רבים בישראל ובחלקים אחרים בעולם נושאים מבטי הערצה לפוטין. הדימוי הוא של מנהיג חזק "גבר-גבר" שמוכן לעשות את העבודה הקשה שאובמה "הרכרוכי" לא מוכן לעשות. לכאורה נראה שאכן כך. עם מעורבות צבאית בסוריה, מלחמה סמויה באוקראינה וסיפוח שעבר ללא תגובה ממשית של קרים, הדימוי הוא כי פוטין על הסוס, תרתי משמע. אבל ברמה המעשית מצבה של רוסיה עקב ההתנהלות של פוטין קשה הרבה יותר. המיתון הקשה שפוקד את רוסיה עקב הסנקציות ומשבר מחירי האנרגיה, זורע שמות בכלכלה הרוסית ובמקביל המעורבות בסוריה נדמית כמו בוץ חדש. פרט לכך, נראה שההתנהלות הרוסית רק מאיצה את התגובה של ארה"ב וחברותיה האירופאיות הנערכות מחדש לאפשרות של עימות במזרח אירופה.

אבל לא רק באלו מעשי פוטין טובעים בים. לפוטין ישנה מלחמה שקטה שלא מרבים לדבר עליה בארץ. מלחמה אשר זורעת הרס וחורבן בחברה הרוסית והאוקראינית. המלחמה של פוטין בסמים. על ההיבטים הבין לאומיים שלה כתבתי פה בעבר והמגמה הזו ממשיכה. הפעם אכתוב על מה שהיא עושה לרוסיה ואוקראינה מבית ובעיקר מה החשיבות שלה במשחק הפוליטי מול המערב.

המתקפה של פוטין על מכורים להרואין ואופיאטים אחרים, בבית ובאוקראינה, הואצה עם המאבק כנגד המהפכה האוקראינית. עוד בשלהי 2014 טען ויקטור איבנוב, ראש הרשות הרוסית למאבק בסמים, כי שורשי המהפכה האוקראינית נעוצים במכורים למת'דון (תחליף לטיפול במכורים להרואין). לטענתו אלו עברו שטיפת מוח והחלו עקב כך את מהפכת כיכר מיידאן. הוא טען כי במקום להשקיע בתכניות שיקום מלאות, הוענקו למכורים האוקראיניים תחליפים המשמשים למעשה כסם אחר והתמכרות ולא מהווים פתרון.

הנקודה המעניינת בתיאור הזה היא הקישור של המאבק בסמים, או יותר נכון, הקישור של מדיניות הסמים האוקראינית להשפעה מערבית. תכניות שיקום מכורים באמצעות תחליפים כמתד'ון, הן חלק מגישה מערב אירופאית המכונה "מזעור הנזק". הטענה של איבנוב הייתה, שהזנחת תכניות השיקום אפשרה ל"כתות טוטליטריות" כדבריו, לעשות רווח מהיר על ידי פיתוי אנשים אלו ובכך גרמו להם להפוך מכורים למת'דון. מכורים אלו לפי איבנונב, הפכו בהמשך לבשר התותחים המהפכני בכיכר מיידאן ובמאבק על קרים והמחוזות הבדלנים במזרח אוקראינה.

בהמשך, המתקפה הרוסית כנגד מכורים אוקראינים, החריפה תחת מה שמכונה "הרפובליקות העממיות של לוהנסק ודונייצק" המחוזות הבדלניים במזרח, ששאפו להסתפח לרוסיה כמו קרים. מדיווחים עולה, שפרט להפסקת תכניות סיוע חברתי למכורים, מכורים אלו הפכו מטרה של בדלנים רוסיים אשר גייסו אותם בכוח לעבודות כפייה לשם חפירת שוחות וביצורים בחזית הלחימה. הבדלנים נקטו ביד קשה ולפי הנרמז, אף הוציאו מכורים וסוחרים להורג. התיאור הזה עשוי להיות הסבר לטענות ה"שלטון החדש" במחוזות הבדלניים, להצלחה דרמטית בניקוי המחוזות מבעיית הסמים והאלכוהול.

אך האם הם אכן "ניקו" את המחוזות מסמים? לא ממש. הם סך הכול פינו את השוק לכניסת סוחרים רוסים, שהחליפו את צריכת המת'דון של המכורים האוקראינים בהרואין. התהליך הזה כבר התרחש קודם בקרים ולבדלנים במחוזות המזרח הייתה השראה מהטיפול הרוסי "היעיל" במכורים בקרים. על פי דיווחים שהגיעו מקרים, לאחר הסיפוח הרוסי הופסקו תכניות תחליף המת'דון ובתוך חודשיים מתו עשרות מהם בהעדר טיפול חלופי. שליח מזכיר האו"ם למאבק באיידס, הזהיר שהשלכות האיסור על שימוש במת'דון יביאו לעלייה בהתפשטות מגיפת האיידס, מה שאכן קרה.

מלחמה גם בבית.

המדיניות הזו אינה ייחודית להתנהלות הרוסית בשטחים אליהם פלשה באוקראינה. הדבר תואם את הקו הרוסי בבית, בו מיושמת מדיניות סמים נוקשה של איסור מוחלט. התוצאה? רוסיה רושמת כמאה אלף מיתות כתוצאה מסמים מדי שנה. לשם השוואה, ארה"ב עם אוכלוסייה הגדולה פי שלוש, רושמת כשלושים אלף מדי שנה לערך ובמדינות האיחוד האירופאי עם אוכלוסייה של כחצי מיליארד המספרים נמוכים אף יותר משמעותית.

להיבט פנים-רוסי זה יש נגיעה גם לסכסוך באוקראינה. שכן פוטין והמשטר בראשותו, משתמשים בסכסוך האוקראיני כאמתלה נוחה לתלות בה את בעיות הפנים והחוליים החברתיים שברוסיה עצמה. מגפת הסמים שפוקדת את רוסיה, המורכבת מסמים סינטטיים מייצור מקומי ואירופאי ומהרואין זול המגיע מאפגניסטן, מכה שמות ברחבי רוסיה. אבל עבור פקידים רוסיים מקור הסמים, לפחות אלו הסינטטיים, הוא ברור: אוקראינה. למשל, בפברואר הקודם האשימו בכירים רוסיים מושל מחוז אוקראיני, כי הוא אשם בהפצת "ספייס" ברחבי מוסקבה (סם סינטטי ממריץ, בדומה למה שמכונה בארץ סמי פיצוציות).

בנוסף, בכירים ב-FSKN, הגרסה הרוסית ל-DEA, האשימו את הממשלה האוקראינית בכך שהיא מארגנת קרטלים להפצת סמים ברוסיה, כדי לממן את הלחימה בבדלנים הפרו-רוסים. האשמות אלו חזרו על עצמן בערוץ טלוויזיה שבשליטת הקרמלין והשורה התחתונה בהן הייתה דומה "מישהו מרעיל את הנוער הרוסי בכוונה." שימוש זה של המשטר במאבק בסמים והקישור בין חוליים חברתיים והשפעת גורמים חיצוניים ומאבקים אסטרטגיים אינו מפתיע. זה אספקט נוסף של האופן בו משטר פוטין, מנסה לאזן ולנמק את דעיכת רוסיה אל מול המערב ובמובן זה, המאבק בסמים הפך לדרך נוספת בה ממצב הממשל הרוסי את תודעת העם אל מול המערב. לכן לא פלא שכאשר בארה"ב קודמו יוזמות לגליזציה של קנאביס, טענו בכירים במשרד הבריאות הרוסי, כי אזרחי ארה"ב נדונו להיות נרקומנים.

את הטענות הרוסיות הללו ניתן היה לפתור לכאורה, בהסבר של עוד פרופוגנדה מטעם משטר מתגונן. אולם הפניית האצבע למערב וכלפי גורמים מבית באה עם מחיר. שכן למגפת ההתמכרות המתפשטת, נלווית התפשטות מהירה של איידס ברוסיה. בכירים במשרד הבריאות הרוסי מעריכים שבקצב ההדבקה הנוכחי, נוכח המדיניות השמרנית של פוטין, בעוד כחמש שנים שלושה מיליון רוסים יהיו חולים או נגועים באיידס וקצב ההדבקה השנתי ברוסיה קרוב יותר למספרים של אפריקה מאשר למדינות אירופה. לפי הדיווחים, שישים אחוזים מהחולים היו מעורבים בשימוש בסמים, אבל עדיין, הממשל הרוסי טוען שהגורם העיקרי הוא יחסי מין הומוסקסואליים, דבר שמחבר את הנושא למאבק המשטר הרוסי בקהיליית הלהט"ב המקומית. בתמצית, ההיגיון של המשטר פשוט: נאשים את ההומואים ואת המערב במגפת הסמים והאיידס ולא נצטרך להתמודד עם הגורמים החברתיים הממשיים לבעיה.

אבל לא רק סמים ואיידס הורגים רוסים. למגפות הללו מצטרפת מגפה ישנה, המלווה את רוסיה מסורתית ומקשה אף יותר על המשטר. מגפת הסמים בחברה הרוסית חוברת למגפת ההתמכרות לאלכוהול ויחד הן הופכות את תוחלת החיים הרוסית הממוצעת, לנמוכה בהשוואה למדינות רבות אחרות. על פי מחקר שנערך ב-2014, אלכוהול הוא הקוטל מספר אחת של רוסים בהמוניהם, בין אם מהרעלה, תאונות, או אלימות. בשלושים השנים האחרונות, אלכוהול הוביל לירידה בתוחלת החיים של הגבר הרוסי הממוצע, כאשר לצד זאת עלייה בעישון, בניגוד למגמות במערב, הובילה לעלייה בתמותת רוסים בגילאי 15-54.

אומנם ב-2006 חלה ירידה מה בתמותה לאחר שחוקים חדשים הטילו מגבלות מסוימות על שתייה. אך למרות כל אלו בין השנים 1992 – 2009 הצטמצמה אוכלוסיית רוסיה בכשבע מיליון איש, שהם חמישה אחוזים ותוחלת החיים הממוצעת הצטמקה בכשבע עד שמונה שנים לעומת הממוצע בשלהי השלטון הקומוניסטי. לפי טענות אחרות, אלו לא הגורמים העיקריים. אלא טענה היא, כי "לב שבור" כתוצאה מאבדן תקווה ותחושת חידלון אישי, המאפיינת את המרחב האישי והציבורי ברוסיה, היא שהובילה לשטף מחלות קרדיווסקולריות ולתמותה גבוהה ועקב כך, לצמצום האוכלוסייה הרוסית בשני העשורים וחצי האחרונים. לכן בסיכומו של דבר, דימוי "הגבר-גבר" על סוס בחזה חשוף, הוא רק עוד פלקט המסתיר גוף חולה וחלש, המתמודד עם שלל מגפות בריאות המדרדרות את העם הרוסי לאבדון.

אז למי אכפת מה המדיניות הרוסית ביחס לסמים?

העמדה הרוסית ביחס למאבק בסמים ומדיניות הסמים ובפרט כלפי גישות סוציאלית כגון מזעור הנזק, חשובה בגלל המתרחש בזירה הבין לאומית. המגמה המתהווה בחלקים רבים של המערכת הבין לאומית, היא רצון לרפורמה במבנה משטר הפיקוח על סמים ותנועה לעבר אי-הפללה ונכונות לקבל גישות מקלות יותר כלפי שימוש אישי ושיקום. מגמה זו מסמלת התרחקות מהגישה המחמירה של המערב במלחמה בסמים בשלושים השנים האחרונות. אך כדי להוביל מהלך שכזה, נדרשת הסכמה גורפת בזירה הבין לאומית. לכן בהינתן והעמדה הרוסית תהיה לעומתית למערב וכלפי ארה"ב בפרט, בעיקר כדרך לקרוא תיגר על העצמה האמריקאית, סביר להניח שהתוצאה תהיה המשך סטגנציה במוסדות משטר הפיקוח והמשך תסכול גובר של מדינות אחרות מהמדיניות הבין לאומית הנוכחית.

דוגמה ורמז להתנהלות רוסית עתידית בנושא במוסדות האו"ם, ניתן לראות בעמדה הרוסית בסוגיה אחרת הקשורה לרפורמות ליברליות, היא סוגיית זכויות הלהט"ב. בנושא זה רוסיה פעלה לסכל החלטה אדמיניסטרטיבית של מזכירות האו"ם, שרצתה להכיר בזכאות של בני זוג חד מיניים להטבות מלאות כבני משפחה של עובדי האו"ם. רוסיה שהתנגדה להחלטת המזכירות, פעלה להשיג החלטה מנוגדת באחת ממועצות הארגון כדי לבטל את המהלך. לכן כשמסתכלים על נושאים אלו וחושבים על ניסיון לקדם שת"פ בין לאומי בנושאים אחרים מהותיים יותר, כמו סוריה אוקראינה, או ההסכם עם איראן, מתחדדת התמונה ביחס ליכולת, או נכון יותר לומר חוסר היכולת, לקדם מהלכים פוליטיים ממשיים בזירה הבין לאומית כיום. עד כמה קשה? אז כך:

בסוגיה הנ"ל, של מעמד בני זוג מאותו המין של עובדי האו"ם, רוסיה טענה כי המהלך מהווה התערבות בזכות הריבונית של מדינות לקבוע את המסגרת המשפטית של אזרחיה (הזכויות אמורות לחול על עובדי האו"ם ללא קשר לעמדת מדינתם). מצד שני, רוסיה מתנגדת באופן ציני ופרדוקסלי לרצון לרפורמות במדיניות הסמים הבין לאומית, תחת הטענה שמדובר בהפרת הסטטוס הבין לאומי הנתון בידי המוסדות. כלומר בנושא הזה רוסיה מתנגדת לעמדה האירופאית-אמריקאית, הרוצה להתיר למדינות מרחב תמרון פנימי בכל הנוגע לאי הפללה ותכניות מזעור נזק. וכאילו שהמצב לא מספיק מסובך, באופן הפוך האמריקאים והאירופאים מתנגדים לעמדה הרוסית בסוגיית זכויות עובדים חד מיניים, בטענה שבנושאים של גזע, דת וזהות מינית, סמכות מזכ"ל האו"ם גוברת ואין למדינות זכות לקבוע את הזכויות של אזרחיהן העובדים באו"ם. מנגד, בכל הנוגע לרפורמות במדיניות הסמים, ארה"ב ואירופה מחפשות להעניק משקל רב יותר לקידום יוזמות מדיניות לאומיות פנימיות על פני סמכות מוסדות האו"ם, בהינתן הסטגנציה הנוכחית במשטר הפיקוח.

אז אחרי כל הברדק הזה בנושאים לכאורה "שוליים" אתם עוד רוצים שהמעצמות הללו יצליחו להגיע להסכמה על פתרון בסוריה ואוקראינה? בהינתן והקיפאון הזה יימשך, עולה שאלה לא פחות חשובה- מה תהיה התגובה העולמית להמשך הסטגנציה ולסיכול הרוסי המתמשך של ניסיונות לרפורמה במוסדות האו"ם? ובכן, התשובה היא שמדינות מסוימות פשוט ימשיכו לנהל ולקדם מדיניות סמים לאומית עצמאית, שפשוט תתעלם מעקרונות משטר הפיקוח ותתנהל באזור אפור. מנגד, רוסיה מוצאת אוזן קשובה בנושא זה אצל מדינות אחרות, כמו אינדונזיה, סין, אירן וערב הסעודית, העשויות לחבור אליה בנושא כדי לאזן את המגמות הליברליות ממערב.

לכן לסיכום, ניתן לראות במאבק הרוסי במכורים באוקראינה ובבית, עוד ביטוי למגמת הפיצול במערכת הבין לאומית. תחת מגמה זו, רוסיה יחד עם מדינות אוטוריטריות כסין ומצרים ומה שמכונה גם דמוקרטיות א-ליברליות כטורקיה, ממלאות את מקומה של ארה"ב בהובלת הקו הנוקשה במדיניות הסמים הבין לאומית. הרצון להוביל את הנושא בזירה הבין לאומית, מקורו גם ברצון להשתמש בו כמנגנון להידוק השליטה הפנימית מבית, אבל מקורו גם ביתרונות הגיאופוליטיים שהוא מעניק בזירה הבין לאומית. שכן הובלת הקו הנוקשה מחזק את "העצמה הרכה" של רוסיה, בעיני משטרים המזדהים עם ערכיה ברוח דומה.