שאלה בולטת החוזרת על עצמה בכל דיון סביב אי חוקיות סמים, וחוקיות קנאביס בפרט, היא השאלה, מדוע קנאביס הפך לבלתי חוקי? בפוסט כפול זה, אנסה לתמצת את המקורות ההיסטוריים (והדי ידועים) שהביאו להפיכת מריחואנה לבלתי חוקית, ובעיקר אנסה להפריד קונספירציות מעובדות. לשם כך נחזור קצרה בזמן, לתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה, ונתמקד בתקופת המשבר הכלכלי הגדול בשנות השלושים של המאה הקודמת.

מדוע דווקא תקופה זו? עובדה ידועה היא שבשנת 1937 נחקק בארה"ב חוק אשר הפך את צמח הקנאביס/מריחואנה לחומר בלתי חוקי דה פקטו. הרקע  לגיבוש החוק כבר נדון רבות ברשת. בתמצית אומר הסיפור, כי ב-1937 תחת הובלת משרד האוצר האמריקאי חוקק בארה"ב חוק בשם The Marijhana Tax Act. החוק אומנם לא קבע שמריחואנה אסורה לשימוש, אך כן קבע איסור דה פקטו על גידול קנאביס ללא היטל מיסוי מיוחד של משרד האוצר האמריקאי. האיסור היה חרם מעשי, שכן השגת האישור המדובר הייתה כרוכה בהיטל בעלויות גבוהות מאוד. כך, גידול ויצור קנאביס על צורותיו השונות, הפכו מעשית לבלתי אפשריים בארה"ב.

אולם הנקודה המעניינת מבחינת הפוסט הנוכחי, אינה תהליך החקיקה ואופיו של החוק, אלא שאלה בסיסית, זוטא יותר, אך גם מאוד משמעותית להבנת מקורות האיסור. השאלה המעניינת לטעמי היא – מדוע ההיטל כונה "חוק מיסוי המריחואנה" מלכתחילה? הרי אם החוק כוון כנגד קנאביס, או כנגד גידול של האמפ ( HAMP – זן קנאביס ששימש בעיקר לצרכים תעשייתיים) אזי מדוע החוק לא כונה "חוק הקנאביס" או "חוק ההאמפ?" התשובה טמונה בכך שהשם שניתן לחוק הכיל משמעות וחשיבות מיוחדת לסימון החברתי של מהגרים ומיעוטים, אך טמונה לטעמי גם בטעות היסטורית בזיהוי הקנאביס כגורם לאלימות חברתית ו"בפספוס" משקלם של חומרים ממכרים אחרים בתרבות הפופולרית באותה תקופה. לעניין זה נחזור בהמשך, ותחילה נפנה לבחון כמה מיתולוגיות רווחות לגבי מקורות האיסור.

ההיסטוריה הידועה זה מכבר אודות האופן בו התגבש חוק המריחואנה של 1937, מספרת לנו שאת החוק יזם לכאורה הארי אנסלינג'ר, מי שהיה ראש ה-FBN, הרשות האמריקאית למלחמה בסמים דאז, כסוכנות פדרלית של משרד האוצר האמריקאי. אנסלינג'ר עצמו הפך לדמות איקונית בהיסטוריה של הביורוקרטיה האמריקאית. תקופת כהונתו והשפעתה על הפוליטיקה האמריקאית, היו שוות כמעט לזו של גיי. אדגר הובר ראש ה-FBI המפורסם (וגם קרוס-דרסר סמוי כפי שהסתבר בדיעבד).

אנסלינג'ר היה ביורוקרט יעיל, כמו גם שמרן דתי סגפן, שהוביל את המאבק בסמים בארה"ב. מאמץ זה לצד המאבק באלכוהול באותה עת, הובילו לבניית קומפלקס פדרלי רחב שביסס את סמכות המדינה לפקח על התנהגות ומוסריות הפרט. עד כאן אין חידוש מיוחד, אלו הן עובדות היסטוריות מוסכמות וידועות. אולם כאן גם עולה אחת השאלות המסקרנות והנידונות ביותר בהיסטוריה של הוצאת הקנאביס מחוץ לחוק: מה הוביל את אנסלינג'ר ואת הממשל כולו באותה עת ליצור את "חוק מיסוי המריחואנה"? מה היו המניעים האמתיים שעמדו מאחורי החוק?

הטריילר לסרט התעמולה משנות ה-30 Reefer Madness

חוקרים, היסטוריונים-פוליטיים וגם (ואולי בעיקר) מבקריה הרבים של המלחמה בסמים שהוביל הממשל האמריקאי, תקפו שאלה זו בניסיון לפצח את התעלומה ההיסטורית. בתוך התשובות האפשריות עלו מספר השערות, חלקן מבוססות חלקית, חלקן קונספירטיביות במהותן. אבל טרם נפנה לאלו נציין, שההסבר הנורמטיבי הרווח בקרב היסטוריונים פוליטיים וחלק מהעיתונות, גורס כי החוק היה תוצר של תהליך היסטורי מתמשך, אשר בבסיסו העלייה בכוחה של התנועה הפוריטניות בארה"ב ותגובה שמרנית לגלי הגירה וקסנופוביה תרבותית הטבועה באופי החברה האמריקאית. אל הסבר זה נשוב בהמשך, כשאנסה להשיב על השאלה עמה נפתח הפוסט: מדוע ניתן השם "חוק מיסוי המריחואנה" לחוק?

אולם דווקא הסבר נורמטיבי זה נדחק לשוליים של הדיון הציבורי הפופולרי, כולל זה שניתן לשמוע לאחרונה בארץ, בתקשורת ובמדיה החברתית. במקום הסבר זה, מושמעות שוב ושוב תאוריות שונות שמקורן בתרבות העממית בארה"ב. באמריקה, כמו באמריקה, עלו ופרחו להן תאוריות  קונספירטיביות שונות שניסו לתלות את המניעים ליצירת החוק, בלחצים מצד בעלי אינטרסים שונים, בין אם כלכליים ובין אם פוליטיים, שהניעו קבוצות לחץ אשר שרתו את "הטייקונים" האמריקאים הבולטים באותה עת. התאוריה המפורסמת ביותר שהתפרסמה סביב שאלת חוק המריחואנה של 1937, היא זו שמציג הספר שחיבר ג'ק הארר. הספר הפך לתנ"ך של תומכי הלגליזציה ולבסיס של תאוריה קונספירטיבית מפורסמת, שעם הזמן הפכה למנטרה מושרשת, עד כדי כך שרבים כיום בציבור הרחב בארה"ב ובעולם, מאמינים בה כאמת מוגמרת. תאוריה זו חלחלה גם לדיון הציבורי בארץ, והוצגה לא אחת בכתבות ותחקירים כעובדה וכהסבר תקף לשורש האיסור.

מה אומרת בתמצית התאוריה של הארר? מבלי להיכנס לעומקה המפותל והפרנואידי, הקונספירציה של הארר טוענת ששילוב אינטרסים בכמה מוקדי כוח כלכליים פוליטיים ותקשורתיים, הוא שהובילו להוצאת הקנאביס אל מחוץ לחוק. על פי הארר, התאגיד התעשייתי בבעלות משפחת דו-פונט, שבדיוק המציא את סיבי הניילון באותה עת, חשש מהתחרות הכלכלית מצד סיבי הקנאביס הטבעיים. לכן כדי לצמצם את התחרות הכלכלית מצד מה שהארר כינה "צמח פלא כלכלי" פנו מנהלי דו-פונט יחד עם איל החדשות ראנדולף הארסט, לו היו לו אינטרסים בעסקי ה-PULP (עיסת הנייר ממנה מכינים את נייר העיתונים) שאוימה אף היא לטענת הארר מסיבי הקנאביס, כדי לחסל תעשייה זו. טייקונים אלו חברו לאנסלינג'ר ולחברי קונגרס, כפרד וינסן, ובהובלת אנשי ממשל מרכזיים ממשרד האוצר, פנו לחסל את תעשיית ההאמפ.

הארר טען כי למרות שהאמפ אינו מכיל את המרכיבים הממסטלים של המריחואנה, קבוצה זו קשרה את כל הזנים יחד והשתמשה באופן מכוון בקמפיין תקשורתי להפחדת הציבור, באמצעות אימפריית התקשורת של הארסט. מהלכים אלו הובילו, לטענתו של הארר, לאהדה ותמיכה ציבורית ופוליטית גוברת בהוצאת המריחואנה/קנאביס/האמפ אל מחוץ לחוק, ובסופו של דבר לחקיקת "חוק מיסוי המריחואנה".

מבלי להתיימר ולקבוע פה אם התאוריה של הארר נכונה או שגויה, ניתן להצביע על חורים גדולים ובעיות עובדתיות שיש בה. אחת הביקורות המרכזיות, כפי שמציין הערך של הספר בוויקיפדיה, מטילה ספק בטענות בדבר עליונות ההאמפ כגידול חקלאי בעל תכונות-על שאין לאף צמח אחר. הביקורת לא מטילה ספק בערכים החקלאיים שיש להאמפ, אבל ערכים אלו לא שונים לטוב או לרע בהשוואה לגידולים בולטים אחרים כתירס, סוכר וכדומה. או בקיצור, האמפ-קנאביס אם תרצו, הוא רק עוד גידול חקלאי ולא תשובת הפלא לבעיות העולם.

פרט לכך, היות ואנחנו עדיין בחלק הקונספירטיבי של הפוסט, אז ביקורת מעניינת נוספת על התאוריה של הארר נמצאת דווקא בתאוריה קונספירטיבית אחרת, אשר מנסה להציע הסבר אלטרנטיבי למניעים לחוק המריחואנה של 1937. ביקורת זו, שהיא גם משעשעת מנקודת מבט יהודית, טוענת כי המניע להוצאה המעשית של מריחואנה אל מחוץ לחוק, היה הרצון לצמצם ולפגוע בכוחן של תנועות וקבוצות פרו-נאציות בארה"ב ערב מלחמת העולם השנייה. את הטענה הזו מניח דיוויד ווסט, מומחה לגנטיקה והנדסת צמחים, שבחן את הרקע ההיסטורי לאיסור ההאמפ בחוק 1937. אולם מה שבאמת חשוב בתאוריה הזו, איננו שאלת נכונותה (ווסט עצמו מודה בהעדר יכולת למצוא לה הוכחה מוחלטת) אלא עצם כך שהעדויות בה והתיאור המוענק בה למציאות הפוליטית סביב החוק, די מעקרים ומחלישים את הקונספירציה של הארר.

מה טוען ווסט בתמצית? התאוריה של ווסט מניחה כי המנוע האמתי מאחורי חוק 1937 היה הנרי מורגנטאו, שר האוצר של רוזוולט בימי המשבר הגדול ומלחמת העולם השנייה. מורגנטאו, בן למשפחת מליונרים אשר עשו את הונם בין היתר מחקלאות, זיהה על פי ווסט, כי קבוצות פרו נאציות בארה"ב מפתחות גידולים לתעשיית החקלאות הכימית (chemurgy). כאשר מבין ראשי קבוצות אלו בלט גם התעשיין הנרי פורד האנטישמי. לפי ווסט, שדות גידולי ההאמפ בכמה מדינות בארה"ב, נועדו להוות כבסיס חומר הגלם שישרת תעשייה חדשה ומתפתחת זו. לכן בכדי לבלום את התעשרותן של קבוצות פרו-נאציות אלו ולמנוע מהן יצירת מוקדי כוח כלכלי, מורגנתאו והיועץ שלו במשרד האוצר אוליפנט, יזמו את חוק מיסוי המריחואנה של 1937 והם אלו שהפעילו את אנסלינג'ר בכדי לחסל את תעשיית ההאמפ בארה"ב. בתאוריה זו אם כן, חוק המריחואנה הייתה הדרך יעילה וחשאית לפקח את תנועות פשיסטיות בארה"ב של שנות השלושים.

התאוריה של ווסט מרתקת ואפילו משעשעת מנקודת מבט יהודית. אבל במחשבה שנייה, היא עצמה גם מריחה קצת מאנטישמיות. שכן מבין השורות היא אומרת, שהנה שוב היהודים העשירים ששולטים במוקדי הכוח והכסף של אמריקה, זוממים לשלוט ולהשפיע על כל דבר. אך פרט לנקודה זו, גם לתאוריה של ווסט מספר חורים גדולים. ראשית, ווסט לא עונה על השאלה מדוע דווקא האמפ ולמה רק האמפ היה במוקד המאבק של מורגנטאו ואוליפנט. תעשיית חקלאות לחומרי בסיס כימיים בנויה על גידולים רבים, אחד הבולטים בהם למשל הוא תירס, אז למה לא תירס? האם לאותן קבוצות פרו נאציות לכאורה הייתה התמקדות רק בהאמפ? בעיה שנייה, שהופיעה גם בביקורת כלפי התאוריה של הארר, היא שלמרות התפיסה הרווחת (והמוטעית) האמפ לא היה גידול בעל דומיננטיות בחקלאות בארה"ב באותה תקופה. האמפ אומנם היה גידול קיים ונפוץ בהחלט, אבל לא היה גידול-על בעל דומיננטיות כלכלית מעל כל הגידולים האחרים. או בשורה התחתונה, חקלאות ההאמפ-קנאביס לא הייתה איזו שהיא תעשיית-על אולטימטיבית שהיה צריך לחסל.

מה שכן בולט בשתי תאוריות אלו, הוא המקום המרכזי של משרד האוצר האמריקאי ושל שר האוצר מורגנטאו ואחרים, אשר דחפו את הביורוקרטיה בראשות אנסלינג'ר ואת הקונגרס לגיבוש החוק. קו זה תואם את ההסברים הנורמטיביים, כמו זה שהציג דיוויד מוסטו, שנחשב להיסטוריון הבולט והמקיף ביותר של ההיסטוריה של המאבק האמריקאי בסמים במאה העשרים. כך אנו חוזרים שוב להסבר הנורמטיבי, המעניק משקל מרכזי לתהליך ההבניה החברתי, בו סומן הקנאביס כאיום חברתי וכמחולל פשיעה ואלימות מצד מהגרים ומיעוטים, על רקע השפל הכלכלי הגדול של שנות השלושים.

הסבר פוליטי-מוסדי-חברתי זה, מעניק תשובה מבוססת יותר למניעים לחוק ולגורמים שדחפו אותו. הסבר זה מאפשר גם להבין מדוע כונה החוק "חוק מיסוי המריחואנה" ולא חוק מיסוי הקנאביס או ההאמפ. באמצעות השימוש במילה מריחואנה, התאפשר לסמן את החוק כמאבק באיום חברתי ולהשיג עבורו תמיכה מהציבור, ובעיקר תמיכה במאבקי השימוע בקונגרס, כפי שמציג מוסטו בכרונולוגיה שבספרו. הוא עצמו מציין שלא אנסלינג'ר ולא בכירי הסוכנות שבראשה עמד, לא התלהבו בתחילה מהחוק. אלו אף חשבו שהחוק לא חוקתי וכי סיכויו לעבור בקונגרס חלשים. פרט לכך, מוסטו מתאר כיצד בראיונות שערך עם אנסלינג'ר ב-1970, טען האחרון באוזניו, כי בכדי להבטיח את היתכנות החוק היה צריך לפצות מספר איגודים ועסקים, שעשויים היו להיפגע ולהוביל התנגדויות בקונגרס ובעתירה לבית המשפט העליון. טענה זו מחלישה אף יותר את הקונספירציה הכלכלית של הארר. שכן לא רק שבין אלו לא מוזכרים בעלי עסקים מתעשיית סיבי ההאמפ, אלא גם בולט האופן בו שיקולי פגיעה כלכלית נלקחו בחשבון ומשרד האוצר וה-FBN נזהרו באינטרסים של אלו.

לכן בסיכום, דומה שהמניע הממשי לחוק היה הלחץ מלמטה, מהמדינות בדרום ודרום מערב ארה"ב, אשר הוצפו במהגרים ממקסיקו שברחו מלחמת האזרחים שהתחוללה בה. הגירה זו עוררה את הקסנופוביה הציבורית ויצרה לחץ שהניע את המערכת הפוליטית והביאה לכך שמשרד האוצר האמריקאי פנה ליזום את החוק. לכן אם מקבלים הסבר זה, עולה שאלה נוספת – האם היה שורש של אמת בקסנופוביה הציבורית בדבר השפעות המריחואנה על רמת האלימות בחברה האמריקאית אז? האם הייתה זו המריחואנה שגרמה לשלל בעיות חברתיות של אלימות ופשיעה בארה"ב באותה עת באזורים אלו, או שמא צמח זה הפך לחשוד המיידי עמו זוהו שלל בעיות אלו. תשובות אפשריות לכך מצויות באטימולוגיה של השם מריחואנה, כפי שיפורטו בחלק ב' של הפוסט.