מחר, ב-20 לאפריל יחגגו כמדי שנה את יום המריחואנה הבין לאומי והשנה דומה שישנה תחושה, כי לגליזציה מלאה של מריחואנה קרובה מאי פעם, לפחות על פי הלכי הרוח שנוצרו מאז העבירו שתי מדינות בארה"ב חוקים המתירים שימוש אישי מוגבל במריחואנה גם למטרות לא רפואיות. שתי מדינות אלו, קולורדו וושינגטון (המדינה, לא עיר הבירה) הן חלק מ-18 מדינות, שכבר מתירות שימוש רפואי במריחואנה ושברובן גם עברו רפורמות שקבעו מדיניות אי-הפללה, שבה החזקה אישית הפכה לעבירה מנהלית ולא פלילית. במובן זה קולורדו וושינגטון הן החלוץ שלפני המחנה בכל הנוגע לחציית הרף לעבר לגליזציה לשימוש לא רפואי ויצרו בכך מומנטום, שבו חלק משאר המדינות החל בוחן יוזמות דומות. תהליך מורכב זה שהלך וגבר בשנים האחרונות, צפוי להתרחב בשנים הבאות, נוכח שינויים פנימיים בארה"ב ועשוי להפוך לאתגר לא פשוט עבור הממשל הפדרלי.

אולם למרות שהתפשטות התהליך יוצרת תחושה, כי לגליזציה מלאה קרובה מאי פעם וכי בקרוב יוכל האזרח המצוי להיכנס לחנות הגראס הקרובה לביתו ולבחור מהמדף את התערובת המועדפת עליו, רצוי לעצור לרגע ולבחון היכן באמת דברים עומדים ומה הסיכויים ללגליזציה מלאה. הנקודה מעניינת בין היתר, כי בדומה לתחומים אחרים להשלכות של התפשטות התהליך ולאופן בו יעוצבו המדיניות וההסדרים החוקתיים על ידי הממשל והקונגרס, סביר שתהיה השפעה גם על המדיניות הבין לאומית ובין היתר גם על העמדה הממשלתית כלפי מריחואנה בישראל.

לפני שנתיים פרסמתי את הפוסט הזה, שעסק במלחמות הסמים במקסיקו ומשמעותן לסיכוי הלגליזציה העתידיים. דומה שהפוסט לא היה רחוק מלהעריך את שהתפתח מאז. אבל לאור הפוסט ולאור ההתפתחויות האחרונות בארה"ב,  אני חוזר לשאלה : האם אנחנו בפתחה של לגליזציה מלאה למריחואנה בארה"ב בשנת 2013? להערכתי, לא ממש. נכון, בשתי מדינות ישנה מעין לגליזציה חלקית מסוימת של מריחואנה לשימוש עצמי. אך הבעיה בעצם הגדרת התהליך כלגליזציה, היא שקשה לקרוא לזה כך, אם משווים את שוק המריחואנה בארה"ב לכל שוק אחר של חומר מפוקח חוקי. בדומה נניח לאלכוהול, או אפילו תרופות מרשם, גם שוק המריחואנה מורכב מהיצע וביקוש. נוכח זאת, בעוד שאכן נעשו הקלות מסוימות ביחס להיבטים של שימוש, עדיין צד ההיצע נותר לא חוקי ויוצר מורכבות אליה נדרשים הממשל והמדינות שיזמו את הרפורמות.

מדוע אם כן התרת שימוש אישי לבדה איננה לגליזציה? כי אם בקולורדו ווושינגטון התירו שימוש עצמי מוגבל ולכאורה כל אדם יכול להחזיק ג'וינט, עדיין הגידול והסחר אינם מותרים באופן עצמי ובטח לא מסחרי. כדי לצרוך חוקית מריחואנה, אדם צריך לרכוש זאת מחנות מפוקחת (רק קולורדו התירה גידול פרטי של עד 6 שתילים בתנאים כמעט בלתי אפשריים). מאחר והחנויות עצמן צריכות ספקים שיגדלו את החומר ויספקו להן אותו על פי רישיונות מותרים, המציאות הזו יוצרת התנגשות עם פקודת החומרים האסורים הפדראלית. עצם קיום ההתנגשות הזו מסביר מדוע קשה לראות בתהליך במצבו הנוכחי לגליזציה, או אפילו קרבה ללגליזציה דה פאקטו שקיימת באירופה.

אם נחזור רגע להשוואה לאלכוהול, בעוד חנויות אלכוהול מפוקחות ומותרות על פי  החוק הפדרלי ויכולות להשיג מגוון מוצרים מכל ספק ויצרן שקיבל אישור יצור מהמדינה, הסדרת הגידול ההפצה והמכירה של קנאביס לתוצריו, איננה מוסדרת והיא בלתי חוקית. כדי לקבל פרופורציה לבעייתיות המתהווה בקולורדו וושינגטון, צריך להסתכל מה קורה מבחינה זו במדינות שהתירו רק לגליזציה רפואית. במדינות אלו צד ההיצע נותר בעייתי, כשסוכנויות פדראליות פושטות ועוצרות מגדלים ובעלי חנויות ממכר, שלכאורה קיבלו אישור מדינתי לעסוק בכך. הממשל הפדראלי עושה זאת על בסיס פקודת החומרים המפוקחים (CSA), שהיא החוק שסביבו מעוצבים ונקבעים גבולות המשחק של ניסיונות הרפורמה. עליונותה החוקתית של פקודה זו על חוקי המדינות, היא גם זו שמסבירה מדוע התהליך איננו לגליזציה, אלא ניסיונות למציאת פרצות במערכת מוגבלת מראש.

כך שיותר משההתפתחויות האחרונות מבטאות תהליך לגליזציה ממשי, הן משקפות שינוי מסוים ומאוד מוגדר במדיניות. שינוי שנדרש נוכח בלבול רב שנוצר בממשל הפדראלי עקב הרפורמות של המדינות. המצב משקף בעיקר הרבה בלבול וניסיון של הממשל ושל המדינות, למצוא מוצא מעימות הדדי. התנגשות בין הפדרליזם לעצמאות המדינתית, איננה דבר חדש וחוזרת אחת לכמה שנים, כאשר בתגובה לרפורמות במדיניות הקנאביס על ידי המדינות, הממשל מגביר את מאמצי האכיפה, על ידי פשיטות ומעצרים בפרופיל תקשורתי גבוה. התנהגות זו הייתה עקבית וברורה בעידן בוש ופחות קוהרנטית ורציפה בתקופת ממשל אובמה הראשון. הייחוד במהלך שבוצע בקולורדו וושינגטון, הוא בכך שהוא חידד והחריף את העימות הזה והציב סימן שאלה גדול ביחס לצעדים העתידיים שינקוט הממשל.

 כיצד עשוי ממשל אובמה להתנהג בעתיד הקרוב?  ההערכות הן סותרות ובעצמן מבלבלות, נוכח הצהרות לחוד ומעשים לחוד. מצד אחד הממשל מפרסם הצהרות על גיבוש אסטרטגיה חדשה להתמודדות עם בעיית הסמים. אסטרטגיה  שהוא מגדיר כ"אסטרטגיה חדשה למאה ה21" שלפי האמור תתמקד בטיפול בצד הביקוש, טיפול בהתמכרויות ובמניעה. אבל ניתוח של דרישת התקציב הפדראלי בתחום ל2014 אשר הוגש לאחרונה לקונגרס, לא ממש מציגה שינוי דרמטי במדיניות. החלק הגדול בתקציב נותר עדיין ממוקד בטיפול בהיצע ובאכיפת חוק והדברת גידולים. בנוסף, נראה שהשמחה בקולורדו וושינגטון נוכח מחשבה שהממשל הפדראלי לא יתערב בחוקים שגיבשו הייתה מוקדמת. דיווחים שונים מעלים, כי סוכנים פדראליים כבר מבצעים מעצרי הרתעה ואף תפסו רשומות של מטופלים בעלי רישיון לקנאביס רפואי, תחת צו פדראלי שהוצא כנגד הרשות האחראית על רגולציית של מריחואנה רפואית במדינת אורגון. לכן האמירה של הנשיא לברברה וולטרס, כי הממשל לא יפעל כנגד רצון הבוחרים, עדיין דרושה הוכחה ודומה דווקא שהתנגשות פדרלית – מדינתית נמצאת על הסף.

נקודה זו מדגימה את הבעייתיות הטמונה בניסיונות האחרונים ומחדדת, מדוע התייחסות אליהם כלגליזציה, היא יותר משאלת לב, מאשר מימוש אמתי של רעיון הלגליזציה. שכן אם מסתכלים על לגליזציה כתהליך שדורש התרה חוקית בשני הצדדים, היצע וביקוש, הרי שהתרת השימוש האישי איננה לגליזציה, אלא עוד וורסיה של אי הפללה. נכון, תאורטית מבחינה חוקית מותר להחזיק כמה גרמים (בין 5 ל28 תלוי במדינה) מבלי לעמוד לענישה, אבל כדי להחזיק את אותם גרמים של מריחואנה, מישהו צריך לגדל, לספק ולמכור אותם. וביחס לנושא זה כאמור, הממשל לא הצהיר מה תהיה עמדתו. על כן ההכרזות בדבר לגליזציה וחלומות על תעשיית גראס פורחת, הן קצת מוקדמות. לפחות כל זמן שהממשל מגבש את עמדתו  החדשה בנושא.

מבולבלים? זה בסדר. זה המצב ששורר בקרב רוב אזרחי ארה"ב ובפרט בקרב אלו של המדינות שביצעו רפורמה, כמו גם בדרגים השונים של המערכת הפוליטית בארה"ב. ניתן לסכם זאת כך: למרות שהמדינות ביצעו לכאורה רפורמה ושינו אלמנטים מסוימים ביחס להחזקת מריחואנה, הממשל יכול לכאורה לשתק את החוקים של המדינות ולהפכם לחסרי מהות, על ידי פעולה כנגד המנגנון שאמור להסדיר את גידול אספקת ומכירת הגראס. הממשל לא ממש צריך לרדוף אחר כל משתמש, למעשה כבר כיום הוא לא עושה זאת. מספיק שסוכנים פדראליים יאיימו לעצור את מי שמנפק תעודות אישור רפואי, או את המגדלים, או כל מי שיסייע, או יממן אותם, בכדי לשתק את התהליך ולעקר את הרפורמה מתוכן.

לכל אלו שהשמיעו כעת קולות אכזבה, אל ייאוש. שכן המשמעות של הבלבול הזה היא שזה גם לא סוף הסיפור. יש גם נקודות אור באופק, למי שמחזיק אצבעות בתקווה ללגליזציה, או רגולציה של מריחואנה בעתיד הקרוב. מה הן נקודות אלו וכיצד זה קשור גם לסיכויים של תהליך דומה בישראל?  על כך בחלק ב'.