הבוקר ב6 שעון ישראל (חצות שעון אורוגוואי) אישר בית הנבחרים התחתון של אורוגוואי, על חודו של קול, את הצעת החוק שיזמה הממשלה בראשות הנשיא חוסה מוחיקה, לרגולציה חוקית מוסדרת של גידול, סחר ושימוש במריחואנה. החוק עוד צריך לעבור אישור גם של הסנאט, אך נוכח הרוב של מפלגת השלטון בו, ניתן כבר להעריך שהחוק יאושר במלואו. אישור החוק באורוגוואי הוא אכן צעד דרמטי ביחס למדיניות הסמים הבין לאומית, שכן לראשונה מדינה ריבונית עצמאית החליטה באופן מודע ומוצהר לפרוץ את מסגרת האמנות הבין לאומיות.

במה שונה הדבר מהקיים במדינות אחרות כמו הולנד, פורטוגל, או ספרד, שלפי תפיסות מוטעות גם הן ביצעו "לגליזציה"? ובכן כפי שכתבתי פה בעבר, הן לא ביצעו לגליזציה. המדינות הללו, כמו אחרות העבירו חוקים של דה-קרימנליזציה, או אי הפללה של צד הביקוש, אך הן מעולם לא נגעו ולא שינו את החקיקה, או את היחס בכל הנוגע להיצע. במובן זה ההצעה שאושרה באורוגוואי ומתייחסת לכלל מרכיבי השוק, היא שהופכת אותה לכה משמעותית.

נכון, גם שתי מדינות בארה"ב, קולורדו וושינגטון אישרו רגולציה חוקית של מריחואנה גם לשימוש וגם לגידול וסחר, אבל אלו אינן מדינות ריבוניות ואינן חברות לאמנה הבין לאומית ולצעד שלהם מגבלות רבות תחת החוק הפדרלי, כך שאי אפשר להשוות את המשמעות של מה שנעשה בהן, לצעד שבו בחרה אורוגוואי. אז מה בעצם כולל החוק החדש באורוגוואי?

כפי שציינתי, החוק החדש מהווה פריצת דרך, שכן שהוא כולל התייחסות לשני צידי השוק, הן להיצע והן לביקוש. ביחס לביקוש, החוק אינו שונה דרמטית משינויי חקיקה שעברו כבר במדינות רבות שביצעו דה- קרימנליזציה של שימוש אישי במריחואנה. אורוגוואי כבר ביצעה דה קרמנליזציה של מריחואנה עוד בשנות השבעים והוציאה את השימוש, או ההחזקה של כמויות קטנות של מריחואנה, אל מחוץ לקוד הפלילי. בחוק החדש, כמו במקומות אחרים, החזקת כמות קטנה, או רכישה של כמות קטנה לשימוש עצמי לא תחשב לעבירה כלל, כולל לא גידול של מספר בודד של צמחים בבית.

מה שכן משמעותי כאמור בחוק, הוא הסדרת צד הביקוש. בעוד קולורדו וושינגטון נאבקות עם עצמן כבר חודשים על מבנה מנגנון ההסדרה, החוק באורוגוואי מנסח באופן מאוד ברור מה מותר ומה אסור. החוק המקורי שהציע הממשלה, שאף ליצור גידול ומכירה מפוקחת דרך המדינה, אך נתקל בהתנגדות רבה. בשינויים שעבר מאז הוצע החוק, נקבעו מספר הסדרים לאספקה מפוקחת של מריחואנה חוקית, שינוהלו תחת רשות חדשה של הממשלה, שתאפשר את האספקה באחת מהדרכים הבאות :

1. "גדל בעצמך" משמעו שאזרח יכול לגדל בבית עד 6 צמחים ולייצר עד 480 גרם (פאונד) של מריחואנה יבשה בשנה (40 גרם לחודש).

2. מודל של "מועדוני קנאביס חברתיים". כאן החוק באורוגוואי מאמץ למעשה מודל ספרדי, שפועל בתחום החוקי האפור. המודל מאפשר לקבוצות של כמה עשרות אנשים, לגדל כמה עשרות שתילים באופן קולקטיבי (עד 99 באורוגוואי). הגידול הקולקטיבי מתאפשר כל זמן שהוא נעשה כעסק ללא מטרות רווח ולשימוש חברי המועדון בלבד. על המודל הספרדי אפרט בפוסט בעתיד, אבל היתרון הגדול שלו הוא בעיקר גידול עצמאי מפוקח של איכות ושל כמות, שגם מניב הכנסה למדינה דרך מיסוי הפעילות מצד אחד וגם מאפשר לה לפקח על הנעשה ולמנוע חדירת גורמי פשע לתחום. יתרון נוסף של המודל, הוא בכך שהוא מונע את הפיכת השימוש במריחואנה לעניין מסחרי, כמו נניח סיגריות ומונע בכך חדירה של חברות ענק לתחום, על כל המשתמע מכך. גם כאן, המגבלה היא עד 40 גרם לחודש לחבר המועדון.

3. המנגנון השלישי הוא רגולציה של התרי גידול ומכירה מטעם המדינה. הכוונה היא לא לגידול מסחרי חופשי לכל מי שרוצה, אלא לגידול מפוקח של מריחואנה, שרק המדינה תוכל למכור לציבור. המדינה עצמה לא תגדל מריחואנה, אך תתן היתרים ליזמים עצמאיים שיגדלו עבורה. מריחואנה זו תימכר רק בבתי מרקחת ועד 40 גרם לחודש לאדם. אומנם לא יהיה צורך במרשם רופא, אבל כדי להיות זכאי לקנות מריחואנה זו, יהיה על האזרח להירשם במרשם פדרלי של המדינה, שאמור להיות חשאי. פרסום וקידום מכירות יהיו אסורים.

אהה כן ועוד פרט קטן לאלו מכם שהתחילו לבדוק מחירים של כרטיסי טיסה לאורוגוואי. מכירה איננה אפשרית למי שאינו תושב המדינה, כדי למנוע תיירות סמים. פרט לכך מכירה לקטינים, נהיגה תחת השפעה, או גידול וסחר לא במסגרת תקנות הרגולציה, עדיין יחשבו עבירות פליליות שהעונשים עליהן עשויים לנוע בין כשנתיים עד 10 שנים בכלא….

אז מה אפשר ללמוד מהחוק החדש שעבר היום באורוגוואי?

ראשית ניתן ללמוד, מה הוא משקלה של מנהיגות אישית ובחירה אישית של מנהיג ועד כמה לבחירה של מנהיג להוביל שינוי חברתי, יש השפעה מהותית על הכיוון אליו הולכת מדינה. צריך להסתכל שנה אחורה, על האופן בו עבר החוק ומהיכן הוא החל. בעוד במדינות כמו הולנד ופורטוגל, שינויים לעבר דה קרמנליזציה נבעו מפעולה של קבוצות אקטיביסטים, דווקא באורוגוואי החוק הוא תוצר של החלטה ממשלתית – נשיאותית. החוק היה תוצר של מנהיגות אישית של הנשיא חוסה מוחיקה עצמו, שהלך נגד דעת הקהל הפופולרית (נשמע מוכר למישהו?) בבית ונגד לחצים וביקורת בין לאומית ויזם את החוק.

מוחיקה העלה את ההצעה ביוני 2012 ונתקל מאז בביקורת רבה. סקרים שנערכו מאז הראו שאחוז ניכר מהאורוגוואים מתנגד להצעה. מה עושה מנהיג שנתקל בהתנגדות? מתקפל? לא ממש. הוא יצר דיון ושיח עממי בין קבוצות שונות של מגזרי החברה, החל מרופאים, אנשי חוק, רווחה, מחנכים ואחרים שיצרו קואליציה, אשר בהדברות עיצבה מחדש את החוק וקבעה לו מסגרת שמתאימה לחברה באורוגוואי. התוצר היה קמפיין ציבורי לתמיכה בחוק החדש שנקרא "רגולציה אחראית". באופן מעניין המקרה של אורוגוואי, בדומה לחלק מהמדינות באירופה ובארה"ב, מראה על זיקה בין ליברליזם ביחס למריחואנה, וליברליזם כלפי נישואים חד מיניים.

אולם מה ניתן ללמוד מההתפתחות באורוגוואי, ביחס למשמעויות למדיניות הסמים הבין לאומית? עוד מוקדם לומר וצריך להיזהר מלרוץ ולראות בכך תחילת קריסת משטר הפיקוח הנוכחי. גם בין מדינות אמריקה הלטינית וגם בין מדינות אחרות בעולם, יש מחלוקת מתמשכת ביחס למשטר הפיקוח הנוכחי על סמים. מחלוקת זו עשויה לפי הערכות שונות, להביא לא להתמוטטות המשטר ולשינוי דרמטי שלו, אלא לכך שמדינות מסוימות שמאסו בו, עשויות לפרוש חד צדדית ולבחור ערוצי התמודדות אלטרנטיביים, כמו זה שיישמה אורוגוואי.

נקודה זו היא שמסבירה את עצם החשיבות של המהלך שביצעה אורוגוואי. תגובת המערכת הבין לאומית ומנגנוני הבקרה של האו"ם, כמו גם תגובת הממשל בארה"ב, עשויה לקבוע את הטון מצד מדינות רבות ביחס לצעד פורץ הגבולות. אולם לממשל בארה"ב יהיה קושי לבקר את המהלך של אורוגוואי, שעה שהוא עצמו ניצב בפני מגמה דומה מבית.

אולם יותר מכל, מה שיכריע את מידת ההשפעה שתהיה למהלך של אורוגוואי, היא מידת הצלחת החוק בעתיד. החוק הוצע וקודם מתוך מטרה להשיג מספר יעדים, כגון: הפחתה בפשיעה באורוגוואי, הפחתת נוכחות השוק השחור והפשע המאורגן במדינה ומנגד, בקרה על רמת השימוש ללא עליה דרמטית בה וללא יצירת בעיית התמכרות רחבה. הצלחת החוק בהשגת אלו, היא שעשויה לקבוע אם המודל של אורוגוואי, יהפוך למגדלור החדש אליו מסתכלות מדינות רבות אחרות בעולם, שמאסו בכישלון מדיניות האיסור המוחלט והמלחמה בסמים.