מסתבר שבתוך הקיץ ההזוי והמזוויע הזה, נדרשת סדרת תחקירים עיתונאיים בערוץ 10 כדי להוציא אותי מהבונקר הקריר, לגרום לי לנער אבק מהמקלדת ולשקם את הריסות הבלוג. על מה אני מדבר? על סדרת התחקירים שהציג השבוע ערוץ 10 במהדורה המרכזית תחת הכותרת "העשב של השכן". סדרה שמתיימרת לחקור לעומק את שאלת הלגליזציה של קנאביס בישראל.

עכשיו, בואו נעזוב את התירוץ של קוצר זמן להצגת תחקיר מעמיק במהדורה מרכזית, או מגבלות תקציב. בבסיס כל עבודה עיתונאית עומד הצורך לבדוק עובדות, להצליב אותן ולנסות לאמת ככל הניתן, שכן עיתונאות אמורה לעסוק בעובדות ולא בדמגוגיה. למרבה הצער, התחקיר במגזין 10 הציג לכל היותר עיתונאות שטחית, לא מקצועית ובמקרה הרע, דמגוגיה שלבשה תחפושת של עיתונאות כדי לקדם אקטיביזם של לגליזציה. בואו נעבור על כמה מהטענות שהוצגו בסדרה כדי להדגים מדוע אני סבור כך:

1. בפרק הראשון, מוצגת עובדה לכאורה "שמרנית" הגורסת כי מיליון ישראלים השתמשו בקנאביס בשנה האחרונה וכי חצי מליון מעשנים באופן קבוע קנאביס להנאתם. אני שואל, מהיכן הנתון? האם מדובר בסקר האחרון של הלמ"ס? בדוח של המרכז הישראלי לסמים והתמכרויות? (אין כזה מרכז) בהערכות של הרשות למלחמה בסמים? (הן רחוקות מכך). לא. זו הערכת אצבע של פעילים למען לגליזציה המבוססת, נו….על הערכתם האישית. מקור אמין לתחקיר עיתונאי.

מדוע שימוש בנתון הזה מקומם? כי הוא משמש בסיס לטענות המשך על הקף שוק הקנאביס, על כדאיות הלגליזציה ולניגוח עלויות האכיפה ואף להצעות חוק פופוליסטיות. הנתון במידה רבה טאוטולוגי, שכן הוא מסתמך על דו"ח מכון ירושלים לשווקים (מרכז עם אוריינטציה אידאולוגית ליברטנית ברורה) דו"ח שלוקה בהמון בעיות, חלקן אני מפרט ולמצער הפך לבסיס "העובדתי" של רבות מהטענות שמוצגות ומשמשות מאז גם לנסיונות חקיקה. כדי לראות שהנתון מעוות, מספיק להסתכל על נתונים ממוצעים מהאיחוד האירופאי. אלו יחשפו את הבעייתיות שבשימוש בנתון כזה והנה ההסבר:

ראשית, במקומות בהם כן עורכים סקרי אוכולוסיה להערכת אחוזי נוכחות לא משתמשים בנתון אמורפי של "שימוש" אלא מחלקים זאת למספר רב של קטגוריות, כגון: התנסות בשימוש חד פעמי, שימוש בשנה האחרונה, שימוש בחודש האחרון, שימוש שבועי ושימוש קבוע, כאשר כאן הכוונה לצריכה של מעל לפעם בשבוע (מאלו ניתן להסיק על רמת התמכרות). האם מישהו משני צדדי הויכוח מסוגל להציג נתונים על כך? לא.

שנית, אם כל אחד עוסק בהערכה ושליפת נתונים מהאצבע, אז שלפחות יהיו נתונים פרופורציונלים. חצי מליון ישראלים בשימוש קבוע משמעו שמתוך אוכלוסיה בוגרת של כחמישה מליון ישראלים (נניח בגילאים 15-65) 10% צורכים קנאביס בכמות קבועה מדי שבוע, היינו לפחות 4-5 ג'ויינטים בשבוע, או כמו שזה הוצג במשתמע מהתכנית "שכטה מדי ערב". עכשיו אם נלך לסקר האחרון של המרכז האירופאי, שם בהשוואה לישראל המדיניות מקלה בהרבה, החברה ליברלית בהרבה והנגישות גבוהה יותר, נראה שהנתונים לשימוש קבוע רחוקים מכך. מה שאומר שאנחנו כנראה מאוד מיוחדים ברמת הצריכה. אם היו אומרים לי שמליון ישראלים התנסו בעישון מריחואנה בחייהם, הייתי עוד אומר ניחא, אבל לטעון ש- 10% ומעלה הם משתמשים קבועים? נתון הזוי ומופרך בהעדר תמיכה עובדתית.

2. התחקיר ממשיך ומציג עבור הצופה את הסיבה ההיסטורית, הלכאורה ידועה בעולם, מדוע קנאביס הפך ללא חוקי. ההסבר לטענת התחקיר, טמון "במזימת תעשיית הנייר והסיבים הסינטטיים אליה הצטרפו תעשיית האלכוהול והתרופות". היינו המניע הכלכלי הידוע של קבוצות חזקות (טיעון שעוד יחזור על עצמו בתחקיר). אז למה אני אומר שזה הסבר לכאורה? כי זה בולשיט.

כל מי שמכיר את ההיסטוריה של התפתחות מדניות הסמים יודע שהסיפור מורכב ועמוק מזה והסיבות האמיתיות נוגעות לתהליכים פוליטיים וחברתיים בארה"ב (כפי שהלינק מציג בתמצית) ובהמשך להתפתחויות בזירה הבין לאומית. אגב, אם כבר מבקשים להאשים מישהו בכך, אז לכו לטורקים, להם בשנות ה-50 היה אשם גדול יותר בהוצאת קנאביס אל מחוץ לחוק הבין לאומי. זה סיפור בפני עצמו, רק אל תאשימו אותי שהיחסים איתם מתדרדרים אף יותר אח"כ.

הסיפור על הארסט ומזימת המריחואנה עם אנסלינג'ר, היא למעשה עוד תאוריית קונספירציה אמריקאית, אותה המציא בחור בשם ג'ק הארר. הארר חיבר ספר המציג תאוריה על הקסם הנפלא והיתרונות האין סופיים של ההאמפ/קנאביס. הספר הפך לתנ"ך של תומכי הלגליזציה ולבסיס של אותה תאוריה קונספירטיבית מפורסמת, שעם הזמן הפכה למנטרה מושרשת, עד כדי כך שרבים כיום בציבור הרחב בארה"ב ובעולם, מאמינים בה כאמת מוגמרת. לא אחזור פה על כל התאוריה שדי תומצתה בתחקיר, אבל אנסה להראות מדוע ראוי להזהר מלהציג את הטענות שלה כעובדות מוגמרות.

אחת הביקורות המרכזיות, מטילה ספק בטענות בדבר עליונות ההאמפ כגידול חקלאי בעל תכונות על שאין לאף צמח אחר. הביקורת לא מטילה ספק בערכים החקלאיים שיש להאמפ, אבל הם לא שונים לטוב, או לרע, בהשוואה לגידולים בולטים אחרים כתירס, סוכר וכדומה. בקיצור, האמפ-קנאביס הוא רק עוד גידול חקלאי ולא תשובת הפלא לבעיות העולם. אגב זו לא הקונספירציה היחידה שיש סביב הקנאביס. קונספירציה אחרת מאשימה את יהודי ארה"ב ואת מאבקם בתנועה הנאצית בארה"ב בהוצאת הקנאביס מחוץ לחוק, אבל על כך יסופר בהזדמנות אחרת.

הנקודה העיקרית שרציתי להעלות היא, שהתחקיר הציג פולקלור עממי כעובדות המתיימרות להסביר לקהל הישראלי את האמת מאחורי הוצאת הקנאביס אל מחוץ לחוק. השאלה שצריכה להיות מופנית לכן היא, מה עומק התחקיר שנעשה והאם היה נכון שחדשות 10 יקחו טענות של תומכי הלגליזציה ויציגו אותן כעובדות מוגמרות.

3. הנה למשל עוד אזכורים קטנים ומקוממים שעלו בתוכנית. מקוממים כי הם מעידים על רמת התחקיר: וושינגטון אליה מתייחס הכתב ושבה הותר שימוש חוקי במריחואנה, היא מדינת וושינגטון, לא וושינגטון הבירה. מה עוד? כן…. ובכן אין 40 מדינות ששוקלות להתיר לגליזציה מלאה בארה"ב, אלא לכל היותר הערכות מדברות היום על 4 מדינות שעשויות להעמיד זאת למבחן בבחירות הבאות ועל עוד כ-20 בהן יש היום היתר לקנאביס רפואי בצורות שונות. עוד טיעון שמעיד על חוסר הבנת הכתב, או מי שייעץ לו: לא ה-FDA מסווג את סיכון הקנאביס בארה"ב, אלא ה-DEA אחראי לכך, כפי שהסברתי בפוסט בעבר. עובדות פשוטות, אבל מי בודק?

4. בפרק השני העוסק בהפללת המשתמשים, עולה הטענה הבאה: "יותר מ-20 אלף תיקים נפתחו רק בשנה האחרונה על שימוש בגראס". ובכן, יתכן בהחלט ונפתחו מעל 20 אלף תיקים, (23,312 לפי השנתון הסטטיסטי של משטרת ישראל ל-2013) הבעיה היא שמשטרת ישראל לא מסווגת התיקים לפי סוג סם, אלא לשתי עבירות: (1)שימוש בסמים (2) סחר ואחזקה שלא לשימוש עצמי. כיצד הסיק הכתב שכל 20 אלף התיקים שנפתחו הם בגין שימוש בגראס? אומנם אפשר להעריך בספקולציה חופשית שמאחר וקנאביס הוא הסם הנפוץ בארץ (שוב לפי איזה מידע?) אזי אחוז גבוה מהתיקים יהיה על שימוש בקנאביס, אבל האם לא ראוי לציין שזו ספקולציה שנועדה לקדם רעיון?

 5. בפרק השלישי שעוסק בקנאביס הרפואי, מועלות עוד שתי טענות מרכזיות: הראשונה, שחברות התרופות אינן מפתחות את הקנאביס כתרופה, בגלל החשש לאינטרס הכלכלי שלהן. טענה שנייה שהושמעה, גורסת כי שימוש בקנאביס מפחית את הצריכה של תרופות אחרות במדינות בהן אושר שימוש בקנאביס רפואי. אני בעד קנאביס רפואי, אבל מה לעשות תרופה הוא לא. קראו לו בכל שם שתרצו, עשבי מרפא, מזור טבעי, תרופה טבעונית הומאופטית, אך תרופה במובן הקליני המדעי הוא לא. הסברתי מדוע כבר פה.

לכן הטענה שחברות התרופות לא רוצות להשקיע במחקר דווקא נכונה, אבל לא בגלל פחד מאובדן הכנסות, להפך. הסיבה היחידה שחברות תרופות לא נכנסות לעניין, נוגעת לכך שמחקר מסחרי בקנאביס אינו חוקי ויש איסור פדרלי בארה"ב (שמשליך על שאר העולם) המונע זאת. אם יש הסכמה כיום גם בקרב המתנגדים ללגליזציה מלאה, היא על כך שיש לשחרר את האיסור על מחקר, אבל זו כבר סוגיה אחרת, שממשל אובמה מתמודד עמה מול ה-DEA.

לגבי הטענה שמעלה הכתב, כי קנאביס הוא צמח ולכן לחברות התרופות אין אינטרס כלכלי, כי אינן יכולות לרשום פטנט, ובכן זו טענה מופרכת. שכן הפטנט אינו חייב להיות על הצמח עצמו, אלא יכול להיות על התהליך, או ההמצאה שמפיקה ממנו את התרופה, כמו למשל בסטיווקס. כך שטענת הפטנט לא מחזיקה מים. לכשישוחרר האיסור הפדרלי על מחקר ומימון מחקרים בקנאביס, אז יבואו הפטנטים ובתקווה, התרופות.

ביחס לטענה השנייה, זו שאומרת שקנאביס מפחית צריכה של תרופות אחרות, גם כאן ניזון הכתב מעיוות של דיווח על מחקר שנעשה דווקא במימון הממשל האמריקאי. למי שאין כוח לצלול למחקר עצמו, מוזמן לקרוא את הכתבה התמצית הזו, אשר מבהירה כי לא מדובר בהורדה של צריכת תרופות, אלא שבמדינות בהן יש היתר לשימוש בקנאביס רפואי, אחוזי התמותה ממנת יתר של אופיאטים נמוכה ב-25%, אך החוקרים עצמם מודים שהקשר אינו בהכרח מוכח ויתכנו סיבות נוספות להסבר הפערים, כמו רגולציה טובה יותר, או אפילו גורמים כהשכלה וידע.

 אז כן, לסיכומו של עניין התחקיר הקפיץ ועצבן אותי. אני נגד הפללת משתמשים ואני חושב שראוי שישראל תנוע לעבר מדיניות דה-קרמנליזציה ואני אפילו סבור שראוי כי תשקול לאמץ מודלים מצומצים, כמו מועדוני הקנאביס בפורטוגל, או ספרד ובטח ובטח ראוי שתרחיב את הנגישות לקנאביס כמזור בעל תועלת רפואית. אבל זה חייב להעשות מתוך ידע ובסיס עובדות ובניית מדיניות סמים לאומית מלאה, כזאת שתתייחס ליתרונות ולחסרונות של התופעה, כמו כל תופעה ממכרת אחרת. כי אחרת אנחנו נשארים עם טיעונים פופוליסטיים אידאולוגיים שמעבר לדיון הציבורי, זולגים לנסיונות חקיקה דמגוגיים, קלושים וחסרי סיכוי ככל שיהיו.

על כן עד כמה שמבורך הרצון לדון בנושא ולקדם את המודעות הציבורית בו, לא זו הדרך. נכון, ראוי ורצוי לדבר ולראיין את תומכי הלגליזציה ולאפשר להם להשמיע את הטיעונים שלהם, אך אין משמעות הדבר שתחקיר עיתונאי צריך לקבל את הנתונים שצד זה מציג כעובדות גמורות מבלי לבדוק, מבלי לוודא, או לכל הפחות לבקש לראות על סמך מה נקבעו הנתונים. זו כבר עבודה עיתונאית רשלנית לכל הפחות, בדיוק כמו שכתבות בעבר הפעילו דמגוגיה לצד השני של הפחדה שצעקה "סם מסוכן".

לכן לא פלא שתגובת הרשות למלחמה בסמים הפעם צודקת בכעסה. אבל אם הרשות כבר חולקת על הנתונים ועל הטיעונים, רצוי בהזדמנות זו שתציג כאלו משלה. הבעיה היא שאין לרשות נתונים, כי היא לא אוספת אותם והנתונים עליהם היא כן מסתמכת ישנים ולא רלוונטיים. אז אם כבר לאתגר את טענות הרשות, כפי שניסה לעשות התחקיר בפרק הרביעי, רצוי היה לשאול למשל, מדוע חתמה הרשות כבר לפני שנתיים על מזכר הבנות עם המרכז הארופאי לבקרת סמים והתמכרויות, כדי להשתתף ברשת הנתונים הארופאית, אך לא מסוגלת להעמיד מאז נתון סטטיסטי סביר אחד ברמה שהאיחוד דורש ולא מפרסמת דו"ח שנתי כפי שחברות ברשת המידע נדרשות לעשות.

אבל זה כבר מצריך עבודה עיתונאית רצינית. יותר קל לצלם חבר'ה מעשנים ג'ויינטים ולצטט נתונים בלתי בדוקים.