החלק הקודם הסתיים בשאלה – האם היה שורש אמת בקסנופוביה הציבורית, בדבר השפעות המריחואנה על רמת האלימות בחברה? מבלי להגן חלילה על התפיסות הקסנופוביות שרווחו אז, הרי עדיין ניתן לציין, כי בעשורים הראשונים של המאה העשרים הצטברו דיווחים מקומיים וכתבות ופרסומים עיתונאיים, בדבר עלייה באלימות ובמעשי רצח, בעיקר כאלו שיוחסו למהגרים מקסיקנים בדרום מערב ארה"ב ונקשרו לאיסורים על מריחואנה (בקליפורניה למשל).

לכן גם אם הובלטו והוגזמו בכוונת מכוון על רקע גזעי וקסנופובי, עדיין לא ניתן לשלול את קיומם של מעשי אלימות ורצח, ואפשר להניח כי אותם לחצים ותלונות בדבר בעיות של אלימות, היו לכל הפחות בחלק מסוים, מבוססים על מקרי אמת. דבר זה אינו מופרך במציאות של תקופת הגירה עוני ובריחה ממלחמת האזרחים במקסיקו עצמה.

פרט לכך, היסטוריונים טוענים כי המקור לפניקה הציבורית וייחוס אלימות ופארנויות רצחניות למריחואנה, החל עוד במקסיקו עצמה בשלהי המאה ה-19. לפי אייזק קמפוס, השימוש במילה מריחואנה כמילת גנאי המתארת את הקנאביס כחומר שלילי, מקורו עוד אז במקסיקו עצמה. חרדות אלו התגברו על רקע האלימות שהתחוללה בה בראשית המאה העשרים, נוכח חוסר הסדר והיציבות החברתית שנבעו מכך. לכן לא אלימות המהגרים בארה"ב בפועל, אם כלל הייתה כזו, היא שהפכה את הטענות לקסנופוביות גזעניות, אלא ייחוס האלימות לגורמים בטבע המהגרים, כגון אופי אתני, רקע חברתי, יכולת מנטלית והרגלי צריכת חומרים ממכרים. קישור זה הוא שהפך את הטענות לגזעניות. דבר שניתן להסיק וללמוד ממנו משהו גם לימנו אנו.

אולם אם אכן הייתה אלימות, האם הגיוני שקנאביס היה המחולל שלה? הרי בדימוי הסטלני המוכר לנו כיום, גם בציבור הרחב וגם בזה המתואר בתרבות הפופולרית העכשווית בקולנוע, ההשפעות שמייצרת המריחואנה הן ההפך הגמור מתוקפנות, ההפך מהתקפי טרוף ואלימות רצחנית. לכן אם אותן טענות קסנופוביות אשר הניעו את הפאניקה הציבורית בדרום מערב ארה"ב, ובעקבותיה את "חוק מיסוי המריחואנה" התבססו על מספר מקרים של אלימות רצחנית, או מה שנראה כהתקפי טרוף וזעם, האם הגיוני שמקרים אלו היו תוצאה משימוש במריחואנה/קנאביס המוכר לנו כיום?

ואם לא קנאביס גרם לכך, מדוע דבק דימוי זה דווקא בקנאביס? גם אייזק קמפוס וגם אחרים, מעלים ספק ביחס לשאלה זו, ומשערים כי המילה מריחואנה יוחסה במקורה לחומר כלשהו אחר, אשר רווח בשימוש בתרבות העממית המקסיקנית והאזורית, מילה שבהמשך הוצמדה מסיבות שונות והנחות מוטעות לקנאביס.

הבלדה על הג'וק הפיסח: הג'וק לא יכול ללכת כי חסרה לו המריחואנה. אין אזכור למריחואנה במקורות שיר עממי זה, אלא זו נוספה ככל הנראה במהלך שנות השלושים, כחלק מגל הקסנופוביה 

קצת שונה מהדימוי הפופולרי הקולנועי המקובל כיום

קמפוס טוען כי התשובה מצויה, כנראה, בפער בין השפעות של שימוש בחומר ממכר בסביבה מסוימת לשימוש בסביבה אחרת (הכוללת מכלול תנאים פיזיים, חברתיים ונפשיים). במובן זה, הבדלים של מאה שנים ויותר, עשויים לייצר השפעות שונות של הסם על הציבור הרחב בן תקופה לתקופה. בעיקר אם הזן שבשימוש היה קנאביס סאטיבה, לו מיוחסות תכונות ממריצות. אבל כאן חוזרת על עצמה השאלה, האם אכן היה זה קנאביס אליו התייחסו במילה "מריחואנה"? גם קמפוס עצמו מתייחס לכך, ומודה כי יתכן ומדובר בשלל חומרים אחרים שהיו בשימוש עממי-תרבותי מקומי, ואשר זלגו לארה"ב עם גלי ההגירה. בעייתיות זו מפנה אותנו שוב למקור ממנו התחיל הפוסט, היינו למשמעות האטימולוגית של המילה מריחואנה ומשמעותה לסוג החומר הממשי שיתכן והיה אחראי לאותן תופעות שיוחסו "לקנאביס/מריחואנה".

בניתוח של אלן פייפר את האטימולוגיה של השם מריחואנה, מפורטות אפשרויות שונות למקורות השם ופייפר מתמקד בשלוש מרכזיות. אפשרות אחת היא התפתחות המילה מריחואנה מאחת משפות המקור באמריקה הלטינית שקדמו להגעת הספרדים, כמו קצ'ואה. טענה מאוד בעייתית ומהפכנית, שכן מוסכמה כמעט היא, שקנאביס לא היה קיים ביבשת עד להגעת הספרדים. אפשרות שנייה שהוא מציע, היא שמקור השם הוא בתערובת לשונית ספרדית-מורית. כאשר הכובשים הספרדים הביאו את ההאמפ/קנאביס לאמריקה הלטינית, הם כינו אותו בשמו הלטיני-ערבי "קאניאמו" (Canamo), אולי מלשון קנה. אך מילה זו יוחסה לכלל צמח הקנאביס ותארה את שימושו העיקרי כמקור לסיבים. מנגד, לחומר שנלקח מהחלקים הפסיכואקטיביים הספציפיים בצמח, כלומר לתפרחת העליונה, ניתן שם עממי שהכיל תערובת של המילים "מר ועליון" = Marjoram או בגרסה אחרת Majorana. אלו תארו את השימוש הייחודי באותם חלקים עליונים לצרכים טקסיים לשינוי תודעה. כלומר בסברה זו, המילה מריחואנה נוצרה לאורך השנים מתערובת ושיבוב מילה זו.

אפשרות שלישית מעניינת שמעלה פייפר, היא יחוס המילה מריחואנה לקנאביס, כנובעת ממקורות המילה הסינית "מה-הואה" (Ma-hua) המתורגמת כ"עשב ההאמפ". או ביתר דיוק, יחוס המילה מריחואנה ספציפית לזרעי הקנאביס (כשהכוונה בזרעים לדעת פייפר היא לתפרחת) כנובעת ממקור מהמילה הסינית "מה-ראן-הואה" (Ma-ren-hua) ובתרגום = "זרעי עשב ההאמפ". באפשרות זו, המילה מריחואנה הייתה שיבוש מילים סיניות שיוחס לקנאביס באמריקה הלטינית ובמקסיקו בפרט, על ידי מהגרים סינים שהכירו את השימוש בו גם לצורך טקסי ושינוי תודעה. שם זה עבר שיבוש ושינוי לאורך הזמן, והפך להשערת פייפר, לאפשרות בולטת למקור השם מריחואנה.

אבל דווקא השערה זו של פייפר מאפשרת לנו לכוון למקום אחר, לצמח אחר. שכן גם פייפר נצמד להנחה הרווחת, שאכן המילה מריחואנה התייחסה לצמח הקנאביס עצמו ופייפר איננו נותן די משקל לאפשרות שהמילה מריחואנה מקורה בצמח אחר ורק הוצמדה בטעות לקנאביס בגלל טעות זיהוי בשלבים מאוחרים.

אז אם לא קנאביס, מה כן? ראשית נציין, כי קנאביס אינו מוזכר בין הצמחים הבולטים בשימוש ריטואלי סיני מסורתי, בעיקר בהשוואה לצמחים אחרים. לכן האטימולוגיה של פייפר מעלה מנגד את האפשרות כי השימוש במילה מריחואנה, כוון במקורו לצמח אחר ולצורת שימוש אחרת בחומרים אחרים. אם נשענים על אטימולוגיה זו, הרי שמילה דומה בעלת צליל דומה בסינית, היא "מה-הואנג" (Ma-huang) ובתרגום = "ההאמפ הצהוב", השם הסיני של צמח האפדרה על זניו השונים (צמח השרביטן בעברית). לכן יתכן ובסבירות דומה, שיבוש המילה מריחואנה מקורו בחומר אחר לחלוטין מקנאביס, שהיה בשימוש עממי נפוץ באותה תקופה. יתכן כי אותם מהגרים סינים הם שהכירו את האפדרה למקומיים במרכז אמריקה, גם לשימושים ממריצים, או שהצמח כבר היה מוכר, אך קיבל את הכינוי הסיני נוכח השימוש הרווח בו על ידם.

מדוע דווקא אפדרה? אפדרה שימש בדרום מערב ארה"ב, לפי טענות שונות, כצמח בסיס למשקאות ממריצים ושאר מרקחות לצרכים רפואיים וטקסיים. בהתפתחויות מאוחרות הוא הפך למה שמכונה "תה מורמוני" גרסה נוצרית לאותם משקאות אינדיאניים, המקבילים למשקאות מיסטיים כגון ההואומה, או סומה, כפי שמופיע במקורות ההינדו-אירניים. יתר על כן, הדיון הצדדי אודות השאלה מה הוא הצמח ששימש ליצירת משקה הסומה המרכז אסיאתי, מחזק את החשד באפדרה גם באמריקה הלטינית. שכן דיון זה מעלה השערות שונות המייחסות את הסומה למיני פטריות הזיה שונות ואף לקנאביס סאטיבה. אולם כפי שמצוין בערך בוויקיפדיה, הנחה רווחת ונטייה בולטת היא לייחס את הסומה לצמח האפדרה, בשל התיאורים את המשקה כחומר ממריץ, מעניק כוח ומהירות, המייצר תחושת התעלות וא-מורטליות. או בקיצור מת'אמפטמין בצורת משקה.

אולם מעבר לדיון בסומה, חשד זה בצמח האפדרה כגורם אפשרי לאותן התפרצויות אלימות, או לאותם מאפיינים של התנהגות אגרסיבית "על ממריצים" בדרום מערב ארה"ב, עלה לדיון ברשת בין היסטוריונים חובבים ומקצועיים, ולכן מתחזקת האפשרות כי המילה "מריחואנה" נועדה לתאר במקור את השימוש המקומי באפדרה ולא בקנאביס. על פי הנחה זו, יחוס המילה מריחואנה לא כוון לשימוש בתפרחת הקנאביס, אלא לשימוש בצמח ששימש לבישול של משקה/רקיחה עממית, ומכאן שורש הטעות שייחסה את ההתנהגויות האגרסיביות לעישון קנאביס.

משלל התיאורים בדיון זה עולה איפה, כי אפדרה, הצמח ממנו ממצים את אלקלואיד האפדרין, הבסיס ליצור מת'אמפטמינים, היה נפוץ בשימוש שבטים אינדיאניים בדרום מערב ארה"ב, לצד צמחים כדטורה טולואצ'י ואחרים. פרט לכך, חיזוק לסברה המתמקדת באפדרה והשימוש בו בתוך תערובות, או משקאות מקומיים, קשור להיבט הגאוגרפי של התפשטות המורמונים. כאשר בוחנים את התפשטות מה שמכונה "המסדרון המורמוני" רואים הקבלה בין אזור זה ובין האזורים והמדינות מהם החלה התסיסה הקסנופובית אשר הובילה בסופו של דבר לאיסור המריחואנה.

אחרי כל זה ואם מקבלים את האפשרות של בלבול בין אפדרה וקנאביס, עדיין נותרנו עם שאלה – מדוע מבין כל האפשרויות הללו, עלה דווקא "הגוינט התמים" על הכוונת של גורמי אכיפת החוק, העיתונות והציבור באותה תקופה? התשובות האפשריות משלבות כמה הסברים שנעוצים שוב, בקונטקסט החברתי – פוליטי של התקופה.

ראשית, התשובה מצויה בקונטקסט החברתי של סביבת מהגרים, הבורחים ממלחמת אזרחים במקסיקו אל ארה"ב המצויה בתקופת היובש והמאבק באלכוהול. אם אלכוהול רגיל אסור ואינו זמין לרוב החברה האמריקאית, הרי אחת כמה וכמה שהוא פחות זמין ופחות נגיש למהגרים עניים בשולי החברה. רובם עובדים בעבודות דחק חקלאיות, סביר להניח ששעות רבות ובתנאים קשים שהיום יחשבו תנאי עבדות. במציאות שכזו ניתן לשער כי המוצא והפתרון להעדר אלכוהול מצד אחד, והצורך להתמודד עם תחלואה ועייפות נוכח תנאי העבודה והמחיה מנגד, הביאו מהגרים לשימוש בפרקטיקות וחומרים עממיים מוכרים, כמו רקיחת משקאות ממריצים ומחזקים כתחליף לאלכוהול.

במצב שכזה, יתכן כי גרסת המהגרים לתה מורמוני חריף מבוסס אפדרה, הפכה למשקה נפוץ וזמין. לכן סברה אפשרית היא, שבמצב זה נוצר שימוש משולב בסמים בחברת המהגרים, מצב הרווח לרוב יותר מאשר שימוש בחומר ממכר אחד. במצב זה, ווריאציות של תה מורמוני מבוסס אפדרה כתחליף לאלכוהול, היו הגורם האמיתי לאגרסיביות ולהתפרצויות אלימות, בחברה שממילא התנאים החברתיים, הניכור וההדרה, יצרו בה מלכתחילה מתחים מובנים. מצב זה, בליווי הזיות או ניתוק סביבתי כתוצאה מעישון קנאביס במקביל, היה יוצר התנהגות פחות נשלטת מצד אחד ותוקפנית ואלימה יותר מנגד.

בסיכום, עדיין נותרנו עם השאלה – מדוע מבין שלל החומרים והאפשרויות הללו, סומן צמח הקנאביס כגורם מסוכן יוצר אלימות? תשובה אפשרית ודי פשוטה היא, כי לשוטר או לשריף המקומי שהגיע לאותן תקריות אלימות, החומר הבולט ביותר, היה זה שראה בעיניו והריח באפו. סיגריה דולקת עם ריח מוזר ומשונה. כל חומר אחר, בעיקר בצורת משקה, פשוט לא היה מושך את תשומת הלב באותה מידה. גם בעבור הציבור הכללי, מה שהיה הגיוני לסמן כגורם לבעיה, היה החומר הכי בולט ושונה מהמוכר, גם אם הוא לא בהכרח הגורם האמתי. לכן יתכן וגם אם היה שימוש בחומרים אחרים במקביל לעישון קנאביס, כגון אותו תחליף אלכוהול מבוסס רקיחות מקומיות, הרי שאלו פשוט חמקו מתחת לרדאר ועוררו פחות חשד באותה עת. בהעדר בדיקות מעבדה, בהעדר ידע מדעי ונוכח הטיות גזעניות, הרי שהגורם להתנהגות יוחס למה שהיה הכי נוח וקל לתלות בו את האשם. במובן זה, קנאביס היה פשוט "החשוד המיידי".