באז מקובל בדיון על עתיד שוק המריחואנה בישר בשנתיים האחרונות על צמיחת "תעשייה ירוקה של קפיטליזם קנאביס". במבט ראשון אכן צומחת לה תעשיית מריחואנה משגשגת, אבל עד כמה השיח על "תעשייה של עשרות מליארדים" מבוסס מציאות? עד כמה הפוטנציאל הכלכלי של תעשיית המריחואנה ממשי והאם להבטחות לרווחים גדולים למשקיעים בתחום יש אחיזה במציאות? בואו ננסה להפריד חלומות מעובדות.

נתחיל במספרים

הנתונים שמגיעים מקולורדו מראים שבשנת 2014 התבסס שוק קנאביס בהיקף של כ-770 מיליון דולר. האם זה אומר שהרוויחו 770 מליון דולר על קנאביס? לא. דוגמה אחרת היא וושינגטון, שלפי דיווחים כבר חצתה את רף מיליארד הדולר בהכנסות ממריחואנה. רק שאיש לא מציין שמדובר בהכנסות מצטברות על פני שנתיים וחצי ולא בהכנסה שנתית ממוצעת, בטח ובטח שלא מדובר ברווחים ליזמים או משקיעים. לכן בכל דיווח על נתוני שוק המריחואנה בארה"ב צריך לזכור שמרכיב משמעותי במחיר, הוא מיסוי כבד מאוד על מריחואנה חברתית. מעבר לכך, הנתונים של קולורדו וושינגטון מאכזבים, שכן התייחסות לנתונים אלו כנתונים מקומיים של אותן מדינות לבדן, היא טעות. קולורדו וושינגטון (וכל מדינה שהעבירה חקיקה דומה) הפכו לספקיות מריחואנה של המדינות השכנות להן (ויש הטוענים שאף מעבר). לכן בהיבט זה הנתונים מאכזבים עבור מי שמדמיין תעשייה של עשרות מליארדים.

עדות נוספת לסיכון שיש בהשקעות בתעשיית המריחואנה, מקבלים כאשר מסתכלים אל מעבר למספרים הכלליים של היקפי מכירה ומיסוי. המצב בתעשייה הירוקה פחות מעודד כאשר עושים זום-אין על מחירי המריחואנה בקולורדו ווישינגטון מאז חקיקת הרגולציה של מריחואנה חברתית. בתחילת 2016 דווח על ירידה במחירי גרם מריחואנה מ-21 דולר ל-12 דולר, וזו מגמה רווחת ברוב המדינות בהן עברה חקיקה של מריחואנה חברתית. בחדשות בישרו על קריסת מחירים ופשיטות רגל של מגדלים, שגילו שעסקי המריחואנה פשוט לא רווחיים כפי שציפו. או כמו שאמר מגדל "במדינת וושינגטון יש יותר מדי מריחואנה". למה זה קורה? כי בניגוד לאגדות האורבניות (עם אג'נדה) על הפוטנציאל הכלכלי של מריחואנה, כאשר בוחנים את המריחואנה בניתוח כלכלי צר, רואים שהיא סחורה זולה מאוד לייצור. במודל חוקי רף הכניסה לתעשייה מאוד נמוך, ולכן מריחואנה היא גם סחורה בעלת סף רווח שלא קיים במודל מסחרי רופף. מה שכן מייקר את מחירה בשוק השחור, הוא עצם היותה לא חוקית ומה שמייקר אותה בשוק חוקי, הוא מיסוי כבד שהטילו מנגנוני ההסדרה של החקיקה. או בקיצור, מריחואנה יקרה כי מישהו גוזר עליה קופון, קרטלים או המדינה (ויש שיגידו שזה היינו הך).

הליך ההסדרה בוושינגטון נותן לנו דוגמה מצוינת להמחשת הנקודה הזו. "הלגליזציה" בוושינגטון הטילה מערכת מיסוי כבדה על כל שלבי הייצור, ההפצה והמכירה של קנאביס. כך נוצרה בעיה דואלית: מצד אחד, מערכת המיסוי ניפחה את מחירי המריחואנה החוקית אל מול מחירי השוק השחור, ובמצב הזה המיסוי הגבוה הרחיק חלק מן הקונים מהשוק החוקי. מי שהורחקו עקב המחיר הגבוהה, היו בעיקר אלו שצורכים הרבה מריחואנה ובתדירות גבוהה ברמה יומית (יש שיקראו לזה מכורים). אלו בדיוק הצרכנים שצריכה כל תעשייה של חומרים כמו מריחואנה, טבק, או אלכוהול כדי להתבסס. עליהם ארחיב בהמשך. במקביל לבעיה זו, ככל שמדינות נוספות ובפרט אורגון השכנה מדרום, יצרו שוק מריחואנה חוקי משלהם, בין לרפואי או חברתי, כך גברה התחרות על שווקים בין מדינתיים בארה"ב והמחירים בוושינגטון ירדו עוד ועוד.

עכשיו, אם ליברטנים וחסידי השוק החופשי יאמרו שזה מצב רצוי, שכן השוק יסדיר עצמו והתעשייה תסתדר, אזי חדשות: היא לא. בעיית צניחת המחיר תלך ותחריף נוכח מגמת החקיקה לרגולציה בעוד מדינות. כרגע עומדות כעשר יוזמות הסדרה שונות בארה"ב (למריחואנה רפואית או חברתית) והבולטת והמדוברת מכל היא זו של קליפורניה. אם "יוזמה 64" תעבור בבחירות בנובמבר, השוק הכי גדול למריחואנה בארה"ב יוסדר. אבל זה שוק שהביקוש בו כבר יחסית מוסדר, באמצעות מערכת מריחואנה רפואית רופפת, הפועלת כאמתלה של לגליזציה. מה שיקרה בפועל, הוא פתיחת השוק של קליפורניה לא כשוק לביקוש, אלא כמקור אדיר של היצע. במצב הזה ובהעדר הסדרה פדרלית מנחה, פערי המיסוי בין המדינות יחריפו את המאבק על לקוחות וימשיכו לדחוף את המחירים מטה. אם "יוזמה 64" תעבור, סביר שכל החוף המערבי ומערב ארה"ב יחווה קריסת מחירים כללית. אבל זה לא עוצר בעלי אינטרס מלנפח את הבועה ולדבר על הפוטנציאל הכלכלי העצום של השוק בקליפורניה.

לצניחת המחירים יש היבטים חיוביים ושליליים. בהיבט החיובי צניחת המחירים מנטרלת את התחרות מול השוק השחור ומגמדת אותו ומאפשרת ביסוס של תהליך ההסדרה החוקי. מנגד, הקרטלים והכנופיות המקומיות בארה"ב, שחווים מכה כלכלית ואבדן הכנסות נוכח אובדן המונופול על "המוצר" צריכים למצוא אלטרנטיבה, ולצורך הזה יש השפעה שלילית. הקרטלים הם ארגונים כלכליים חכמים, הרבה יותר מרוב התאגידים שהפנסיות שלנו מושקעות בהם ולפי דיווחים, למדו לפצות על אבדן ההכנסות משוק המריחואנה באמצעות קידום מוצרים אחרים. לפי הדיווח, מניע זה בין היתר, הוא מה שיצר והעצים את מגפת ההרואין שמשתוללת בשנים האחרונות בארה"ב.

בהיבט שלילי נוסף, גופים אחרים, אלו החוקיים, השואפים לבסס תעשיית מריחואנה חוקית של עשרות מליארדים, יצטרכו להתמודד עם מגמת צניחת המחירים המתמשכת. הדרך היחידה של שחקנים חוקיים בתעשיית המריחואנה לשרוד במצב כזה, היא באמצעות שיווק מסחרי אגרסיבי ממוקד בקהלי יעד פוטנציאלים, לצד מאבק עיקש ברגולציה, בעיקר על ידי לחץ כבד על המחוקקים (בדיוק כפי שמנהלות שנים תעשיות האלכוהול והטבק). או בתמצית, חיזוק פעולת חוק הפארטו בשוק על ידי יצירת קהל צרכנים ממוקד שייצר את מרבית הביקוש, אלו בדיוק אותם אלו שהגדרתי קודם כמי שצורכים הרבה ובאופן תכוף. קהל יעד נוסף, הוא צעירים בגילאי 15-25. עדויות ראשוניות לתהליך הזה כבר מופיעות סביב מלחמת המחירים והבדלי המיסוי שבין אורגון ווושינגטון. עדויות אחרות לכסף הגדול ולכוחות הכלכליים שעומדים מאחורי דחיפת התחום, ניתן לראות למשל בכתבת תחקיר שמציגה את תרשים זרימת ההון אשר מניע ותומך בקידום יוזמה 64 בקליפורניה.

בועה ירוקה גם בשוק הרפואי?

היבט נוסף, שלישי, הוא גם חיובי וגם שלילי, תלוי בפוזיציה של המתבונן ובאינטרסים שלו. היבט זה נוגע להשפעה על שוק המריחואנה הרפואית. תהליך ההסדרה של מריחואנה חברתית בארה"ב, כפי שהוא מתנהל כרגע, סביר שיחסל סופית את שוק המריחואנה הרפואית במתכונתו הנוכחית. לכן לא פלא שבין המתנגדים הגדולים לחוקי הסדרת מריחואנה חברתית ניתן למצוא חברות בולטות של מריחואנה רפואית לצד חברות פרמצבטיקה מסורתיות. למה? כי ברוב המקומות בארה"ב (ובמדינות אחרות בעולם) בהם הוסדרה מריחואנה חברתית, נפגע שוק הקנאביס הרפואי ומוסמס לתוך שוק המריחואנה הרגיל. העדר הצורך לעטוף מכירת מריחואנה תחת כותרת של "קנאביס רפואי" צמצמם את שוק הקנאביס הרפואי לנישות בוטיק מתמחות בתוך כלל השוק.

דוגמה בולטת לתהליך היא שוב מדינת וושינגטון. כחלק מתהליך החקיקה של מריחואנה חברתית בוושינגטון, חוסל בפועל שוק הקנאביס הרפואי במדינה באמצעות מבנה התקנות. מדוע? כי בתהליך החקיקה דרש (והשיג) הלובי הכלכלי של איגוד מגדלי הקנאביס החברתי, לכפות על תעשיית הקנאביס הרפואי את אותה רגולציה וסטנדרטיזציה שהחקיקה הטילה על מריחואנה חברתית. למשל, הם דרשו שהשוק הרפואי יתמקד בקנאביס בצורת שמנים ומוצרים אכילים, אך תיאסר עליו מכירת תפרחת לעישון. מנגד, בעלי אינטרס בשוק הקנאביס הרפואי פתחו במחאה, בעיקר על רקע ההפסד המסחרי הצפוי ואבדן המונופול הייחודי שהיה להם בתחום. הנקודה החשובה בסיפור הזה, היא האופן בו הוא מדגים כיצד כניסת קבוצות אינטרס כלכליות ניסו להשפיע על החקיקה באופן שלא תאם בהכרח את האינטרס הציבורי.

עדיין צריך לומר, החריג היחיד ביחס לפוטנציאל הכלכלי של קנאביס רפואי, נוגע לפיתוחים רפואיים ממשיים ומיצויים של תכונות הצמח לכדי תרופות שעומדות בהגדרות קליניות. המהלכים האחרונים של הממשל, או יותר נכון ה-DEA שאפשרו הרחבת מחקר רפואי הן חדשות טובות לעתיד הכלכלי של התחום. אבל עדיין, תרגום הפוטנציאל המחקרי של קנאביס לכדי תרופות מסחריות מאושרות על פי הסטנדרט הקליני, היא השקעה רבת סיכון התלויה בנכונות חברות פרמצבטיות להשקיע במחקר בתחום ובשינויי רגולציה. ואחרי כל זה, גם אז, התוצאה בסופו של תהליך תהיה הפיכת קנאביס רפואי לענף נוסף של תעשיית הפרמצבטיקה, שבכל הנוגע להשקעות, מייצגת מתח סיכוי-סיכון גבוה.

כאן אנו מגיעים לנקודה המרכזית אותה רציתי להעביר בפוסט: האשליות והסיכון שבהבטחות הגדולות למשקיעים "בבועה הירוקה". התהליך שהתרחש בקולורדו ווושינגטון ובהמשך גם באורגון ומדינות נוספות, בין אם בשוק הרפואי או בשוק המריחואנה החברתית, משקף את התנפחות בועת החלומות שסביב תעשיית המריחואנה ככלל. לא מדובר רק בהבטחות בכותרות בעיתונים ובכתבות צבע מבדרות במדורי כלכלה, מדובר בענף שלם של מכירת חלומות שהוא בבחינת הונאת משקיעים. על גבי גל ההבטחות לתעשיית מריחואנה משגשגת של עשרות מליארדים, הופיעו שלל חברות וקרנות השקעה, המתיימרות להציג עצמן כמתמחות בתחום. כחלק מההבטחות גיוסו ואף נכנסו עצמאית לתחום שלל מפורסמים, שבעיקר תרמו את השם שלהם לייצר תדמית של תעשייה צומחת עם פוטנציאל של מליארדים. אולם העדויות עד כה מלמדות שעיקר פעולת הקרנות הללו, היא לכידת משקיעים בהבטחות שמנות, אך חסרות בסיס כלכלי ממשי.

מדוע אני טוען כי מדובר בהשקעות חסרות בסיס כלכלי? כי אותו רציונל של מוצר שזול לייצור אותו ושקשה להפוך לרווחי בשוק עם רגולציה כבדה, מוכיח עצמו גם בנתונים של התעשייה עצמה. מעקב אחר תנודת מניות חברות הקנאביס, מראה על צניחה מתמשכת בערך של המניות ומסתבר שרובן של ההשקעות בעסקים שהבטיחו תשואה אדירה, התגלו כסוג של הונאה במניות זבל זניחות. הונאות אלו אף הביאו לחקירות מצד רשות ניירות הערך האמריקאית, כמו למשל במקרה של חברה שעשתה הרבה באז בזמנו, כולל בתקשורת הישראלית שהשתמשה בה כדוגמה להצגת הפוטנציאל של התחום.

לא מאמינים לי? תסתכלו בתרשים המתאר את הערך שהיה מקבל מי שהשקיע בבועה הירוקה עשרת-אלפים דולר ב-2014. מה אומר התרשים בתמצית? מריחואנה מסחרית היא עסק הפסדי שכבר זכה להגדרה בועה. אבל מעטים אלו שעומדים עם תמרור עצור ורבים מדי מנפחים את אשליית הרווחים, כשהם רוכבים על הבטחות לפוטנציאל תעשייתי אדיר שיגיע עקב אפשרות של הרחבת הלגליזציה בבחירות 2016.

תעשיית החלומות של הבועה הירוקה לא נעצרת בארה"ב וחלחלה גם לארץ. מעבר לאנשים פרטיים ששמעתי עליהם, שהלכו ושמו כסף במניות כאלו ונכוו, ישנה דוגמה משעשעת אחרת להתנפחות הבועה הירוקה. באז תעשיית המריחואנה משמש את "האקדמיה" בישראל כדי להציע קורס בנושא למי שמתעתדים להיות יזמים בתעשיית הקנאביס הרפואי בארץ. אז הנה לכם, לא רק התקשורת אלא גם גוף אקדמי שמצא דרך לעשות עוד קצת כסף מדמי רישום באמצעות חלומות שמפריחה הבועה הירוקה. הקורס אגב, בשיתוף פעולה עם חברה פרטית שפועלת "לקידום יזמות בתחום". הרבה חלומות והבטחות, תוכן אקדמי? לא ממש.

לסיכום, מי שחולם על התעשרות מהירה, או אקזיט חלומי בתעשיית המריחואנה, כדאי שיעצור ויכניס את הכסף לכיס, או אם הוא ממש רוצה לבזבז כסף, אני פתוח לתרומות. ככל שהבאז סביב מניות המריחואנה בארה"ב עולה, כך הבועה מתנפחת. ניפוח הבועה, בחלקו הגדול, הוא תהליך מכוון שנועד למשוך ולנצל את חוסר ההבנה של מי שמתפתים להשקעה בתחום. הבועה היא במידה רבה, כפי שציינתי, תוצר של שיווק אגרסיבי של עסקים וקרנות השקעה שנכנסו לתחום ועתה מריצים מניות, במטרה ולעשות סיבוב מהיר על משקיעים להוטים עם פנטזיה למצוא את מניית הזהב הבאה.

בשורה התחתונה, מעבר לתעשיית החלומות וההבטחות שמייצרת הבועה הירוקה, היא מנפחת ומפיחה רוח גבית בניסיון לייצר תעשיית קנאביס שתעמוד כשוות ערך לצד תעשיות הטבק והאלכוהול. המניע הזה צריך להטריד את מי שעוסק בתחום, יותר מפוטנציאל ההפסד של משקיעים. שכן בדומה לשתי חברותיה החוקיות, תעשיית קנאביס מסחרי תפעל בהתאם לאינטרסים הכלכליים שלה, שלא עומדים בקנה אחד עם האינטרסים של בריאות ורווחת הציבור. בארה"ב יש קולות, גם באקדמיה וגם בתרבות הפופולרית, שאומנם תומכים בקידום רגולציה של קנאביס חברתי, אבל מתנגדים ומזהירים מהתפתחותה של תעשיית מריחואנה מסחרית. לתחושתי האישית, בדיון בארץ משאילים יותר מדי מן הטיעונים המסחריים, על כל הסיכונים שבהם, בניסיון לקדם "לגליזציה" ובכך מכוונים את הדיון ובמידה מסוימת את החקיקה, למקום פחות רצוי. על ניגוד האינטרסים הזה ובעיקר על הדרך בה ניתן לאזן אותו ועדיין לאפשר נגישות חוקית למריחואנה חברתית, אכתוב בפוסט אחר בקרוב.