכן לא פלא שההודעה של סאשנס התמקדה בביטול "מזכר קול". לפני שאסביר את משמעות ההכרזה, נעצור רגע ונבחן את מדיניות המריחואנה בארה"ב בשנה שחלפה מאז כניסת הליצן הכתום לבית הלבן.

שנה ראשונה לוטה בערפל

מינוי סאשנס לא בישר טובות לתעשיית הקנאביס מלכתחילה וחרדה אחזה בה ובפעילי תנועת הלגליזציה עם היוודע דבר מינויו. אבל דווקא השנה הראשונה יצרה רושם שהממשל מעדיף שלא לנקוט בצעדים דרמטיים כנגד תעשיית הקנאביס. ג'ף סאשנס אומנם מוכר בתור לוחם קלאסי של המלחמה בסמים והחיבור שלו עם ג'ון קלי, סימל אפשרות לחזרה לגישה הנוקשה של המאבק בסמים, ובמריחואנה בפרט, אבל דווקא השנה הראשונה והכאוטית לכהונת הממשל דילגה מעל מגמות השינוי שהמשיכו להתפתח בארה"ב ביחס למריחואנה.

חוסר הבהירות בשנה הראשונה הניב שלל ספקולציות אודות העמדה בה ינקוט הממשל כלפי תעשיית המריחואנה. אלו נעו בין אופטימיות שקיוותה שההבטחות של טראמפ כמועמד יתגלגלו, כמו קודמו, להסכמה שבשתיקה בה הממשל ימשיך ויתעלם מהמגמות, כל זמן שהתעשייה לא תציב אתגר שיביך את הממשל, לאופציה פחות אופטימית, בה העריכו  שהממשל יתמקד במאבק מוגבל בשוק הקנאביס לפנאי ויניח לשוק הקנאביס הרפואי לשמש כסות לתעשייה. בקצה, התסריטים הפסימיים העריכו שהממשל ינהג כממשלים רפובליקנים קודמים וישתמש במלחמה בסמים ובמאבק במריחואנה בפרט לקידום אג'נדות אחרות.

על הרקע הזה, ככל שהשנה התקדמה והממשל לא עשה דבר, עלתה תחושה שתעשיית הקנאביס בטוחה וכי רכבת הגראס תמשיך לנוע במלוא הקיטור הירוק. חיזוק לצפירות ההרגעה הייתה שורת הצהרות שיצאו מהבית הלבן בראשית הכהונה מהן ניתן היה להבין שהפאניקה מוגזמת. אומנם טראמפ ציין במעורפל בהתבטאות הראשונה שלו בנושא כנשיא שהממשל שומר לעצמו את הזכות לאכוף את החוק, אך לא היה ניתן להסיק מהאמירה דבר על כוונות הממשל. סיבה נוספת שהביאה לתקוות של גישה חיובית, היו אמירות שיצאו מהבית הלבן בזמן המאבק על מינוי סאשנס בסנאט, בה הבהירו כי בכל הנוגע למדיניות כלפי מריחואנה, מה שיקבע היא עמדת הנשיא והקבינט ולא עמדת שר ספציפי. אמירות אלו, לצד התקווה שטראמפ יתמקד במאבק במגפת האופיאטים כמרכז מדיניות הסמים שלו, יצרו תקווה שמדיניות המריחואנה תקבל עדיפות נמוכה בסדר העדיפויות של הממשל.

החלטות רעות לשנה החדשה

למרות אנחות הרווחה בשנה הראשונה, רבים בתעשיית הקנאביס המשיכו לעקוב בחשדנות אחר עמדת הממשל. נייר הלקמוס לכוונות הממשל היה התייחסותו להמלצות "מזכר קול". מה הוא מזכר קול? ובכן למי שלא עקב אחר הבלוג (תתביישו לכם) מזכר קול הוא מסמך הנחיות של סגן התובע הכללי מאוגוסט 2013, בו קבע ממשל אובמה כללים מנחים להסדרה לא רשמית של הגישה הפדרלית כלפי יוזמות הלגליזציה במדינות בארה"ב. את המזכר הזה ביטל עתה מעשית ורשמית שר המשפטים סאשנס בתחילת ינואר, ועורר סערה רבה בתעשיית הקנאביס ובפוליטיקה האמריקאית.

אולם איש לא היה אמור להיות מופתע מהמהלך. איתותים על כוונות הממשל הופיעו כבר בנובמבר האחרון ואות לבאות ניתן עוד במאי 2017, כשסאשנס פרסם מזכר משלו בו הנחה את התובעים הפדרליים לממש את עונשי המינימום מחדש ולהקפיד על שימוש בכל הכלים המשפטיים שבידי מערכת החוק. או בתמצית, להחמיר את האכיפה והענישה. המזכר שיצא במאי 2017 הסיר מעשית את חומת ההגנה שיצר מזכר קול מעל תעשיית הקנאביס, אבל גורמים בתעשיית הקנאביס שכנעו את עצמם שהכוונה במזכר היא לסוגי סמים אחרים ולא לקנאביס, וכי הממשל לא באמת מתכוון לשנות את היחס כלפי למריחואנה ולהיאבק במגמות שהתפתחו במדינות בשנים האחרונות. ובכן, מסתבר שהם טעו.

מאבק במריחואנה הוא מאבק בהגירה

התוצאה המידית של ביטול מזכר קול היא חזרה של תעשיית הקנאביס לעידן הכאוס וחוסר הוודאות. ההבנה היא, שבמחי כמה צעדים פשוטים יכול הממשל לשתק את התעשייה, או לכל הפחות, לעקר ולסרס את זרם השקעות ההון שזרם אליה על רקע האשליות לפוטנציאל רווחים עצום. הבלבול בתעשיית הקנאביס ממשמעות ההודעה משתקף בתגובות השונות אליה. בצד האחד, יש מי שמנסים לשדר עסקים כרגיל וטוענים כי הממשל לא יוכל לרדוף אחר כל מגדל וכל מפיץ של קנאביס חוקי במדינות שהפכו אותו לחוקי, וזה נכון. אבל הם שוכחים שהממשל הפדרלי לא ממש טרח לעשות זאת בעבר, וגם לא ממש צריך לפעול כך כדי לשתק ולהפחיד את התעשייה. מספיק שגופי האכיפה הפדרליים יתמקדו בכמה עסקים מרכזיים, או במספר בעלי תפקידים ברשויות המדינתיות האחראים לאישור עסקי קנאביס כדי לגרום לגורמים בתעשייה לרדת למחתרת ולעצור בכך את זרם ההשקעות, וכך להכניס את כל התחום לקיפאון.

אני חושב שזו בהחלט אחת המטרות המרכזיות של המהלך הנוכחי. אבל אני גם סבור שזו לא בהכרח המטרה היחידה במהלך. שכן ללא שיתוף פעולה מצד גורמי אכיפת החוק ברמת המדינות המהלך יהיה מוגבל באפקטיביות שלו, ואף יאפשר לגורמים בתעשייה לפעול בקלות יתרה תחת פיקוח רופף יותר. לכן אני סבור שלמהלך יש רציונל נוסף.

מה משרתת המדיניות החדשה? להבנתי היא משרתת נושאים אחרים מרכזיים יותר, ובראשם ההגירה. מאבק בסמים ומאבק מריחואנה בפרט הם פלטפורמה אידאלית למאבק בהגירה, בטח עבור ממשל גזעני קסנופובי כמו הנוכחי. סימן לזה היה אפשר למצוא בהצהרות הממשל בדבר כוונתו להיאבק בכנופיות ממרכז אמריקה, כמו ההתמקדות בכנופיית MS-13 למשל. לכן אם מסתכלים על המדיניות החדשה של משרד המשפטים מהזווית הזו, הרי שמדובר בעוד מהלך בו סאשנס רק מניח כלים נוספים בידי הבית הלבן כדי להיאבק בהגירה. ובבית הלבן, מעבר לליצן הכתום, יש אוהדים לגישה בקרב מי שבאמת מנהלים את ההצגה: הגנרלים. למשל ראש הסגל, ג'ון קלי, היה ביקורתי לקו הממשל הקודם עוד בתפקידו כמפקד פיקוד הדרום. זה אותו קלי שבהזדמנויות אחרות טען ש"נרקו-טרוריזם" הרג חצי מיליון אמריקאים ושמריחואנה היא "סם מעבר". בתמצית, אני סבור שחלק מרכזי בחשיבה של הממשל הנוכחי ביחס לקנאביס נועד לאפשר לשלב את משרד ביטחון המולדת במאבק במריחואנה, וכך לאפשר טווח פעולה רחב יותר בכל הנוגע לגירוש מהגרים.

marijuana-bills-on-Capitol-Hill

צעד אחד רחוק מדי פוליטית?

למרות כל זאת, בהחלט ייתכן שהממשל הלך צעד אחד רחוק מדי פוליטית וירה לעצמו ברגל (שוב). ביטול מזכר קול והתנפלות פדרלית אפשרית על מדינות בהן התקדמה לגליזציה של קנאביס לא תישאר ללא ההשלכות פוליטיות. כשמונים אחוז מאזרחי ארה"ב חיים כיום במדינות בהן מריחואנה נגישה חוקית, בין כקנאביס רפואי, או כמוצר צריכה לפנאי. רק השבוע נוספה וורמונט כמדינה התשיעית שהעבירה חקיקה שמאפשרת צריכת קנאביס לפנאי. הסקרים מראים על תמיכה ברורה בלגליזציה בקרב תושבי ארה"ב ועל חוסר אהדה למדיניות המריחואנה הפדרלית הקיימת.

ההחלטה של סאשנס גררה גינויים מכל קצות הקשת הפוליטית. החל מרפובליקנים ליברטריאנים כמו רון פול שקרא לו להתפטר, או מרפובליקנים שמרנים כמו קורי גרדר, שמאיים לחסום ולעכב מינויים פדרליים של משרד המשפטים ולשתק את המשרד אם שר המשפטים לא יחזור בו מביטול מסמך קול. לצידם התייצבו בגינוי רפובליקנים כליסה מורקווסקי ומאט גאטס ושורה ארוכה של חברי קונגרס דמוקרטים בולטים כננסי פולוסי, האריס, וורנר ואחרים, שמתלבטים האם המאבק על זכות המדינות למדיניות מריחואנה עצמאית ראוי להיות דגל מרכזי שיש לשאת בבחירות הקרובות. המשותף לנציגי כל המפלגות הוא שכולם תקפו את ההחלטה וכמעט ולא נמצא מי שגיבה אותה פומבית. משהו שלפני פחות מעשור כלל לא היה עולה על הדעת פוליטית בארה"ב.

על הרקע הזה נדמה שהמהלך האחרון הוא עוד מסמר בארון ההתאבדות הפוליטית של הממשל, שהופך בכוח את הנושא לאחת הסוגיות הבוערות של הבחירות לקונגרס ב-2018. אולם מבחינה פוליטית המציאות סביב מדיניות המריחואנה והבחירות קצת יותר מורכבת. ראשית, כאשר מפרקים את תוצאות ההצבעה בבחירות 2016 ובוחנים את דפוס ההצבעה לנשיאות ולקונגרס, אל מול דפוס התמיכה ביוזמות לגליזציה, מצטיירת תמונה מורכבת יותר. התפלגות הבוחרים מראה שקידום יוזמת לגליזציה רחבה ברמה הלאומית היא קשה יותר מההנחות הקיימות, בעיקר על רקע הפער בסקרים בין הרמה הלאומית והמדינתית.

ועדיין, לא אבדה תקווה. אחת החומות הבצורות שהגנה על תעשיית הקנאביס עוד מימי אובמה, פרט למזכר קול, הייתה ברית חוצה מפלגות של מספר חברי קונגרס שנשאו את דגל שינוי המדיניות בנושא. האבן המרכזית בחומה הזו הייתה תיקון זמני לחוק התקציב שנקרא "תיקון רורבאכר-פאר" שאסר מימון פעולות פדרליות נגד עסקים של מריחואנה רפואית במדינות שהעבירו חקיקה המאפשרת קנאביס רפואי. החקיקה הזו נכללה בכל הארכות התקציב שעברו בשנה האחרונה. לפני הארכת התקציב הנוכחית, על רקע ההחלטה של סאשנס, הגישו 69 חברי קונגרס משתי המפלגות מכתב שקרא להנהגת הקונגרס להאריך תיקון "רורבאכר – פאר" אבל גם להכיל באישור חוק ההקצאות את תיקון "פוליס – מק'לינטוק" שהוא תיקון נוסף בחוק שיאפשר הגנה דומה גם לעסקי המריחואנה לפנאי, ויגן בכך למעשה על כלל יוזמות הלגליזציה מפני פעולה פדרלית. נדמה שיוזמות החקיקה האלו חיוניות לתעשייה עתה יותר מתמיד, שכן מספר תובעים פדרליים הביעו כוונות להחריף את מאמצי האכיפה שלהם בתחום.

שני התיקונים הללו הם המידיים ביותר והבולטים ביותר, אבל השנה האחרונה בישרה שהנושא ימשיך להוות נקודת עימות בין הממשל והקונגרס ובין הממשל למדינות ויקבל פרופיל פוליטי ציבורי גבוה. העדות לכך היא שטף הצעות חוק שממלא את גבעת הקפיטול, וכולל שורת יוזמות חקיקה שמנסות לגשר על הפער בין החוק הפדרלי והיוזמות ברמת המדינות. השינוי ביחס לנושא בקונגרס כה משמעותי, שלפחות בכל הנוגע למריחואנה שיתוף הפעולה העל-מפלגתי פורח. קבוצת רפובליקנים ודמוקרטים הקימה את "הוועידה" המשותפת לקידום רפורמה בחוקי המריחואנה הפדרליים, כאשר המכנה המשותף להם הוא ההסכמה על זכותן  של המדינות לקביעת מדיניות עצמאית, ולכן חברי הקבוצה סיכמו כי יפעלו יחד לקדם חקיקות ישנות "שישבו על המדף". ולא פלא שהמציאות החדשה בקונגרס אוהדת את הנושא, כשיותר ויותר כסף מגופים בתעשייה ומארגונים תומכי לגליזציה זורם למערכת הפוליטית וכבר לא רק לדמוקרטים, אלא גם לרפובליקנים.

התוצאה כאמור, שורת הצעות חוק שמקדמות גם את מרכזיות הנושא בפוליטיקה האמריקאית וגם את הפרופיל הציבורי של יוזמי החקיקות. למשל הצעה להטיל פיקוח שווה על אלכוהול ומריחואנה, הצעה לחוק שיגן על רכוש שנוגע למריחואנה רפואית, או חוק שיאסור שימוש בתקנות ההחרמה שיועדו לפשע המאורגן כנגד עסקי מריחואנה חוקיים. הצעות חוק אחרות מכוונות לשינוי הסטטוס של מריחואנה בחוק הפדרלי, למשל הצעת חוק LUMMA שלמעשה תעביר את הגדרת הקנאביס לקטגוריה II בפקודת הסמים האמריקאית. הצעת חוק אחרת היא חוק השימוש הרחום שגם היא מקטלגת מחדש את הקנאביס ומוציאה לגמרי את רכיב ה-CBD מפקודת הסמים. לצד אלו ניתן למצוא שטף הצעות בתחומים משיקים, כגון הצעת תיקון לחוק התקציב שתגן על ותיקי מלחמה ותאסור לשלול מהם מימון פדרלי להשתתפות בתכניות טיפול באמצעות קנאביס רפואי. הצעת חוק אחרת, חשובה מאוד לתעשיית הקנאביס, אמורה להסדיר נגישות למערכת הבנקאית עבור עסקים בתעשייה, וזו אולי הבעיה המרכזית כיום עבור התעשייה.

אולם גולת הכותרת מעל לכל אלו, היא הצעת חוק מרחיקת לכת שהגיש באוגוסט, ימים לפני הפגרה, הסנטור סנטור קורי בוקר. ההצעה קוראת להוצאת המריחואנה מפקודת הסמים ולמעשה להגדיר אתה מוצר צריכה מפוקח חוקית. בקיצור: לגליזציה פדרלית. האירוניה היא שהחוק של בוקר, כמו שאר החוקים שמניתי, הם בדיוק סוג החוקים אליהם התייחס אובמה כנשיא, כאשר אמר שזה בידי הקונגרס להחליט אם לקדם שינוי בנושא. אבל בזמנו לא היה לו עם מי לעבוד. עכשיו המצב הפוך לחלוטין. בעוד מבחינה פוליטית בקונגרס ומבחינה ציבורית יש סבירות גבוהה לאפשרות קידום מהלך לשינוי המדיניות הפדרלית, לכוחות אלו אין עם מי לעבוד בבית הלבן. לכן תומכי תנועת הלגליזציה ואנשי התעשייה הירוקה יכולים רק להתגעגע לאובמה ולמה שהתגלה בדיעבד, כהרהורים שחלפו בבית הלבן אודות האפשרות לדה-קרמנליזציה של מריחואנה.

מחירים ותוצאות – תגובת הנגד מהמדינות

אפשר לסכם ולומר שההודעה של סשנס משכה אש מכל כיוון בקונגרס, כולל מתומכי הנשיא עצמו. אבל מעבר לכל, זו בעיקר שאלה של מאבק כוחות פדרלי – מדינתי. לכן מושלי המדינות הרלוונטיות שעשויות להיפגע מהמדיניות החדשה התייצבו בראש להבטיח הגנה למגמות הלגליזציה ולעסקי הקנאביס בשטחם, עוד עם כניסת הממשל לתפקיד. הבולט בהם היה מושל קולורדו, היקנלופר, שנפגש בתחילת הכהונה עם סאשנס לדון בנושא. הפגישה דווקא הניבה שביב תקווה שהממשל לא "יתנפל" על התעשייה, בעיקר נוכח האמירה המפתיעה של סאשנס למושל בפגישה, בה ציין שמכתב קול מייצג לטעמו מדיניות טובה. כעת, לאחר ההחלטה, המושל יצא להגנת החקיקה במדינתו ונגד מה שהגדיר "משיכת השטיח מתחת לניסוי הדמוקרטי" במדינתו. לצד קולורדו, גם בקליפורניה הליברלית נערכים למלחמה במהלך של הממשל, כדי להגן על התעשייה שרק עתה הפכה חוקית לגמרי גם לפנאי, אבל פועלת במדינה מזה קרוב לשני עשורים תחת מודל הקנאביס הרפואי.

מעז יצא מתוק?

מה צופן העתיד? ובכן בכל הנוגע לתעשיית הקנאביס, נדמה שכרגע בתעשייה בעיקר מקווים לשימור המצב הנוכחי, תוך תקווה שייווצר מינימום נזק מצד הממשל עד הסתלקות טראמפ מהבית הלבן. גם פנטזיות על הדחת הנשיא לא ממש משרתות את התעשייה. שכן חלום ההדחה יהפוך לסיוט אם את מקום טראמפ ירש סגנו, מייק פאנס, שונא מריחואנה ידוע ובעל משנה סדורה ועוינת בנושא. התקווה הממשית של תומכי הלגליזציה היא שככל שהממשל ידחף את המדיניות בכוח באמצעים המוגבלים שברשותו, כנגד הקונגרס ורצון הבוחרים וירמוס את זכות המדינות, כך תגבר הטינה בציבור ובמערכת הפוליטית, באופן שיוליד תגובת נגד לטובת התעשייה.

בסיכום, ככל שהממשל יהפוך לעומתי לקונגרס סביב הנושא וככל שיסתבך עם עוד ועוד סנאטורים וחברי קונגרס אל תוך שנת הבחירות, כך נלך ונראה יותר נכונות לפעולה בנושא בגבעת הקפיטול. להבנתי, דינמיקה זו תייצר יותר ויותר הגנה לתעשייה באמצעות יוזמות של חברי קונגרס, שימצאו את המאבק סביב מריחואנה ככר נוח למצב עצמם בו מול נשיא לא פופולארי. בחלומות הוורודים של התעשייה מצב כזה יוביל למהלכים נועזים, כגון: קיטלוג מחדש של קנאביס בקטגוריה מקלה יותר בפקודת הסמים, או בפנטזיות ממש מרחיקות לכת, להוצאתו מפקודת הסמים והעברת מהלך לגליזציה ברמה הפדרלית. פרט לכך, העתיד של המאבק הפוליטי בנושא יעמיס עוד אי ודאות על הבועה הפיננסית שהתפתחה בתעשייה, ועשוי להיות גם הנעץ שיפוצץ אותה. אבל על כך בפוסט נפרד בקרוב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.