בשבוע הקרוב יצא הנשיא אובמה לביקור מתוכנן במרכז אמריקה, כשעיקר הביקור אמור להיות במקסיקו ולאחריה פגישה עם מנהיגי האזור בקוסטה ריקה. הביקור מגיע שבוע לאחר שהממשל פרסם את האסטרטגיה הלאומית לפיקוח על סמים ל2013, אסטרטגיה שהוכרזה כ"תכנית בגישה המתאימה למאה ה21 ואשר מתבססת על מידע מדעי ולא על דוגמות פוליטיות". אולם בקרב תומכי הרפורמות במדיניות הסמים, התכנית התקבלה בביקורת ואכזבה. למרות שהממשל מציין בתכנית, כי ארה"ב איננה יכולה "לעצור את עצמה לדעת" כדי להתמודד עם בעיית הסמים, הממשל ממשיך לראות באכיפת חוק  מוקד מרכזי עיקרי של מדיניות. למרות הרצון של הממשל להציג את התכנית כשינוי דרמטי, נראה שנכון לעתה היא נתפסת בעיקר כספין רטורי שתחת ססמאות שמדגישות רטוריקה של "בריאות הציבור" ממשיכה למקד את הטיפול דרך מערכת אכיפת החוק והמשפט.

לצד תגבור כספים לתכניות שיקום ומניעה, הממשל מתגבר ומרחיב גם את בתי המשפט לענייני סמים, אשר יש להודות שיתכן והמטרה העיקרית בכך היא, שישמשו כמנגנון שיפנה יותר משתמשים לתכניות גמילה והימנעות, במקום למאסר. אולם הבעיה עם פעולה דרך מערכת בתי משפט שכזו היא, שבמידה ואותו אדם כשל בגמילה, או נעדר מהתכנית, עונש מאסר עדיין יכול להיות מושת עליו. בתמצית, הבעייתיות היא בעצם התפיסה שרואה במשתמשים עברייניים שעניינם צריך להיות נדון בבתי משפט ולא במערכת הרווחה והבריאות.

לכן אותו קרדיט שניתן להצהרות הממשל עודנו פתוח לבחינה ודורש הוכחה כי הרטוריקה אכן מלווה בשינוי מהותי. בפגישה שנערכה בחמישי האחרון במכון המחקר ע"ש וודרו וילסון, אמר צאר הסמים קורלייקובסקי, כי הוא מתנגד לרטוריקה המלחמתית שנלווית לססמאות "המלחמה בסמים" וכי הוא רואה בגישה המדגישה התמודדות באמצעות מעצרים עמדה קיצונית, אך בו במקביל הדגיש, שעמדת הממשל מתנגדת לכל לגליזציה ורואה בה עמדה קיצונית. במקביל הוא סרב להתייחס לשאלות, בדבר עמדת הממשל נוכח הלגליזציה שנעשתה בוושינגטון וקולורדו ואמר, כי הנושא נבחן במשרד המשפטים.

פרסום התוכנית האסטרטגית השבוע והרטוריקה "החדשה" המשתקפת ממנה, לא נועדה רק לשומעים בבית. לתוכנית ולרוח הנשקפת ממנה יש השפעה ומשמעות לזירה הבין לאומית. התוכנית והדגשים שמנסה הממשל להקרין מתוכה, אמורים ללוות את הנשיא בשיחותיו עם נשיא מקסיקו ועם מנהיגי מרכז אמריקה, כאשר המלחמה הבלתי נגמרת בסמים באמריקה הלטינית תהיה אחד ממוקדי השיחות המרכזיים בינהם. הנשיא אובמה מגיע לאזור, כשנה לאחר פגישת ארגון מדינות אמריקה (הOAS) שהתקיימה בקרטאחנה קולומביה ושפרט למבוכת סקנדל הזונות של אנשי השירות החשאי, נערכה תחת מתח רב בין המדינות, על רקע המאמצים שהפעילה ארה"ב, כדי למנוע את השתתפותה של קובה בוועידה. הפגישה של הארגון ב 2012 עמדה גם בסימן התפכחות מנהיגי אמל"ט, שקיוו בתחילה כי בחירת באובמה תסמן שינוי מהותי מקודמו בסוגיות מדיניות שונות, כולל המלחמה בסמים באזור. התפכחות זו הגיעה לאחר שבפגישה הקודמת של הארגון בהונדורס 2009, התקבל אובמה כבשורת שינוי ורוח חדשה.

התפכחות זו ממנהיגותו של אובמה בפגישת קארטחנה 2012, נבעה בין היתר ולא במעט, מאי נכונותה של ארה"ב לדון באפשרות ליישם שינויים באסטרטגיה האזורית למלחמה בסמים ומהתעקשותה שלא לדון בהרחבה, באפשרות לשינוי המדיניות לכיוון שימקד אותה בצד הביקוש. לאור חוסר הסכמות אלו, ועידת קארטחנה נסגרה בהצהרת פשרה, שבה הוחלט לבחון את הנושא ולאסוף מידע שיאפשר גישות מדעיות יותר לביסוס מדיניות המאבק בסמים באזור. לכן סביר להניח, שלאותה הצהרה שהתקבלה לפני שנה בקארטחנה, הייתה השפעה על  עיצוב האסטרטגיה החדשה של הממשל ועל הרוח החדשה והרטוריקה שמאפיינת את התכנית האסטרטגית שפורסמה השבוע. עתה חוזר אובמה למרכז אמריקה כשעל הפרק כמה וכמה נושאים, בין היתר מדיניות הסחר, המדיניות המוניטרית, נושאי הגירה וכמובן נושא המאבק בסמים. הממשל מאמין ומקווה כי האסטרטגיה החדשה  תאפשר לו להציג בפני מדינות האזור רוח של שינוי בעמדת ארה"ב.

הביקור השבוע והפגישה בקוסטה ריקה אומנם איננה עם כלל מדינות אמריקה הלטינית, אלא רק עם מדינות מרכז אמריקה, אולם דומה שהיא נערכת כשמצבה של ארה"ב באזור עומד בפני לא מעט קריאות תיגר. הנשיא שהיה עסוק לא מעט באזורים אחרים על פני הגלובוס, בין אם זה המזרח התיכון ובין אם דרום מזרח אסיה, נדרש עתה להתמודד עם תחושות חוסר שביעות הרצון במדינות אלו מהמדיניות של ארה"ב בתחומים רבים. הנשיא מגיע בתקווה לחזק את השפעתה של ארה"ב באזור ובאמריקה הלטינית, השפעה שנפגעה נוכח התחזקותן של מדינות כברזיל ומקסיקו, אשר הפכו בשנים האחרונות למעצמות אזוריות ועולמיות עולות. היכולת של ארה"ב להשפיע באזור, נוכח שינויים אלו מצטמצמת לא מעט בשל המשבר הכלכלי שליווה אותה בשנים האחרונות. לכל אלו מצטרפים איתותים חדשים על חזרה של רוסיה היריבה הישנה – חדשה, השבה לבחוש באזור ומנסה ליצור מוקדי השפעה, שעשויים לקרוא תיגר על הדומיננטיות האמריקאית, במה שנתפס כחצר האחורית המסורתית שלה.

ארה"ב שהייתה רגילה בעשור האחרון למצוא את רוסיה בוחשת ומתערבת לה בעניינים באזורים רחוקים כמו המזרח התיכון ומרכז אסיה, מוצאת פתאום מעורבת של היריבה הוותיקה גם  במרכז ודרום אמריקה, בעיקר דרך מכירות נשק ומעורבות בתחומי מדיניות, כמו המלחמה בסמים. מסתבר לפתע, כי ממשל פוטין הפך מוטרד מאוד ממצב המלחמה בסמים באזור ובעיקר מקוקאין שמגיע מניקרגואה. אך במה שונה וחשוב יותר קוקאין שמגיע לרוסיה מניקרגואה, מקוקאין שמגיע נניח מגוואטמלה, או ממקסיקו? האמת היא שמבחינת מקור הקוקאין אין ממש הבדל, או חשיבות, אך הנושא כמו במקרים אחרים משמש עבור מדינות (ע"ע כמובן ארה"ב) פלטפורמה למשחקי כוח במציאות הבין לאומית. ניקראגואה היא מדינה עם נטייה שמאלה באופן מסורתי ובימי המלחמה הקרה, המשטר הסנדיניסטי בה נתמך על ידי ברה"מ כדרך לייצר השפעה במרחב. לכן באופן טבעי רוסיה מוצאת במשטר הסוציאליסטי של הנשיא הנוכחי אורטגה, הסנדיניסט לשעבר, בן ברית נוח לדחיפת רגל לחצר האחורית של ארה"ב, תחת מראית עין של מאבק משותף בבעיית הסמים.

את דחיפת הרגל הזו ניתן לראות בכך, שרוסיה מקצה לתכנית המשותפת למאבק בסמים עם ניקרגואה, כ 26 מליון דולר בעוד הסיוע מארה"ב לניקרגואה, עומד על כ 3 מליון. בנוסף, בעבר התבטאו בכירים רוסיים כנגד המיקוד הצבאי של המדיניות האמריקאית באזור, אבל דומה שהם עצמם נוקטים באותה גישה, שכן רוסיה הצהירה כי תסייע לניקרגואה להקים מרכז אימונים והכשרה לכוחות המיועדים למלחמה בסמים. כך שיותר משהרוסים באמת רוצים לשנות את המדיניות הבין לאומית, או את המדיניות האזורית, דומה שהם מחפשים עוד כלי ומנגנון לניגוח ארה"ב ולצמצום השפעתה באזור. דבר זה אינו מפתיע, שכן הוא חלק מאסטרטגיה רוסית כללית, ששואפת לאזן את ההגמוניה האמריקאית, במטרה ליצור מערכת בין לאומית רב קוטבית, שתסייע לרוסיה לחזור למה שהיא תופסת, כמעמדה הטבעי.

כיצד כל זה קשור ומשפיע על הביקור הקרוב של אובמה במרכז אמריקה ועל מגמות התפתחות מדיניות ארה"ב ביחס לנושא הסמים והמדיניות הבין לאומית בתחום? ההקשר הוא, שמצב כזה, שבו מצד אחד ניצבת ארה"ב בפני תרעומת וביקורת מצד שותפות באירופה ובאמריקה הלטינית ומנגד ישנה קריאת תיגר עליה, מצד יריבות כרוסיה, יאלץ את הממשל למצוא דרכים לשמור במקביל את השפעתו על בנות ברית חשובות באזורים אסטרטגיים ועל האינטרסים שלו במאבק בסמים. הצורך לאזן בין אלו, עשוי להוביל לשינויים במדיניות ארה"ב ואף לשינויים במדיניות הבין לאומית. השינויים העתידיים בחלוקת העצמה במערכת הבין לאומית, יחד עם התזוזות בקרב דעת הקהל בארה"ב ביחס למלחמה בסמים, סביר שישפיעו על מידת הנכונות של הממשל, לשקול שינויים מהותיים יותר לאסטרטגיה ואפילו לאמץ מגמות של רגולציה והתמקדות יתרה בהיבטים של ביקוש. לאור כל זאת אם נסכם, ניתן לומר כי התכנית האסטרטגית של 2013 למרות הביקורת עליה, היא רק קצה קרחון שמסמן  תחילתו של שינוי בחרטום אוניית המלחמה  בסמים, המשייטת במרחב הבין לאומי מזה קרוב ל 40 שנה.