התקשורת לא חדלה לספר לנו במהדורות הסופ"ש, על השבוע המוצלח שעבר על רה"מ נתניהו. נופש משפחתי עמוס גינונים בסין, מפלה בדעת הקהל לנמסיס החטוב מאפקה והצלחה בהשגת שקט יחסי, לאחר ההתקפה בסוריה שיוחסה לישראל. טוב, אולי המכה הקלה בכנף משערוריית המיטה המעופפת העכירה את הדברים, אבל זה לא משהו שהציבור כבר מרים עבורו יותר מגבה. סך הכל סיכום לא רע לשבוע שגרתי של עונת טרום המלפפונים. אבל כעת, כמו כל תייר מוצלח שמקבל את הדכדוך שלאחר הנחיתה בנתב"ג, גם רה"מ נתניהו יצטרך לחזור לעסוק בענייני דיומא ובראשם התקציב ודיוני הקיצוץ בביטחון שטרם הושלמו.

אבל אל חשש, ביבי יודע שהדרך הכי טובה להתגבר על דיכאון שלאחר טיסה, היא פשוט לארגן עוד טיסה, הפעם כנראה בלי מזרן קינג סייז, שיהלום את מידותיו המלכותיות. הנה עוד לא נחת וכבר דווחנו על הצורך שלו לצאת דחוף למוסקבה לפגישה עם פוטין, בכדי לעצור ולסכל את מכירת מערכת הנ"מ של טילי הS-300 לסוריה. הרושם המתקבל מהתייחסות בעיתונות הבין לאומית לעסקה היא, שהסיכוי לעצור אותה הוא אפסי. הערכה סבירה אם כך היא, שלא ביבי הוא זה שיעצור אותה, אלא דווקא חברו החדש מהבית הלבן, הנשיא אובמה.

אחת הסיבות שלטיסת רה"מ ערך מועט בסיכוי לעצור את העסקה, קשורה דווקא להחלטה שקבלה ישראל לפני שבוע וחצי לתקוף את מאגרי הטילים בסוריה. מבלי לדעת פרטים, קשה לקבוע אם היה יישום שכל בהחלטה לתקוף ואם היא הייתה מוצדקת. אלון בן דוד הציג כמה הרהורים על מידת נכונות התקיפה באותה עת והאם בשיקולי עלות תועלת, היא שירתה מטרות ישראליות רחבות, מעבר לסיפוק הצורך לנצל את החולשה הסורית, כדי לתקוע אצבע בעין של אירן וחיזבאללה.

לכן יתכן ואחת התוצאות הלא רצויות של אותה מתקפה על מאגרי הטילים בדמשק, הייתה שחיסול כמה עשרות טילים מסוג אחד, הביא להופעתה של מערכת נשק אחרת, בעייתית אף יותר. או בקצרה, יתכן ואם יש משהו שדרבן את הרוסים להודיע על שליחת מערכת הנשק לסוריה בדיוק כעת, הייתה זו התקיפה הישראלית על טילי הפאתח 110. הרוסים כשהם רוצים, יודעים לעכב, או להתנות השלמת עסקאות בסיבות כאלו או אחרות. אז למה פתאום שבוע לאחר המתקפה הישראלית, אנו מדווחים על השלמת העסקה? התשובה טמונה בהסתכלות רחבה יותר על המציאות הסורית דרך מבט כלל מערכתי בין לאומי.

אני לא מחדש לאיש אם אני אומר שהסיפור הסורי משקף בין היתר את מאבק העצמה הבין לאומי, בין ההגמוניה האמריקאית לקריאת התיגר הסינית רוסית. לרוסיה וסין אין יכולת צבאית אמתית לקרוא תיגר על הדומיננטיות האמריקאית בעולם, בטח לא במזרח התיכון. גם מבחינה כלכלית, היכולת שלהם פחותה. עבור רוסיה בעיקר הנקודה הזו כואבת. רוסיה הפכה לשריד אפל ממה שהייתה פעם מעצמת העל ברה"מ ועתה כשפוטין בראשה, הוא שואף להחזיר אותה למה שהוא רואה כמעמדה הטבעי תחת השמש. אבל הדרך לשם קשה, בעיקר כשיחסי העצמה עדיין כה דומיננטיים לטובת ארה"ב, למרות כל הדעיכה שחוותה בשנים האחרונות.

הדרך של סין ורוסיה לצמצם פערים אלו, היא להציב אתגר ולקרוא תיגר על ארה"ב היכן שניתן. רוסיה חוותה את ההשפלה של הכניעה לתכתיב האמריקאי סביב לוב ונפילת קדאפי ודומה שנדרה נדר שלא לחזור על הטעות במקרה של סוריה. התמיכה הרוסית הבלתי מסויגת במשטר אסד, היא בין היתר תוצר של אותו פיאסקו אסטרטגי שחוותה בלוב. נקודה זו מאירה באור אחר את ההחלטה הישראלית לתקוף קרוב לדמשק ואת הסיכוי של ביבי לעצור את העסקה.

יש יסוד סביר להניח שהתקיפה הישראלית לא מצאה חן בעיני הרוסים. יתרה על כך, בעיניהם תקיפה כזו לא נעשתה ללא תאום אמריקאי. כלומר מבחינת הרוסים התקיפה הייתה חציית קו אדום לא רק ישראלי, אלא הרחבת המעורבות האמריקאית דרך נציגתה באזור. לכן מעבר לעוד עסקת נשק רווחית, שליחת טילי הS-300 היא איתות לאמריקאים, שכל ניסיון לקדם מהלך צבאי כלשהו בסוריה, יתקל בעמדה רוסית נחושה. זו הייתה האמירה ביחס לרמיזות אמריקאיות על כוונה לחמש את המורדים וזו האמירה ביחס לתקיפות אוויריות מערביות, או הקמת אזור אסור טיסה בסוריה.

ניתוח של תוצאות התקיפה באור כזה, מעמיד בספק את הגאונות האסטרטגית של הקבינט הישראלי שאולי חיסל מאגר טילים בעייתיים, אבל מקבל עתה מערכת נשק שמפרה איזון משמעותי ביכולות חיל האוויר. שליחת מערכת הנשק, במידה ותתבצע, עשויה לשרת עוד אינטרס רוסי. היא תאפשר להם לבחון את יכולות מערכת הנשק, מול צבא מערבי מתקדם. הרוסים ערים לכך שהתקיפות הישראלית על פי דיווחים כלל לא נעשו בשטח סוריה עצמו, אלא ככל הנראה משטח לבנון ויש הטוענים אף מחופי הם התיכון. הצבת המערכת בסוריה עשויה לאפשר לרוסים לבחון את מערכת הנ"מ המתקדמת נגד מערך אווירי מתקדם ולשפר ולרכוש מידע קרבי על היכולות שלה מול צבא מערבי. את מחיר הלמידה הזה עוד עלול לשלם חיל האוויר הישראלי.

אבל עם כל מה שנאמר עד כה, עוד יש סיכוי שהרוסים יעצרו את העסקה. ולא, למרבה תדהמת מעריציו של "הגאון האסטרטגי", לא קינג ביבי יעצור אותה. שכן כפי שהוצג קודם, הוא זה שכנראה בעיקר האיץ את השלמתה. מי שיש סיכוי סביר יותר שיעצור אותה, הוא נשיא ארה"ב אובמה, שעשוי שוב לבוא להצלת התחת של ישראל והגנתה. כאמור, הצבת המערכת בסוריה היא קודם כל קריאת תיגר רוסית על ארה"ב. העסקה היא דרך להעלות את המחיר במשא ומתן על הסדר המעצמות ביחס לסוריה. הצבת המערכת תאפשר לפוטין לסחוט מהאמריקאים הסכמות רבות יותר ביחס לאינטרסים הרוסיים בסוריה. האמריקאים מנגד, יהיו חייבים להתייחס להצבת המערכת, בין אם בסוג של מו"מ עם הרוסים על העניין ובין אם בדרך אחרת, שכן לא רק הרוסים יבחנו את התנהגות ארה"ב בעניין, אלא גם בנות בריתה של אמריקה באזור.

לכן לסיכום, אם כבר יש סיכוי שמישהו יעצור את הופעת המערכת בזירה, יהיה זה שוב הידיד הכה שנוא מאמריקה. כמובן שאם יושג איזה שהוא הישג בעניין, בארץ כבר ידאגו להציגו כעוד מהלך אסטרטגי מבריק של קינג ביבי. אולי אפילו יסבירו כמה שנת המלכים הערבה לה זכה במטוס סייעה לו בכך. איש כבר לא ישאל האם יתכן וחוסר הראיה האסטרטגי שלו הוא שגרם לכך מראש. לדעתי האישית עדיף שיחסוך לעצמו את הטיסה והעלויות הכרוכות בה. אם בכל זאת הוא מתעקש לטוס, אז כדי שלפחות יצא משהו טוב מכל העניין, שיעשה טובה ויעבור בדיוטי ויקנה לי פאקט סיגריות, המחירים בארץ פשוט שחיטה.