שלא כמתוכנן הפוגת החגים ארכה יותר מהמצופה והבלוג דמם לו  קצת. על כן הגיע הזמן לחמם מנועים לקראת החורף ולחזור לעניינים עם סקירה של התפתחויות משמעותיות שהתרחשו לאחרונה בזירת הסמים העולמית.

נתחיל עם חדשה טרייה מאמש. סקר שפרסם מכון גאלופ מראה, כי ישנו רוב דומיננטי של אמריקאים שתומכים בלגליזציה של מריחואנה לשימוש אישי. הסקר מסתמן כשיא חדש בתהליך שינוי הנורמה התרבותית ביחס למריחואנה, כשהגורמים לשינוי בארה"ב מגוונים וקשורים לשינויים בהרכב האתני, בהרכב הגילאים, כמו גם תוצאה של היחשפות הציבור הרחב להבטים החיוביים של מריחואנה בהקשר הרפואי.

אולם למרות שתומכי הלגליזציה ימהרו להכתיר את הסקר כעוד ניצחון בתהליך, צריך להתייחס לכמה נקודות: הראשונה היא טכנית. הסקר נערך במדגם של 1,000 איש, כשבמונחי ארה"ב מדגם שכזה הוא בעייתי סטטיסטית. שנית, השאלה שנשאלה בסקר הייתה "האם אתה בעד לגליזציה של שימוש" לא האם אתה בעד לגליזציה כוללת של יצור ומכירה מסחריים. לכן יש לקחת את הסקר בערבון מוגבל ובאופטימיות זהירה, שכן ניתוח מעמיק של סקרים קודמים כפי שהצגתי בפוסטים קודמים, מראה שהמגמות מורכבות יותר מתשובה של שחור לבן "בעד-נגד לגליזציה" בלבד.

נצא מהנחה שהסקר אכן מסמן שינוי דרמטי. אם זה אכן שינוי, אז חשוב לבחון אותו נוכח כך שבשבוע שעבר פרסמו קולורדו וושינגטון את מתווה הסדרת הלגליזציה בתחומן. כזכור, בתחילת השנה מדינות אלו אישרו בהצבעות לגליזציה מלא למטרות פנאי. בחינה של תקנות הרגולציה החדשות מעמידה את התקוות שהנה עומדים לקום דוכני "מק-מריחואנה" בכל פינה בקצת יותר פרופורציה. בשתי המדינות הוסדרה רגולציה מכבידה מאוד עם מיסוי גבוה, כפי שניתן לראות בהתוויות של לשכת הפיקוח של מדינת וושינגטון. בשורה התחתונה הרגולציה מבהירה, שאכן תהיה לגליזציה אבל לא יהיה שוק חופשי של מריחואנה זמינה בלי הגבלה. מה שלא קיים נניח בהשוואה למצב בשוק האלכוהול.

המהלכים הללו באים לאחר שבסוף אוגוסט פרסם משרד המשפטים האמריקאי, את עמדת הממשל הפדרלי ביחס להחלטות הבוחרים בקולורדו וושינגטון. הממשל הודיע כי יכבד את רצון הבוחרים ויאפשר למדינות אלו להמשיך בצעדי הלגליזציה, אך שמר לעצמו מרווח תמרון שבו יוכל להתערב לכשירצה. בעיקר אם יזהה מעורבות ארגוני פשיעה בשוק החדש, מכירה לקטינים, או גלישה של מריחואנה "חוקית" ממדינות אלו למדינות אחרות בארה"ב שלא אישרו לגליזציה.

לתגובה הזו של הממשל יש חשיבות, בעיקר נוכח שינויים פרסונליים ברשות שמנהלת את מדיניות הסמים בארה"ב, שעה ש"צאר הסמים" קרליקובסקי פורש לטובת ניהול רשות המכס והגבולות וטרם מונה מחליף. זהות האדם שימונה לעמוד בראש הONDCP, תעיד רבות על הכיוון העתידי של הממשל. מינוי איש אכיפת חוק יעיד כי הממשל מתכוון לשמר על קו המדיניות הנוכחי, בעוד מינוי אישיות בעלת אוריינטציה רפואית סוציאלית, בהחלט עשוי לרמז על כיוון מדיניות חדש.

התפתחויות אלו הן משמעותיות, שכן הן מהוות אבן בוחן אליה נושאות עיניהן מדינות אחרות בארה"ב ובעולם. בקליפורניה כבר נערכים תומכי הלגליזציה ומגבשים יוזמת הצבעה חדשה שתקרא ללגליזציה מלאה. יוזמה זו תעמוד למשאל אזרחי ב-2014 ואם תאושר, תעמוד להצבעה בבחירות 2016. לאור סקרים אחרונים בקרב תושבי קליפורניה הסיכויים לכך נראים גבוהים. לכן להצלחה, או כישלון של הליך הרגולציה בקולורדו ובוושינגטון יש משקל שעשוי לשנות את המגמה בתפיסות הציבור הרחב בארה"ב ולבוא לידי ביטוי במגמות הסקרים כמו זה שפרסם אמש גאלופ.

ההתפתחויות האחרונות הללו בארה"ב לא מנותקות מהמגמות המתפתחות בעולם ושקבלו ביטוי בעצרת האו"ם האחרונה. בזמן שרוחאני ונתניהו ניהלו את "מלחמת החיוכים/זאבים בעור כבשים" מעל במת האו"ם, ראשי מדינות אחרים היו עסוקים במלחמה במלחמה בסמים. ראש החץ במאבק היה הקשיש החמוד והמקסים, נשיא אורגוואי, שהגיע כשהוא נישא על כפיים נוכח הצעד פורץ הדרך שהוביל במדינתו. הנשיא מוחיקה הוכיח, שהנהגה נחושה יכולה לשנות עמדות ציבוריות, כשלמרות ההתנגדות של רוב הציבור באורוגוואי הצליח להעביר את יוזמת הרגולציה בארצו. וזה השתלם לו, שכן סקר שנערך באוגוסט לאחר ההצבעה, הראה שהתמיכה במהלך דווקא גברה בציבור הכללי, אם כי הרוב עודנו מתנגד לה.

למרות כל זאת, לא הכל נראה ורוד ומבטיח לרגולציה באורוגוואי, מאחר והליך החקיקה מאפשר לאופוזיציה לאחר שהחתימה 2% (בערך 50K איש) מקולות הבוחרים במדינה, לכנס משאל עם אודות המהלך. אם במשאל זה יושגו 25% מקולות, הרי שהמתנגדים יוכלו לבטל את החקיקה. הערכות פרשנים פוליטיים עדיין נותנות סיכוי רב יותר להצלחת החוק, אך מאבק האופוזיציה והתנגדותה עדיין מרחפים מעל.

בעוד הדברים מבית משתפרים עבור מוחיקה, הרי שבכל הנוגע לזירה הבין לאומית הוא כבר הפך לכוכב נערץ. הצעד של אורוגוואי העצים את הדיון המתקיים במדינות אמריקה הלטינית ונשיאים נוספים כמו נשיא קולומביה ונשיא גווטאמלה, שכבר הביעו בעבר ביקורת כנגד המלחמה בסמים, הצטרפו מעל במת האו"ם וקראו להתחיל בדיון על רפורמה במדיניות הסמים הבין לאומית. לאלו מצטרפת מגמה גוברת במקסיקו, הקרועה במלחמות סמים, שקוראת ללגליזציה מלאה אשר תשנה את פני המאבק המתמשך של המדינה בקרטלים.

המסקנה החשובה מהתפתחויות אלו ובעיקר מהדיון על רמת המחירים באורוגוואי ובארה"ב היא, שסוג המדיניות והמחרים הנקבעים בה הם עניין מאוד סובייקטיבי למדינה ולתנאים הייחודיים לה. לכן למרות שגרם מריחואנה יעלה באורוגוואי דולר אחד, זה עדיין לא יהיה המחיר הזול ביותר בעולם. אז למה נקבע דולר אחד? כי אורוגוואי נאבקת במריחואנה זולה שמוברחת בנקל מפראגוואי שם גדלה רוב המריחואנה שמגיע לשוק השחור שלה.

תמחור של דולר לגרם באורוגוואי, לא נובע מרצון ליצור שוק חופשי וזול של מריחואנה כמעט בחינם, אלא מרצון למצוא איזון שיצליח לדחוק החוצה את רגלי השוק השחור ולגרום לרגולציה להצליח. לכן למרות המחיר הזול לכאורה, עדיין לא מדובר בשוק חופשי, שכן אורוגוואי עדיין מגבילה את הצריכה האישית ל40 גרם לחודש וכך גם קולורדו וושינגטון שמגבילות זאת לא בהגבלה אישית, אלא דרך מכסת גג לייצור שניתן לבצע במדינה (80 טון בשנה בוושינגטון למשל) עם מחירים גבוהים מאוד לגרם מריחואנה חוקית.

לכן לסיכום  החלק "הירוק" של הפוסט עולה השאלה: מה אפשר ללמוד מכל זה על משאלות הלב לשוק מריחואנה חופשי בישראל? הלקח העיקרי הוא, שכל הניתוחים והערכות השוק שמנסות להקביל את המצב לשוק האלכוהול, צריכות להיות מאוד זהירות. שכן כפי שניתן לראות, רגולציה אין משמעותה בהכרח "קומרשיאליזציה" (מסחור) של השוק. כללי הניתוח של שוק חופשי כפי שיושמו במחקר של מכון ירושלים לחקר שווקים, מתעלמים ממגבלות ברורות של שוק מריחואנה מפוקח ולכך יוקדש פוסט נפרד בעתיד.

ונעבור לחלק "הלבן" של הפוסט…..

ואם התעייפתם כבר ממריחואנה ומהלגליזציה שלה, אז קחו משהו שימריץ אתכם: קוקאין. טוב, אני לא ממש ממליץ לקחת פיזית, אבל אם תסתכלו על הכמויות שנתפסו בחודש האחרון בעולם, תבינו עד כמה לגליזציה של מריחואנה לבדה לא בהכרח תהפוך את הקערה על פיה בכל מה שנוגע למלחמה הגלובלית בסמים. סיפור הקוקאין מתחיל כמובן במדינות האנדים, כשפרו לקחה השנה את ההובלה מקולומביה, כיצרנית מספר אחת של קוקאין בעולם.

לכן לא פלא שבשבוע שעבר נערכה שם התפיסה הגדולה ביותר בשנים האחרונות של 4 טון קוקאין שתוכננו להיות מוברחים לליטה. בין העצורים אגב, ישראלי בשם עין לוי (מישהו מכיר, או שמע?) שמיוחס לו קשר לקרטל סינלואה במקסיקו. פרט למקרים הללו, נראה שגם הצבא בוונצואלה מצא דרך מצוינת להתמודד עם המשבר הכלכלי הקשה שפוקד את המדינה וארגן הברחת 1.3 טון קוקאין במה שהוכתרה כתפיסת הקוקאין הגדולה בהיסטוריה של צרפת.

נחזור רגע לסיפור התפיסה בפרו. הידיעה שליטה הייתה יעד ההברחה איננה תמוהה, שכן זו מדינה חלשה עם פיקוח גבולות "גמיש" במזרח אירופה. הדבר הופך אותה לשער כניסה אידאלי למדינות האיחוד האירופאי ולרוסיה, שהפכו בשנים האחרונות לשוק צומח, שכפי הנראה עשוי לעקוף את ארה"ב בביקוש לקוקאין. כך לצד הנתיב הפורח של מערב אפריקה עליו כתבתי בעבר, התגבש לו נתיב הברחות חדש שעובר בתעלת סואץ, שגם הופכת כנראה לנתיב להברחת סמים אחרים כמו הרואין וחשיש. יתכן וזה מה שגרם ל"הארץ" להיכנס לפניקה ולמהר להכתיר את ישראל כמוקד לסחר עולמי בקוקאין, אבל מסקנה נמהרת שכזו היא קצת מגוחכת, בעיקר לאור העדר מערכת רצינית של איסוף וניתוח נתונים אודות מצב שוק הסמים בישראל, נקודה שהבלוג חוזר ומדגיש פעמים רבות.

לסיום, אי אפשר בלי מילות פרידה מהסדרה האלמותית "ברייקינג בד" שלצערנו באה אל קיצה בחודש האחרון והותירה חלל של געגועים. לכן נחתום את הפוסט במחווה הסימבולית שערכו לכבודה בהאפינגטון פוסט, עם מפה שמפרטת את תפוצת מעבדות המת'אמפטמינים בארה"ב. רק שמהמפה עולה שניו-מקסיקו והאייזנברג האגדתי, לא כאלו דומיננטיים לתעשיית המאת' בארה"ב כמו שחשבנו…….