אחרי חודש של היעדרות, שכלל בין היתר ביקור בן שבועיים בסמינר של המרכז האירופאי לניטור סמים והתמכרויות שבליסבון, הגיע הזמן לחזור לכתוב קצת. רשמים ותובנות מהביקור אעלה  בפוסטים עתידיים. בינתיים, כדאי לעצור ולבחון לרגע כמה התפתחויות מעניינות וכמה קוריוזים שהתרחשו בחודש האחרון בכל הקשור לסמים ולפוליטיקה של הסמים…

כרגיל נתחיל במקום שבו הכל תלוי, אמריקה כמובן. לפני כשבועיים פורסמה כתבה בעיתון "הארץ" שהציבה את השאלה, או שמא הקביעה היומרנית "האם ארה"ב בדרך להיות אומת הגראס"  אבל שוב דומה שהכתבה הזו מציגה יותר משאלות לב, מאשר תיאור מציאותי של ההתרחשויות הפוליטיות במאבק ללגליזציה בארה"ב. נכון, מצד אחד בחודש שחלף עוד שתי מדינות ביצעו רפורמות מקלות ביחס למריחואנה. וורמונט אישרה בחקיקה הצעה לדה-קרמנליזציה בגין החזקה של כמויות קטנות של מריחואנה וניו המפשייר הפכה למדינה ה19 בארה"ב שמאפשרת שימוש רפואי במריחואנה. להתפתחויות אלו נלוו צעדים תומכים פחות בולטים, כמו קריאה מצד חברי המפלגה הדמוקרטית בקליפורניה לנשיא אובמה, שלא לפעול נגד החוקים החדשים ללגליזציה במדינות וושינגטון וקולורדו.

אבל לא הכל מושלם במחנה התומכים בלגליזציה. המחשבה ש-19 מדינות בארה"ב אישרו שימוש במריחואנה רפואית, לא בהכרח מסמנת שמדינות אלו בהכרח יצעדו בעקבות וושינגטון וקולורדו לעבר לגליזציה מלאה. מסתבר שההתנגדות ללגליזציה מלאה באה מתוך המחנה עצמו שדורש רפורמות במדיניות הסמים. התרחבות המדינות שמאפשרות מריחואנה רפואית, יצרה תעשייה קטנה, שדווקא רואה בלגליזציה מלאה ובשוק פתוח לשימוש עצמי איום על הכנסותיה וקיומה. גידול עצמאי ותחרות ממגדלי קנאביס לצרכים לא רפואיים, משמעו פגיעה באינטרסים של תעשייה זו וצמצום ברווחים, או אף העלמות הצורך במגדלים ובחנויות מורשות לקנאביס רפואי נטו.

מעבר לכל אלו, ישנו עדיין העניין "הפעוט" של העמדה שנוקט הממשל הפדרלי, נושא שהבלוג נגע בו בפוסטים קודמים. הנתונים מראים שעדיין, ממשל אובמה הוא אולי העוין ביותר ביחס למריחואנה רפואית בהשוואה לממשלים הקודמים של בוש וקלינטון. נתונים אלו מקבלים חיזוק מדיווחים על פשיטות גוברות של סוכנויות פדרליות, על מגדלים וחנויות למריחואנה רפואית במדינת וושינגטון, שנחשבת דווקא לקפדנית באכיפת הרגולציה שלה על מריחואנה רפואית. ניתן להעריך מהכתוב בדיווח, שהבסיס לכל זה הוא לסמן לעוסקים בתעשייה, מה חושב הממשל על ההתקדמות לעבר מימוש בפועל של לגליזציה לשימוש עצמי.

ולסיום החלק האמריקאי של העדכון: כדאי שתכירו את הכהן הגדול של הלגליזציה בארה"ב ומי שנחשב אולי למתנגד הבכיר ביותר של מדיניות הממשל מזה קרוב ל 30 שנה. איתן נדלמן, יהודי אמריקאי, בן של רב מניו יורק, הוא לא "הסטלן" הטיפוסי שתדמיינו לעצמכם כשמדברים על לגליזציה בארה"ב. הוא נחשב לאחד מהמנועים החזקים והדוברים הבולטים של תנועת הלגליזציה, מבין שלל קבוצות האקטיביסטים אשר מניעים את השינוי ביחס לנושא הסמים בארה"ב.

ומה קורה בשאר העולם?

באמריקה הלטינית בינתיים, למרות רעש רב שליווה את דו"ח ארגון מדינות אמריקה (הOAS) שבו הועלו לדיון מספר אלטרנטיבות לשינוי מדיניות הסמים, אין עדיין קו מגובש אחיד ביחס לסוגיה. דומה שחזית לטינית אחידה, כפי ששאפו לצייר מתנגדים רבים למדיניות המלחמה בסמים של ארה"ב, איננה כה אחידה כפי שמדווח הניו יורק טיימס. ריבוי אינטרסים סותרים ואילוצים בין לאומיים סותרים, עדיין מאפשר לממשל בוושינגטון, למנוע שינוי דרמטי מצד ממשלות האזור ביחס למדיניות המלחמה בסמים ומאפשר לשמר את הדיון בנושא סביב הסכמה שצריך ובכן…לדון בנושא.

חיזוק למתנגדי הלגליזציה באמריקה הלטינית ובכלל הגיע באופן לא מפתיע מהממסד הדתי, כאשר האפיפיור החדש המבקר בברזיל, יצא נגד הקריאות לגליזציה. זהו אומנם צעד לא מפתיע אבל צריך לזכור גם שפרט לשמרנות, יש כאן המון צביעות, שכן מדובר בגוף שמאות בשנים החזיק במונופול על חומרים ממכרים אחרים באירופה, בעיקר יין וטבק. מנגד, דווקא הנשיא הקודם של ברזיל מעניק קול ברור בתמיכה בלגליזציה ומכוון את תמיכתו למי שמסתמנת כחלוצה שלפני המחנה, בין מדינות דרום אמריקה: אורגוואי. זו עשויה להיות המדינה הראשונה בעולם שתיישם רגולציה מלאה של מריחואנה ותשבור בכך לראשונה את האמנה הבין לאומית מ1961.

ההצבעה על החוק לרגולציה של קנאביס באורוגווי תערך השבוע ב31 לחודש ועשויה להוות סמן דרך משמעותי בתהליך הרפורמות והניסיונות לשינוי מדיניות הסמים הבין לאומית. תהליך שבו מדינות כמו פורטוגל, הולנד שוויץ ואחרות כבר דחפו את גבולות מדיניות הפיקוח, אך כולן עשו זאת בתוך מסגרת האמנות הקיימות. ההצעה אומנם פורצת דרך, אך עדיין סימני שאלה רבים אופפים אותה. ישנו רוב בציבור באורוגוואי שמתנגד להצעה, כמו גם התנגדות מצד מי שהיה הנשיא הקודם של אורוגוואי וצפוי לחזור למשרה בסבירות גבוהה ב2014. פרט לכך, גם אם ההצעה תעבור, אך המדינה  תטיל מיסוי גבוה על הגידול המקומי, אותו מיסוי צפוי בפועל להכשיל את הכוונה האפקטיבית של ההצעה, שכן המיסוי ישמר את נוכחותו של השוק השחור והפשיעה בכל הנוגע לאספקת מריחואנה באורוגוואי. כך ששווה לעקוב אחר הצלחת החוק במידה ויאושר, שכן גם התומכים וגם המתנגדים ללגליזציה בזירה הבין לאומית, יפנו אליו את הזרקורים כדי לנסות להצדיק את משנתם.

ומיבשת אמריקה נעבור לפינות קצת יותר נידחות בעולם והפעם לשתי מדינות, אחת כושלת ואחת ששייכת לציר הרשע. זוכרים את מיץ הגת שהפך פריט חובה בפיצוציות התל אביביות? אז מסתבר שצמח הגת שכה אהוב על יוצאי תימן בארץ הופך לבעיה מרכזית בתימן עצמה, עד לכדי מצב שעיר הבירה צ'נעה עשויה להתייבש ממקורות מים, בגלל אינפלציה מטורפת בגידולי הג'ת במדינה. העדר מקורות מים במדינה ומעבר של חקלאים רבים לגידול ג'ת בהקף נרחב, שהוא גידול עתיר השקיה, מובילים את המדינה באופן פשוט ליובש ולא יובש של עלים ללעוס, אלא במים לשתות.

אבל התימנים יכולים להתנחם בכך שהם לא לבד בצרות שקשורות להתפשטות של צריכת סמים בחברה. מסתבר, שפרט להתגרות אלימה במערב, פרט לאיום במלחמה גרעינית ופרט להרעבת האוכלוסיה, אחד התחביבים הבולטים בצפון קוריאה הוא צריכת מת'אמפטמינים, סם ממריץ שמוכר לכל מי שצופה בסדרה ברייקינג בד. בין אם כדי להתמודד עם קשיי החיים במדינה הטוטליטרית, או כדי להתמודד עם עומס העבודה, מת'אמפטמין הפך למפלטם של רבים מתושבי המדינה, כולל פקידי שלטון בדרגים הבכירים ביותר.

ולסיום, אי אפשר לסיים סיבוב עולמי בלי לחזור לרגע למזרח התיכון ולשמועות וטענות שקישרו בין גידולי קנאביס בעמק הבקעא הלבנונית ובין המלחמה בסוריה. בלוגים שונים ומגזינים אינטרנטיים שהציגו את הסרטון שבסוף הפוסט, העלו את הטענה הקונספירטיבית משהו, שהמניע למעורבות החיזבאללה בלחימה בסוריה, הוא צורך בהגנה על עסקי הסמים שלהם ובראש ובראשונה על מטעי הקנאביס בבקעא, שטח שידוע כמעוז החיזבאללה מזה שנים. התאוריות גם הניחו שזו הסיבה לחרם האירופאי, כניסיון להיאבק בסחר הסמים של הארגון. התאוריה אף חלחלה לטלוויזיה הישראלית וכיכבה בשבוע שחלף כ"סקופ" באחד משידורי תכנית "הצינור" בערוץ 10.

הבעיה היא שכמו כל תאוריה קונספירטיבית, היא מתרסקת במבחן המציאות העובדתית. לבנון היא ספק שולי של קנאביס וחשיש בשוק העולמי. עיקר המריחואנה והחשיש מגיעים למדינות אירופה ממרוקו, מאזור הריף כמו גם ממדינות במערב אפריקה ומאפגניסטן. ללבנון אין שום יתרון קרבה, או נוחות גידול כמדינת מקור לשוק האירופאי והיא גם לא מופיע ככזו בדוחות הסמים של האו"ם, או של מחלקת המדינה של ארה"ב. נכון, חיזבאללה מעורב באופרציות של הברחת קוקאין מדרום אמריקה לאירופה, אך ההקפים הללו לא קרובים כלל למה שתואר באותם דיווחים. מה שכן, הבקעא וסוריה עצמה, היו כר רחב לגידולי אופיום עד שנות ה-80. אסד האב דיכא וחיסל את תעשיית האופיום הסורית בסוף שנות השמונים כשניסה להתקרב לאמריקאים. לכן נוכח הקריסה של סוריה כמדינה מתפקדת והאפשרות של הסתלקות משטר אסד, עולה השאלה האם תחזור סוריה לשגשג כמקור חדש לאופיום והורואין עולמי? ימים יגידו.